פרשת שמות – תוכן הפרשה

הקראת כתבה
יום רביעי כ״א טבת ה׳תשע״ז
פרשת שמות עוסקת בעיקרה בשליחות משה להושיע את בני ישראל ממצריים, לאחר שקם עליהם מלך חדש אשר לא ידע את יוסף ועינה אותם בעבודת פרך והרבה עליהם מסים.
השבוע (19)_1

 

 

קָם פַּרְעֹה חָדָשׁ שֶׁגָּזַר גְּזֵרוֹת קָשׁוֹת עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל

סֵפֶר שְׁמוֹת פּוֹתֵחַ בִּשְׁמוֹת שְׁנֵים עָשָׂר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁיָּרְדוּ לְמִצְרַיִם, וּבְסַךְ הַכֹּל יוֹרְדֵי מִצְרַיִם מָנוּ שִׁבְעִים נֶפֶשׁ. וּמִפְּנֵי חִבָּתָן שֶׁנִּמְשְׁלוּ לְכוֹכָבִים, מוֹנָה אוֹתָם הַתּוֹרָה שׁוּב.

כְּשֶׁיָּרַד יַעֲקֹב לְמִצְרַיִם הִתְיַשְּׁבוּ כָּל בְּנֵי מִשְׁפַּחְתּוֹ בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן. כָּךְ יָכְלוּ לְהִבָּדֵל מִן הַמִּצְרִים. אוּלָם בִּרְבוֹת הַיָּמִים הִתְרַבּוּ וְהָפְכוּ לְעַם יִשְׂרָאֵל שֶׁמִּלֵּא אֶת מִצְרַיִם. בֵּינְתַיִם יוֹסֵף וְאֶחָיו וְכָל הַדּוֹר הַהוּא כְּבָר הִסְתַּלְּקוּ מִן הָעוֹלָם וּמֶלֶךְ חָדָשׁ קָם לְמִצְרַיִם. פַּרְעֹה הֶחָדָשׁ לֹא הִכִּיר בִּפְעֻלּוֹת יוֹסֵף לְמַעַן מִצְרַיִם. כְּשֶׁרָאָה פַּרְעֹה שֶׁעַם יִשְׂרָאֵל מִתְעַצְּמִים, חָשַׁשׁ שֶׁיִּצְטָרְפוּ לְאוֹיְבָיו, וְהֶחְלִיט לִגְזֹר עֲלֵיהֶם עַבְדוּת וּלְהַטִּיל עֲלֵיהֶם מִסִּים כְּדֵי לְעַנּוֹתָם. לְשֵׁם כָּךְ מִנָּה נוֹגְשִׂים מִצְרִיִּים וְשׁוֹטְרִים מִיִּשְׂרָאֵל כְּדֵי לְזָרֵז אֶת עוֹשֵׂי הַמְּלָאכָה. וְהַנּוֹגְשִׂים אָצִים רָצִים בְּקֶרֶב מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל, מְעַנִּים אוֹתָם וּמַעֲבִידִים אוֹתוֹ בְּפָרֶךְ בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה. דּוֹרְשִׁים מֵהֶם לִבְנוֹת שְׁתֵּי עָרִים: אֶת פִּיתֹם וְאֶת רַעַמְסֵס, וּבְאַכְזָרִיּוּתוֹ חִיֵּב אוֹתָם פַּרְעֹה לְמַלֵּא מִכְסַת לְבֵנִים כָּל יוֹם, וּמִי שֶׁלֹּא הִשְׁלִים אֶת מַתְכֹּנֶת הַלְּבֵנִים שֶׁל אוֹתוֹ יוֹם, נֶעֱנַשׁ וְהִשְׁקִיעוּ אֶת בָּנָיו תַּחַת שׁוּרוֹת הַלְּבֵנִים. מִלְּבַד זֶה הִטִּילוּ הַמִּצְרִים עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עֲבוֹדוֹת שׁוֹנוֹת וּמְשֻׁנּוֹת – לִלְקֹט יְרָקוֹת מִן הַגִּנָּה, לִבְקֹעַ עֵצִים, לְמַלֵּא חָבִיּוֹת מַיִם, לָצוּד דֻּבִּים וַאֲרָיוֹת מִן הַיַּעַר. נָתְנוּ לַגְּבָרִים עֲבוֹדוֹת נָשִׁים וְלַנָּשִׁים עֲבוֹדוֹת גְּבָרִים. וְלֹא בִּכְדִי נִקְרְאָה אֲחוֹת מֹשֶׁה – מִרְיָם, רֶמֶז לְחַיֵּיהֶם הַמָּרִים.

וּבְכָל זֹאת, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִתְרַבִּים מֵעַל הַטֶּבַע – “וְכַאֲשֶׁר יְעַנּוּ אֹתוֹ כֵּן יִרְבֶּה וְכֵן יִפְרֹץ”. הַמִּצְרִים אָמְרוּ “פֶּן יִרְבֶּה” וְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ אוֹמֶרֶת “כֵּן יִרְבֶּה”.

חִפְּשׂוּ הַמִּצְרִים סִבּוֹת נוֹסָפוֹת לְעַנּוֹתָם. אָמְרוּ הַחוֹזִים בַּכּוֹכָבִים לְפַרְעֹה: “הִנֵּה עוֹמֵד לְהִוָּלֵד מוֹשִׁיעָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל וְהוּא עָתִיד לִלְקוֹת בַּמַּיִם”.

פַּרְעֹה פּוֹנֶה לַמְּיַלְּדוֹת הָעִבְרִיּוֹת – שִׁפְרָה (שֶׁמְּשַׁפֶּרֶת אֶת הַוָּלָד) וּפוּעָה (שֶׁפּוֹעָה וּמְדַבֶּרֶת עִם הַוָּלָד, וְהִיא גַּם שֶׁהָיְתָה פּוֹעָה בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ: עֲתִידָהּ אִמִּי שֶׁתֵּלֵד בֵּן שֶׁיּוֹשִׁיעַ אֶת יִשְׂרָאֵל), שִׁפְרָה הִיא יוֹכֶבֶד בַּת לֵוִי וּפוּעָה הִיא מִרְיָם בִּתָּהּ – וּמְצַוֶּה אוֹתָן לַהֲרֹג כָּל בֵּן זָכָר שֶׁיִּוָּלֵד לִבְנוֹת יִשְׂרָאֵל. מוּבָן שֶׁהַמְּיַלְּדוֹת הַצַּדִּיקוֹת אֵינָן מְקַיְּמוֹת אֶת גְּזֵרַת הַמֶּלֶךְ, וְלֹא עוֹד אֶלָּא “וַתְּחַיֶּיןָ אֶת הַיְלָדִים”, שֶׁדָּאֲגוּ לְסַפֵּק לָהֶם מַיִם וּמָזוֹן, וְלָכֵן זָכוּ לְהָקִים בָּתֵּי כְּהֻנָּה לְוִיָּה וּמְלוּכָה.

פַּרְעֹה שׁוֹאֵל אֶת הַמְּיַלְּדוֹת, מַדּוּעַ אֵינָן מְקַיְּמוֹת אֶת גְּזֵרָתוֹ, וְהֵן מַסְבִּירוֹת לוֹ, שֶׁכָּל אִשָּׁה בְּיִשְׂרָאֵל הִיא בְּרִיאָה וּזְרִיזָה, הַיּוֹלֶדֶת בְּכוֹחוֹת עַצְמָהּ וְאֵינָהּ מַמְתִּינָה לַמְּיַלֶּדֶת שֶׁתָּבוֹא לַעֲזֹר לָהּ. לָכֵן פּוֹנֶה פַּרְעֹה לִבְנֵי עַמּוֹ וּמְצַוֶּה אוֹתָם: “כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ”.

 

לֵדַת מֹשֶׁה

בִּהְיוֹתָהּ בַּת מֵאָה וּשְׁלוֹשִׁים שָׁנָה זוֹכָה יוֹכֶבֶד אֵשֶׁת עַמְרָם לָלֶדֶת בֵּן הַמְּמַלֵּא אֶת הַבַּיִת בְּאוֹר שֶׁל קְדֻשָּׁה. מִכֵּיוָן שֶׁנּוֹלַד בִּתְחִלַּת הַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הִיא מַצְלִיחָה לְהַחְבִּיא אוֹתוֹ מֵהַמִּצְרִים שְׁלוֹשָׁה חֳדָשִׁים. כַּעֲבֹר שְׁלוֹשָׁה חֳדָשִׁים כְּבָר לֹא יָכְלָה עוֹד לְהַצְפִּינוֹ, לָכֵן הִנִּיחָה אוֹתוֹ בְּתֵבָה לְיַד הַיְּאוֹר. מִרְיָם אֲחוֹתוֹ עָמְדָה מֵרָחוֹק לִרְאוֹת מָה קוֹרֶה אִתּוֹ מִתּוֹךְ תִּקְוָה שֶׁיִּתְרַחֵשׁ נֵס. וְהִנֵּה בְּהַשְׁגָּחָה פְּרָטִית עֶלְיוֹנָה בַּתְיָה בַּת פַּרְעֹה יוֹצֵאת עִם נַעֲרוֹתֶיהָ לִרְחֹץ בַּיְּאוֹר וְרוֹאָה אֶת הַתִּינוֹק בּוֹכֶה בַּתֵּבָה. הִיא מְנַסָּה לְהַאֲכִיל אֶת הַתִּינוֹק לְלֹא הַצְלָחָה. מִרְיָם מַסְבִּירָה לָהּ שֶׁמִּיַּלְדֵי הָעִבְרִים הוּא, וּמַצִּיעָה לִמְצֹא לוֹ מֵינֶקֶת עִבְרִיָּה. בַּת פַּרְעֹה מַסְכִּימָה וּמִרְיָם מְמַהֶרֶת לְהָבִיא אֶת יוֹכֶבֶד אֵם הַיֶּלֶד. הַתִּינוֹק יוֹנֵק מֵאִמּוֹ וְנִרְגָּע. בַּת פַּרְעֹה נוֹתֶנֶת לַיֶּלֶד אֶת שְׁמוֹ – מֹשֶׁה – “כִּי מִן הַמַּיִם מְשִׁיתִהוּ”, וּמִבְּלִי לָדַעַת שֶׁיּוֹכֶבֶד הִיא אִמּוֹ מְבַקֶּשֶׁת מִמֶּנָּה לְגַדְּלוֹ. אֵין הִיא מַעֲלָה בְּדַעְתָּהּ, שֶׁבִּפְעֻלָּתָהּ הִיא מַצִּילָה אֶת מוֹשִׁיעָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל, שֶׁעָתִיד לְהַכּוֹת בְּמִצְרַיִם. כַּאֲשֶׁר הַיֶּלֶד גָּדַל מְבִיאָה אוֹתוֹ בַּתְיָה לְבֵית פַּרְעֹה וּמְאַמֶּצֶת אוֹתוֹ לְבֵן וְהוּא גָּדֵל עַל בִּרְכֵּי אָבִיהָ.

צְחוֹק הַגּוֹרָל! אִי אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא לִרְאוֹת בְּמוּחָשׁ אֶת דַּרְכֵי הַהַשְׁגָּחָה הָעֶלְיוֹנָה שֶׁהֵסֵבָּה אֶת תַּרְחִישׁ הָאֵרוּעִים. בְּשָׁעָה שֶׁפַּרְעֹה רָצָה לְהַרְחִיק אֶת מֹשֶׁה מוֹשִׁיעָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל מִן הָעוֹלָם, דַּוְקָא עַל יְדֵי תַּחְבּוּלוֹתָיו גָּרַם שֶׁבִּתּוֹ בְּרֹב חֶמְלָתָהּ הֵבִיאָה אֶת מֹשֶׁה לְבֵיתוֹ, כְּדֵי שֶׁיְּגַדֵּל אוֹתוֹ בְּגִנּוּנֵי מַלְכוּת.   

 

מֹשֶׁה בְּבֵית פַּרְעֹה עַד לִבְרִיחָתוֹ לְמִדְיָן

גָּדַל מֹשֶׁה בְּבֵית פַּרְעֹה, וּבְיוֹדְעוֹ שֶׁמִּיַּלְדֵי הָעִבְרִים הוּא, יָצָא אֶל אֶחָיו וְרָאָה בְּסִבְלוֹתָם. רָאָה שֶׁהֵם עֲבָדִים מֻשְׁפָּלִים וּמֻכִּים וְדָאַג לִשְׁלוֹמָם וְלַעֲתִידָם. וְהִנֵּה בִּרְאוֹתוֹ אִישׁ מִצְרִי מַכֶּה אִישׁ עִבְרִי מֵאֶחָיו, קֹדֶם כֹּל הוּא מְוַדֵּא שֶׁאֵין אִישׁ רוֹאֶה אוֹתוֹ, וְאַחַר כָּךְ הוּא הוֹרֵג אֶת הַמִּצְרִי וְטוֹמֵן אוֹתוֹ בַּחוֹל. לְמָחֳרָת הוּא רוֹאֶה שְׁנַיִם מֵאֶחָיו, הֲלוֹא הֵם דָּתָן וַאֲבִירָם, רָבִים בֵּינֵיהֶם. הוּא רוֹאֶה שֶׁאֶחָד מֵהֶם הֵרִים יָד לְהַכּוֹת אֶת חֲבֵרוֹ, וְהוּא שׁוֹאֵל אוֹתוֹ “רָשָׁע, לָמָּה תַּכֶּה רֵעֲךָ”? וְהָרָשָׁע מֵשִׁיב לְמֹשֶׁה בַּחֻצְפָּה וְאוֹמֵר: “מִי שָׂמְךָ לְאִישׁ שַׂר וְשֹׁפֵט עָלֵינוּ, הַלְהָרְגֵנִי אַתָּה אֹמֵר כַּאֲשֶׁר הָרַגְתָּ אֶת הַמִּצְרִי?”… הֵבִין מֹשֶׁה שֶׁאֵין זֶה סוֹד, שֶׁהָרַג אֶת הַמִּצְרִי, וּפָחַד מְאֹד. וְאָכֵן, הַדָּבָר נוֹדַע גַּם לְפַרְעֹה, וּפַרְעֹה מָסַר אֶת מֹשֶׁה לְקוּסְטִינָר עַל מְנַת לְהוֹרְגוֹ, וְהַחֶרֶב לֹא שָׁלְטָה בּוֹ. וְהַשֵּׁם שָׁלַח מַלְאַךְ בִּדְמוּת מֹשֶׁה בִּמְקוֹמוֹ, וְהַמִּצְרִים תָּפְסוּ אֶת הַמַּלְאָךְ, וּמֹשֶׁה הִצְלִיחַ לִבְרֹחַ לְמִדְיָן. 

 

מֹשֶׁה בְּמִדְיָן

בְּמִדְיָן יָשַׁב מֹשֶׁה לְיַד הַבְּאֵר, וּפָגַשׁ אֶת בְּנוֹת רְעוּאֵל, הוּא יִתְרוֹ כֹּהֵן מִדְיָן. בְּנוֹת יִתְרוֹ בָּאוּ לְהַשְׁקוֹת אֶת הַצֹּאן, אוּלָם הָרוֹעִים גֵּרְשׁוּ אוֹתָן. מֹשֶׁה בָּא לְעֶזְרָתָן, מוֹשִׁיעַ אוֹתָן מִן הָרוֹעִים וּמַשְׁקֶה אֶת צֹאנָן. יִתְרוֹ מִתְפַּעֵל מִזְּרִיזוּתָן שֶׁל בְּנוֹתָיו, וְהֵן מְסַפְּרוֹת לוֹ עַל הָאִישׁ מֹשֶׁה שֶׁסִּיֵּעַ בַּעֲדָן, וְהוּא מְבַקֵּשׁ אוֹתָן לְהַזְמִינוֹ לְבֵיתוֹ. יִתְרוֹ נוֹתֵן לְמֹשֶׁה אֶת בִּתּוֹ הַגְּדוֹלָה, צִפּוֹרָה, לְאִשָּׁה. צִפּוֹרָה יוֹלֶדֶת בֵּן וּמֹשֶׁה קוֹרֵא לוֹ גֵּרְשֹׁם – כִּי אָמַר: “גֵּר הָיִיתִי בְּאֶרֶץ נָכְרִיָּה”.

 

זַעֲקַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עוֹלָה הַשָּׁמַיְמָה

בְּנֵי יִשְׂרָאֵל זוֹעֲקִים וְנֶאֱנָקִים מֵהַסֵּבֶל וְהָעֲבוֹדָה הַקָּשָׁה בְּמִצְרַיִם. זַעֲקָתָם עוֹלָה הַשָּׁמַיְמָה. הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שׁוֹמֵעַ אֶת נַאֲקַת בָּנָיו, זוֹכֵר אֶת בְּרִיתוֹ עִם הָאָבוֹת: אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, וּבוֹחֵר בְּמֹשֶׁה רַבֵּנוּ לְהוֹשִׁיעַ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.

 

מַעֲמַד הַסְּנֶה

מֹשֶׁה יוֹצֵא לִרְעוֹת אֶת צֹאן יִתְרוֹ חוֹתְנוֹ כֹּהֵן מִדְיָן אֶל הַמִּדְבָּר, עַד שֶׁמַּגִּיעַ לְהַר חֹרֶב, הוּא הַר סִינַי. שָׁם הוּא רוֹאֶה אֶת הַסְּנֶה, שִׂיחַ קָטָן, הַבּוֹעֵר בָּאֵשׁ וְאֵין הָאֵשׁ אוֹכֶלֶת אוֹתוֹ. מֹשֶׁה נִגַּשׁ בְּהִתְפַּעֲלוּת לְהִתְבּוֹנֵן בַּמַּרְאֶה הַנִּפְלָא, מְנַסֶּה לְהָבִין מַדּוּעַ אֵין הַסְּנֶה נֶאֱכַל בָּאֵשׁ. וְהִנֵּה הוּא שׁוֹמֵעַ אֶת קוֹל הַשֵּׁם מִתּוֹךְ הַסְּנֶה קוֹרֵא לוֹ בְּחִבָּה: “מֹשֶׁה, מֹשֶׁה”. מֹשֶׁה עוֹנֶה בָּעֲנָוָה כְּדֶרֶךְ עֲנִיָּתָם שֶׁל צַדִּיקִים: “הִנֵּנִי”. וְקוֹל הַשֵּׁם מְצַוֶּה וְאוֹמֵר: “אַל תִּקְרַב הֲלֹם שַׁל נְעָלֶיךָ מֵעַל רַגְלֶיךָ, כִּי הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה עוֹמֵד עָלָיו אַדְמַת קֹדֶשׁ הוּא – בַּמָּקוֹם הַזֶּה אֲנִי עָתִיד לָתֵת תּוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל, וְשָׁם אַתָּה עָתִיד לִבְנוֹת מִזְבֵּחַ לְפָנַי”. מֹשֶׁה חוֹלֵק כָּבוֹד לְהַשֵּׁם וּמַסְתִּיר אֶת פָּנָיו, וּבִזְכוּת זֶה זָכָה מֹשֶׁה לֵהָנוֹת מִזִּיו הַשְּׁכִינָה וְהַשֵּׁם דִּבֵּר אִתּוֹ פָּנִים אֶל פָּנִים כְּשֶׁהָיָה בָּהָר אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה. הַשֵּׁם מַמְשִׁיךְ וְאוֹמֵר לְמֹשֶׁה: “רָאֹה רָאִיתִי אֶת עֳנִי עַמִּי אֲשֶׁר בְּמִצְרָיִם, וְאֶת צַעֲקָתָם שָׁמַעְתִּי מִפְּנֵי נֹגְשָׂיו כִּי יָדַעְתִּי אֶת מַכְאֹבָיו… וָאֵרֵד לְהַצִּילוֹ מִיָּד מִצְרַיִם… – הִגִּיעָה הַשָּׁעָה לִגְאֹל אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. אַתָּה רָאוּי לִגְאֹל אוֹתָם… וְעַתָּה לְכָה וְאֶשְׁלָחֲךָ אֶל פַּרְעֹה וְהוֹצֵא אֶת עַמִּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם”. מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת שָׁמְעוּ זֹאת וְאָמְרוּ: “בָּרוּךְ אַתָּה הַשֵּׁם גּוֹאֵל יִשְׂרָאֵל”. אוּלָם מֹשֶׁה מְסָרֵב לְקַבֵּל אֶת הַתַּפְקִיד וְאוֹמֵר: “מִי אָנֹכִי כִּי אֵלֵךְ אֶל פַּרְעֹה וְכִי אוֹצִיא אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם?”… וְהַשֵּׁם מַבְטִיחוֹ: “כִּי אֶהְיֶה עִמָּךְ. כְּשֵׁם שֶׁהַסְּנֶה לֹא נִזּוֹק, כָּךְ אַתָּה לֹא תִּהְיֶה נִזּוֹק. אֵין לְךָ מַה לְּפַחֵד מִפַּרְעֹה, הוּא יִתְיָרֵא מִמְּךָ”. וְהוּא נוֹתֵן לוֹ אוֹת: “וְזֶה לְּךָ הָאוֹת כִּי אָנֹכִי שְׁלַחְתִּיךָ, בְּהוֹצִיאֲךָ אֶת הָעָם מִמִּצְרַיִם תַּעַבְדוּן אֶת הָאֱלֹקִים עַל הָהָר הַזֶּה”… מֹשֶׁה מוֹסִיף לְהַקְשׁוֹת: “הִנֵּה אָנֹכִי בָא אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתִּי לָהֶם אֱלֹקֵי אֲבוֹתֵיכֶם שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם וְאָמְרוּ לִי, מַה שְּׁמוֹ, מָה אֹמַר אֲלֵהֶם?” וְהַשֵּׁם עוֹנֶה לוֹ: “אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה – אֶהְיֶה אִתָּם בְּצָרָה זוֹ וְאֶהְיֶה אִתָּם בִּשְׁאַר שִׁעְבּוּד מַלְכֻיּוֹת”. עָנָה לוֹ מֹשֶׁה: “מָה אֲנִי מַזְכִּיר לָהֶם צָרָה אַחֶרֶת?” אָמַר לוֹ הַשֵּׁם: “יָפֶה אָמַרְתָּ, אֱמֹר לָהֶם, אֶהְיֶה שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם”. לְאַחֲרֵי שִׂיחָה זוֹ מְבַקֵּשׁ הַשֵּׁם מִמֹּשֶׁה לֶאֱסֹף אֶת זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאִתָּם לָלֶכֶת אֶל פַּרְעֹה וּלְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ בְּשֵׁם הַשֵּׁם לָלֶכֶת דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים בַּמִּדְבָּר לִזְבֹּחַ לְהַשֵּׁם. הַשֵּׁם מוֹדִיעַ לְמֹשֶׁה, שֶׁאָמְנָם פַּרְעֹה לֹא יַסְכִּים, וְרַק לְאַחַר שֶׁהַשֵּׁם יַכֶּה בְּפַרְעֹה וְיַעֲשֶׂה בּוֹ נִפְלָאוֹת, הוּא יֵאָלֵץ לְשַׁלֵּחַ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם, וְלֹא סְתָם אֶלָּא בִּרְכוּשׁ גָּדוֹל.

 

הָאוֹתוֹת שֶׁיּוֹכִיחוּ לְיִשְׂרָאֵל שֶׁהַשֵּׁם שְׁלָחוֹ

לְאַחַר כָּל הַהַבְטָחוֹת שֶׁל הַשֵּׁם לְמֹשֶׁה, הוּא עֲדַיִן חוֹשֵׁשׁ שֶׁבְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא יַאֲמִינוּ לוֹ וְלֹא יִשְׁמְעוּ בְּקוֹלוֹ. וְאָז הַשֵּׁם מוֹסֵר בְּיָדוֹ שְׁלוֹשָׁה אוֹתוֹת שֶׁיּוֹכִיחוּ לָעָם שֶׁהַשֵּׁם שְׁלָחוֹ. בָּאוֹת הָרִאשׁוֹן – מַטֵּהוּ הוֹפֵךְ לְנָחָשׁ. מֹשֶׁה בּוֹרֵחַ מִפָּנָיו, וְאַחַר שֶׁאוֹחֵז בִּזְנָבוֹ בְּצִוּוּי הַשֵּׁם, הוּא חוֹזֵר לִהְיוֹת מַטֶּה. בָּאוֹת הַשֵּׁנִי – הַשֵּׁם מְצַוֵּהוּ לָשִׂים יָדוֹ בְּחֵיקוֹ וְהִנֵּה הִיא מְצֹרַעַת כְּשֶׁלֶג, וּכְשֶׁהוּא מַחְזִיר יָדוֹ לְחֵיקוֹ הִיא מִתְרַפְּאָה. בָּאוֹת הַשְּׁלִישִׁי – הוּא לוֹקֵחַ מִמֵּימֵי הַיְּאוֹר וּכְשֶׁהוּא שׁוֹפֵךְ אוֹתָם לַיַּבָּשָׁה הֵם נֶהֱפָכִים לְדָם. עִם כָּל זֶה, עֲדַיִן מְסָרֵב מֹשֶׁה לְקַבֵּל אֶת הַתַּפְקִיד וְאוֹמֵר לְהַשֵּׁם: “בִּי אֲ-דֹנָי לֹא אִישׁ דְּבָרִים אָנֹכִי גַּם מִתְּמוֹל גַּם מִשִּׁלְשֹׁם גַּם מֵאָז דַּבֶּרְךָ אֶל עַבְדֶּךָ כִּי כְבַד פֶּה וּכְבַד לָשׁוֹן אָנֹכִי”. הַשֵּׁם עוֹנֶה לוֹ: “מִי שָׂם פֶּה לָאָדָם אוֹ מִי יָשׂוּם אִלֵּם אוֹ חֵרֵשׁ אוֹ פִקֵּחַ אוֹ עִוֵּר הֲלֹא אָנֹכִי הַשֵּׁם”, וּמְצַוֵּה עָלָיו: “וְעַתָּה לֵךְ וְאָנֹכִי אֶהְיֶה עִם פִּיךָ וְהוֹרֵיתִיךָ אֲשֶׁר תְּדַבֵּר”. וַעֲדַיִן מֹשֶׁה מְנַסֶּה לְהִתְחַמֵּק לְלֹא תֵּרוּץ וַאֲמַתְלָה וְאוֹמֵר: “בִּי אֲ-דֹנָי שְׁלַח נָא בְּיַד תִּשְׁלָח – תִּשְׁלַח אֶת אַהֲרֹן אָחִי… אוֹ מִישֶׁהוּ אַחֵר. אֲנִי אֵין סוֹפִי לְהַכְנִיסָם לָאָרֶץ. יֵשׁ לְךָ שְׁלוּחִים הַרְבֵּה”. עַל כָּךְ הַשֵּׁם כּוֹעֵס וְאוֹמֵר לְמֹשֶׁה, לְצָרֵף לַשְּׁלִיחוּת אֶת אַהֲרֹן, וּכְעֹנֶשׁ עַל סֵרוּבוֹ לְקַבֵּל אֶת הַתַּפְקִיד, הוּא קוֹבֵעַ שֶׁאַהֲרֹן יִהְיֶה כֹּהֵן וְהוּא יִהְיֶה לֵוִי בִּלְבַד. הַשֵּׁם גַּם מוֹדִיעַ לוֹ, שֶׁלֹּא יַחְשֹׁב שֶׁאַהֲרֹן יַקְפִּיד עָלָיו שֶׁהוּא עוֹלֶה לִגְדֻלָּה, שֶׁהֲרֵי אַהֲרֹן בַּעַל מִדּוֹת תְּרוּמִיּוֹת – אוֹהֵב שָׁלוֹם וְרוֹדֵף שָׁלוֹם; וְכַאֲשֶׁר הוּא יַגִּיעַ לְמִצְרַיִם, אַהֲרֹן יְקַבֵּל אוֹתוֹ בְּשִׂמְחָה; וּמַבְטִיחַ לוֹ: “וְאָנֹכִי אֶהְיֶה עִם פִּיךָ וְעִם פִּיהוּ וְהוֹרֵיתִי אֶתְכֶם אֵת אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּן… וְהָיָה הוּא יִהְיֶה לְּךָ לְפֶה וְאַתָּה תִּהְיֶה לּוֹ לֵאלֹקִים”… וְעוֹד מְצַוֶּה עָלָיו: “וְאֶת הַמַּטֶּה הַזֶּה תִּקַּח בְּיָדֶךָ אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה בּוֹ אֶת הָאֹתֹת”.

 

מֹשֶׁה יוֹצֵא לַשְּׁלִיחוּת

מֹשֶׁה שָׁב אֶל חוֹתְנוֹ, וּמְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ רְשׁוּת לָשׁוּב לְמִצְרַיִם לְבַקֵּר אֶת אֶחָיו, וְאֵין הוּא מְגַלֶּה לוֹ אֶת תַּכְלִית שְׁלִיחוּתוֹ לְהוֹצִיא אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם. יִתְרוֹ מְבָרֵךְ אוֹתוֹ: “לֵךְ לְשָׁלוֹם”! הַשֵּׁם מִתְגַּלֶּה שׁוּב אֶל מֹשֶׁה וְאוֹמֵר לוֹ: “לֵךְ שֻׁב מִצְרָיִם כִּי מֵתוּ כָּל הָאֲנָשִׁים הַמְבַקְשִׁים אֶת נַפְשֶׁךָ”. מֹשֶׁה לוֹקֵחַ אֶת אִשְׁתּוֹ וִילָדָיו וּמַרְכִּיב אוֹתָם עַל הַחֲמוֹר וְשָׁב מִצְרַיְמָה כְּשֶׁמַּטֵּה הָאֱלֹקִים בְּיָדוֹ. הַשֵּׁם אוֹמֵר לְמֹשֶׁה לַעֲשׂוֹת אֶת הַמּוֹפְתִים לִפְנֵי פַּרְעֹה, וְהוּא מוֹדִיעוֹ שֶׁזֶּה לֹא יַשְׁפִּיעַ עַל פַּרְעֹה, כִּי הַשֵּׁם יְחַזֵּק אֶת לִבּוֹ, וּבְכָל זֹאת עָלָיו לוֹמַר לְפַרְעֹה: “בְּנִי בְכֹרִי יִשְׂרָאֵל… שַׁלַּח אֶת בְּנִי וְיַעַבְדֵנִי, שֶׁאִם לֹא כֵן, אֶהֱרֹג אֶת בִּנְךָ בְּכוֹרְךָ”. כְּבָר בִּתְחִלָּה הוּא מַתְרֶה אוֹתוֹ בְּמַכַּת בְּכוֹרוֹת…

בַּדֶּרֶךְ לְמִצְרַיִם חוֹנֶה מֹשֶׁה בַּמָּלוֹן, וּמֵחֲשַׁשׁ סַכָּנַת הַדֶּרֶךְ לֹא הִזְדָּרֵז מֹשֶׁה לָמוּל אֶת בְּנוֹ אֱלִיעֶזֶר. וְהִנֵּה מֹשֶׁה חוֹלֶה וְנוֹטֶה לָמוּת מֵחָלְיוֹ. וּמַלְאָךְ נַעֲשָׂה כְּמִין נָחָשׁ וְהָיָה בּוֹלְעוֹ מֵרֹאשׁוֹ וְעַד יְרֵכָיו וְחוֹזֵר וּבוֹלְעוֹ מֵרֹאשׁוֹ וְעַד אוֹתוֹ מָקוֹם. הֵבִינָה צִפּוֹרָה שֶׁבִּגְלַל הַמִּילָה בָּא הַמַּלְאָךְ לַהֲרֹג אֶת מֹשֶׁה. וְהִזְדָּרְזָה לָמוּל אֶת בְּנָהּ, וְאָמְרָה: “כִּי חֲתַן דָּמִים אַתָּה לִי – חֲתָנִי הָיָה נִרְצָח עַל דְּבַר הַמִּילָה”. וְאֶל מֹשֶׁה אָמְרָה: “כִּי חֲתַן דָּמִים אַתָּה לִי – אֲנִי לוֹקַחַת אוֹתְךָ מֹשֶׁה לֶחָתָן תְּמוּרַת דַּם הַמִּילָה אֲשֶׁר לְרַגְלֶיךָ”. כְּלוֹמַר, “עַל יְדֵי דַּם הַבְּרִית פָּדִיתִי אוֹתְךָ”.

 

אַהֲרֹן מִצְטָרֵף לִשְׁלִיחוּת מֹשֶׁה

הַשֵּׁם מִתְגַּלֶּה אֶל אַהֲרֹן וּמְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ: “לֵךְ לִקְרַאת מֹשֶׁה הַמִּדְבָּרָה”. אַהֲרֹן יוֹצֵא לִקְרַאת מֹשֶׁה וּפוֹגֵשׁ אוֹתוֹ בְּהַר הָאֱלֹקִים, הַר סִינַי. וּמֵחִבָּתוֹ וְאַהֲבָתוֹ לְמֹשֶׁה הוּא מְנַשֵּׁק אוֹתוֹ בְּשִׂמְחָה. מֹשֶׁה מוֹסֵר לְאַהֲרֹן אֶת כָּל דִּבְרֵי הַשֵּׁם בְּקֶשֶׁר לַשְּׁלִיחוּת לִגְאֹל אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.

 

מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן מְבַשְּׂרִים אֶת בְּשׂוֹרַת הַגְּאֻלָּה לְעַם יִשְׂרָאֵל

אַהֲרֹן וּמֹשֶׁה מַגִּיעִים לְמִצְרַיִם שָׁם הֵם אוֹסְפִים אֶת כָּל זִקְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. אַהֲרֹן מוֹסֵר אֶת דִּבְרֵי הַשֵּׁם לָעָם, וְגַם עוֹשֶׂה אֶת הָאוֹתוֹת לִפְנֵיהֶם, וְהֵם מַאֲמִינִים, שֶׁהַשֵּׁם הֶחְלִיט לִגְאֹל אוֹתָם וּמוֹדִים לוֹ עַל כָּךְ.

מִשּׁוּם מָה נִשְׁמְטוּ זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶחָד אֶחָד מִן הַהַנְהָגָה וְהִנִּיחוּ לְמֹשֶׁה וְאַהֲרֹן לַעֲשׂוֹת אֶת הָעֲבוֹדָה לְבַדָּם.

.

מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן בָּאִים אֶל פַּרְעֹה

מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן בָּאִים לְפַרְעֹה וְאוֹמְרִים לוֹ: “כֹּה אָמַר הַשֵּׁם … שַׁלַּח אֶת עַמִּי וְיָחֹגּוּ לִי בַּמִּדְבָּר”. פַּרְעֹה מֵשִׁיב: “מִי הַשֵּׁם אֲשֶׁר אֶשְׁמַע בְּקֹלוֹ לְשַׁלַּח אֶת יִשְׂרָאֵל, לֹא יָדַעְתִּי אֶת הַשֵּׁם וְגַם אֶת יִשְׂרָאֵל לֹא אֲשַׁלֵּחַ”. מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן מַמְשִׁיכִים לְבַקֵּשׁ מִפַּרְעֹה לָלֶכֶת דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים בַּמִּדְבָּר וְלִזְבֹּחַ לְהַשֵּׁם. פַּרְעֹה לֹא רַק מְסָרֵב לְשַׁלֵּחַ אֶת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם, אֶלָּא מְבַקֵּשׁ מִמֹּשֶׁה וְאַהֲרֹן לֹא לְהַפְרִיעַ לָעָם בַּעֲבוֹדָתָם וּמַכְבִּיד אֶת הָעֲבוֹדָה עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.

 

פַּרְעֹה מַכְבִּיד אֶת הָעֲבוֹדָה עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל

פַּרְעֹה מַחְלִיט לְהַכְבִּיד אֶת הָעֲבוֹדָה עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. הוּא מְצַוֶּה עַל הַנּוֹגְשִׂים הָרוֹדִים בָּעָם, שֶׁלֹּא לְסַפֵּק לָהֶם תֶּבֶן אֶלָּא שֶׁהָעָם בְּעַצְמוֹ יְקוֹשֵׁשׁ אֶת הַקַּשׁ לִיצֹר לְבֵנִים. וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁמְּצַוֶּה שֶׁכַּמּוּת הַלְּבֵנִים הַיּוֹמִית לֹא תִּפְחַת מִמַּה שֶּׁהָיְתָה, כַּאֲשֶׁר נִתַּן לָהֶם הַתֶּבֶן. וְהַנּוֹגְשִׂים אָצִים רָצִים וּמַכִּים אֶת שׁוֹטְרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַמְּמֻנִּים עַל אֲחֵיהֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הָעֲבָדִים, שֶׁיַּמְרִיצוּ אוֹתָם בִּמְלַאכְתָּם.

 

תְּלוּנַת הַשּׁוֹטְרִים עַל פַּרְעֹה וּתְשׁוּבַת פַּרְעֹה

הַשּׁוֹטְרִים הָעִבְרִים צוֹעֲקִים עַל פַּרְעֹה: “לָמָּה תַעֲשֶׂה כֹה לַעֲבָדֶיךָ, תֶּבֶן אֵין נִתָּן לַעֲבָדֶיךָ, וּלְבֵנִים – אֹמְרִים לָנוּ – עֲשׂוּ! וְהִנֵּה עֲבָדֶיךָ מֻכִּים וְחָטָאת עַמֶּךָ”. פַּרְעֹה מַאֲשִׁים אוֹתָם: “נִרְפִּים אַתֶּם נִרְפִּים, עַל כֵּן אַתֶּם אֹמְרִים, נֵלְכָה נִזְבְּחָה לְהַשֵּׁם”. הוּא מַאֲשִׁים אֶת מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן שֶׁגּוֹרְמִים לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לְהִתְעַצֵּל וּלְהִתְבַּטֵּל מֵעֲבוֹדָתָם.

 

תְּלוּנַת הַשּׁוֹטְרִים עַל מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן

הַשּׁוֹטְרִים פּוֹגְשִׁים אֶת מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, כַּאֲשֶׁר הֵם יוֹצְאִים מִפַּרְעֹה, וּמְטִיחִים בָּהֶם בְּכַעַס: “יֵרֶא הַשֵּׁם עֲלֵיכֶם וְיִשְׁפֹּט, אֲשֶׁר הִבְאַשְׁתֶּם אֶת רֵיחֵנוּ בְּעֵינֵי פַרְעֹה וּבְעֵינֵי עֲבָדָיו לָתֶת חֶרֶב בְּיָדָם לְהָרְגֵנוּ”… 

 

מֹשֶׁה מִתְלוֹנֵן לִפְנֵי הַשֵּׁם וּתְשׁוּבַת הַשֵּׁם

מֹשֶׁה נִבְהַל מִדִּבְרֵי הַשּׁוֹטְרִים. הוּא חוֹזֵר אֶל הַשֵּׁם וְצוֹעֵק מֵעֹמֶק לִבּוֹ: “אֲ-דֹנָי לָמָה הֲרֵעֹתָה לָעָם הַזֶּה לָמָּה זֶּה שְׁלַחְתָּנִי?!”… הַשֵּׁם מַבְטִיחַ לְמֹשֶׁה: “עַתָּה תִרְאֶה אֲשֶׁר אֶעֱשֶׂה לְפַרְעֹה כִּי בְיָד חֲזָקָה יְשַׁלְּחֵם וּבְיָד חֲזָקָה יְגָרְשֵׁם מֵאַרְצוֹ”…

פרסום תגובה חדשה

test email