וויתורים בין בני זוג צריכים להיות באופן טבעי

היות וה' ברא את בני האדם עם דעות שונות ורגשות שונים, הרי ששלום והרמוניה ניתנים להשגה על בסיס של "קח ותן", כלומר, להיפגש בחצי הדרך. כל אחד צריך להיות מוכן לתת את חלקו בחופשיות, דהיינו לתת היות שיש רצון לתת ולא מתוך הכרח. בין איש ואשתו ויתור של זה לזו צריך להיות טבעי, ולא כעין הקרבה. להפך, התורה מלמדת, מצווה ומצפה מאיתנו לזה.

שימת לבב

במקרים רבים הוספה של תשומת לב הבעל לאשתו מוסיפה בבריאותה. לשימת־לבב זו, חשיבות מיוחדת בתור רפואה של הנפש והגוף גם יחד. מדובר כמובן על הוספה רצינית שהיא תרגיש בה. קנה־המידה במקרה זה הוא רפואי.

בנוסף בזמנים שונים כמו בגיל המעבר, האישה רגישה יותר וצריך הבעל להיזהר עוד יותר שלא לפגוע בה, לעודדה ולתת לה קרדיט על המעשים הטובים שעושה. בזכות כיבוד האישה מתמלאות המשאלות והבקשות.

הערכה מילולית

כל אחד מאיתנו מצפה להערכה, למילה טובה על המאמצים שעשה. אפילו אם זה נכלל במסגרת חובתו או חובתה. על אחת כמה וכמה אם אחד מבני זוג עשה מאמצים מיוחדים בתחום שנוגע לשניהם, הוא בוודאי זכאי למילה טובה.

כאשר שוכחים להחמיא ומקבלים כל דבר כמובן מאליו, בן הזוג עלול להיפגע, במיוחד אישה שמטבעה זקוקה יותר למחמאות.

אם בעל לא מחמיא לאשתו על מעשיה היומיומיים כעקרת הבית או על דברים טובים אחרים שעשתה, היא עלולה לחוש פגועה וכואבת ולחשוב שבעלה לא מעריך אותה.

אולי יקל לה יותר אם תזכור שהתורה מכנה את האישה עקרת הבית – עיקר ויסוד הבית היהודי הוא האישה. בדומה ליסודות של בית, למרות שכולם יודעים שהיסודות הם למעשה הדבר החשוב ביותר שעליו ניצב כל הבית ואם הם אינם תקינים הבית כולו רעוע ואפילו מסוכן. למרות זאת, אף אחד לא מדבר על היסודות (חוץ־ מהקבלן והאדריכל וגם הם לא מדברים על זה בהרחבה), וכולם מדברים על יופיו החיצוני של הבית, הדקורציה וכדומה.

מאנלוגיה זו ניתן ללמוד שהיעדר הערכה מילולית אינו קנה־מידה להטלת ספק בחשיבות הדבר, כי טבע האדם הוא, שמה שמוכר וידוע לו אינו תופס את תשומת ליבו, ולכן הוא לא מוצא לנכון להרחיב את הדיבור עליו.

אם נחזור למשל, האישה צריכה לדעת שבעלה אכן :יעריך את מעשיה, גם אם הוא לא טורח לחזור על זה פעמים תכופות. אסור שהעדר הערכה מילולית יחליש את מצב שלום הבית.

כל האמור נכון בקשר לאישה, אך על הבעל לזכור תמיד עד כמה אשתו מחכה למחמאה ומלה טובה וכמה זה יכול לתרום לשמחה, לשלום ולהרגשה הטובה של שניהם.

שכינה שורה

"איש ואשה, אם זכו שכינה ביניהן. לא זכו, אש אוכלתן" (תלמוד בבלי סוטה יז, א) שהרי חילק הקדוש ברוך הוא את שמו י-ה ושיכנו ביניהן, יו"ד באיש וה"י באשה. אם לא זכו, אם השכינה לא שורה, נשאר רק אש ואש.

בית יהודי הוא בבחינת "בית מקדש מעט" (קטן) שהשכינה שורה בו. יש להיזהר שלא להפסיד את הזכות הנפלאה ולא לגרש, כביכול, את השראת השכינה מהבית על ידי התנהגות לא מתאימה.

דימוי נוסף למקדש: "מהמקדש יוצאת אורה לכל העולם". כך גם בבית היהודי – היחסים הטובים שבו מאירים ומקרינים לא רק כלפי פנים אלא גם על כל הסביבה. אין צריך לומר שליחסים לא תקינים יש גם כן השפעה על הסביבה. אפילו אם נדמה למישהו שיש לו "נסיבות מקלות" לחוסר הרמוניה בבית, עליו לזכור שאלה הנמצאים מחוץ לבית לא יכולים לדעת אם אכן יש או יכולות להיות נסיבות כאלו.

חובות הדדיות

בין הדברים שחייבה התורה את הבעל לאשתו הוא קיום מצות עונה – יחסי אישות. לפי המבואר בחסידות מצווה זו חשובה ביותר גם למעלה וממשיכה קדושה ואור עליון [ראה 'תורה אור' – לאדמו"ר הזקן (דף צ"ב, סוף עמ' ב): "ולא כמו שמדמין העולם שזהו דבר מאוס מפני שצריך טבילה אחרי זה, לא כן, כי הוא דבר גדול וגם למעלה הוא דבר גדול". ראה גם תלמוד בבלי, כתובות סב, ב]. מובן שלמצווה זו השפעה רבה על שלום הבית. חסרון בדבר משפיע על הבריאות, העצבים וכו' של בני הזוג.

מאידך, קורה שאישה מענישה את בעלה, לא הולכת לטבול במקווה וכדומה, כדי לא לאפשר יחסי אישות. נוסף לאיסור החמור שבנקיטת צעדים כאלו, צריך לזכור שהתנהגות בהתאם להוראת תורתנו, תורת חיים, לא נועדה למסחר ולהשתמש בה ללחץ וכדומה. זה ערך בפני עצמו ועיקר יסודי ביחסים שבין האדם לבוראו ומנהיגו. התנהגות בהתאם להוראת נותן התורה ממשיכה את ברכותיו.

כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם

כשמביטים למים מכונסים (בדלי וכדומה), אותן הפנים שהאדם "מראה" למים הם "יחזירו" לו בהשתקפות. בדומה לכך, הוא היחס בין בני אדם. כשאוהבים מישהו, אפילו בלב, הוא יחזיר אהבה. על אחת כמה וכמה אם מגלים את האהבה ביחס ובהתנהגות, ובמיוחד כשמדובר בין איש לאשתו. יחם עקבי של אהבה וידידות לבן־בת הזוג יגלה רגש דומה בליבו ויגרום ליחס הדדי.

גם אם עד עתה לא ידעו בני זוג את ה"סוד" הזה, או מכל סיבה שהיא לא התייחסו אחד לשני כראוי, כדאי להם לנסות לשנות את הגישה. אפילו אם רק צד אחד יתחיל בשינוי – להתנהג בדרכי נועם, להחליף את סגנון הדיבור שיהיה עדין וטוב וכדומה, ייהפך גם כן לב בן־בת הזוג אליו לטובה וישרו במעונם השלום והשמחה.

אשתו כגופו

בכמה מקומות נזכר בדברי חז"ל הפתגם הבא: "אשתו כגופו דמיא" ־ אשתו של אדם הינה (דומה – נחשבת) כגופו, כעצמו.

הפן ההלכתי של פתגם זה נוגע לחיוב האיש כלפי אשתו, כלשון הכתוב: "וכל אשר לאיש ייתן בעד נפשו" (איוב ב, ו) כן צריך לנהוג בקשר לאשתו שהיא כנפשו וגופו.

לקשר זה איפיון נוסף בעובדה שפעולות טובות שנעשות על ידי אחד מהם מטיבות את מצב שניהם בגשמיות וברוחניות.

עידוד; איזון בין התרומה לקהילה ולבית

אם אחד מבני הזוג נתקל בקשיים בגלל דבר טוב שעושה כמו פעילות למען הקהילה וכדומה, הוא זקוק לעידוד מבן־בת הזוג. עידוד זה מחזק את הקשר, יוצר שיתוף פעולה ביניהם ומביא ברכה' הצלחה ורפואה למחזק ולמעודד. את הכלל הזה חשוב לזכור גם כשנדמה שהוא או היא מגזימים בהתמסרות ובעזרה שהם מעניקים לקהילה.

יחד עם זה, יש לזכור שהעיקר הוא הבית! חינוך, התמסרות לבני הבית, לאישה ולילדים, הינם בעדיפות הראשונה. ברור שאדם, איש או אישה, שעסוק כל הזמן רק בעזרה ותרומה לקהילה ומזניח את ביתו, עושה טעות חמורה. אסור להתנהג ב"חסידות" על חשבון אחרים, וסוף־סוף זה גם כן על חשבון עצמו.

לימוד משותף

כדי לחזק את הקשר, כדאי לקבוע עיתים ללימוד תורה משותף של בני הזוג בנושאים המעניינים את שניהם, כמו פרשת השבוע, דברים הקשורים לתקופה וחג, או בכל תחום שליבם חפץ. ללימוד משותף השפעה טובה מאד על היחסים ביניהם, והוא מחזק את ההבנה וההערכה ההדדית, כפי שרבים יכולים להעיד. במקרה זה לא מדובר רק על זוגות צעירים; כשההורים יושבים יחד ללמוד תורה, זו דוגמה חיובית לכל בני הבית.

אשת לסטים ואשת תלמיד חכם

על הקשר החזק וההשפעה ההדדית בין בני זוג, ניתן ללמוד מדברי חכמים שאמרו: "אשת לסטים (שודד) כלסטים" (תלמוד ירושלמי, כתובות פרק ב'). ומאידך: "אשת חבר (תלמיד חכם) כחבר"! (תלמוד בבלי, שבועות . ל, ב).

במילים אחרות: הנטיות, השקפת העולם ואפילו ההתנהגות היומיומית מושפעים מבן-בת הזוג. כל אחד יכול למצוא לדברים דוגמאות רבות מחיי היום יום שלו.

ידיעת עובדה זו יכולה לסייע הרבה לשלום בית, כאשר נדע שעל ידי התנהגות חיובית ודוגמה אישית טובה בכוחנו לשנות ולהיטיב את התנהגותו של בן הזוג.

עד כמה שחשובה ומובנת השפעתה של הדוגמה האישית, יש לזכור שקיים גם ערוץ השפעה פנימי יותר שלא ניכר מעל פני השטח, השפעה שנוצרת בשל הקשר הנפשי בין בני זוג.