עשיית המשכן

בפרשיות "תרומה-תצווה" למדנו על ציווי ה' למשה לעשות את המשכן וכליו. בפרשיות "ויקהל-פקודי" משה מוסר את דבר ה' אל ראשי האבות. משה פותח באזהרה בדבר שמירת השבת. מדוע לא פתח משה במצוות עשיית המשכן?

כדי להזהיר את העם, כי גם אם עומדים לבנות מקום שכינה לה', אין טעם לעשות מלאכה בשבת! בהקמת המשכן יש משום מצווה, אבל היא זמנית, ואילו קדושת השבת מעידה על נצחיות הבורא. על כן לא ידחה בניין המקדש את שמירת השבת. והנה הביצוע נעשה בהתלהבות ובמסירות, אנשים ונשים, פשוטי עם ונשיאים – כולם תורמים ביד נדיבה (ל"ה, ל'-ל"ו), ושוב מתוארים המשכן והאוהל וכל הכלים. בסיום הסיפור על בניית המשכן וכליו, בא סיכום כללי של כמות החומרים שהשתמשו בהם לעבודת המשכן ותאור בגדי הכהונה (ל"ט, ב'-י"א). אחרי תאור חגיגי מסופר, כי בני-ישראל עשו הכל לפי מצוות ה'. משה הדריך אותם וה' השרה שכינתו בתוך המשכן (מ', ל"ד-ל"ח), וכבוד ה' מלא את המשכן. מעתה כאשר מתרומם ענן ה' – יסעו בני ישראל לכל מסעיהם, ואם לא יעלה הענן – לא יסעו.

השוני בציוויו של משה לעומת ציוויו של הקב"ה

תיאור עשיית המשכן וכליו לכל פרטיהם כתוב פעמיים ובמילים דומות: פעם ראשונה בציווי ה' למשה (בפרשת "תרומה-תצווה") ופעם שנייה בשעה שבני ישראל קיימו את המצווה ועשו את המשכן (בפרשותינו- "ויקהל-פקודי"). אולם יש לכאורה שינוי בולט לעין:

בציווי של ה' בפרשת "תרומה", נזכרים תחילה כלי המשכן, הארון והכפורת, השולחן והמנורה ואחר כך גופו של המשכן – היריעות ,הקרשים והפרוכת (פרקים כ"ה-כ"ו). ואילו בפרשת העשייה (על ידי בצלאל) – פרשת "ויקהל", נזכרו תחילה היריעות והקרשים ורק אחר כך – הארון, הכפורת, השולחן, המנורה והמזבחות. נראה לבאר, שבפרשת הציווי פתח הכתוב בארון, לפי שהוא מקור השכינה, הוא קודש הקודשים. אגב הארון הזכיר את הכלים ואחריהם את המעטפת, כלומר, התיאור הולך ויורד מן המקודש ביותר אל החול.

אולם בסיפור עשיית המשכן, הולכים לפי סדר עשיית הדברים לצורך הקמת המשכן: תחילה האוהל והקרשים, אחר כך מה שיש בתוך האוהל – הארון והפרוכת, השולחן, המנורה ומזבח הזהב בקודש, ואחר-כך מה שעומד בחצר – מזבח העולה והכיור. ואחר כל אלו קלעי החצר, המקיפים את החצר.

בעשיית המשכן וכליו עסקו בצלאל, אהליאב וכל איש חכם לב אשר נתן ה' חכמה בליבו (הם היו שליחי כל ישראל, ולפיכך נחשבה עשיית המשכן לזכותם של כל בני-ישראל).

מלבד זאת, כל בני-ישראל הביאו נדבה לעשיית המשכן, כפי שכתוב – "את כל התרומה אשר הביאו בני-ישראל למלאכת עבודת הקדש" (ל"ו, ג') – לכל אחד מישראל יש חלק במשכן ה'.

השכינה נראתה במשכן מיד עם הקמתו ועוד לפני שנחנך המזבח בימי המילואים. על כן צריך לדעת, שספר שמות מסתיים באמצע העניין: המשכן הוקם, אבל על ימי המילואים אנו קוראים רק בפרק ח' של ספר ויקרא. על חנוכת המזבח וקורבנות הנשיאים מסופר הרבה לאחר מכן – בספר במדבר פרק ז'.