תוכנה של כריתת ברית בין שני אוהבים הוא שבכל מצב שייווצר, אף כשלא יהיה כל בסיס וטעם לאהבה ואף יהיו גורמים להיפוכה של אהבה, גם אז תתקיים האהבה בתקפה. זה המיוחד בכריתת ברית (הרבי בשיחת פרשת מטות מסעי תשט"ז).
פרשת וארא – הוא אהרון ומשה
הקראת כתבה
בס״ד. ש״פ וארא, ג׳ שבט ה׳תש״ל
הוא אהרן ומשה אשר אמר ה׳ להם הוציאו את בני ישראל מארץ מצרים גו׳ הם המדברים אל פרעה מלך מצרים גו׳ הוא משה ואהרן[1], וידוע הדיוק בזה (בתורת חיים[2] ובאור התורה[3]), מדוע בענין הוצאת בני ישראל ממצרים מקדים אהרן למשה ובענין הדיבור לפרעה מקדים משה לאהרן. ועוד זאת, שלכאורה הי׳ צ״ל להיפך, שהרי בנוגע להפעולה בבני ישראל הרי משה הוא העיקר, דמשה הוא שדיבר אל בני ישראל, כולל אהרן עצמו, ומשה[4] קיבל תורה מסיני ומסרה לבני ישראל, וגם בנוגע להוצאת בני ישראל ממצרים הרי משה הוא גואל ראשון הוא גואל אחרון[5], וסופה של יציאת מצרים הי׳ ע״י משה דוקא, כמ״ש בקריעת ים סוף ואתה הרם את מטך וגו׳[6], משא״כ בענין הדיבור לפרעה הרי עיקר הדיבור הי׳ ע״י אהרן כי משה הי׳ כבד פה וגו׳[7], וא״כ לכאורה הי׳ לו להקדים משה לאהרן בענין יציאת בני ישראל ממצרים, ולהקדים אהרן למשה בענין הדיבור לפרעה.
והנה לכאורה הי׳ אפשר לבאר זה ע״ד מ״ש רש״י על הפסוק[8] איש אמו ואביו תיראו, כאן הקדים אם לאב לפי שגלוי לפניו שהבן ירא את אביו יותר מאמו, ובכבוד (כבד את אביך ואת אמך[9]) הקדים אב לאם לפי שגלוי לפניו שהבן מכבד את אמו יותר מאביו, וכן יש לומר בעניננו, שמכיון שביציאת מצרים משה הוא העיקר, הקדים הכתוב אהרן למשה, ומכיון שבענין הדיבור לפרעה אהרן הוא העיקר, לפיכך הקדים משה לאהרן. אבל ביאור זה אינו מספיק, כי הא גופא צריך ביאור, דבשלמא התם הרי יש חיוב מורא באם וחיוב כבוד באב, ולפיכך הקדימם הכתוב, אבל כאן הרי לא מצינו שיהי׳ לאהרן שייכות מיוחדת להיציאה ממצרים וכו׳, וא״כ צריך ביאור אמאי הקדימו.
גם ידוע הדיוק בזה בזהר[10] במ״ש הוא אהרן ומשה גו׳ הוא משה ואהרן לשון יחיד, ולא נאמר הם משה ואהרן לשון רבים, כמ״ש[11] הם המדברים גו׳ לשון רבים. ובפרט שבפסוק זה גופא מודגש שמשה ואהרן הם ב׳ דרגות חלוקות, כמובן ממ״ש רש״י[12] שזה שמקדים אהרן למשה כו׳ הוא לומר לך ששקולין כאחד, היינו שהם ב׳ דרגות שונות ששקולים כאחד, וא״כ הוה לי׳ לומר בלשון רבים הם אהרן ומשה כו׳.
אך הענין הוא, דהנה כל הענינים שבתורה הם הוראה[13] בעבודה בנפש האדם לכאו״א מישראל, ובפרט ענין כללי כמו יציאת מצרים שבכל דור ודור[14] ובכל יום ויום[15] חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא היום15ממצרים, היינו שישנו ענין של יציאת מצרים בעבודת האדם בכל יום, וע״ז מלמדנו הכתוב שהעבודה דיציאת מצרים קשורה עם משה ואהרן, ובזה גופא יש ב׳ פרטים, היציאה ממצרים והדיבור לפרעה, שביציאה ממצרים אהרן הוא העיקר ובדיבור לפרעה משה הוא העיקר, וכדלקמן.
וביאור הענין הוא[16], דהנה ידוע שההפרש בין משה ואהרן בעבודת האדם הוא, דמשה ענינו הוא עסק התורה ואהרן ענינו הוא עבודת התפילה. דמשה עיקרו הוא התורה כמ״ש[17] זכרו תורת משה עבדי, שהתורה נקראת על שמו, ואהרן הרי עיקר עבודתו היא העלאת הנרות מלמטה למעלה, כמ״ש[18] בהעלותך את הנרות, שאהרן מעלה את ז׳ הנרות שהם ז׳ סוגי העבודה דבני ישראל (כמבואר בלקו״ת בהעלותך[19]), ולכן נקרא אהרן שושבינא דמטרוניתא[20], היינו האתערותא דלתתא, ההעלאה מלמטה, דענין ההעלאה מלמטה למעלה היינו עבודת התפילה, שהיא סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה[21].
והנה עיקר ענין היציאה ממצרים הוא ע״י גילוי בחי׳ אנכי, כמ״ש[22] אנכי הוי׳ אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים, שבשביל יציאת מצרים צ״ל המשכת בחי׳ אנכי שלמעלה. ובחינה זו נמשכת ע״י שם הוי׳ בשם אלקים (אלקיך)[23], דאלקיך היינו כחך וחיותך[24], ועד שאלקים הוא לשון רבים (וכמאמר[25] נעשה[26] לשון רבים כתוב והרוצה לטעות יטעה). דכדי להמשיך בחי׳ אנכי צ״ל ב׳ העבודות דתורה ותפילה, האתערותא דלתתא המעוררת את האתערותא דלעילא, תפילה, וגם ענין התורה, ההמשכה מלמעלה למטה. אלא שבזה גופא הרי אף שתורה ותפילה שתיהן כלולות זו מזו (כמו כל עניני קדושה שהם בהתכללות זה מזה), דבתורה ישנו ענין התפילה ובפרט ספר תהלים[27], ובתפילה ישנו ענין התורה[28] (פסוקי תורה שבתפילה וסדר המשניות (איזהו מקומן) והברייתות שלפני התפילה), מ״מ הרי סדר העבודה בזה הוא שהתפילה קודמת לתורה, ששלימות התורה היא דוקא בהקדמת התפילה, כמאמר אבא בנימין שתהא תפילתי סמוכה למטתי[29], וכמאמר[30] מבית הכנסת לבית המדרש, שהתורה שלאחרי התפילה היא למעלה יותר מהתורה שלפני התפילה.
אמנם בענין השני שביציאת מצרים, שבירת קליפת פרעה (לא גאולת ישראל), הרי בזה צ״ל קודם ההמשכה מלמעלה למטה, ענינו של משה. וכמובן גם מהמבואר שקליפת פרעה היא קליפה קשה ביותר, וכמ״ש[31] פרעה מלך מצרים התנים הגדול הרובץ בתוך יאוריו גו׳, עד שמשה רבינו פחד ללכת לפרעה, והי׳ צריך ע״ז ציווי מיוחד בא אל פרעה[32], דהיינו ענין של כח והמשכה מלמעלה למטה, ורק אח״כ הי׳ ענין ההעלאה מלמטה למעלה, בירור הניצוצות.
ובזה יובן מה שבענין הוצאת בני ישראל ממצרים מקדים אהרן למשה ובענין הדיבור לפרעה מקדים משה לאהרן, כי בענין גאולת ישראל, הרי בזה העבודה דאהרן קודמת למשה, וכנ״ל שצ״ל עבודת התפילה לפני לימוד התורה, משא״כ בענין הדיבור לפרעה מקדים משה לאהרן, כי בענין שבירת קליפת פרעה הרי בתחילה צ״ל ההמשכה והכח מלמעלה, משה, ורק לאחרי זה אפשר להיות העלאת הניצוצות, אהרן.
והנה שתי עבודות אלו, תורה ותפילה, הרי הם שתי עבודות שונות לגמרי. דתפילה ענינה העלאת המטה כנ״ל, והיינו שעיקר ההרגשה היא על המטה, ובפרט ע״פ מ״ש הרמב״ם[33] שענין התפילה הוא בקשת צרכיו, שחסר לו דבר ומבקש צרכיו. משא״כ תורה היא מלמעלה למטה, שעיקרה הוא שהאדם אינו מציאות כלל, ואין כאן אלא תורתו של הקב״ה שבחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו[34]. ואף שצ״ל הבנת התורה בשכלו של האדם[35], מ״מ הרי המציאות דעולם אינה תופסת מקום כלל, כי הוא עוסק בתורתו של הקב״ה שהוא וחכמתו אחד[36]. ולכן מצד עצמם הרי משה ואהרן הם שתי דרגות שונות (כנ״ל). אמנם אעפ״כ כתיב הוא אהרן ומשה גו׳ הוא משה ואהרן לשון יחיד, כי מצד בחי׳ הוא שהוא למעלה משניהם הרי הם מתאחדים להיות דבר אחד.
וביאור הענין הוא, דהנה כל ענין של העלאה והמשכה שייך רק במקום שיש התחלקות של דרגות, ועד שישנו גם לפני הצמצום, מטי ולא מטי, שזהו ענין של שינויים. אמנם זה שייך רק באור וגילוי, שיש בו שינויים, מטי ולא מטי, משא״כ בעצמותו ומהותו ית׳ לא שייך בו ענין של שינויים, ומצד העצמות הרי העלאה והמשכה שניהם שוים. וזהו בחי׳ הוא, דהיינו עצמותו ומהותו ית׳, שמצד בחינה זו העלאה והמשכה שניהם שוים.
והענין הוא, דהנה ידוע דמשה ואהרן הם בחי׳ חכמה ובינה[37], או למטה יותר נצח והוד[38], ולמטה מזה ז״א ומלכות38, דז״א הוא תורה ומלכות היא תפילה כמאמר דוד ואני תפילה[39], והענין המחברם הוא בחי׳ הוא שלמעלה מהם, בחי׳ הכתר, דזהו ההפרש בין אתה להוא, דאתה הוא לשון נוכח המורה על הגילוי משא״כ הוא הוא לשון נסתר המורה על ההעלם, והיינו ספירת הכתר שהיא העלם ולמעלה מהשתלשלות, ובכח ספירת הכתר שלמעלה לפעול בבחי׳ משה ואהרן, לחבר את שניהם, שיהיו בהתאחדות, אהרן ומשה, משה ואהרן, בו׳ המחבר (שאינו ו׳ המוסיף, וכל שכן וקל וחומר שאינו ו׳ המפסיק).
וזהו כללות ענין עבודת האדם, שצ״ל ב׳ העבודות דתורה ותפילה, דתפילה ענינה הוא הביטול וההעלאה מלמטה למעלה, מתחיל מאמירת מודה אני לפניך, ואח״כ ברכות השחר וכללות סדר התפילה, שע״י הקדמת עבודה זו באים ללימוד התורה, המשכה מלמעלה למטה, שממשיכים את כל הענינים גם בעולם למטה, ועד שהתורה פועלת גם בתפילה, שהרי דיני תפילה הם בתורה (בשולחן ערוך), וזה מביא את הגאולה הפרטית דכל אחד ואחד, ועי״ז באה הגאולה הכללית, פדאני לי ולבני מבין אומות העולם[40], בביאת משיח צדקנו, בקרוב ממש.
מקורות והערות
[1]פרשתנו (וארא) ו, כו-ז.
[2]פרשתנו קו, א ואילך (נדפס בשינויים במאמרי אדה״ז תקס״ג ח״א ע׳ קכב ואילך).
[3]פרשתנו ע׳ רכה. (כרך ח) ע׳ ב׳תתצד ואילך. וראה גם ד״ה זה תרנ״ה (סה״מ תרנ״ה ע׳ סב ואילך). פר״ת (סה״מ פר״ת ע׳ רלא ואילך). תשד״מ (לקמן ע׳ רח ואילך). וראה גם בכל זה ספר הערכים – חב״ד (כרך ב) ערך אהרן – ביחס למשה ע׳ קעד ואילך.
[4]אבות פ״א מ״א.
[5]ראה שמו״ר פ״ב, ד. זח״א רנג, א. שעה״פ להאריז״ל פ׳ ויחי. תו״א משפטים עה, ב.
[6]בשלח יד, טז.
[7]שמות ד, י.
[8]קדושים יט, ג.
[9]יתרו כ, יב.
[10]פרשתנו כו, ב. הובא באוה״ת שם ע׳ רכו. סה״מ תרנ״ה ופר״ת שם.
[11]פרשתנו ו, כז.
[12]עה״פ.
[13]ראה זח״ג נג, ב. רד״ק לתהלים יט, ח. ס׳ השרשים שלו ערך ירה. גו״א ר״פ בראשית (בשם הרד״ק).
[14]פסחים קטז, ב (במשנה).
[15]הוספת (ביאור) אדה״ז בתניא רפמ״ז. וכ״ה במאמרי אדה״ז שבהערה 2 (ע׳ קכד).
[16]בכל הבא לקמן – ראה דרושים שבהערות 2-3.
[17]מלאכי ג, כב.
[18]בהעלותך ח, ב.
[19]כט, ג ואילך. וראה ד״ה בהעלותך את הנרות תשכ״ח (סה״מ במדבר ח״א ע׳ קנד ואילך). תשכ״ט (שם ע׳ קנט ואילך). תשל״ד (שם ע׳ קעב ואילך). תשמ״ח (שם ע׳ קפא ואילך).
[20]ראה זהר ח״א רסו, ב. ח״ב מט, ב. ח״ג כ, א (ברע״מ). נג, ב. ערה, ב.
[21]ויצא כח, יב. זהר ח״א שם. ח״ג שו, ב. תקו״ז תיקון מה (פג, א).
[22]יתרו כ, ב. ואתחנן ה, ו. וראה גם ד״ה וידבר אלקים דכ׳ שבט שנה זו (סה״מ תש״ל ע׳ 140 ואילך) ודש״פ יתרו שנה זו (שם ע׳ 148 ואילך).
[23]ראה תו״א יתרו סז, סע״ב. לקו״ת בלק עד, ריש ע״ב. האזינו עב, ד. ועוד.
[24]ראה לקו״ת שלח מ, ג. בלק עג, רע״ג. ועוד.
[25]ב״ר פ״ח, ח.
[26]בראשית א, כו.
[27]ראה ד״ה לפיכך נקראו תשט״ז (סה״מ ויקרא ע׳ פט). ד״ה ואני נתתי לכם שכם אחד תשל״ב (סה״מ בראשית ח״ב ע׳ רלז). ד״ה פדה בשלום תשמ״א (סה״מ מלוקט ח״ב ס״ע קפו). ובכ״מ.
[28]ראה גם (באו״א) ד״ה וידבר גו׳ שאו את ראש תשל״ג (סה״מ במדבר ח״א ע׳ לה).
[29]ברכות ה, ב. הובא בלקו״ת ברכה צו, ב.
[30]ברכות בסופה.
[31]יחזקאל כט, ג. ראה תו״א פרשתנו נז, א. לקו״ש חכ״א ע׳ 40 ואילך. וש״נ.
[32]ר״פ בא (י, א). ראה זח״ב לד, א. שיחת ש״פ בא תשנ״ב ס״ג (סה״ש תשנ״ב ח״א ע׳ 281) ואילך.
[33]הל׳ תפלה פ״א ה״א-ב.
[34]נוסח ברכת התורה (ברכות יא, ב).
[35]ראה מג״א או״ח ס״נ. הל׳ ת״ת לאדה״ז פ״ב הי״ז. וראה לקו״ש חי״ד ע׳ 22 הערה 9. וש״נ.
[36]ראה תניא פ״ב.
[37]ראה אוה״ת פרשתנו שם (ע׳ רכו ואילך). סד״ה הוא אהרן ומשה תרנ״ה (סה״מ תרנ״ה ע׳ סט-ע). פר״ת (סה״מ פר״ת ע׳ רלח). ספר הערכים שבהערה 3 (ס״ע קמט ואילך). וש״נ.
[38]ראה ספר הערכים שם (ע׳ קנד ואילך). וש״נ.
[39]תהלים קט, ד. ראה זח״ג מט, ב. פע״ח שער (א) התפלה בהקדמה. ד״ה אז ישיר שנה זו (סה״מ תש״ל ע׳ 133 ואילך).
[40]ברכות ח, א
פרסום תגובה חדשה