בבואנו מיום ב' אייר, תפארת שבתפארת, יום הולדתו של כ"ק אדמו"ר מוהר"ש, שעניינו "מלכתחילה אריבער", נפתח הפעם בסיפור מהמשפיע הרה"ח ר' מענדל פוטרפס אודות חסידים של הרבי מוהר"ש. וברוח הימים הללו, בבואנו מכ"ח בניסן – "עשו כל אשר ביכולתכם" – לא סיפור ממה שהרבי עושה בגלוי, אלא דווקא מהנהגתם של החסידים עצמם. לא בבחינת "ואתה תצווה", אלא דווקא בבחינת "ויקחו אליך", שהם פועלים כאילו בכוח עצמם אבל לאמיתו של דבר, דוקא בזה ניכרת אמיתת פעולתו של הרבי בהם ובעולם.

וכך מספר ר' מענדל: החסיד ר' מרדכי מארשא, הי' חסיד של הרבי מוהר"ש. ר' מרדכי הי' גביר גדול, עם חוש מסחר מפותח מאד. הי' לו כמין חוש ריח מפותח בעסקים, "להריח" במה אפשר וכדאי לסחור ולהשקיע כדי להרוויח, וכך עשה עסקים טובים. השקיע כספים בקניית סחורות שונות בתחומים שונים, וב"ה הרוויח יפה. עושרו גדל, ויחד עמו גדלה מומחיותו בעסקים. שוב ושוב נכנס להשקעות נוספות, ושוב הרוויח. וכמובן נתן צדקה ביד רחבה לפי אפשרויותיו. אבל פעם אחת קרה שתחזיותיו לא הצדיקו את הציפיות. הוא השקיע סכום גדול, בציפייה להרוויח הרבה יותר – והפסיד הכל. לא זו בלבד שלא הרוויח, אלא גם כספים רבים שלווה לצורך השקעותיו הלכו לטמיון, והוא נשאר בעל חוב גדול לכמה וכמה אנשים. הוא הי' אדם ישר מאד, ולא רצה "להפיל" את אלו שעשו לו טובה והלוו לו, ועשה מאמצים אדירים להחזיר את החובות. במצוקתו מכר אף את ביתו כדי לשלם את חובותיו, אך גם לאחר מכן נותר ללא פרנסה, ואף נשארו לו עדיין חובות גדולים. כיוון שצריך הרי לחיות ולפרנס את המשפחה, וכסף להשקיע לא הי' לו, לא הייתה לו ברירה והוא התעסק במכירת כפתורים כדי להרוויח את פת לחמו. יום אחד פגש בו יהודי עשיר שהכירו מאז, כשהוא מתעסק במכירת כפתורים. הלה ידע להכיר ולהעריך את החוש המסחרי של ר' מרדכי, וחשב לנצל זאת באופן ששניהם ירוויחו. הוא הציע לר' מרדכי להיות מנהל העסקים שלו, ולהשקיע את עצמו בהשקעות ובעסקים. ובתמורה הציע לו, במקום משכורת, להתחלק ברווחים. ר' מרדכי שמח מאד על ההצעה וקיבל אותה בהתלהבות. כשהאפשרויות בידו, השקיע את עצמו שוב בכל מרצו בעסק גדול מאד, כמובן בהסכמת השותף, שנתן את הכספים להשקיע. ואכן ר' מרדכי הוכיח את עצמו, והם הרוויחו סכום עצום, מיליון זלאטעס (שם המטבע שהי' נהוג שם), באותו עסק. ר' מרדכי שמח מאד, והי' בטוח שהפעם ב"ה הוא יוצא מכל החובות וחוזר למעמדו הקודם. אבל אותו עשיר חשב אחרת. הוא נתן לר' מרדכי רק כמה עשרות זלאטעס בשכר עבודתו, כמשכורת עבור עבודה של כמה ימים, ולא חשב בכלל לתת לו חלק מהרווחים. הוא נתן לר' מרדכי 'להבין' שכל ההסכם על שותפות, לא הי' אלא כדי שלא יצטרך לשלם לו משכורת. אבל מעולם לא העלה על דעתו לתת לו חצי מהרווחים, כאשר כל ההשקעה היא שלו. וכיוון שב"ה היו רווחים נאים, הרי הוא יקבל את משכורתו, וכל הרווחים יישארו עבור המשקיע… כיוון שלא הי' שום הסכם חתום ביניהם, לא הי' ר' מרדכי יכול לעשות מאומה, ועם כל התרעומת הי' עליו לקבל בשתיקה את מה שמוכנים לתת לו.

כאשר הבין שכל תקוותיו היפות אכן נגוזו, הגיע ר' מרדכי לבית הכנסת, וישב שם עצוב ומדוכדך. כל כך השתדל להיות בסדר ולעשות מה שצריך, וכבר קיווה שהוא יוצא ב"ה מן המצר אל המרחב – ולבסוף קיבל כזה מפח נפש.

במצוקתו פגש בו חברו, גם הוא חסיד של הרבי מוהר"ש, החסיד ר' אבא פערסאן. ר' אבא ראה כי חברו עצוב ומדוכדך, ושאל אותו מה זה ועל מה זה. סיפר לו ר' מרדכי את כל אשר קרהו, עד כמה קיווה לצאת מן המצר ולחזור למעמדו הקודם, וכיצד נגוזו כל תקוותיו.

אמר לו ר' אבא פערסאן: הרי יודעים אנו כי הכל מאת ה'. ולמרות שהאדם צריך על פי התורה לעשות כל אשר ביכולתו כדי להיות בריא, להקים משפחה ולפרנס את המשפחה – אולם סוף כל סוף עליו לדעת כי בני חיי ומזוני הכל מאת ה'. ובכל זאת, אומר ר' אבא, קורה כאן דבר מעניין: כאשר אדם נופל למשכב, חלילה, או ש'לא הולך לו' ח"ו עם בני או חיי – הרי עד כמה שקשה לו, הוא אף פעם לא מאשים את עצמו בכך במובן הגשמי. גם אם קשה לו מאד מדוע זה קורה לו, אבל הוא זוכר שהוא יהודי מאמין. יחד עם זה שהוא הולך לרופא ועושה את מה שניתן בדרך הטבע, יודע הוא יודע שמצב בריאותו ומצבו המשפחתי, הכל מאת ה'. ולכן הוא שב אל ה' ומתפלל ומתחנן ומבקש ממנו יתברך שהמצב ישתנה, אל אין מצב שהוא יישב עצוב ומדוכדך ויאשים את עצמו במה שקרה לו. ואילו בעניין "מזוני" שונה כאילו ההתייחסות האנושית שלנו לכך. כשאדם מצליח ומרוויח, ולחילופין כאשר הוא מפסיד, נדמה לו שהוא הצליח משום שהוא מוצלח והוא הפסיד משום  שהוא בטלן. הוא אמנם יודע כי הכל מאת ה', אבל בכל זאת נדמה לו שאם הי' נוהג אחרת הי' המצב שונה… אבל אנו, אחי, הרי חסידים אנו, ואנו הרי יודעים את האמת לאמיתה, כי בדיוק כמו בבני ובחיי, כך בדיוק גם במזוני, כל מה שקורה הוא בהשגחה פרטית ממש מאת ה'. כאשר ה' רוצה, האדם מרוויח, גם אם הוא בטלן. וכאשר ה' רוצה הוא מפסיד, גם כאשר הוא מוצלח. וכפי שראית במוחש גם במקרה שלך. ואם כן, סיים ר' אבא, אם אכן הכל מאת ה', והרי אין רע יורד מלמעלה והכל טוב, כפי שמבאר באריכות רבינו הזקן באגרת הקודש (סימן י"א) ד"ה להשכילך בינה (אגב, ר' מענדל תמיד חי "און האט זיך געקאכט" (מאד התלהב) באותה אגרת הקודש) – מה יש להיות עצובים מזה. הרי חסידים אנו. ובהתלהבותו סחף ר' אבא את ר' מרדכי, וקרא לו: בוא ונרקוד, ושניהם יצאו בריקוד נלהב.

תוך כדי כך הגיע הדוור נושא המכתבים והביא לר' מרדכי מכתב מדוד זקן עשיר שלו. בעבר פנה ר' מרדכי לאותו דוד זקן וסיפר לו על מצבו. אחר כך כתב לו גם שקיבל את ההצעה מאותו עשיר להיכנס כמנהל עסקיו תמורת התחלקות ברווחים. ועכשיו פונה אותו הדוד לר' מרדכי ומציע לו להיכנס לעסקיו של הדוד כמנהל העסקים, שכן הוא כבר זקן וקשה לו להתעסק בזה בעצמו. הוא סומך על אחיינו במאה אחוז, ומבטיח לו כי ייתן לו הרבה יותר מחצי הרווחים. ואכן כך הי'. ר' מרדכי קיבל את הצעת הדוד שנתן בו אמון מלא, ונכנס לעסקיו. תוך זמן קצר הוא ראה את ישועת ה'. ב"ה הרוויח יפה, שילם את כל חובותיו, חזר למעמדו להיות עשיר כמקודם, ופיזר גם צדקה ביד רחבה. וכמובן, אחרי כזה "שיעור" שקיבל מריבונו של עולם, הוא זכר כל הזמן כי אין זה משום שהוא הוכיח יפה את כישרונותיו המסחריים, אלא אך ורק משום שזכה לברכת ה' אשר היא תעשיר.

כך נראתה כאן במוחש גם התממשות דברי רבינו הזקן בסיומה של אותה איגרת הקודש: "ובאמונה זו – נעשה הכל טוב גם בגלוי". כאשר האדם מגלה בעצמו את האמונה באמת (כפי שנאמר גם בשיחת כ"ח ניסן, שאילו היו מתכוונים ומבקשים באמת – בוודאי ובוודאי שמשיח כבר הי' בא!) בכך שהכל מאת ה' ולכן הכל אכן טוב ממש, אזי בכך הוא מגלה את הטוב הנעלם, שיתגלה בטוב הנראה והנגלה גם למטה בעולם הזה הגשמי והחומרי.

ושוב, הדברים הללו קרו אצל חסידים כאילו מצד עצמם, ללא שאלה וללא הוראה של הרבי [אל תשאלו אותי מדוע הוא לא שאל את הרבי בכל צעדים אלו. ר' מענדל לא התייחס לכך. כנראה שלא הייתה שם האפשרות לכך. אולי בגלל המרחק הגשמי ואולי מסיבות אחרות] – אבל דווקא בזה רואים את עוצמת פעולתו של הרבי אצל החסידים, שהם מצד עצמם דווקא מגיעים להכרה כפי שצריך להיות. ועל ידי זה מגלים גם בעולם שיהי' כפי שהוא צריך להיות בטוב הנראה והנגלה.

[אגב, גם החסיד ר' אבא פערסאן, שהי' חסיד גדול ומשפיע, הי' גם הוא תחילה עשיר וסוחר גדול, ואחר כך ירד מנכסיו. וישנם כמה מכתבים מהרבי הרש"ב, המעורר את עשירי אנ"ש לסייע לו כדי שיוכל שוב להשקיע ולחזור למעמדו].

השיחה של כ"ח ניסן זעזעה את כולנו. אולי היו כאלה שניסו למצוא בה מרכיבים של ייאוש ח"ו, כאילו ח"ו הרבי התייאש מלהביא בעצמו את הגאולה, ולא נותרה לו ברירה כאילו אלא להשליך את העניין אלינו. אבל כל מי שגדל וחונך, ולו במשהו, על דרכו של הרבי שליט"א, יודע שהרבי הוא האחרון להטיל ייאוש ולזרוק מרה שחורה ומורך לב בלבו של מישהו, יהי' אשר יהי'. הדברים הנתעבים ביותר אצל הרבי, אם בכלל שייכת מציאות כזו אצל מי שכולו עצם הטוב ועצם הקדושה – הם עצבות וייאוש ומרה שחורה ומורך לב. הרבי הוא עמוד האור ועמוד האש האמיתי והנצחי המוחלט, שלא שייך בו שום שינוי ושום חילוף לעולם. הוא נושא אותנו כמו האומן הנושא את היונק כל הזמן. גם בשעה שהוא נותן לנו על הראש ומעמיד פנים כאילו הוא עוזב אותנו ח"ו. וגם ובמיוחד בשנים האחרונות כאשר אין אנו זוכים לראות את פניו הקדושות ולשמוע את קולו החוצב להבות אש. וכשהרבי אומר "עשו כל אשר ביכולתכם", הוא אכן רוצה שאנו, דווקא אנו, נעשה כל אשר ביכולתנו. הוא מעביר אותנו לשלב מכריע קדימה בהבאת הגאולה, גם אם בגלל זה הוא מדבר אתנו קשות, והוא נותן לנו הרגשה לא כל נעימה וחביבה כמו שהוא נותן לנו תמיד. הוא מאמין בנו. הוא בוטח בנו. והוא יצליח והוא ינצח גם במשימה זו, אולי הקשה מכולם – שאנו נהי' באמת שייכים להבאת הגאולה, ונפעל בזה כשותפים מלאים. שכל אחד מאתנו יידע שעם כל זה שאני קטן וחלש ואין לי די שכל ואין לי די כח מה לעשות וכיצד לעשות, עם כל זה האחריות מוטלת עלי להביא את ההתגלות המלאה של הרבי שליט"א מלך המשיח לעיני כל בשר בגאולה האמיתית והשלמה. הרבי תובע זאת מאתנו ונותן לנו את כל הכוחות להצליח בכך, שאנו, דווקא אנו, נפעל זאת. ולא רק אנו בכלל, ולא רק כל אחד ואחד, אלא דווקא אני, אני ממש. וכפי שהרבי מסיים באותה שיחה, שלכאורה נראה כי כולה זעקת כאב אדירה – שזה ייעשה דווקא מתוך שמחה וטוב לבב.

בכ"ח ניסן תנש"א הגיעו פעולותיו של הרבי מלך המשיח שליט"א בעולם לשיא חדש. כל השנים הרבי פועל ללא לאות למצוא בכל מקום בכל אחד ובכל דבר את האלוקות שבו. לא להכניס בו אלוקות ממקום אחר, אלא לגלות את העצם האמיתי שלו, את מה שהוא באמת, גם ודווקא אם מצד עצמו הוא תחתון שאין תחתון למטה הימנו.

עבודה זו אינה עבודה של "גילויים". מצד כל התנאים שמסביב נראה שאין לה מקום, שאין לה שום סיכוי. שהרי מדובר כאן על תחתון שאין תחתון למטה הימנו. אלקות לא מעניינת אותו. אותו מעניינים רק כסף וכבוד ושאר תענוגי העולם הזה, ובאופן הנמוך והשפל ביותר, ללא שום אידיאולוגי' ורוחניות כלל. ודווקא לשם, לאותם פינות אפלות כל כך, מגיע וחודר ופועל הרבי שליט"א. ולא רק שהוא מצליח למצוא שם איזו נקודה קטנה של אור וקדושה ולהפיח גם בה רוח חיים. אלא הוא מגלה שדווקא היא, בעצם מציאותה התחתונה, אינה אלא כל כולה אלקות וקדושה. כל התחפושת החשוכה והרדודה אינה אלא הביטוי העמוק ביותר לאותו "עצם", שהוא העצם העצמותי של הכל ממש. ששום גילויים, איזה שיהיו, לא יכולים לבטא אותו. כולם אינם אלא הארה והשתקפות חיוורת שלו. ירידה מאור פניו יתברך. ודווקא בכך שהוא בוקע מאותו מקום אפל וחשוך לחלוטין, בו נראה שאין לזה שום מקום – זה מה שמבטא ומגלה את העצם המוחלט, שהוא רק הוא המציאות האמיתית של הכל.

כך הרבי כובש יעד אחרי יעד, מטרה אחרי מטרה.

מי זוכר היום שפעם כל החרדים היו נגד פעילות עם ה"חוצה", גם מחשש מפני "החילונים" וגם מפני שרצו להתרכז אך ורק ב"שטייגן" בלימוד התורה – היום מלאים ה"כוללים" של כאלו שנשאר להם השם כאלו הם שונאי חב"ד, במודעות נוסח: אברך, מה לך נרדם, איך אתה יכול לשבת וללמוד בשקט, כאשר ישנם ילדים שאינם יודעים אלף-בית של יהדות?!

ולך תספר להם שזה הגיע מליובאוויטש. הם יתקוממו בתוקף: מה, אנחנו לומדים מליובאוויטש?! זה נובע רק מאתנו, אנחנו בעצמנו מבינים שכך צריך לנהוג. כך לימדונו "הגדולים" מאז ומתמיד! כפתגם החסידים אודות אותו גוי שמצאו אצלו זוג תפילין ובאו אליו בטענות ובצעקות על מה שגנב וגזל – מה פתאום, וכי לקחתי זאת ממישהו אחר, "סאם ספושניק" – אני לבד סנדלר, ואני בעצמי עשיתי את התפילין הללו. לא לקחתי זאת משום מקום אחר… התחתון עצמו מגיע למסקנה מצד עצמו שזו מציאותו שלו ושלו בלבד. כאשר רואים בגלוי שהכל שם הי' בגלוי הפוך לגמרי, ואין זאת אלא שהרבי שליט"א גילה בו את מציאותו האמיתית.

וכך בנושאים רבים אחרים. מי זוכר היום שנושא בדיקת התפילין והמזוזות הגיע מליובאוויטש. מי זוכר היום שפרסום יהדות בכלל ופרסום יהדות בעיתונות ובתקשורת בפרט הגיע מליובאוויטש, כאשר האחרים זעקו על חילול הקודש. מי זוכר שבכלל הסתייגו בתוקף פעם מ"סגידה לאדם" בלשונם, ושאלת בקשות בגשמיות מפי רב או צדיק. מתמונות בכלל – פסוק מפורש "לא תעשה לך כל תמונה"!. מנסיעות לקברי צדיקים, בטענת "דורש אל המתים", וכמה תשובות הלכתיות נכתבו להתיר זאת בקושי. והיום – מי יגלה עפר מפיו. ראו את המודעות בכל הערים החרדיות הקוראות לבוא להתפלל על "הציון הקדוש של מרן ראש הישיבה"… והרשימה עוד ארוכה, וארוכה מאד. הרבי שינה, והוא ממשיך ומשנה כל הזמן, את כל דפוסי החשיבה בעולם בכל התחומים לטוב ולקדושה אלוקית. מי זוכר שפעם לדרוש "משיח נאו", הייתה מילת גנאי ולעג בעולם הדתי והחרדי. ואילו היום מרעישים בכל ערוצי הקודש ובכל דרשה של כל רב או מנהיג שתיכף ומיד מגיעה הגאולה האמיתית והשלמה. בבני ברק פועלים לצרף רבים שיעשו מינוי על תנאי לקורבן פסח – איך ייתכן שמשיח מגיע ואתה עדיין לא מוכן, ואין לך מינוי על שה שברגע הגאולה תוכל להקריבו כקורבן פסח. בחוצות בני ברק היו השנה מודעות על כינוס ענק אור לכ"ח ניסן בראשות גדולי הדור הגאונים הרב שטיינמאן והרב וואזנר, שיכריזו שם את ההכרזה העולמית (כנראה רק בטעות לא נכתב שם "יחי") "בניסן נגאלו ובניסן עתידים להיגאל". וכל זה באופן שהמנגד בכלל לא מעלה על דעתו מהיכן זה בא לו. שכן הפעולות של משיח בעולם הם דווקא באופן כזה, שמתגלית בתחתון מציאותו האמיתית באופן שהוא מרגיש שזה לא הגיע אליו מבחוץ, אלא הוא שייך לזה מצד עצמו דווקא.

ובשנים האחרונות הרבי שליט"א מתקן את העולם כולו במלכות ש-ד-י. ושוב, באופן שכאילו לא ניכר מהיכן זה בא. אבל דווקא זה מראה שהדבר חדר לגמרי בתחתון, עד שהוא חושב שהוא עושה זאת לגמרי מצד עצמו. משטרים עריצים נופלים בזה אחר זה. מהפכות מתחוללות בכל העולם הערבי. העולם משתנה לטוב ולצדק ולשלום מתוך אמונה בבורא העולם ומנהיגו. לא רק היהודים נלחמים עבור הצדק והיושר, אלא "בכורי מצרים" מצד עצמם, ללא שום מנהיגות אופוזיציונית, נלחמים נגד מצרים, ומפילים את המשטרים העריצים שכולם חשבו כי הם יציבים וחזקים. ולמרות שישנו שם גם אובדן חיי אדם – הרי אין זה כלל וכלל בערך למה שקרה בדורות שעברו במהפכות כאלו, כאשר התחוללו מלחמות עקובות מדם במשך עשרות שנים ששיבשו את כל סדרי החיים. וביחד עם זה קורים גם שינויים אדירים בחי בצומח ואפילו בדומם – צונאמי ורעידות אדמה, המעידות כי העולם כולו עובר תהליך שינוי ובירור וזיכוך לקראת הסדר העולמי החדש שעושה בו הרבי מלך המשיח שליט"א.

והדברים כל כך בולטים, שכאילו מסדרים מראש שהדברים יקרו בדיוק לפי לוח המאורעות החב"די: כל המהפכות התחילו לפתע השנה בתוניס בדיוק ביו"ד שבט, אחרי שעברו יותר משישים שנה לנשיאות (כשהרבי מדבר בג' תמוז תנש"א אודות המהפכה ברוסי', שרק עתה, אחרי יותר משישים שנה, רואים את תוצאות פעולותיו של כ"ק מו"ח אדמו"ר). במצרים פורצות המהומות בדיוק בימים בהם נאמרת השיחה בדבר מלכות פרשת משפטים, בכ"ו שבט והלאה. וסיום הענין במצרים קורה "ממש במקרה" בז' אדר ראשון, כשהרבי מדגיש בדבר מלכות את העובדה שלידת משה רבינו היא יום ההולדת של כל עם ישראל ולכן מזלם גובר ועוזר להם, ודווקא באופן של בתוך העולם. בפורים קטן פורצות המהומות בלוב. בפורים פורצות המהומות בסורי'. בחג הפסח מתגברות שם המהומות והשטח בוער. אור לכ"ח בניסן מודיעים על חיסולו של רב המרצחים בין לאדן (ויש אומרים שהחיסול עצמו הי' בזמן סעודת משיח באחרון של פסח). וכל יום שומעים ורואים על ניסים נוספים. כולל ובמיוחד ה"פיוס" כביכול בין ה"פתח" ל"חמאס" שמתאבל על בין לאדן. וזאת, בזמן הכי לא הגיוני מבחינתם, כאשר הם זקוקים כל כך לתמיכת העולם בתוכניתם להכרזת המדינה הפלסטינית היה לא תהיה. ודווקא עכשיו הם עושים כזה צעד שגורם לארצות הברית ומדינות אירופה להתרחק מהם, ונותן תירוץ מצוין לישראל להפסיק את הדיבורים עמם על מסירת שטחי ישראל ח"ו (ויהי רצון שיקרה הנס גם אצל היהודים, שיש להם בחירה חופשית, שאכן ינצלו את המומנטום). רואים במוחש ממש התממשות ברורה של דברי הרבי שאלו הן פעולותיו של המלך המשיח לתקן את העולם כולו.

כשרואים את כל זה, מתגברת גם בנו, בתחתון מצד עצמו, התחושה כי הרבי מלך המשיח שליט"א הופך את העולם לקראת הגאולה. וזה דורש מאתנו קודם כל להכיר בנסים ולהודות ולהלל לה' ולמלכו משיחו שליט"א על כל זה. וכמובן זה מביא אותנו להכרה פי כמה וכמה עד כמה חשוב עכשיו לעשות הכל, "כל אשר ביכולתכם", להביא את הגאולה בפועל ממש. ובפרט על ידי שיכירו ויידעו כל יושבי תבל כי הרבי שליט"א הוא הוא המלך המשיח והוא הוא מי שפועל את כל הנפלאות הללו. עד שכולם יכריזו לפניו מתוך שלום ואחדות ושמחה הכי גדולה – "יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד"!