במקרא נקרא "כסלו" פעמים אחדות בשם "החדש התשיעי"[1] ופעמיים בשמו זה, כסלו[2]. השם "כסלו" אינו עברי ומקורו בבלי. משמעות השם אינה ברורה.

חודש התלמים

לפי אחד הפירושים "כסלו" הוא תלם, וחודש כסלו הוא חודש התלמים. בשנים כתיקנן עיצומה של עונת הגשמים הוא בחודש כסלו, וכפי שנאמר בספר עזרא על כסלו: "והעת גשמים, ואין כח לעמוד בחוץ"[3]. לפי זה בא השם "כסלו" לרמוז על התלמים שנחרשו בשדות בחודש כסלו, או בסמוך לו, ועל המים הזורמים בהם ומרווים את הזרעים.

כוכבי השמים

אחרים אומרים כי השם "כסלו" קשור לקבוצת הכוכבים הידועה במקרא בשם "כסיל", קבוצת כוכבים הנראית בארץ בשמי הערב בתקופת החורף, תקופה המתחילה בכסלו. כפי שנאמר: "כוכבי השמים וכסיליהם"[4] וכן "עשה כימה וכסיל והפך לבקר צלמות ויום לילה החשיך"[5], "עושה עש כסיל וכימה וחדרי תמן"[6] ועוד.

כסלו – חודש התקווה והאמונה

יש הסבורים כי השם "כסלו" בא מלשון כסל, היינו: תקווה. למשל: "וישימו בא-להים כסלם ולא ישכחו מעללי א-ל"[7]; "אם שמתי זהב כסלי ולכתם אמרתי מבטחי"[8], וכן עוד. שם זה יאה לחודש כסלו, שהוא מן החודשים המלמדים אמונה וביטחון. ייתכן שהאמונה היא אמונתו של הזורע המחכה לגשם, וייתכן שזו אמונתו של כל אדם הזקוק למים לשתייה.

מאוחר יותר, כאשר יצאו המכבים להילחם ביוונים בידיים ריקות כמעט, מעטים נגד רבים, חלשים מול גיבורים, וניצחום, קיבלה משמעות זו שבשם החודש מובן חדש ועמוק, כחודש של אמונה ותקווה.

על כן קבעו בחודש כסלו את חג החנוכה "לפרסומי ניסא" של ניצחונם הגדול על היוונים.

כסלו – הכיס והלב

מנהג ישראל להרבות בימי החנוכה במתן מתנות לילדים; ולא סתם מתנות, אלא מעות של כסף ממש, מעות חנוכה ודמי חנוכה.

רמז לכך מצאו בצליל שמו של החודש, המרמז על הכיס והלב שהם קשורים יחדיו. זו לשון המימרה העממית: "כל מי שכיס לו – ייתן מעות מן הלב".

המהדרין לא יפחתו במתנתם מ־36 פרוטות, כמניין ל"ו.

את הסיומת ל"ו, שהיא כמניין 36, הקישו חכמים גם למספר הנרות שמדליקים בחנוכה – 36.

מקורות