גלולת הפלא: העצמת מושג "השליחות"

כולנו מתמודדים מול תסכולים אישיים – יש מי שחש שאינו ממצה את עצמו, ויש מי שאין עיתותיו בידיו, ואינו מספיק לפעול על פי תכניותיו, כי אין לו "הצלחה בזמן", ויש מי שפה ושם צצות אי אלו אי־הבנות, אי אלו בעיות גדולות וקטנות בשלום בית, ויש מי שחינוך הילדים מתחיל להדאיג, ובעבודה לא חסרה מכסת התסכולים.

גלולת הפלא היא להפנים את המושג: "השליחות – מגמת חיים".

כנס השלוחים העולמי חל בדרך כלל בפרשת "חיי שרה", פרשה בה מדובר על השליח הראשון בתורה, השליח שיצא בשליחות למצוא אשה ליצחק, להקים בית בשליחותו של אברהם אבינו, לעשות לו יתברך דירה בתחתונים.

אליעזר מכונה "עבד אברהם", ואנו מכונים – "שליחים". העבד אינו מציאות לעצמו, ומציאותו היא – ההתבטלות אל המשלח. השליח, להבדיל מעבד, יש בו כוחות, יש לו מציאות, יש בו עוצמה, אך כל מציאותו היא מכוח המשלח, ו"שלוחו של אדם כמותו".

גלולת הפלא לכל ההתלבטויות למיניהן, היא להעצים את מושג ה"שליחות". השליחות הראשונה מתחילה עם לידת האדם, שליחותה של הנשמה כאן בעולם, לתקן עולם במלכות ש־ד־י!

השליחות כמגמת חיים, מעוררת רבדים חיוביים בכל פרט בחיינו, כדלהלן:

השליחות ־ מיצוי עצמי

היות ובכל מקום ובכל זמן על האדם לחוש שהוא שליח, הרי שבכך הוא ממצה את יכולותיו. אם המדובר בהקמת משפחות ברוכות ילדים, ודאי העניין מלווה בטרדות וקשיים, אך זוהי שליחות – זהו אתגר. פרופסור ברנובר בספרו "התשובה" מביא, שאם למשפחה מרובת ילדים היא הממצה ביותר את יכולותיה.

וכן בפעולותיה בחוץ. בשיעור שהתקיים בשכונת ראשונים בראשון לציון, סיפרה אחת הנשים, העובדת במרכזיה של בזק, שהיא מדליקה נרות שבת הודות לאחת החב"דנקיות, שכאשר התקשרה ל־144 שוחחה אתה על החשיבות שבהדלקת הנר, ומני אז היא מדליקה 2 נרות כסגולה לשידוך… השליחות אותה חשה הבחורה אף בשיחה בעלמא, העלתה פרי, אף שהבחורה השליחה לא ידעה את תוצאות פעולותיה!

בשליחות צריך להיות תמיד עם הפנים קדימה! על אשת לוט נאמר שהביטה מאחוריה והייתה לנציב מלח. לכאורה, הייתה לה סיבה מדוע הביטה אחורה. היא הרי השאירה שם משפחה, ידידים ומכרים.

גם לנו יש הרבה סיבות מדוע להביט אחורה. ניתן לחשוש שלא פעלנו כראוי, שיכולנו לעשות יותר, שאולי היינו צריכים לומר דברים אחרים מוצלחים יותר ועוד. אך האמרה כאן היא, שאין להביט אחורה. שהרי התוצאה היא הרת אסון – "נציב מלח", דכדוך, ייאוש, חוסר מוטיבציה.

הקו אמור להיות עם הפנים קדימה! "דבר אל בני ישראל ויסעו".

"ויחלום (יעקב) והנה סולם מוצב ארצה". החלום, האתגר, העתיד הוא הקו המנחה בשליחות! ובחלום, סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה והנה מלאכים עולים ויורדים בו, אינטראקציה בין שמים לארץ, כאשר היעד הוא למעלה!

מעשה בכפר אחד נידח, שבכל יום שישי בערב, ליל שבת, היו נפגשים לאחר התפילה בבית אחד התושבים לסעודת שבת. על כל אחד מהאנשים היה להביא יין לקידוש, וכך יצא שהעשיר היה מביא יין יקר ומשובח, והעני – שידו אינה מספקת לקנות יין טוב, היה מביא יין זול.

ראה זאת הרב, והחליט שמעתה והלאה תוצב חבית בפתח בית הכנסת, וכל אחד ישפוך את יינו לתוכה. כך העני לא יתבייש בדלותו, והעשיר לא יתפאר בממונו. עבר שבוע, וכך עשו – החבית הוצבה בערב שבת בפתח בית הכנסת, וכל אדם שפך את יינו לתוכה. כאשר הגיע העת לעשות קידוש, שם הרב לב, שצבעו של היין בהיר במיוחד, וריחו אינו כריח היין. כשטעם מן היין, גילה כי לא יין הוא, אלא מים.

התברר, שהרב היה היחיד ששפך יין לתוך החבית. כל שאר האנשים הגיעו למסקנה זהה, כל אחד בנפרד, כמובן. שאף אחד לא ישים לב אם הוא ישים בקבוק מים, במקום בקבוק יין… וכך נוצרה חבית שכזו.

כך גם בחברה. אם כל אחד ימעיט בתרומתו ובערכו, באומרו: "מה כבר אני, האיש הקטן, יכול לשנות", הרי שלא נזכה לשתות יין. כאשר אדם חי בתחושה של שליחות, הרי שהוא ינצל כל רגע לקרוב הלבבות, ימצה את הפוטנציאל, וישפוך יין מובחר אל תוך החבית…

השליחות לאנשים צעירים

הרבי בתשובותיו לקבוצת סטודנטים אמר[1]:

"אחת התכונות המיוחדות לאנשים צעירים היא – תכונת הוודאות והבטחון. אדם מבוגר, גם כאשר עושה פעולה מסוימת, לעולם אינו בטוח בעצמו, והוא מוקף תמיד בספקות והיסוסים, ואילו הצעירים בטוחים בעצמם".

תכונה זו ניתן לראותה באופן שלילי, אך הרבי מנתב תכונה זו לצד החיובי של המטבע, ופונה אל הסטודנטים ואומר[2]:

"על כל אחד ואחד מכם לנצל תכונה זו להפצת התורה והמצוות במלוא כוחו, בכל מאת האחוזים – החל מהדיבור בענין זה עם האנשים שבסביבתו באופן שיבטא את הבטחון שלו בענין זה, וכן בכל שאר האופנים – כתיבה, הדפסה בעיתונים, פרסום על ידי ה'רדיו' וכיוצא בזה. ועוד והוא העיקר – על ידי הנהגתו האישית של כל אחד ואחד בחיי היום יום".

ניתן לראות, שבדרך כלל הציע הרבי יציאה לשליחות לזוגות צעירים, כשנה לאחר נישואיהם. אף שמדובר בזוג צעיר למדי, אך המעוף, הבטחון והמרץ מתאימים ביותר לשליחות של פתיחת בתי חב"ד.

השליחות – הפעלת המתג

לשאלת הסטודנטים על מקומה של תורת הבעל שם טוב, ענה הרבי, שניתן להבין זאת על ידי משל מאופן הדלקת המנורה על ידי כוח החשמל:

"ישנה 'תחנת כוח' שבה מופק החשמל (על ידי אטום וכיוצא בזה), שנמצאת הרחק ממקום המנורה, אלא, שממנה נמשך חוט מתכת, שעל ידו נמשך כח החשמל אל המנורה. אך כדי להדליק את המנורה בפועל, יש צורך למצוא את ה'מתג' המתאים, או ללחוץ על ה'כפתור' המתאים, ואז פועל כח החשמל את פעולתו.

"ועל דרך זה בענינים רוחניים:

"נשמתו של כל אחד ואחד מישראל היא חלק מהבורא, ומקושרת אליו, ועל ידי זה יש בו כוחות רוחניים נעלים ביותר. אך כדי שכוחות אלו יבואו לידי ביטוי וימלאו את תפקידם, כך שיוכל להשתמש בתועלת הרבה שבהם – עליו למצוא את ה'מתג' המתאים או את ה'כפתור' המתאים".

ממשיך הרבי ואומר, שזוהי העבודה המוטלת על כל אחד ואחד, בקשר לעצמו, לילדיו ולכל הסביבה. להכריז, שכל אחד מחובר ל'תחנת כח', ויש בו את ה'מתג' הנכון להפעיל כוח זה, וזאת לא על ידי הסתמכות על כוחות אישיים, אלא דווקא על ידי שמעוררים את הכוחות הנעלמים שישנם בפנימיותו של כל אחד מישראל. על האדם לחפש בעצמו, וכן לנסות לסייע לזולת למצוא ולגלות את ה'מתג' שבו, וכאשר מגלים את כוחות ה'מתג' שבו – אזי נפתח הבאר או המעיין הפנימי שבנשמתו, וכל שאר העניינים נעשים מאליהם.

הכוח של החסידים למצוא את ה'מתג', הוא הכוח של הרבי. כפי שהעיד הרבי לאחר שנשאל בקשר למהות תפקידו של רבי: "למצוא את ה'מתג' בכל יהודי, ולסייע לו להתחבר אל 'תחנת הכוח'.

היום ניתן להבין זאת בעזרת המכשיר המנווט ה־gps! כשנהג רוצה להגיע אל יעד מסוים ואין הוא יודע את הדרך, כאשר מפעיל הוא את מכשיר הניווט, הרי כל שעליו לעשות הוא לנהוג על פי ההוראות: עוד שלושה ק"מ ימינה, וכאשר מתקרבים יותר, עוד שלוש מאות מטר ימינה, וגם בפניה עצמה תינתן ההוראה, עלייך לפנות ימינה! ובשמיעה בלבד לא מסתפקים, אלא המפה פרושה, והחץ מתקדם ומורה את הדרך…

הרבי מכוון אותנו על כל צעד ושעל להגיע אל היעד! אל המטרה הכללית של הורדת הקדושה לעולם וכן אל השליחות הפרטית של כל אחד ואחת. עלינו להטות אוזן, לשמוע ולראות, לפעול ולעשות ולהאמין ואז בעז"ה נעשה ונצליח!

מהות השליחות

השליחות של האדם בעולם – "אני נבראתי לשמש את קוני" מורכבת משני עניינים[3], כסמיכות הפרשיות: האחד, "ויקהל" והשני, "פקודי" כלומר, העבודה הכללית המוטלת על כל העולם להקהל אל רשות הקדושה, והעבודה הפרטנית של כל אחד ואחת עם תכונות הנפש המיוחדות לו, ועם מטרת ותכלית ירידת נשמתו לעולם.

מנין שואבים את הכוח למילוי השליחות?

הכוח למילוי השליחות הוא משני מקורות:

• אהבת ישראל – השלמות של האדם, ה"פקודי", היא רק עם יהודי נוסף, "ויקהל". שלכן הביאו את מחצית השקל, שנאמר[4]: "זה יתנו.. מחצית השקל בשקל הקודש, עשרים גרה השקל". לשם מה מודגשת השלמות של השקל, הרי מדובר רק על המחצית, שהיא עשר גרה? השאלה מתחזקת לאור העובדה, שבקשר לבשמים, נאמר[5]: "וקנמן בשם מחציתו חמישים ומאתיים", ולא מוזכר שהשלמות היא חמש מאות. אלא, מטרת הכתוב היא להדגיש ש"עשרים" בגימטרייה "כתר" – תכלית השלמות, היא רק על ידי האחדות עם יהודי נוסף, כי כל יהודי מצד עצמו הוא "מחצית" בלבד!

ניתן גם לראות, שאת תפילת השחר, בסידורו של אדמו"ר הזקן, פותח היהודי במילים: "הריני מקבל עלי מצוות עשה של ואהבת לרעך כמוך". עוד קודם התפילה ובקשת צרכי עצמו, הרי הוא מתאחד עם יהודי נוסף, ואחדות זו היא הנותנת לו את הכוח להתפלל ולהתקשר כראוי להקב"ה.

• אהבת הקב"ה – השלמות של עשר כוחות הנפש של האדם היא רק כאשר הוא יודע שזו רק מחצית, כי החצי השני שלו הוא, כביכול, הקב"ה. לכן מיד בקומו משנתו הרי הוא מתאחד עם הקב"ה ואומר: "מודה אני לפניך"! לכאורה, מילים אלו אמורות להיאמר רק לאחר התבוננות מעמיקה, ש"לית אתר פנוי מיניה", שלכן בקומו משנתו הקב"ה נמצא עמו. אך האמת היא שאדרבא, דווקא בשעה שהוא ישן, ענין זה הוא בהדגשה יתירה, כיוון שבשעת השינה מתעלמים הכוחות, הרצון החיצוני שלו מתעלם, וממילא מתגלה אצלו יותר רצונו הפנימי האמיתי, שהוא רצון הקב"ה. ממילא, כאשר היהודי קם בבוקר אין זה חידוש לגביו מציאות הקב"ה, ואמירת "מודה אני" אך טבעית היא. מה שלא טבעי הוא, מציאותו של ה"אני" שלו, ולכן מיד מקהיל הוא את כל כוחות נפשו למציאות של "לפניך" – "מודה אני לפניך"!

השליחות – בית חב"ד

היותנו בחוץ מהווה שליחות. יציאה לשליחות להקים בית חב"ד, יש בה קושי. מנערה צעירה, מזוג צעיר הופכים להיות מנהלים, מקשרים, פסיכולוגים, רבניות ועוד. אך ההתקשרות, היא הנותנת את הכוח.

השליחה ביישוב שמשית, סיפרה על ועדת קבלה מסיבית, על מבדקים פסיכולוגיים, על התנגדות ברגע האחרון לקבל שליחים חדשים במקום על אף ההסכמה העקרונית, כדי שכיפה לא תסתובב בישוב, ודיון מחודש עם חוזה בן 17 סעיפים על מנת שלא יהיה אפשר לארגן כל פעילות.

רק התערבות של עורך דין, שפרץ מספר פרצות בחומת המגן של החוזה, אישרה את כניסתם לישוב, ונתנה פתח מילוט לארגון שיעורים ומסיבות ללא פרסומת ראוותנית, אלא פרסומת אישית טלפונית. ב"ה, היום לנשים רבות בישוב יש קשר עם בית חב"ד, כל אחת ברמתה היא.

שליח בגימטרייה – שמח. כי שמחה אמיתית היא זו שנותנת את הכוח למלא את הייעוד בעולם. שליח בתוספת י' – עשר כוחות הנפש – הרי זה משיח. גלולת קסם לדורנו, גלולת פלא לחיים איכותיים בכל מצב, הרי היא: שליחות – מגמת חיים. תודעה המביאה לידי ביטוי את הקשר אל הרבי כקשר דו צדדי. מחד, ביטול אל הוראות המשלח, כל הוראה באשר היא, ומאידך, קבלת כוחות מהרבי לביצוע המשימות.

הרבי במספר הזדמנויות סיפר את סיפורו של ר' יקותיאל ליעפלער:

בזמנו של אדמו"ר ה"צמח צדק" היה רק מניין אנשים קרואים לסדר. אך גם כל האורחים היו מקבלים בערב החג את כל צרכי החג מבית הרבי: יין, מרור, חרוסת וגם מצות שמורות. החסיד ר' יקותיאל ליעפלער היה בין האורחים. בליל בדיקת חמץ הוא נשאר בבית המדרש מתעמק בעניין ביעור החמץ לפני קיום המצווה. לפתע נפתחה הדלת, ומשרת הרבי "הירשל דער שווארצער" נכנס, והשאיר ליד ר' יקותיאל את חבילת האוכל לפסח, באומרו: "הא לכם, הרבי שלח לכם את זה"…

ר' יקותיאל ננער באחת ממחשבותיו הדבקותיות, הציץ בחבילה וראה את האוכל. הוא הבין, כי אם הרבי שלח לו את החבילה, נוגע העניין לשעה הנוכחית, וזה נועד לסייע לעבודת הבדיקה. לקח אפוא את היין המרור והחרוסת, שפכם לתוך כלי הנטילה – ושתה הכל…

בעיצומו של הסדר נכנס ר' יקותיאל אל המקום בו עשה אדמו"ר ה"צמח צדק" את הסדר עם בניו ומתי מעט המוזמנים, ואמר: "רבי! אין לי שום דבר לצורכי הסדר, לא יין לא מרור ולא חרוסת!" התפלא אדמו"ר ה"צמח צדק" ושלח לקרוא למשרת. הלה, טען שנתן את החבילה לר' יקותיאל בבית הכנסת. לפתע נזכר ר' יקותיאל, שאת החבילה שהביאו לו מבית הרבי בשעה שהיה עליו לבדוק את החמץ – אכל מיידית, וזה ממש החיה אותו בהכנות הרוחניות של בדיקת החמץ. או אז התברר, כי ר' יקותיאל אכל זאת בטרם עת…

חייך אדמו"ר ה"צמח צדק" חיוך רחב, וציווה על ר' יקותיאל שיישב אצלו לשולחן הסדר. לימים ציין ר' יקותיאל, כי מאותו ליל הסדר שעשה אצל הרבי, הייתה לו אחר כך עבודה לחמש עשרה שנה…

מסיפור נפלא זה, אומר הרבי, יש ללמוד[6]:

"והנה, למרות שהיה באמצע לימוד והעמקה בעניני חסידות, מכל מקום, כאשר הגיע לאוזניו דבר השליחות של הרבי, הנה ביודעו שזו השליחות של ריבונו של עולם, שהרבי הוא בא כוחו, "אנכי עומד בין ה' וביניכם" – לא חשב אף לרגע ועזב תיכף ומיד את כל עניניו הנעלים, ונחפז למלא את דבר השליחות של הרבי!"

הרבי הוסיף, שבנוגע לימינו ניתן ללמוד, שכאשר מקבלים שליחות מנשיא הדור יש לבצע אותה באופן מיידי. וכן מבלי לעשות חשבון מהו תוכן השליחות. כשם שר' יקותיאל אכל את הכל בפעם אחת בלא לחוש את החילוק בטעמים, כן לא משנה מהי השליחות, האם בבחינת "יין", רזין דאורייתא, או שזהו בבחינת "מרור" – יש לבצע את השליחות ללא חשבונות.

השליחות – הצלחה בזמן

אם בתודעתנו מצוי כוח המשלח – ההצלחה בזמן באה מכוחו. תחושת השליחות מעוררת לקום ולפעול, לעשות ולהצליח. הרבי מציין, שהשליחות אינה בהכרח ולא כעשיית טובה לתנועה, אלא השליחות היא להאיר את הסביבה בפועל, ודבר זה עושה פירות ופירי פירות עד סוף כל הדורות, וזו היא ההצלחה בזמן.

"השליחות" מיטיבה עמנו בפן נוסף:

השליחות – שלום בית

אחת השליחות סיפרה, שבשליחות אין כמעט פנאי להתנגשות בדברים קטנים. יש אתגר משותף – לפעול, לעשות ולהצליח, וזהו מתכון נפלא לשלום, אהבה, אחווה ורעות! אמנם אולי בפועל נמצאים פחות שעות ביחד, אך העניין המשותף מחליק ומרומם טפח אחד מעל הדשדוש ב"קטנות".

השליחות ־ מקום העבודה

העבודה בה בחרה האשה לעבוד, זוהי שליחותה. לא הרי העבודה בכרם חב"ד – העשרה, החדרת אידישקייט, כעבודה בבית ספר ממלכתי דתי – לשמש סמל ודוגמא לכל ענייני חב"ד, בית חב"ד פרטי.

הגב' חיה, שלימדה בבית ספר ממ"ד, מספרת על מבצע יום הולדת בתאריך עברי שפתחה בבית הספר, על דף שבועי מאלף שכל המורות השתמשו בו בשעורי פרשת השבוע, ובו סיפורים ומסרים חסידיים, אף שלא נרשמו בשם הרבי, ועל מורות המתעניינות לדעת את דעת הרבי מליובאוויסש על עניינים שונים השייכים לענייני הכלל ולענייני הפרט.

השליחות – שיר ערש

גם המצאותנו בבית היא שליחות – הקמת בתים חסידיים לתפארת, ואת ילדינו עלינו לחנך לשליחות. שיר הערש אמור לדבר על כך שאתה שליח קטן ובעזרת ה' תגדל ותהיה שליח גדול. בכל מקום ובכל זמן.

על אברהם אבינו נאמר[7]: "וה' ברך את אברהם בכל". מפרש רש"י: "בכל עולה בגימטריה בן". אם כך, מדוע לא נאמר במפורש שה' ברך את אברהם בבן? אלא לומר לך, שהבן נקרא הכל, שהעניין העיקרי זה הבן – חינוך דור ההמשך! וכבר כילד קטן, להחדיר בתודעת הרך הנולד את השליחות של נשמתו בעולם.

הצלחה בשליחות

כאשר נשאל הרבי ביחידות, לסיבת ההצלחה המרובה שניתן לגלות אצל שלוחיו החסידים, ענה הרבי (לאחר הסבר רציונאלי יותר) באופן הבא[8]:

"כחסיד חב"ד, אין לי ספק בכך, שחסידות חב"ד היא האמת, ואמת – בהכרח שנוחלת הצלחה".

שליח/ה – תמצית השליחות

ניתן לראות את המילה ״שליח/ה", כאקרוסטיכון, אותיות פתיחה, של משפטים המהווים את תמצית השליחות:

ש – "שלוחו של אדם כמותו". שליח שייך למשלח, כי עומק החסיד הוא רבי.

ל – להאיר את הסביבה. החל מהאווירה בבית – אווירה אנושית ואווירה רוחנית.

י – י' כוחות הנפש. אותם יש לעורר ואיתם לפעול ולהפעיל – מיצוי פוטנציאל.

ח – חינוך לשליחות. כבר מגיל צעיר.

ה – הצלחה. בזמן, בזוגיות, בחינוך.

אלו ועוד יחישו את קירוב הייעוד בהתגלות כוח המניע, כוח המשלח תיכף ומיד.

מקורות