הבעל שם טוב פוגש יהודי בעל ביטחון בה'

לבעל שם טוב היו הרבה גילויים משמים. פעם אחת גילו לו בחלום, שבמקום מסוים גר צדיק, הבוטח בהשם יתברך שיתן לו כל מחסורו, לכן לעולם אין הוא דואג.

עז היה רצונו של הבעל שם טוב לפגוש את האיש כדי לתהות על קנקנו, ונסע במיוחד לראות מיהו איש מיוחד זה.

כשהגיע הבעל שם טוב לביתו של האיש קיבלו האיש בשמחה ובסבר פנים יפות, אף שלא הכירו וגם הכין לו סעודה כיד המלך.

כאשר התיישבו השניים לסעוד את לבם שאל הבעל שם טוב את האיש:

כמה משלם אתה דמי חכירה בעד האחוזה לשנה?

השיבו האיש: שלושת אלפים זהובים.

המשיך הבעל שם טוב ושאל:

כל כמה זמן הינך משלם את דמי החכירה?

השיבו האיש: כל שנה בסוף שנת החכירה.

הוסיף הבעל שם טוב ושאל: ומתי זמן הפרעון הבא?

השיב האיש: בעוד שמונה ימים תסתיים שנת החכירה. ואז אני חייב לשלם את דמי החכירה וללא דיחוי.

התפלא הבעל שם טוב ושאל: האם כבר יש לך את כל הכסף? שמעתי שבעל האחוזה אדם קשה.

השיבו האיש: נכון להיום אין בידי הכסף, וגם אין לי ממי ללוות.

המשיך הבעל שם טוב ושאל: אז מה בדעתך לעשות?…

האיש לא התפעל וענה בביטחון: אני משליך יהבי על ה' והוא תמיד עוזר לי, וכמו שאנו אומרים במוצאי שבת: "הנה אל ישועתי אבטח ולא אפחד". מה אתה דואג, היד ה' תקצר? מי שעמד לימיני תמיד וסייע לי עד היום הזה, ימשיך ויעזור לי. לה' יתברך יש הכל, והכל מידו..

הבעל שם טוב לא הניח לאיש, ברצותו לדעת, האם באמת איש זה סמוך ובטוח בה', ושאל: ומה יהיה אם ביום הפרעון, שהוא קרוב מאד, לא יהיה לך הכסף, איך תתגבר על אדונך הקשה והאכזר, למה שלא תזדרז כבר מעכשיו לרוץ ולחפש הלוואה מיהודים טובים וגומלי חסדים?…

ענה האיש: רגיל אני באמירת מזמורי תהילים, ונעים זמירות ישראל לימד אותי, שטוב לבטוח בה' מלבטוח בנדיבים.

ראה הבעל שם טוב שכל שאלה נוספת מיותרת, האיש שם בטחונו בה' ולא יזוז מזה. והראיה, שהוא ממשיך לארח את הבעל שם טוב ומכניס עוד אורחים בשמחה ובטוב לבב וביד רחבה, כאילו הוא עשיר גדול ואין לו שום דאגה.

וכך עוברים להם הימים, והנה יומיים לפני זמן פרעון דמי החכירה, משרת האדון מקיש על דלת האיש בחזקה, נכנס לבית ברעש ותבע להכין לו את דמי החכירה.

אמר היהודי למשרת: מועד הפרעון טרם הגיע. בעזרת השם בבוא המועד אשלם את כל החוב.

המבחן האמיתי ביום הפרעון

הגיע היום האחרון, טרם זרחה השמש פרץ שוב המשרת לבית וקרא בקול רם: יהודי, זהו היום האחרון לתשלום שלושת אלפי הזהובים…

השיב האיש: למה מיהרת לבוא, הרי מועד הפרעון יהיה רק לפנות ערב? אל דאגה בבוא העת אשלם את כל החוב עד הפרוטה האחרונה.

והבעל שם טוב מקשיב ומשתאה ולא יכול להחריש ושאל את האיש: ומה תעשה אם עד הערב לא יהיו לך שלושת אלפי הזהובים, סכום גדול כל כך?!…

והאיש הקשיב והשיב בנחת ובביטחון גדול בה' כדרכו: שמתי מבטחי בה' שמעולם לא אכזב אותי.

ואכן באותו יום נהג האיש כדרכו בתפילה ובלימוד בנחת ובשמחה.

בשעת הסעודה לא רצה הבעל שם טוב להזכיר לו את ענין החוב, אבל הוא עצמו אמר: ישועת ה' כהרף עין. היום ניווכח כולנו בהשגחת ה' הנפלאה.

ישועת ה' כהרף עין

לאחר הסעודה וברכת המזון הגיעו לבית שלושה יהודים, הם פנו לבעל הבית ואמרו:

יש לנו בקשה – אנו סוחרים שרוצים לקנות כך וכך כמות שעורה חיטים ושיבולת שועל, ובעל האחוזה איש קשה, ושמענו שאתה איש חשוב אצל בעל האחוזה ורק אתה תוכל לשכנעו… לכן אנו רוצים שתואיל לבקש זאת עבורנו, ואנו נשלם לך דמי תיווך בעין יפה. וגם בעד הקניה נשלם כך וכך… ואף נהיה מוכנים להוסיף לבעל האחוזה אם יתעקש…

ענה להם האיש: אני חושב שהגזמתם במחיר. אם תרצו אתווך ביניכם, ובעד התיווך תנו לי שלושת אלפים זהובים.

ענו הסוחרים: הגזמת במחיר התיווך. אנו מוכנים לשלם לך חמש מאות זהובים וגם זה מוגזם.

האיש התנגד להיכנס לענין בעד תשלום זה. הם היו מוכנים להכפיל את דמי התיווך, אולם האיש התנגד ואמר: לא פחות משלושת אלפים זהובים.

ענו הסוחרים: אם כן, נקנה תבואה במקום אחר.

ענה האיש: כרצונכם וה' יהיה בעזרכם.

הלכו הסוחרים כלעומת שבאו. והאיש לא דאג ולא התחרט. המשיך בלימודו בנחת עד לשעת מנחה. לאחר תפילת מנחה, פנה היום לערוב, והנה המשרת מגיע ובקול צעקות אמר: יהודי, איפה הכסף?

ענה האיש: חכה קמעא, אלך ואביא את הכסף.

נטל האיש את מקלו ויצא החוצה והבעל שם טוב נלווה אליו. המה מהלכים כברת דרך והנה שלושת הסוחרים רכובים על עגלה באים לקראתם. כשקרבה העגלה, מיהרו  הסוחרים לקפוץ מתוכה ופנו לאיש ואמרו: מסכימים אנחנו.

לאחר חיפוש ובדיקה הבינו הסוחרים, שזוהי עסקה משתלמת למרות דמי התיווך הגבוהים של שלושת אלפים זהובים.

הלכו הסוחרים אל בעל האחוזה עם האיש שתיווך ביניהם. וכך יצאו כל הצדדים נשכרים. הסוחרים קיבלו את סחורתם, בעל האחוזה קיבל שכרו על כך. והיהודי שתיווך ביניהם קיבל דמי תיווך שלושת זהובים בהם פרע את חובו לבעל האחוזה.

אמר הבעל שם טוב: ברוך השם, אף אני באתי על שכרי בזה שלמדתי פרק חשוב במידת הביטחון בה' מיהודי זה.