סִפּוּר הַמְּלַמֵּד עַל הַכָּרַת הַטּוֹב

מַעֲשֶׂה בְּזוּג עֲשִׁירִים חֲשׂוּכֵי יְלָדִים שֶׁאִמְּצוּ יֶלֶד יָתוֹם רַךְ בַּשָּׁנִים.

גִּדְּלוּ אוֹתוֹ כְּבֵן לְכָל דָּבָר, נָתְנוּ לוֹ כָּל מַחְסוֹרוֹ, דָּאֲגוּ לְרַוְחָתוֹ,

אוּלַם הַיֶּלֶד לֹא יָדַע לְהַעֲרִיךְ אֶת הַחֶסֶד הַגָּדוֹל שֶׁהֶעֱנִיקוּ לוֹ הוֹרָיו,

וְקִבֵּל הַכֹּל כַּדָּבָר הַבָּרוּר מֵאֵלָיו וְלֹא כִּבֵּד אֶת הוֹרָיו הַמְּאַמְּצִים.

יוֹם אֶחָד הִתְדַּפֵּק עַל דַּלְתּוֹ שֶׁל הֶעָשִׁיר עָנִי מָרוּד הַמְּחַזֵּר עַל הַפְּתָחִים,

נִכְמְרוּ רַחֲמָיו שֶׁל הֶעָשִׁיר, הִכְנִיס אוֹתוֹ לְבֵיתוֹ הֶאֱכִילָהוּ וְהִשְׁקָהוּ,

נָתַן לוֹ מָקוֹם לָלוּן וּלְמָחֳרָת כְּשֶׁרָצָה הֶעָנִי לָשׁוּב לְבֵיתוֹ,

צִיֵּד אוֹתוֹ בִּסְכוּם כֶּסֶף גָּדוֹל וּבְצֵידָה לַדֶּרֶךְ.

הֶעָנִי לֹא יָדַע נַפְשׁוֹ מֵרֹב שִׂמְחָה וְהִתְרַגְּשׁוּת,

וְלֹא חָסַךְ בְּמִלּוֹת שֶׁבַח וְהוֹדָיָה לֶעָשִׁיר שֶׁקִּבֵּל אוֹתוֹ בְּחֹם,

וְהִשְׁפִּיעַ עָלָיו שֶׁפַע שֶׁל טוֹבָה וּבְרָכָה.

אִשְׁתּוֹ שֶׁל הֶעָשִׁיר הִבִּיעָה אֶת תְּמִיהָתָהּ לִפְנֵי בַּעֲלָהּ:

אוֹרֵחַ זֶה שֶׁהִתְאָרֵחַ בְּבֵיתֵנוּ רַק יוֹם אֶחָד הִבִּיעַ תּוֹדָתוֹ מֵעֹמֶק לִבּוֹ,

וְאִלּוּ הַבֵּן הַמְּאֻמָּץ שֶׁלָּנוּ אֵינוֹ יוֹדֵעַ לְהַעֲרִיךְ כְּלָל

אֶת הַחֶסֶד שֶׁאָנוּ מַעֲנִיקִים לוֹ לְלֹא גְּבוּל,

וְאֵינוֹ מְכַבֵּד אוֹתָנוּ. הֲיִתָּכֵן?!…

אָמַר לָהּ בַּעֲלָהּ: אֲנִי אֲלַמֵּד אוֹתוֹ לְהַעֲרִיךְ אֶת מַה שֶּׁהוּא מְקַבֵּל.

הִבְטִיחַ וְעָשָׂה.

הוּא נִגַּשׁ לִבְנוֹ וְאָמַר לוֹ: בְּנֵי הַיָּקָר, אֵין אַתָּה בְּנֵנוּ הָאֲמִתִּי,

בִּהְיוֹתְךָ יֶלֶד קָטָן אָסַפְנוּ אוֹתְךָ אֶל בֵּיתֵנוּ וְגִדַּלְנוּ אוֹתְךָ.

הַיּוֹם אַתָּה כְּבָר נַעַר, צֵא לְדַרְכְּךָ וּבְנֵה אֶת חַיֶּיךָ!

אָנוּ מְאַחֲלִים לְךָ הַצְלָחָה מֻפְלָגָה בְּדַרְכְּךָ.

הַנַּעַר נִדְהַם וּבְקֹשִׁי עִכֵּל אֶת הַדְּבָרִים שֶׁנֶּאֶמְרוּ לוֹ.

בְּלֵית בְּרֵרָה, אָסַף אֶת חֲפָצָיו וְיָצָא לְדַרְכּוֹ לִבְנוֹת אֶת חַיָּיו בְּכוֹחוֹת עַצְמוֹ.

כַּמּוּבָן, לֹא הָיָה לוֹ קַל בְּדַרְכּוֹ הַחֲדָשָׁה, כְּשֶׁאֵין הוּא יוֹדֵעַ לְאָן פָּנָיו מוּעָדוֹת…

הוּא יָשַׁן עַל סַפְסָלִים… אָכַל מְעַט מְאוֹד… חִפֵּשׂ עֲבוֹדָה אַךְ לֹא מָצָא…

כָּךְ הִסְתּוֹבֵב יָמִים אֲחָדִים כְּשֶׁהוּא מְיֹאָשׁ וְלֹא יוֹדֵעַ מָה הֶעָתִיד צוֹפֵן בְּחֻבּוֹ…

הוּא נִבְהַל לִרְאוֹת, שֶׁהָאֹכֶל שֶׁלָּקַח מֵהַבַּיִת הוֹלֵךְ וְאוֹזֵל וְגַם הַכֶּסֶף כִּמְעַט נִגְמַר.

עֶרֶב אֶחָד כְּשֶׁהוּא מְהֻרְהָר וּמְלֵא דְּאָגָה

עָיֵף וְחַלָּשׁ פּוֹסֵעַ לְאִטּוֹ בְּחַפְּשׂוֹ אֵיזֶה סַפְסָל לְהַנִּיחַ רֹאשׁוֹ,

חָשׁ פִּתְאוֹם יָד מֻנַּחַת עַל כְּתֵפוֹ…

הוּא מַבִּיט לַאֲחוֹרָיו וְרָאָה אֶת אָבִיו הַמְּאַמֵּץ, וְשָׁמַע אֶת קוֹלוֹ הָרַךְ:

בְּנֵי הַיָּקָר, אֲנִי רוֹאֶה שֶׁקָּשֶׁה לְךָ לְהִסְתַּדֵּר לְבַד, אָז חֲזֹר הַבַּיְתָה,

נַמְשִׁיךְ לְגַדֵּל אוֹתְךָ בְּבֵיתֵנוּ עַד לְנִשּׂוּאֶיךָ.

הַנַּעַר לֹא הֶאֱמִין לְמִשְׁמַע אָזְנָיו הִתְרַגֵּשׁ מְאוֹד וְלֹא חָדַל לְהוֹדוֹת לְאָבִיו הַמְּאַמֵּץ.

בְּהַגִּיעוֹ הַבַּיְתָה הִתְפַּלְּאָה אִמּוֹ הַמְּאַמֶּצֶת לִרְאוֹת נַעַר אַחֵר

הוּא הִשְׁתַּנָּה עַד לִבְלִי הַכֵּר…

הוּא נַעֲשֶׂה חָבִיב נִרְגָּשׁ וּפִיו מְלֵא תּוֹדָה,

כָּךְ לָמַד הַנַּעַר לְהַכִּיר טוֹבָה לְהוֹרָיו לְהַעֲרִיךְ אוֹתָם וּלְכַבְּדָם.

כִּבּוּד אָב וָאֵם מִצְוָה יְסוֹדִית 

אַחַת הַמִּצְווֹת הַחֲשׁוּבוֹת בְּיוֹתֵר הִיא כִּבּוּד הוֹרִים.

בְּמַעֲמַד הַר סִינַי נִשְׁמַע הַקּוֹל שֶׁהִדְהֵד בְּכָל הָעוֹלָם:

כִּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמְּךָ לְמַעַן יַאֲרִיכוּן יָמֶיךָ…

כִּבּוּד הוֹרִים הוּא תְּנַאי הֶכְרֵחִי לְחַיִּים טוֹבִים וּמְאֻשָּׁרִים!

עָלֵינוּ לִזְכֹּר שֶׁהַהוֹרִים מַקְרִיבִים עַצְמָם לְמַעַן יַלְדֵיהֶם,

וּמִשְׁתַּדְּלִים לְהַעֲנִיק לָהֶם אֶת הַטּוֹב בְּיוֹתֵר,

זוֹהִי מְסִירוּת נֶפֶשׁ לְלֹא גְּבוּל הַנִּפְרֶשֶׂת עַל שָׁנִים רַבּוֹת.

אָז בָּרוּר שֶׁעָלֵינוּ לְהַכִּיר טוֹבָה לְהוֹרֵינוּ הַיְּקָרִים וּלְכַבֵּד אוֹתָם.

עִם זֹאת, בָּרוּר שֶׁתַּכְלִית כִּבּוּד הוֹרִים הִיא מֵעַל וּמֵעֵבֶר לְתַשְׁלוּם חוֹב וּלְאִי כְּפִיַּת טוֹבָה.

כִּבּוּד הוֹרִים הִיא גְּזֵרַת מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים!

שֶׁרוֹאֶה בַּהוֹרִים שֻׁתָּפִים לוֹ בִּיצִירָתוֹ.

לָכֵן עָלֵינוּ לְקַיֵּם מִצְוָה זוֹ בְּלִי שׁוּם חֶשְׁבּוֹן.

גַּם אִם נִדְמֶה שֶׁהַהוֹרִים לֹא עָשׂוּ דַּי לְמַעֲנֵנוּ,

כִּי מִי שֶׁמְּכַבֵּד אֶת הוֹרָיו מְכַבֵּד אֶת הַשֵּׁם שֶׁצִּוָּנוּ עַל כָּךְ.

לִלְמֹד מֵרַבִּי טַרְפוֹן כִּבּוּד אִם

מְסֻפָּר עַל רַבִּי טַרְפוֹן שֶׁכִּבֵּד אֶת אִמּוֹ מְאוֹד,

וְקָרָה פַּעַם בְּשַׁבָּת כְּשֶׁהָיְתָה בֶּחָצֵר וְנִקְרְעָה סַנְדָּלָהּ,

כָּרַע רַבִּי טַרְפוֹן עַל רַגְלָיו הִנִּיחַ כַּפּוֹת רַגְלֵי אִמּוֹ עַל כַּפּוֹת יָדָיו וְהוֹלִיכָהּ לְחַדְרָהּ.

כְּשֶׁחָלָה רַבֵּי טַרְפוֹן וּבָאוּ חֲכָמִים לְבַקְּרוֹ, אָמְרָה לָהֶם אִמּוֹ:

הִתְפַּלְּלוּ עַל הַחְלָמָתוֹ שֶׁנּוֹהֵג בִּי כָּבוֹד לְלֹא גְּבוּל,

אָמְרוּ לָהּ: מֶה עָשָׂה לָךְ?

סִפְּרָה לָהֶם מַה שֶּׁקָּרָה בְּאוֹתָהּ שָׁבַת שֶׁנִּקְרְעָה סַנְדָּלָהּ.

אָמְרוּ לָהּ: אֲפִלּוּ הָיָה עוֹשֶׂה פִּי אֶלֶף מִזֶּה עֲדַיִן לֹא הִגִּיעַ לִשְׁלֵמוּת כִּבּוּד אָב וָאֵם.

הסיפור המלא על רבי טרפון: רבי טרפון מכבד את אמו