היכולת לאהוב היא מתנה משמים לכולם

היכולת לאהוב היא מתנה משמים… הנתונה לכל אחד ואחד "בכח",

אך לגלות אותה ולהוציאה "מהכח אל הפועל" היא עבודה גדולה.

היכולת לאהוב אדם נפרד ממני שבתחילה הוא זר לי ובודאי שונה ממני – היא דבר נפלא!

אם תורה היא – צריך ללמוד אותה, ואם אמנות היא – צריך להתאמן בה.

אהבת ישראל היא אהבה עצמית

כל ישראל הם מציאות אחת, שלכן אהבת ישראל היא אהבה עצמית.

"ואהבת לרעך כמוך" צריכה להיות כמוך ממש באופן של אחדות ישראל,

עד שנעשים לאחדים ממש למציאות אחת.

מצות "ואהבת לרעך כמוך, אני ה'" קשורה באהבת ה' ובהתאחדות עמו,

ובהתאחדות עם ה' נעשה שלימות עניין אהבת ישראל.

מזוגיות של איש ואשה למדים אהבת ישראל 

כדי ללמוד את מצות אהבת ישראל ולקיימה בשלימותה ברא הקב"ה איש ואשה,

שבתחילה נבראו אדם אחד מחוברים אחור באחור,

והקב"ה הפרידם והפגישם פנים בפנים ומעמידם בהרבה נסיונות.

חיי הנישואין מכשירים את בני הזוג לקיים מצות אהבת ישראל בשלימותה,

איש ואשה הם שני הפכים!…

לכל אחד מבני הזוג אופי אחר ואופן הבנה אחר, דבר העשוי להביא לחילוקי דעות.

לעזרתנו באה התורה שניתנה לעשות שלום בעולם, והשלום הוא מקור הברכה.

אף כשיש חילוקי דעות, צריך להיזהר ממחלוקת.

חייבים להיות מודעים לעובדה, שבן/בת הזוג הוא עזר כנגדנו בעבודתנו,

בן/בת הזוג הוא "שותף בעסק", וביחד עושים "עבודת צוות" אחת.

חובה ותענוג לחיות בכבוד הדדי מתוך קירוב לבבות בדרכי נועם ודרכי שלום.

להאזין לבן/בת הזוג המציג את דעתו וסברתו ולהיות בהידברות עמו.

דוקא על ידי בירור פרטי כל עניין על כל צדדיו מגיעים למסקנה אמיתית יותר.

ובתובנה זו – מחילוקי דעות לא רק שאין מחלוקות אלא יש תועלת רבה.

בלי עבודה של כבוד והידברות, יתכן שההתייחסות לחילוקי הדעות לא תהיה מנוצלת לטובה,

מצד יצר לב האדם שרע מנעוריו.

אפילו אם חילוקי הדעות נובעים מתוקף השכל,

כשאין נוהגים כבוד זה בזה, הרי זה יצר הרע כפשוטו.

יש לזכור שבני הזוג שותפים לתכלית עבודה אחת בניית בית נאמן בישראל בניין עדי עד!…

ודוקא השוני בטבעים של בני הזוג, דוקא ההבדל בתכונות והדעות הוא לטובה!…

על ידי שמתבוננים בסברת השני המנוגדת לדעתי,

אפשר להגיע למסקנות והכרעות נכונות יותר – לסברה מדויקת יותר,

ואדרבה לחדש את הקשר ולהעצים אותו.

טובים השנים מן האחד

עבודה משותפת בשנים מתוך אהבה ואחדות מכפילה את כוחה –

"טובים השנים מן האחד".

וכמו המלאכים, שבאהבה נותנים רשות זה לזה,

ומקדימים לשון קריאה, לשון חיבה קודם שמדברים זה עם זה,

גם אנו צריכים לתת מקום וכבוד לבן/בת הזוג ונקדים לשון חיבה לכל דיבור ודיבור.

הקב"ה שברא את האדם ונטע בתוכו את היצר הרע,

הקדים רפואה למכה, על ידי שברא ששון ושמחה,

גילה רנה דיצה וחדוה אהבה ואחוה ושלום ורעות.

אהבה משמעה יציאה מהאנוכיות

כל עניינה של האהבה היא יציאה מהאנוכיות, יציאה מד' אמות שלי.

יש ללמוד להכניס עוד אדם (בן זוג) ואחר כך עוד בני אדם (ילדים) לחיינו ובמיוחד ללבנו,

ומזה ללמוד לקבל לא רק את הקרובים לנו, לא רק את החברים המסייעים בעדנו,

אלא גם את הרחוקים מאתנו, ואפילו את אלה שאיננו מכירים… ואפילו את המתנגדים לנו…

אפילו אם אין זה נוח לנו, ואפילו אם זה כרוך במאמץ…

אהבה היא עבודה נפשית מייגעת המניבה פירות נפלאים למי שהתאמץ בה ולזולתו.

כידוע, "עולם חסד יבנה", ראשית הכל ומעל לכל היא מדת החסד.

האהבה הנובעת ממדת החסד היא הבסיס והמקור לכל היחסים שבין איש לרעהו,

ועל אחת כמה וכמה בין איש לאשה.

"ואהבת לרעך כמוך" הוא כלל גדול בתורה. ולמעלה מזה, הוא כל התורה כולה.

אהבה היא מקור הכח והעצמה לכל מעשינו ועבודתנו.

אהבה היא הכח המאפשר קבלה ונתינה,

והיא מרכיב חיוני בנפשנו המאפשר לנו להתעלות מעבר לעצמנו,

ולחוות את הזולת הקרוב והרחוק…

עד שמסייעת לנו לחוות את הקב"ה הנעלה מכל…

זהו כוחה של אהבה המסייעת לנו לקפוץ ולדלג הרבה דרגות מעל הטבע.

אהבה כוללת את כל המידות הטובות

אהבה אמיתית היא כאשר היא כוללת את כל שאר המידות,

לא רק "אהבה שבחסד" (אהבת הטוב שבאהבת הטוב), אלא גם "גבורה שבחסד",

אהבה מבוקרת ומאוזנת – לא פינוק יתר ולא אהבת חנק,

תמיד צריך להשאיר מקום לזולת, ולהתייחס לצרכים האישיים שלו!…

גשם הוא ברכה רק כשיורד במתינות ולא בעוצמה…

וגם מצד האוהב יש להיזהר שלא יהיה מנוצל מדי…

באהבה אמיתית אין לצפות לתמורה, ואף אם הזולת שעזרנו לו פגע בנו,

נשתמש במידת התפארת, מידת הרחמים, ונסייע לו אף שאינו ראוי…

בסופו של דבר, אהבה יוצרת אחדות, יוצרת הרמוניה ומביאה שלום ברכה והצלחה.

צריך סבלנות אומץ והתמדה ומעל הכל ענוה

וכשיש מניעות ועיכובים צריך לנצח את היצר בסבלנות אומץ והתמדה (נצח),

כשמידת הענוה והביטול מתוך הודאה תמידית לה' צריכה להיות יסוד לכל המידות (הוד),

וכל אחד חייב לדעת שאינו יכול לעשות את עבודתו לבד, צריך ללמוד לעבוד בצותא.

התקשרות משפחתית (גם חברית) צריכה להיות יציבה איתנה ואמיתית (יסוד).

וכשכל המידות שלנו מנותבות כהלכה בתוך הנפש אז מתקבלת מידת המלכות,

המאפשרת לנו יכולת שליטה – לפעול בצורה עצמאית ולשגשג.

במידות אלה ובהתכללויות שבהן יש פרטי פרטים ולימוד ואימון הן צריכות.

עבודה מפרכת ומשתלמת

העבודה של תיקון ועידון המידות,

החתירה להגיע למצב ומעמד של רגשות בריאים,

היא עבודה מפרכת, מפעל חיים ובני זוג צריכים לעזור ולתמוך זה בזה.

גם כשיש נפילות, לא להאשים!… אלא לעזור!…

עם מדות מתוקנות קל להתגבר על כל הקשיים.

גם "הוכח תוכיח" צריך לקיים בדרכי נועם

קורה שצריכים לקיים את הציווי "הוכח תוכיח את עמיתיך",

אך יש לעשות זאת בדרכי נועם,

יש להקדים קריאה ולשון חיבה.

ואף את דברי התוכחה צריך לומר בנחת ובלשון רכה.

גם כשצריך להיות עניין של דחייה,

יש לעשותה ביד שמאל – יד כהה, באופן של חלישות,

ועם זאת להקדים את ה"ימין מקרבת" –

"לעולם תהא שמאל דוחה וימין מקרבת".

ופעמים אין שום צורך להוכיח אלא רק לדון לכף זכות.

הסיפור המאלף על הלל הזקן ואשתו

ידוע הסיפור על הלל הזקן שעשה סעודה לאדם אחד,

והוא ואורחו מחכים זמן רב עד שאשתו תגיש את הסעודה,

והם לא ידעו שבא עני ועמד על פתח ביתם ואמר לאשתו:

היום אני בא בברית הנישואין עם אשתי ואין לי שום פרנסה.

נטלה אשת הלל את כל הסעודה ונתנה לחתן העני.

ואחר כך לשה עיסה אחרת ובישלה אלפס אחר ובאה והניחה לפני הלל ואורחו.

אמר לה הלל: בתי, מפני מה לא הבאת לנו מיד?

ספרה לו אשתו את כל מעשיה עם העני.

אמר לה הלל: בתי, אף אני לא דנתי אותך לכף חובה אלא לכף זכות,

שכל המעשים שעשית לא עשית אלא לשם שמים!…

להתכונן לכל היעודים של ימות המשיח  

במיוחד בדורנו – דור דעקבתא דמשיחא,

כולנו צריכים להתכונן ל"אותו הזמן" שלא יהיה בו לא שנאה ולא קנאה ולא תחרות,

אלא אהבה ואחוה ושלום ורעות.

עלינו להתחנן: "שאלו שלום ירושלים, ישליו אוהבייך!"

על ידי אהבת ישראל ואחדות ישראל נבטל את סיבת הגלות,

וה' ימלא את בקשתנו העיקרית לגאולה האמיתית והשלימה בבית המקדש השלישי,

ויחזיר לנו את עבודת בית המקדש למקומה,

עד שנזכה לראות עין בעין את כל היעודים של ימות המשיח כולל תחיית המתים.

וכל עם ישראל נבוא עם עננים לארץ ישראל לירושלים ולבית המקדש ולקודש הקודשים.