בס״ד. ל״ג בעומר ה׳תשכ״ט

הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד[1], ואיתא בזהר הקדוש[2] זימנא חדא הוי צריכה עלמא למיטרא כו׳, וע״י שדרש רשב״י בפסוק זה, הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גו׳, ירדו גשמים. וצריך להבין, והרי מצינו בגמרא[3] גבי כמה תנאים ואמוראים שהוצרך להיות כמה תפילות ותעניות בכדי לפעול ירידת גשמים, ועד שגם בשולחן ערוך[4] ישנם כמה פרטי דינים בענין התעניות הצריכות לירידת המטר, ואיך פעל זה רשב״י ע״י אמירת תורה. וגם צריך להבין מה שהענין דתפילות ותעניות (שבשביל ירידת גשמים) מבואר בנגלה דתורה, והענין דירידת גשמים ע״י אמירת תורה מבואר בזהר, בפנימיות התורה.

ויובן בהקדים מ״ש בפרשת השבוע[5] והתהלכתי בתוככם, ומבואר על זה בד״ה והתהלכתי תרכ״ט[6] שנאמר לפני מאה שנה, אשר והתהלכתי (לשון רבים) מורה על ב׳ מיני הילוך, הילוך מלמעלה למטה והילוך מלמטה למעלה. והנה ישנו בחי׳ ההילוך בעבודת האדם, וכמו התהלך לפני[7], וכן ישנו ענין ההילוך למעלה כמו שאמרו[8] הלך הקב״ה מהלך ת״ק שנה כו׳, הנה בכל אחד מהם (בין בענין ההילוך בעבודת האדם ובין בענין ההליכה למעלה) ישנם ב׳ בחינות הנ״ל דמלמטה למעלה ומלמעלה למטה, שבעבודת האדם ישנה ההליכה מלמטה למעלה וההליכה מלמעלה למטה כמ״ש[9] אחרי הוי׳ אלקיכם תלכו וכתיב התהלך לפני, וכן למעלה ישנם ב׳ בחינות אלו, שהרי דע מה למעלה ממך[10], שכל הענינים שלמעלה תלויים בעבודת האדם[11], הנה ע״י עבודת האדם בב׳ בחינות אלו, נעשה גם למעלה ההילוך בב׳ אופנים אלו.

והנה כל הענינים ישנם בכללות ובפרטיות, הנה ב׳ אופני ההילוך מלמעלה למטה ומלמטה למעלה הם ב׳ הענינים דתורה ותפילה. דבתפילה כתיב[12] סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה, שהו״ע הילוך מלמטה למעלה, אמנם תורה היא בחי׳ לחם מן השמים[13], המשכה מלמעלה למטה, דבתורה כתיב[14] הלא כה דברי כאש, שגם נשמה בגוף וגם כמו שהוא במצב בלתי טהור, הנה גם לימוד התורה שלו הוא כאש[15]. והנה כמו שהוא בעבודת האדם, כן ישנם גם ב׳ ענינים אלו בסדר ההשתלשלות, והוא בחי׳ הממלא ובחי׳ הסובב. דבחי׳ הממלא הוא בחי׳ האלקות הבא בהתחלקות, והוא אור המתלבש בכל עולם לפי ערכו, שבמילא ישנם בו כמה וכמה חילוקי דרגות ועד לחילוקים שבאין ערוך, וכמו ההפרש שבין האלקות שבאצילות להאלקות שבעשי׳, שהוא חילוק שבאין ערוך, וכמארז״ל[16] מה הנשמה ממלאה את הגוף כך הקב״ה ממלא את העולם, דכמו בהנשמה שממלאה את הגוף הרי עיקרה היא במוח שבראש כמ״ש בתניא[17], וישנה גם בחי׳ הנפש כמו שהיא בשאר האיברים ועד לבחי׳ הנפש כמו שהיא בעקב שברגל, חלק הכי תחתון שבגוף, שאין זה דומה כלל לבחי׳ הנשמה שבראש. דכמו״כ הוא בבחי׳ אור הממלא (מה שהקב״ה ממלא את העולם), שהוא בא בהתחלקות בכל עולם לפי ערכו, שלכן ההליכה שבבחי׳ אור הממלא היא הליכה בהגבלה, הליכה מלמטה למעלה, משא״כ ההליכה שבבחי׳ הסובב היא הליכה בלי גבול, הליכה מלמעלה למטה. וההפרש בין ב׳ ענינים אלו בעבודת האדם הוא ההפרש שבין העבודה דבכל לבבך ובכל נפשך להעבודה דבכל מאדך[18], שהעבודה דבכל לבבך ובכל נפשך היא העבודה דעשר כחות הנפש שהיא במדידה והגבלה, והעבודה דבכל מאדך היא העבודה דמסירות נפש שלמעלה מהגבלה[19].

והנה בתורה גופא ישנם ג״כ ב׳ ענינים אלו, גליא דתורה ופנימיות התורה. שבחי׳ גליא דתורה היא בחי׳ עץ הדעת טוב ורע[20], היינו שהיא שייכת למציאות הרע, ועד לרע כפשוטו, ומכל שכן לרע בדקות ודקות דדקות, משא״כ פנימיות התורה היא בחי׳ עץ החיים²⁰שלמעלה מטוב ורע. וזה הי׳ ענינו של רשב״י, שפעל ההתקשרות של פנימיות התורה וגליא דתורה[21], שהוא המשיך פנימיות התורה בגלוי אפילו בנגלה (אַז ער האָט ממשיך געווען פנימיות התורה בגלוי ביז אין נגלה). ובעבודה הוא המשכת בחי׳ בכל מאדך בבחי׳ בכל לבבך ובכל נפשך, שגם בחי׳ בכל לבבך ובכל נפשך יהי׳ חדור (זאָל זיין דורכגענומען) עם הענין דבכל מאדך, בלי גבול. וזה יהי׳ לעתיד לבוא אשר אז יקויים היעוד[22] ועמדו זרים ורעו צאנכם, אשר קיום יעוד זה הוא בזמן שעושין רצונו של מקום[23] שהו״ע בכל מאדך, וכמבואר בארוכה בהמאמר (ד״ה והתהלכתי תרכ״ט)[24].

והנה אף שענין זה יהי׳ רק לעתיד, משא״כ בהשית אלפי שנין[25] שקודם ביאת המשיח אמרו²³הרבה עשו כרשב״י ולא עלתה בידם והרבה עשו כר׳ ישמעאל ועלתה בידם, אעפ״כ הנה ע״י רשב״י נפתח הצינור להמשכה זו. אלא שאז הי׳ זה עדיין רק ליחידי סגולה ובזמנים מיוחדים, אבל אח״כ ע״י האריז״ל הנה מצוה לגלות זאת החכמה[26], ובפרט ע״י הבעש״ט הראש והמייסד של חסידות הכללית, ובפרט ע״י אדמו״ר הזקן הראש והמייסד של חסידות חב״ד, שהמשיך (וואָס האָט אַראָפּגעטראָגן) פנימיות התורה בחכמה בינה ודעת, הבנה והשגה, וגם בכל כחות הנפש שהרי מוח שליט על הלב[27], הנה עכשיו נמשך הענין לכולם, אשר בכאו״א צ״ל העבודה דבכל מאדך, בלי גבול. שזהו ג״כ מה שאמרו[28] שצ״ל תפילתי סמוכה למטתי, שלימוד התורה צ״ל אחרי התפילה דוקא, כי תפילה הו״ע המסירות נפש, ולכן צריכה להיות התורה אחרי התפילה דוקא בכדי שגם לימוד התורה יהי׳ חדור (זאָל זיין דורכגענומען) עם המסירות נפש דתפילה. דזהו ג״כ מה שמצינו גבי רשב״י ענין התפילה, פעמים הוי מצלי[29] פעמים הוי קרא קריאת שמע[30], שהתורה היתה חדורה (אַז די תורה איז דורכגענומען) עם תפילה.

והנה מכיון שעיקר הענין דבכל מאדך יהי׳ לעתיד לבוא כנ״ל, הנה עכשיו שנמצאים אנו בהזמן דעקבתא דמשיחא, קרוב לביאת המשיח, הזמן דיפוצו מעיינותיך חוצה[31], הנה עכשיו צ״ל העבודה דבכל מאדך ביתר שאת, וזה צריך להיות נמשך בהכחות חב״ד ובכל כחות הנפש (און דאָס דאַרף נמשך ווערן אין די כחות חב״ד און אין אַלע כחות הנפש) עד לכח המעשה, שבכולם תהי׳ המשכת בחי׳ הבלי גבול, אשר העבודה בפועל בקיום המצוות, ובפרט מצות הצדקה שהיא שקולה כנגד כל המצוות[32], תהי׳ בלי מדידה והגבלה. והגם שגם בצדקה ישנם כמה הגבלות[33], הרי מבואר בארוכה באגה״ק[34], ובכללות גם באגרת התשובה[35], שנתינת הצדקה יכולה להיות באופן דבכל מאדך[36]. ומכיון שהצדקה היא שקולה כנגד כל המצוות, הרי מובן מזה שגם בכל המצוות אפשר להיות האופן דבכל מאדך. והנה מטעם זה הקב״ה נותן הצלחה (איז דער אויבערשטער מצליח) ונותן ברכתו בההנהגה של ישראל גם בדרכי הטבע, אף שנמצאים כעת בזמן הגלות חושך כפול ומכופל, ולגמרי אין עדיין (און ס׳איז נאָך לגמרי ניט) ענין הגאולה, מ״מ, הרי כמו שהי׳ בזמנו של רשב״י שגם אז הי׳ גלות מר ומ״מ כו׳, הנה עכשיו שעזר הקב״ה אשר המרירות וההעלם והסתר הם בעיקר רק בענינים רוחניים, בהבנה בלימוד התורה ובקיום המצוות, אבל בכמה וכמה ענינים הוקלה הגלות (איז געוואָרן דער גלות לייכטער) (אף שנמצאים עדיין בגלות חושך כפול ומכופל), הנה צריך להיות בטחון גדול בהשי״ת אשר הוא משגיח בהשגחה פרטית על כל אחד ואחד, ועאכו״כ על כללות ישראל בכל מקום שהם בין בארץ הקודש ובין בחו״ל, אשר יהי׳ כמ״ש הוי׳ צלך על יד ימינך יומם השמש לא יככה וירח בלילה[37], יפול מצדך אלף ורבבה מימינך אליך לא יגש[38], ואין צריך להיות כלל על זה השתדלות יתירה, רק כמסופר[39] גבי ר׳ חנינא בן דוסא שאמרו לו שיניח אצבעו הקטנה ועי״ז העלו את האבן הגדולה והקשה, אבן איתן, באופן של עלי׳ לרגל, לבית המקדש בירושלים עיר הקודש. וכמו״כ הוא גם עכשיו, אשר ע״י בטחון החזק בהקב״ה הנה ה׳ יתן אומר גו׳ מלאכי צבאות ידודון ידודון כמ״ש בתהלים[40], שמשליכים (אַז מען וואַרפט אַרויס) את אומות העולם מארץ הקודש[41], וגם ע״י השתדלות קטנה ביותר, בכדי שתהי׳ לזה אחיזה בדרך הטבע, פועלים את הנצחון הגמור. אשר הנצחון הלזה פועלים בזמן הגלות, וזה יהי׳ ההכנה והכלי שיותחל הענין של אתחלתא דגאולה[42], ואח״כ הגאולה האמיתית והשלימה ע״י משיח צדקנו.

והנה כמו״כ הוא גם בכאו״א, אשר כל אחד צריך לעשות בזה את התלוי בו, והוא אשר התחלת העבודה שבמשך כל היום כולו צ״ל בהעבודה דקבלת עול, וכמ״ש בתניא שקבלת עול היא ראשית העבודה ועיקרה ושרשה. וזהו מה שצ״ל תפילתו סמוכה למטתו, כי ההתחלה צ״ל העבודה דמסירות נפש, והיא העבודה דבכל מאדך שבפרשה ראשונה דקריאת שמע, ומסירות נפש זו צריך להמשיך אח״כ בהעבודה דבכל לבבכם ובכל נפשכם שבפרשה שני׳ דקריאת שמע, ואספת דגנך ותירושך ויצהרך (כי מכיון שנמצאים עדיין בזמן הגלות צריך להיות ואספת גו׳), וגם בהעבודה שבמשך כל היום כולו זורע הוא את הנ״ל. וכידוע תורת רבותינו נשיאינו שהדקות דמסירות נפש צריך להפיץ על כל היום (אַז די מינוטן פון מס״נ דאַרף מען פאַרשפּרייטן איבער דעם גאַנצן טאָג), אשר גם בהענינים שעוסק בהם במשך כל היום כולו, אף שבחיצוניותם הם במדידה והגבלה, יהי׳ ניכר בהם שאת זה עושה יהודי של מסירות נפש (אַז דאָס טוט אַ מס״נ איד), אשר אז הנה גם הענינים שבמדידה והגבלה הם באופן אחר לגמרי.

וע״י עבודה זו ממשיכים ברכת הוי׳ גם בענין הגשמים, אף שלירידת הגשמים צ״ל בדרך הרגילה העבודה דתפילות ותעניות כהפסק דין בשולחן ערוך, אשר פסק דין זה הוא שוה בכל הזמנים, מ״מ הנה בדורותינו אלה ובפרט בעקבתא דמשיחא, פועלים זה ע״י תוספות התמדה ושקידה בלימוד התורה בכלל ובפנימיות התורה בפרט, שמורידים (אַז מען בריינגט אַראָפּ) הענינים של פנימיות התורה בהבנה והשגה בהענינים של נגלה דתורה ועד בהכחות הגלויים שבאדם בהחב״ד שלו, הנה עי״ז פועלים שיהי׳ ונתתי גשמיכם בעתם[43], שזה כולל לא רק ירידת הגשמים כפשוטם אלא גם כל ההמשכות והברכות מהקב״ה, כמבואר במפרשי התורה עה״פ ונתתי גשמיכם בעתם[44], ושההמשכה תהי׳ מתוך מנוחה שמחה וטוב לבב. והיינו שע״י העבודה הנעימה בלימוד התורה, נגלה דתורה ופנימיות התורה, ובאופן אשר שניהם הם תורה אחת (לכולנה)[45], מכיון אשר מחצתי ואני ארפא[46], שמסירים את המחיצה שישנה אצל אחרים המבדלת בין גליא דתורה לפנימיות התורה, והלימוד הוא באופן שמביא לידי מעשה[47], והיינו אשר המעשה שלו, אף שמצד עצמו הוא במדידה והגבלה, יש בו הבחינה שלמעלה ממדידה והגבלה, בחי׳ בכל מאדך, הנה ע״י הלימוד באופן זה ממשיכים ברכת הוי׳ כשעלמא צריכה למיטרא, אשר תמיד זקוקים בזה לברכת הוי׳, שהברכה תהי׳ מידו המלאה הפתוחה הקדושה והרחבה[48], ובלי מדידה והגבלה, דהגם אשר הרבה עשו כרשב״י ולא עלתה בידם, מ״מ, לאחרי שפתח רשב״י, הנה ע״י הגילוי של האריז״ל, ואח״כ גילוי הבעש״ט, ואח״כ הגילוי של אדמו״ר הזקן ורבותינו נשיאינו שלאחריו עד לנשיא דורנו, הנה ישנו הכח להמשיך הענינים של פנימיות התורה בנגלה דתורה בגלוי ולהמשיך הענין דבכל מאדך בהמעשים של כל היום כולו, ועי״ז ממשיכים ברכת הוי׳ אשר לכל בני ישראל יהי׳ אור במושבותם[49], בכל מקום שהם בין בחו״ל בין בארץ הקודש, שיהי׳ אצלם אור למעלה מדרך הטבע לגמרי, ורק בעשי׳ קטנה, כי צ״ל איזה אחיזה בעלמא בעניני הטבע, שממשיכים ברכת הוי׳ בכל הענינים הגשמיים למטה מעשרה טפחים עד בבני חיי ומזוני רויחי, ועאכו״כ שיהי׳ שלום ושלוה ושקט באופן שיוכלו לעסוק בלימוד התורה ובקיום מצוותי׳ מתוך הרחבה. וזה ממהר וממשיך ומגלה למטה מעשרה טפחים את ביאת משיח צדקנו בקרוב ממש, אשר אז יקויים בפועל ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה[50], נחלה בלי מיצרים[51], וכאמור בפרשה זו⁵אשר יהי׳ והתהלכתי בתוככם והייתי לכם לאלקים ואתם תהיו לי לעם, עד לסיום היעוד[52] ואולך אתכם קוממיות בגאולה האמיתית והשלימה.

מקורות והערות