שפע ברכות לשומרי התורה ומצוותיה

במרכזה של פרשת "בחוקותי", העשירית והאחרונה בספר ויקרא, הברכות והקללות. הפרשה מציבה לפני עם ישראל תנאי לברכה: "אם בחוקותי תלכו ואת מצוותי תשמרו ועשיתם אותם", אז "ונתתי גשמיכם בעתם, ונתנה הארץ יבולה ועץ השדה יתן פריו… ונתתי שלום בארץ ושכבתם ואין מחריד; והשבתי חיה רעה מן הארץ, וחרב לא תעבור בארצכם". ועוד ברכות כהנה והכנה.

תוכחות וקללות לחוטאים

עם זאת מוסיפה התורה דברי תוכחה שמכילים עונשים קשים, אם לא יקיימו ישראל את מצוות התורה. לא עוד "ונתתי גשמיכם בעתם ונתנה הארץ יבולה ועץ השדה יתן פריו"… אלא "ונתתי את שמיכם כברזל (ללא מים) וארצכם כנחושה (הארץ תזיע כנחושת והפירות יירקבו)… ולא תתן ארצכם יבולה"… עצירת גשמים שתגרום לבצורת, ולא עוד אלא שיהיו מחלות שונות ומשונות, חיות רעות, מלחמה שבעקבותיה מגפות ורעב, חורבן, גלות ופחד תמידי מרדיפות…

נחמה – לעולם לא תופר הברית

ה' יודע שבסופו של דבר יעשו בני ישראל תשובה, יתוודו על חטאיהם יקיימו את דברי הברית ותבוא הגאולה. לכן מסתיים חלק זה של הפרשה בדברי נחמה המדגישים, שאין העונשים מבטאים הפרת ברית בין ה' לעמו, הברית שהבטיח ה' לכל אחד מהאבות קיימת לעד. לכן "גם בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים לכלותם להפר בריתי אתם, כי אני ה' אלוקיהם".

אם כן, התכלית היא התשובה לה' ועבודת ה' מאהבה.

אדם הנודר להקדיש ערכו של אדם

אדם המקדיש את עצמו או אחרים – יפדה את עצמו בסכום כסף כנקוב בפרשה.

כלומר, אדם הנודר סכום כסף לתרומה, רשאי לומר שיתן ערך כספו של איש או אשה מסויימים.

זכר בן חודש עד בן 5 שנים: ערכו 5 שקלים. מבן 5 עד בן 20 – 20 שקלים. מבן 20 עד בן 60 – 50 שקלים. מבן 60 ומעלה – 15 שקלים.

נקבה בת חודש עד בת 5 שנים: ערכה 3 שקלים. מבת 5 עד בת 20 – 10 שקלים. מבת 20 עד 60 – 30 שקלים. מגיל 60 ומעלה – 10 שקלים.

אם יד התורם לא השיגה לשלם את נדרו, יעריך הכוהן את נכסיו ולפי זה יחייב אותו.

אדם הנודר להקדיש ערך בהמה, או בית, או שדה

בכור בהמה מוקדש כבר מלידתו לבית המקדש ואסור להשתמש בו לקורבן אחר.

הנודר להביא למקדש בהמה טהורה עליו להביאה למקדש ואסור לו להמירה בבהמה אחרת. אם המירה בבהמה אחרת, שתי הבהמות קדושות.

הנודר בהמה טמאה או בית כתרומה למקדש רשאי לפדותם תמורת ערכן המקורי בתוספת חומש.

חרם של אדם, בהמה או שדה הוא סוג של הקדשה לשמים. אך דין חרם חמור מהקדש, שבחרם אסור לגעת. ויש מחלוקת אם סתם חרמים לבדק הבית (לדעת ר' יהודה בן בתירא), או סתם חרמים לכוהנים (דעת חכמים ורמב"ם) .

מעשר שני הוא עשירית מזרע ופרי הארץ, דגן תירוש ויצהר, אותם מעלים לירושלים ואוכלים בין החומות.

הנודר להקדיש שדה לבית המקדש רשאי לפדותה תמורת 50 שקל לכל שטח המכונה 'חומר שעורים'. אם אין הוא גואל את השדה ולא נמכרה לאחר, היא תחזור אליו ביובל. אם שדה זו נרכשה על ידו מאדם אחר, השדה תוחזר למי שמכר לו את השדה.

ההקדשות והחרמין והערכין הן מצוות וכפי שאומר הרמב"ם, ראוי לאדם לכוף יצרו ולא להיות קמצן. אולם אין הן חובה. וכפי שהתורה אומרת: "וכי תחדל לנדור לא יהיה בך חטא".

דיני מעשר בהמה

צריך להפריש "מעשר" מן הבקר ומן הצאן בהמה אחת לכל עשר בהמות.

אופן הפרשת מעשר בהמה כך הוא – יהודי מוציא זה אחרי זה את בהמותיו מן הפתח ומעבירן תחת שבטו, ואת העשירי הוא מסמן בצבע להורות שהוא קודש לה'.

מעשר בהמה כמו מעשר שני מעלים לירושלים ואוכלים בין החומות.

חזק חזק ונתחזק!