דורנו גלגול של דור המדבר

הרבי מליובאוויטש אומר בכמה וכמה הזדמנויות שיחות ומאמרים כי אנו, בני כל הדור הזה, בעצם גילגול נשמות של דור המדבר. כלומר, הדור שהיה במצריים, נגאל והוא בפתחה של גאולה – אז זה היה הכניסה לארץ והיום זו הגאולה הנצחית והאחרונה שאחריה אין שום גלות.

מדהים לראות כמה זה נכון וכמה דפוסים ומודלים חוזרים על עצמם, כאז – כן היום.

דם פסח – יציאה מעבודה זרה

הפרשה היא פרשת בא מספרת על הסצינה האחרונה מול פרעה. הוא מסרב לשלוח את בני ישראל, חרף המכות שניתכות עליו ועל בני עמו בזו אחר זו. בשלב מסוים, ה' מכביד את ליבו והוא כבר לא יכול להפסיק גם אם רצה (וגם על כך יש שיחה מרתקת בפני עצמה) ואז, ממש לפני רגע יציאת מצריים הגורלי, מצווה משה את העם לעשות משהו מוזר:

לקחת כל משפחה, שה לביתה, לקשור אותו את המיטה, לשחוט אותו ברגע מסוים ובעזרת אגודת איזוב למרוח מדמו על המשקוף, וכשה' יכה בבכוריהם של מצריים, על בתי בני ישראל הוא "יפסח" (חג הפסח, מצלצל מוכר?)

מעבר לשאלה האם באמת הקב"ה לא ידע על איזה בתים לפסוח, נשאלת השאלה, למה שה דווקא?

התשובה לשתי השאלות היא אחת:

בשבילנו.

השה, היה האליל המרכזי והבולט ביותר במצריים. בבחינת "פרה קדושה", ולא רחוק מזה. ודווקא בגלל זה ציווה ה' את משה לומר לבני ישראל לגשת ללב ליבה של העבודה הזרה במצרים, לעקוד אותה, לשחוט אותה ולמשוח מדמה על המשקוף. וכל זאת – לא במחשכים ובמסתרים אלא לעיניהם הכלות של המצרים.

"פרובוקציה מוגזמת" יצעקו הצועקים, ויש שיראו זאת כקאזוס בלי-עילה למלחמה

אלא, שהמצרים שתקו. יותר היה דחוף להם להציל את עצמם מאשר את השה. המסר, היה מכוון בעיקר לעם ישראל עצמו. האם יש בכם האומץ לצאת נגד מי ששעבד אתכם שנים רבות כל כך, לקחת את הסמל, הדימוי היקר לו מכל, ולבטל אותו, ועוד לנגד עיניהם של המצרים?

האם יש בכם אמונה ללכת עד הסוף אחרי משה? אחרי ציווי השם?

האם אתם מוכנים לצאת סוף סוף מהגלות, מהשעבוד מהמחלוקות הפנימיות והחיצוניות מהעבודה הזרה ולעשות צעד רדיקלי, כדי לצאת לגאולה?

מדובר ברגע מכונן, לא פחות.

יוצאי מצרים לא פחדו, ומה אתנו?

ולמרות מורך הלב והפחד הטבעי,  היהודים עמדו יפה במבחן. באומץ-לב קיימו את ההוראה ולא נמנעו מלספר למצרים על מטרתם ועל כוונתם לשחוט את הכבש לקרבן. ועל כך אומרים חז"ל, שבזכות תוקף אמונתם ומסירות-נפשם למלא את ציווי הבורא – זכו בני-ישראל להיגאל ממצרים.

אם כך, ובהתאם לנאמר לעיל, גם לנו יש את האומץ והיכולת לעשות בדיוק אותו דבר. הלא אנו גלגול של אותן נשמות.

אך מה מוטל עלינו? אנו חיים בדור שבו קיים חופש פולחן, יהודים כבר לא נרצחים או נכלאים על רצונם לשמור שבת, לאכול כשר או לעשות ברית מילה. מהו האתגר הגדול ביותר של הדור הזה?

אומר הרבי: אהבת חינם.

בדור שבו כולם רוצים להיות צודקים בכל מחיר ולקבל הכי הרבה לייקים בפייסבוק, אהבת ישראל היא הדבר המסובך והקשה ביותר. אין הכוונה היא להתפשרות על עניין כלשהו בדברים של קדושה, תורה ומצוות – כדי למצוא חן. להיפך.

אלא המדובר הוא על היכולת להסתכל על יהודי בצורה רחבה יותר ולהבין את הקרבה אליו מעל ומעבר למחלוקות האישיות. וכך, "שוחטים" את היצר הרע של הדור, את עבודת האלילים של האגו ויוצאים לגאולה, תיכף ומיד- ממש!!!

(מבוסס על דברים מאת הרבי מליובאוויטש, מתוך הספר "שלחן שבת", מעובד על-פי לקוטי שיחות כרך א, עמ' 127)