בלק מפחד מפני בני ישראל

לאחר כיבוש ארץ סיחון ועוג, נפל פחד גדול על מדיין ומואב. לכן מואב ומדיין שעד אז היו אויבים זה לזה עשו שלום ביניהם.

ומה ראה מואב ליטול עצה ממדין. כיון שראו שעם ישראל מנצחים בכל מלחמותיהם בדרך פלאית וניסית. אמרו, מנהיגם של אלה גדל במדין, נלך למדין ונשאל אותם, במה כוחו? אמרו המדיינים: אין כוחו אלא בפיו. השיבו המואבים אף אנו נבוא אליהם באדם שכוחו בפיו. שלחו שליחים לבלעם וביקשו ממנו לקלל את ישראל.

ואכן בלעם, שמקום מושבו בארם נהריים, היה נביא וקוסם גדול והיו באים אליו אנשים לפתור להם את חלומותיהם, לכן נקראה עיר מושבו של בלעם "פתור".

ומדוע שרתה עליו רוח הקודש? כדי שלא לתת פתחון פה לאומות העולם לומר, שאילו היו להם נביאים כמו בישראל, היו שומרים תורה ודרך ארץ.

אז ה' נתן להם את בלעם, אלא שלא כמו נביאי ישראל שהוכיחו את העם לפרוש מעוונותיהם, נביא הגויים בלעם, לא זו בלבד שלא הזהיר אותם מן החטא, אלא שנתן להם עצה לחטוא כדי לפגוע בעם ישראל, חלילה.

ומאז לא שרתה רוח הקודש בגויים כדי שלא ישתמשו ברוח הקודש להרע.

השליחות הראשונה לבלעם בן בעור "הנביא"

בלק, אף הוא קוסם ומכשף, נזקק לבלעם לאחר שראה שבעזרת קללתו ניצח סיחון את מואב. וכידוע, חכמתו של בלעם היתה לכוון את השעה שבה ה' כועס. אך באהבת ה' לישראל עמו וברוב חסדו לא כעס על ישראל באותו הזמן.

זקני מואב ומדין הגיעו אל בלעם בלילה. בלעם מרוב גאווה לא רצה לגלות להם, שאין רוח הקודש שורה עליו בלילה, הוא גם לא רצה שידעו שאין הוא ברשות עצמו ואין הוא יכול לעשות דבר שלא ברשות ה', ואמר לזקני מואב: לינו פה הלילה ואבדוק אם ה' רוצה שאלך עמכם או שרוצה שאלך עם אנשים מכובדים מכם בהתאם לכבודי.

ה' מתגלה לבלעם בלילה ואוסר על בלעם ללכת עם זקני מואב ומדין. ובלעם ברוב שנאתו לעם ישראל אומר לה': אם כן אקללם במקומי, וה' עונה לו: לא תאור את העם. השיב בלעם: אז אברך אותם. ענהו ה'. אינם צריכים לברכתך, כי ברוך הוא..

למחרת אומר בלעם לשליחי בלק, שה' אינו רוצה שילך אתם, כי אין זה מכבודו, ואת העובדה שה' לא מרשה לו לקלל את העם, הוא מעלים מהם.   

השליחות השנייה לבלעם 

בשליחות השנייה לבלעם, ה' מרשה לבלעם ללכת לארץ מואב, בתנאי שיעשה רק מה שה' יאמר לו.

בלק אינו מתייאש ושולח שליחים נוספים לקרוא לבלעם לבוא אליו, הוא מוכן לתת לו כבוד גדול וגם לשלם לו ביד רחבה ולעשותו עשיר גדול.

עכשיו לבלעם אין ברירה ואין הוא מכחיש, שגם אם יתן לו בלק מלוא ביתו כסף וזהב, לא יוכל לעשות דבר קטן או גדול בלי רשות ה'.

ובלילה ה' נגלה אליו ומורה לו שיוכל ללכת עם שליחי בלק, אולם גם מזהיר אותו שרק מה שה' יורה לו אותו יוכל לדבר .

בלעם והאתון

בלעם הרשע שמח מאד שניתנה לו רשות ללכת, והשנאה מקלקלת את השורה, עד שהוא משנה ממנהגו, ואף שהוא אדם מכובד הוא חובש בעצמו את אתונו ומזדרז ללכת.

על שמחה זו של בלעם המזדרז ומבקש למצוא הזדמנות לקלל את ישראל, ה' כועס ושולח מלאך כדי לעצור אותו בדרך, כדי למנוע אותו מן החטא.

בלעם אינו רואה את המלאך הניצב בדרך כשחרבו שלופה בידו, אולם האתון עליה רכב בלעם, שהיתה נאמנה לבלעם כן ראתה את המלאך, והיא נרתעת ובמקום להמשיך בדרך היא פונה לשדה. בלעם מכה אותה כדי להשיבה לדרך, ובמקום זה היא נלחצת אל הקיר, בלעם מכה אותה שנית. עכשיו המלאך עומד במקום צר. האתון אינה יכולה לזוז ממקומה והיא רובצת במקומה. בלעם מכה בה פעם שלישית.       

ואז מתרחש נס מופלא שהאתון פותחת את פיה, ללמדנו שרק ה' הוא הנותן כח לדבר למי שחפץ ומתי שחפץ. ובזה רמז לבלעם שנבואותיו הן אך ורק ברצון ה'.

האתון אומרת לבלעם: מה עשיתי לך כי הכיתני זה שלוש רגלים? בכך רמזה לו שהוא רוצה לעקור אומה החוגגת שלוש רגלים, וזה לא ילך לו.

בלעם שהרגיש פגוע מהאתון שנטתה מן הדרך, ושלחצה רגלו ולבסוף רבצה במקומה הוכיח אותה על כך, ואמר לה, שאילו היה חרב בידו היה הורג אותה.

והאתון משיבה לו באותו מטבע, אתה הולך להרוג אומה שלמה בלי חרב, ולאתון מסכנה אתה נזקק לחרב.

למרבה הבושה, בלעם לא מצא בלעם מענה לאתון,

שרי בלק נכחו בתרחיש הזה. והקדוש ברוך הוא, שחס על כבודו של בלעם, המית את האתון.

בלעם והמלאך

לפתע נפקחו עיני בלעם והוא ראה את המלאך שחרבו שלופה בידו. הוא השתחווה למלאך, והמלאך שאלו, מדוע הכית את האתון? מרוב פחד בלעם כבר היה מוכן לסגת… אולם המלאך נתן לו רשות ללכת, בתנאי שידבר רק מה שיצווהו ה'.

פגישת בלעם ובלק

בלעם מגיע לארץ מואב ובלק מקבל את פניו בכבוד גדול, אולם בלעם אומר לבלק, שרק מה שישים ה' בפיו אותו ידבר.

ה' הופך את הברכה לקללה

ועדיין בלעם רוצה לקלל את ישראל, והוא מורה לבלק לבנות 7 מזבחות ולהעלות עליהם 7 פרים ו-7 אילים, ואומר לו להתייצב על עולתו, מתוך ציפייה שה' יתגלה אליו.

למרות כל כוונותיו והכנותיו של בלעם, בסדרה של ארבעה משלים, הוא מברך ומהלל את עם ישראל ומנבא עליהם נבואות גדולות וטובות לעתיד. הוא מסביר שה' הבדיל את עם ישראל מן העמים ובחר בהם להיות לו לעם. ובאהבתו אותם שם את שמו עליהם והוא מגן עליהם, ואיך יעז לקללם? הוא אומר, שמראשיתם עד אחריתם מבורכים הם, שזכות אבות להם ושונים הם מכל עם, וגם כאשר כל העמים ייכלו עם ישראל יישאר – "הן עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב".

בלק לא נכנע והוא מבקש מבלעם לקלל את ישראל ממקום אחר ושוב הוא מקים 7 מזבחות ומעלה 7 פרים ו-7 אילים, ושוב ה' שם בפי בלעם ברכות. וכפי שבלעם אומר, שה' גזר גזרות טובות על עם ישראל, ומהן לא ישוב לעולם. כי אין הוא דומה לאדם המשנה את דעותיו. הקדוש ברוך הוא אינו רואה את עוונותיהם אלא רק את מעשיהם הטובים. זהו עם מיוחד שאין בו נחש וקסם וכישוף.

בלק מתרגז: אם אין אתה מקללם, לפחות אל תברך אותם. ואם אתה יכול לברך, ברך אותנו. ושוב מסביר בלעם לבלק שאין הוא ברשות עצמו, ורק מה שה' מורה לו לעשות הוא עושה.

בלק עדיין לא מוותר ורואה בקסמיו שבראש פעור עתידים ישראל ללקות וחושב הנה אולי זה המקום המתאים לקללה. ושוב הוא בונה 7 מזבחות ומעלה 7 פרים ו-7 אילים. ובלעם שמבין שגם עכשיו הוא חייב לברך את ישראל, הוא מפנה את פניו לעבר המדבר ואומר: "מה טובו אוהליך יעקוב משכנותיך ישראל". בלעם רואה שכל שבט בישראל שוכן במקומו, ושפתחי בתי ישראל אינם מכוונים זה מול זה. והם חיים באחוה, בצניעות ובכבוד הדדי. והוא מודה שהם ראויים ששכינה תשרה בהם ותגן עליהם, ועוד הוסיף ואמר: "מברכיך ברוך ואורריך ארור".

בלק כועס על בלעם מתוך מפח נפש נורא, ואומר לו במקום לקלל את ישראל, ברכת אותם 3 פעמים. ברח מכאן ושוב למקומך.

עוון פעור

בלעם הרשע גם הוא מאוכזב על שנאלץ לברך את העם שהוא שונא, ועל שלא קיבל כסף וזהב שכל כך ציפה לו, והוא מגלה לבלק מה יעשה ישראל למואב באחרית הימים בבוא יום ה' הגדול והנורא, שאז יגבר ישראל על אויביו. ומייעץ לו להכשיל את עם ישראל בזנות ובעבודה זרה.   

עצת בלעם מצליחה. גברים מבני ישראל הלכו עם בנות מואב ונכשלו בזנות ועבודה זרה, הקדוש ברוך הוא כועס ודורש להעניש את הנצמדים לבעל פעור. פינחס הורג את נשיא שבט שמעון שחטא עם המדיינית, והמגפה שפרצה בעם ובה נספו 24000 איש נעצרה.