שוב נתחיל מחדש

לפניכם שירו של נתן יונתן

שׁוּב נַתְחִיל מֵחָדָשׁ, שֶׁכֻּלָּם מַתְחִילִים;

הַחוֹרֵשׁ, הָאוֹסֵף, הַמְשׁוֹרֵר, הֶעָלִים

הַנּוֹפְלִים עִם הָרוּחַ, פְּנִינֵי הַטְּלָלִים

וְהַגַּל הַחוֹזֵר אֶל חוֹפָיו הַתְּלוּלִים.

מַתְחִילִים, כַּמּוּבָן, גַּם יַרְחֵי הַשָּׁנָה:

תִּשְׁרֵי וְחֶשְׁוָן וְכִסְלֵו

סְתָו חָדָשׁ רֵיחָנִי מִתְיַשֵּׁב בַּגִּנָּה

לְהַבִּיט אֵיךְ הַקַּיִץ חוֹלֵף.

וְרוֹאֶה אֵיךְ גַּנֵּי הַתַּפּוּחַ נוֹרָא

עֲיֵפִים אַחֲרֵי הַקָּטִיף,

אֵיךְ הָרוּחַ פּוֹלֵשׁ לַבְּרֵכָה הַקְּרִירָה

וְחוֹרֵשׁ עַל פָּנֶיהָ קְמָטִים.

וּכְבָר בָּא וְחוֹבֵט הַמָּטָר שֶׁל טֵבֵת

וְאַחֲרָיו חֹדֶשׁ שְׁבָט וּפְרָחָיו

וַאֲדָר, הַסְּסָן אֵיךְ פּוֹתֵחַ רוֹכְסָן

לַשָּׁרָב הַחַמְסָן שֶׁל נִיסָן…

נְטָפִים אַחֲרוֹנִים שֶׁל מָטָר, וְאִיָּר

מְלַחֵךְ וְדוֹרֵס כְּבָר בְּרֶכֶס הָהָר

עוֹד סִיוָן, כַּמּוּבָן!

וְתַמּוּז הַנִּמְהָר

וְהַלּוּחַ שֶׁלָּנוּ הוֹלֵךְ וְנִגְמָר.

אָז יָבוֹא חֹדֶשׁ אָב, מְאֹהָב בִּדְרָכָיו

בְּשִׁמְשׁוֹ הַשּׁוֹפֵךְ אֲגַמִּים שֶׁל זָהָב

וְהַלַּיְלָה מָלֵא צִרְצָרִים וְכוֹכָב

וְקֵיצִי וּפָרוּעַ וְחַם.

אָז אֱלוּל, אַחֲרוֹן בַּמִּדְרוֹן הַתָּלוּל

קְצַר יָמִים וְנוֹשֵׁף עִם לֵילוֹ הַתָּלוּל

עוֹד תְּקִיעָה,

עוֹד תְּרוּעָה,

עוֹד שְׁבָרִים, וְעִגּוּל

הַשָּׁנָה שֶׁעָבְרָה יִסָּגֵר בְּמַנְעוּל.

מַתְחִילִים מֵחָדָשׁ. לָמָּה לֹא? מַה זֶּה רַע?

גַּם הַזְּמַן לִפְעָמִים מִתְבַּלְבֵּל בַּסְּפִירָה

גַּם הַגַּל אֶל הַחוֹף מְבַקֵּשׁ חֲזָרָה

גַּם תֵּבַת הַזִּמְרָה שָׁרָה שׁוּב אֶת שִׁירָהּ.

שׁוּב נַתְחִיל מֵחָדָשׁ, שֶׁכֻּלָּם מַתְחִילִים

נְנַגֵּן אֶת הַשִּׁיר בְּאוֹתָן הַמִּלִּים

שֶׁאֵינָן מִתְעַיְּפוֹת, לְעוֹלָם, כַּגַּלִּים

הַשָּׁבִים בְּלִי חֲדֹל

אֶל הַיָּם הַגָּדוֹל

אֶל חוֹלוֹת הַחוֹפִים הַתְּלוּלִים…

שבת בראשית סגולה לכל השנה

כשהמורה לזמרה לימדה בפאתוס את השיר הזה בכיתה ד', היה ברור: כל שנה מתחילים מחדש. אבל, בניגוד לתנועת הגלים, שחוזרת על עצמה כל הזמן, לנו כבני אדם יש יכולת להשתנות, להתבגר, להתקדם. זה נשמע כמו מנטרה של העידן החדש של הקואוצ'ינג אבל מסתבר שתורת החסידות היתה שם קודם.

השבוע, יש לנו הזדמנות אחרונה להתחיל מחדש בתוך רצף ההתחלות החדשות שחווינו – התחלות של תפילה, של סליחה, של שמחה ושל דיאטה… 

לשבת פרשת בראשית ישנה סגולה מיוחדת לקפל בתוכה את הדרך בה נתנהל משך כל השנה כולה. או כמו שאמרו זאת אדמור"י חב"ד: "באופן שהאדם מעמיד את עצמו בשבת זו, כך תתנהל השנה כולה"

מה מיוחד בשבת הזו דווקא לבד מהיותה השבת שפותחת את קריאת התורה מחדש, אחרי שסיימנו אותה בשמחת תורה?

לא רק העובדה הכרונולוגית הזו אלא גם  הפן התוכני שבה, קוראים את פרשת בראשית שמספרת, ובכן – על איך הכל התחיל.

העניין הוא, שהקב"ה ברא את העולם יש מאין. בתוך הכלום הגדול נברא עולם בשלבים ובהדרגתיות כמו ציור על דף חלק, רק שגם דף לא היה. ה' ברא גם אותו!

ולנו, יש כבר עולם "משומש", הרגלים ישנים ורעים, נפילות ומהמורות, הרבה שריטות חיצוניות ופנימיות, מה כבר יכול להתחדש ואיך אפשר לשנות?

העולם מתחדש בכל רגע ורגע

התפיסה שייסד הבעל שם טוב, של אמונה בהשגחה פרטית היא זו שמסייעת לנו להבין שבכל רגע ורגע העולם מתחדש. ספר התניא מבאר כי בכל דבר בעולם, בעל קיום פיזי מתקיים הדיבור האלוקי שמחייה ומהווה אותו. הדיבור הזה מתחדש כל הזמן. גם אנחנו למעשה מתחדשים כל הזמן רק שאנחנו לא מודעים לכך.

ההבנה כי העולם כולו נברא לשם עשייתו דירה לה' יתברך והכנתו לאור גאולתי שיציף אותו ויסלק את כל הרוע והקושי, היא זו שנותנת לנו כוח להתאזר מחדש בתעצומות ולהתחיל מחדש, אבל ממש. ויש לנו הזדמנות בשבת "בראשית" לנהוג כפי שהיינו רוצים שכל השנה תתנהל: בשמחה, בשלווה, באהבה, באמונה ובהתלהבות של קדושה.

אם מתחילים ככה , אין ספק שהפירות יגיעו בהמשך.

נסו והיווכחו!…

(מבוסס על שיחה מאת הרבי מליובאוויטש, מתוך הספר "שלחן שבת", מעובד על-פי לקוטי שיחות כרך א, עמ' 1)