"ישת חושך סתרו" הוא חושך והעלם, בחינת פנימיות "עתיק" – בחינת ההעלם העצמי שלמעלה מבחינת אור, המשכה מבחינת עצמות א"ס ב"ה, (שההעלם וההסתר הוא בעצמות ממש ולא רק לגבי המקבלים, ועצם אינו מתגלה ואינו מתפשט).

הארת האור יכולה להיות רק על ידי כלים. כדי שירידת והמשכת האור תאיר בכלי ותמשיך את האור למטה ברצון וחשק נטע הקב"ה את כח אור האין סוף שלמעלה מן האורות דוקא בכלים שלמטה מהאורות. (שרש הכלים הוא למעלה משרש האור ובאור נרגש שרש הכלים). לולא הכלים היה האור מסתלק למעלה. הכלים ממשיכים את האור למטה, וגם מגלים אותו עד שנעשה בבחינת אור מאיר. בדומה לאור האש שמאיר דוקא ע"י דבר שנאחז בו דוקא, שהרי כאשר האש מסתלק מהפתילה אינה מאירה כלל. שהדבר הנאחז ממשיך את הארת האש מיסוד האש. ועל ידו נעשה בבחינת אור להאיר. כי יסוד האש הוא עצם חשוך שאינו אור. אם היה יסוד האש כאש שלנו המאירה, לא היה חושך בלילה כלל. יסוד האש אינו ממהות האש שלנו שהוא רוחני מאד ולמעלה מבחינת אור עדיין, לכן גם הארת האש הנמשך ממנו אינו מאיר אלא אם כן יש לו כלי. שגם ההמשכה מהמקור היא כמו המקור שאינו אור עדיין. רק דרך הפתילה שהיא מציאות אחרת מהאש ומסתירה קצת על האור יכול האור להאיר.

כך למעלה עצמות המאציל אינו בגדר אור כלל וגם הגילוי מהעצמות הקרוב ודבק למקורו אינו מאיר עדיין, שהעצמות אינו בבחינת אור וגם האור הנמשך ממנו מצד מעלתו ודבקותו מהעצם אינו בבחינת אור. רק על ידי הכלים נמשך האור. הכלים הם בבחינת לבוש שמעלימים קצת את האור, וכך הם יכולים להאיר. וכמו שאור שכל אינו יכול להאיר בלי "אותיות המחשבה" לעצמו, ובלי "אותיות הדבור" לזולת. שלבוש האותיות מלביש את אור השכל ואור השכל מתעלם באותיות, ודוקא על ידי זה אור השכל מאיר ומתגלה. על ידי הכלי האור נעשה כמהות הכלי בבחינת מציאות אור, שהאור הוא במידה ובמשקל לאחר צמצום. (האור מתגלה בפנימיות הכלים ומתעלם בחיצוניות הכלים).