דבורה הנביאה אחת משבע נביאות שזכו לרוח הקודש

דבורה אחת משבע נביאות שבתנ"ך – "ודבורה אשה נביאה", ולא עוד אלא השופטת היחידה –  "והיא שופטה את ישראל".

במה זכתה דבורה להיות נביאה ושופטת, מה גם שבזמן מנהיגותה עומד פינחס בן אלעזר?…

על כך עונה המדרש הנפלא, (שדבורה הנביאה קשורה בו): "מעיד אני עלי את השמים ואת הארץ – בין ישראל בין גוי, בין איש בין אשה, בין עבד בין שפחה, הכל לפי המעשה שהוא עושה, כך רוח הקודש שורה עליו" (תדב"א פ"ט).

כלומר, מעשה האדם ולא מינו, רמתו ומוצאו הם שקובעים את הקשר שלו עם בוראו ואת מידת רוח הקודש השורה עליו.

דבורה הנביאה אשה בעלת מידות טובות

ומהו המעשה שעושה דבורה כדי לזכות ברוח הקודש?…

הכל מתחיל בבית… הכל מתחיל במשפחה…

דבורה אשה חכמה מאוד, גיבורה במידותיה, שתמיד מתגברת על יצרה ובעלת דעה רחבה מאוד – שהרי רק בתנאים אלה שורה רוח הנבואה, כפי שמלמד אותנו הרמב"ם בהלכות יסודי התורה (פ"ז ה"א) –  זוכה להיות האשה הראשונה בממלכה.

דבורה הנביאה משמשת כדיינת

עם זאת בהיותה גדולה בתורה ובחוקיה, היא משמשת כדיינת, ואף על פי שבדרך כלל אין אשה כשרה לדון, עם ישראל מקבל אותה כשופטת בגלל בקיאותה בדיני תורה. במיוחד שבדורה לא היו תלמידי חכמים אלא כמלא דקל בלבד ("והיא יושבת תחת התומר"). ומכיון שאין תלמידי חכמים היא ממלאת את מקומם. אשה יראת שמים זו מצטיינת בדרכי צניעות, "והיא יושבת תחת התומר", מקום פתוח וגלוי, מעין רשות הרבים, שהתומר גבוה ואין לו צל, כך שאין אדם יכול להתייחד עמה כמו בבית.

דבורה הנביאה אשה עשירה

דבורה גם אשה עשירה שהיתה מתפרנסת משלה, ולה דקלים ביריחו, פרדסים ברמה, זיתי שמן בבקעה, רבת מים בבית אל, ועפר לבן בהר המלך (תיב"ע ד ה).

אכן הנבואה, החכמה, העושר והכח נאה לצדיקים ואף לצדיקות…

דבורה הנביאה אשת חיל עטרת בעלה

אשה חכמה ועשירה זו שהיא גם בעלת מידות תרומיות כאלה, היתה ראשית כל "אשת לפידות", אשה נשואה ובעלת בית נאמן בישראל.

ומי הוא בעלה?… האם גם הוא חכם גדול?… האם גם הוא בעל כושר מנהיגות?…

כלל וכלל לא!… – "אמרו: בעלה של דבורה עם הארץ היה, אמרה לו אשתו, בא ואעשה לך פתילות, והולך אותן לבית המקדש שבשילה, מה אם יהיה חלקך בין אנשים כשרים שבהם, ותזכה לעולם הבא. והוא היה עושה פתילות עבות כדי שיהא אורן מרובה. לפיכך נקרא שמו לפידות" (תדב"א).

איזו אשה כשרה!… העושה רצון בעלה!… המכוונת את בעלה לרצות לפעול פעולות טובות בהתאם ליכולתו ולרמתו…

דבורה אשה מדהימה שלמרות מעלותיה היחודיות הסכימה לבוא בקשרי נישואין עם בעלה הפשוט והקטן ממנה בחכמה, (ולא סתם קטן בחכמה אלא עם הארץ). וגם לאחר שנישאה לו אין היא מתנשאת עליו, וכמובן, אינה מואסת בו ואינה מזלזלת בו, ח"ו. נהפוך הוא – היא דואגת להצלחתו בעולם הזה, ולא עוד אלא, עוזרת לו לזכות בחיי העולם הבא, על ידי שמסייעת לו לעבוד עבודת קודש ולהתחבר עם אנשים כשרים.

אכן "אשת חיל עטרת בעלה" – עם כל גדולתה מתבטלת לבעלה, דואגת לו ו"עושה רצונו" – מכוונת את מעשיו ופעולותיו – "חכמות נשים בנתה ביתה!"…

מה עוד יודעים על בעלה של דבורה? "שלושה שמות יש לו, ברק לפידות ומיכאל; ברק – שפניו היה דומה לברק, לפידות – שהיה עושה לפידות עבות, ומה שמו? מיכאל" – על שם שממיך (מנמיך) את עצמו, דבר אחר, על שם מלאך (ילק"ש, תדב"א פ"ט).

אם כן, בעלה מכיר בגדולת אשתו, מעריך אותה מאד, ונכנע לה… איך לא?…

קל להיכנע לאשה גדולה שאין בה שמץ של גאוה, המסורה לבעלה. שלמרות כל תפקידיה מקדישה זמן לבעלה.

ואכן דבורה מצוה על בעלה בשליחות אלוקית לצאת למלחמה עם סיסרא שר צבא יבין. ובעלה המכיר במעלת אשתו אומר לה: "אם תלכי עמי והלכתי, ואם לא תלכי עמי לא אלך" (שופטים ד ח).

ברק יודע שהצלחה במלחמה היא רצון ה' וישועתו, וההכוונה של עבדיו הנביאים (או הנביאות) יכול להיות לו לעזר רב. עצת אשתו הנביאה ועצם הנוכחות שלה חשובים לו. אף על פי שבודאי יודע שאין מקומה של אשה במערכה עצמה.

ודבורה משיבה לו: "הלוך אלך עמך, אפס כי לא תהיה תפארתך על הדרך אשר אתה הולך, כי ביד אשה ימכור ה' את סיסרא" (שופטים ד ט).

ברק שלמוד בדרכי ענוה כאשתו מקבל את דברי אשתו בהכנעה ומתמסר לתפקידו, לאחר שאשתו חינכה אותו להיות בין אנשים כשרים וללמוד מהם להיות כמותם. לברק לא חשוב הכבוד והתפארת אלא הישועה וההצלחה.

דבורה הנביאה עומדת בראש צבאות ה' ומנצחת

דבורה הנביאה השופטת והרעיה הנאמנה מתעלה ומקבלת תפקיד נוסף של אשת צבא – היא עומדת בראש צבאות ה'!…

אין היא אשת צבא הבאה בכוחה הפיסי – לא בהרגשת "כוחי ועוצם ידי", חלילה, אלא דוקא בכוחה הרוחני, בכח רוח הקודש שקיבלה מלמעלה. בזכות העומדת לה כשופטת בישראל. גם ברק רוצה להוכיח שלא בחיל ולא בכח, כי אם ברוח ה' מתנהלת המערכה, ובזה תלוי הניצחון שעל ידיו יהיה קידוש ה' גדול.

זוג כשר כזה, שזכו ששכינה ביניהם, שניים כאלה ההולכים לקראת המטרה והכוונה העליונה בלי שום מלחמת מעמדות ביניהם ובלי שום מלחמת כחות ביניהם. לזוג האוהבים זה את זה ומכבדים זה את זה ששכינה שורה ביניהם ההצלחה והניצחון מובטחים.

ואכן דבורה עולה להר תבור מקום המלחמה. שם אין היא נלחמת אלא רק מעודדת: "ותאמר דבורה אל בלק: קום!… כי זה היום אשר נתן ה' את סיסרא בידך" (ד יד).

דבורה יודעת שחשוב מאוד לעודד את רוח הלוחמים, שהרי ה' איש מלחמה הנלחם להם. דבורה וברק באחדות ושכינה ביניהם!… הקב"ה שותף!… וכדברי דבורה: "ה' יצא לפניך" (שם). ואכן "ה' איש מלחמה" מקדים את הלוחמים ונלחם במקומם, הוא מקים מהומה במחנה סיסרא, ומה שנותר לאויבים כולם ובראשם סיסרא – הוא לברוח…

כשעומדים בניסיון רואים שהניסיון הוא רק דמיון והניסיון נעלם…

דבורה הנביאה מודה לה' בשירתה הידועה – שירת דבורה

דבורה שופטת המושיעה את ישראל מיד אויביהם. אשת חיל המקדישה חייה לצורכי עם ישראל, עד שבאותו הדור לכולם רק לב אחד לאביהם שבשמים דוגמת התומר שיש לו לב אחד, ראויה שניסים יתגלגלו על ידיה. אכן בזכות נשים צדקניות נגאלו ישראל.

ואדם שנעשה לו נס ראוי לומר שירה – שיר הלל ותודה לה'. ודבורה מתגלה גם כמשוררת דגולה. ולא לחינם נקבעה שירתה כהפטרה לשירת הים, וכל השבת נקראת שבת שירה. חז"ל ראו את הנס שקרה במלחמת סיסרא כאשר נחל קישון גרף את האויבים כהשלמת הנס של קריעת ים סוף (פסחים קיח ע"ב).

דבורה משתפת בשירתה לא רק את ברק בעלה, אלא קוראת גם לכל גדולי הדור – חכמים מורי הוראה סופרים – "בהתנדב עם ברכו ה' (ה ב), "לבי לחוקקי ישראל, המתנדבים בעם ברכו ה'" (שם ב). וקודם כל לעצמה: "עורי עורי דבורה, עורי דברי שיר" (שם יב). כל מגמתה לאבד האויבים ולהרבות צדיקים, עד שהביאה שקט ושלוה "ותשקוט הארץ ארבעים שנה".

דבורה, אשת חיל בעלת מנהיגות מוצלחת שהאריכה ימים, ראויה לשמש דוגמא לכל בנות ישראל.