הסיפור התרחש לפני כ-70 שנה במדינת קולוראדו שבארצות הברית. משבר כלכלי קשה פקד את כל היבשת. חנויות רבות נסגרו, עסקים פשטו רגל ורבים נקלעו לחובות.

בעיר פואבלו שבקולוראדו ישב לו מר א.א בחנות לחלקי רכב, וחשב על הימים שעברו. קונים רבים היו פוקדים את חנותו – וכעת, זה שלושה שבועות שאף אחד לא נכנס. הקופה ריקה וכסף אין. לעומת זאת עליו לשלם עבור החנות שכר דירה, חשמל, מים והוצאות נוספות רבות. בתו, בת ה-19, ישבה גם היא בחנות בחוסר מעש. בימים הטובים היא היתה עוזרת לו ובקושי הספיקו שניהם למלאות את דרישות הקונים, אך כעת…

באותה עיר היתה קהילה יהודית קטנה בת כמה עשרות משפחות. היה להם בית כנסת, בו התפללו בעיקר בשבתות וחגים. בימי השבוע קשה היה להשיג מנין, כי רוב אנשי הקהילה לא שמרו תורה ומצוות כדבעי, אך מר א.א השתדל לשמור מצוות בהידור.

בימי שישי נהג לסגור את חנותו מוקדם, כי היה עליו להספיק להתרחץ, להחליף בגדים לכבוד שבת וללכת לבית הכנסת.

פעם, בערב שבת, כשהתבוננו האב ובתו לנעול את דלת החנות, הגיע קונה. הוא התחיל לבדוק את הסחורה, לקח פריט מסוים והניחו על הדלפק. כך המשיך לאיטו לבדוק סחורה נוספת עד שעמדה ערמה גדולה על הדלפק.

כאשר ביקש לדעת כמה עליו לשלם, הסתכם הכל בלמעלה מ$200, סכום שבימים ההם היה נכבד מאד.

מר א.א הביט בשעונו וראה שהשעה מאוחרת. הוא לא יספיק אפילו להתרחץ ועליו ללכת ישר לבית הכנסת… ואז הקונה אמר: "אני מבקש לארוז את כל מה שקניתי ולהעביר את הסחורה לבית המלון בו אני מתאכסן, כי עלי לצאת מחר בבוקר בשעה מוקדמת."

היהודי היה נבוך – הרי בעוד מספר דקות תכנס שבת, ואין כל אפשרות להעביר את הסחורה ליעדה עד כניסת השבת.

הוא הסביר לקליינט הגוי שהוא יהודי וכעת נכנסת שבת ואין ביכולתו לבצע את בקשתו. הוא הוסיף ואמר שהוא מוכן לבוא במוצאי שבת לחנות במיוחד בשביל הלקוח, לארוז את הכל ולהוביל את הסחורה לאן שהלקוח רוצה. אך הגוי אמר שאינו יכול להתעכב יום נוסף בעיר כי עליו לנסוע מוקדם בבוקר.

כאן התערבה הבת ופנתה לאביה: "אני מוכנה ללכת ולקרוא לאחד ממכרינו שאינו יהודי. נבקש ממנו עזרה – הרי כך עושים רבים מיהודי העיר."

האב לא הסכים לבקש מאינו יהודי שיעבוד במקומו בשבת.

הקונה לא הבין את כל הענין ואמר: "מדוע הטרחתם אותי לבחור את כל הסחורה הזאת אם אתם לא מוכנים לארוז את הדברים ולהביא אותם לאן שאני מבקש?" הוא יצא מהחנות בכעס ואמר: "אקנה אצל מישהו אחר…"

לאב לא נותר זמן אפילו כדי לסגור את החנות. הוא ביקש זאת מהבת והלך ישר לבית הכנסת. כאשר חזר אל ביתו וראה את מבטיהן של אשתו ובתו, הבין שבעיני הבת לא מצאה חן עקשנותו והיא סיפרה על כך לאמה. האם אמרה בכאב: "בסכום זה היינו יכולים להתפרנס זמן רב. עכשיו הפסדנו את הכל בגלל שלא רצית להשתמש בהיתר שכל היהודים משתמשים בו."

בסעודה הם ישבו בשקט מוחלט כשכל אחד שקוע בהרהוריו. לבסוף אמר מר א.א לעצמו: "לשבת כך – הרי גם זה מעין חילול שבת" הוא החל לשיר זמירות שבת, על מנת להפיג מעט את האווירה הקודרת שפקדה אותם ולכבד את היום הקדוש.

במוצאי שבת ביקש מבתו לבוא עמו לחנות על מנת להחזיר את הפריטים הרבים שהוצאו מהמדפים ונשארו על הדלפק.

והנה – כאשר אך הדליק את האור בחנות, נשמעו צעדים מתקרבים. עמד שם הקונה מערב שבת ואמר: "חכו – אל תחזירו את הדברים למקום! אני אקח את כל זה. תתחילו לארוז ובינתיים אסתכל אם יש כאן עוד משהו שאני צריך."

הגוי בחן את המדפים ולקח עוד דברים רבים. כאשר ערכו לו חשבון, הגיע הסכום ל$600!!!

האיש שילם במזומן וביקש להעביר את הכל לבית מלונו בהקדם.

לפני צאתו פנה אליהם ואמר: "אתם בודאי מתפלאים מדוע חזרתי אליכם. אומר את האמת: כעסתי עליכם כשלא הסכמתם לארוז ולשלוח את הסחורה אתמול בערב, והחלטתי לקנות בחנות אחרת. משך כל היום חיפשתי בחנויות שבעיר, אך לא מצאתי את מה שרציתי.

לאחר-מכן עלתה מחשבה בראשי: הרי אותו בעל חנות בודאי מודע לכך שאין הרבה קליינטים בימי משבר אלו ובכל זאת הוא ויתר על רווח נאה בגלל אמונתו. בודאי איש בעל עקרונות הוא ואדם ישר והגון. בין כך ובין כך לא מצאתי את מה שחיפשתי – לכן באתי עכשיו, ואני מאד מרוצה, שכן יש כאן סחורה איכותית ומחירים טובים."

הבת עמדה בראש מורכן והתביישה להביט בפני אביה. היא הבינה שעמידתו האיתנה על עקרונות שמירת המצוות הביאה לידי כך שאביה עמד בנסיון על שמירת השבת, וגם מכר סחורה פי שלושה מהמתוכנן, ומעל הכל: קידש שם שמים.