לאחר שניצבנו כולנו יחד לפני המלך בראש השנה וקיבלנו עלינו את מלכותו,

לאחר שהתאספנו כולנו להתייחד עם המלך "ישראל ומלכא בלחודוהי" ביום כיפור.

לאחר הישיבה בסוכה המסמלת את אחדות עם ישראל הראויים לישב בסוכה אחת

ונטילת ארבעת המינים שבהם ניכרת אחדות ישראל.

לאחר השמחה הגדולה – שמחת בית השואבה,

שמי שלא ראה אותה לא ראה שמחה מימיו.

אנו מגיעים ליום האחד והמיוחד – שמיני עצרת שמחת תורה –

יום קליטת האורות והגילויים של כל חודש תשרי בפנימיות,

זה הזמן לשאול לשלום אבינו מלכנו ולשמח את התורה.

כמצות ה' "עשו לי סעודה קטנה כדי שאהנה מכם".

עם ישראל בלחודוהי – "לך לבדך ואין לזרים אתך",

ללא מלאכים ואף ללא מלאכי השרת.

*   *   *

בשמחת תורה לוקחים ספר תורה כרוך במפה ומרקדים עמה

לא באופן של לימוד אלא באופן של ריקוד.

ריקוד ברגלים המנשאים את הראש,

ריקוד בשמחה שלמעלה ממדידה והגבלה.

בסיום העבודה הנפלאה והעילאית של חודש החגים,

צריך לאגור כוח לעבודת ה' בשמחה כל השנה,

צריך את ברכת ה' ב"ויעקב הלך לדרכו".

החל בכוח המעשה עד לכח השכל שבראש.

לשם כך רוקדים ורוקדים…

ומי הרוקדים?… כל עם ישראל!…

למדנים גדולים ופשוטים ביותר.

וכולנו ביחד ביום שמיני עצרת יום שמחת תורה חשים,

מעין הגילוי של העתיד בו יהיה כינור של שמונה נימים.

*   *   *

וכמודגש גם בקריאת התורה של שמחת תורה ש"מתכיפין התחלה להשלמה" –

"בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ",

את השלימות של שמחת תורה – גומרה של תורה –

צריך להמשיך בעבודה בענייני העולם "שמים וארץ וכל צבאם" במשך כל השנה.

יעקב מתכונן ללכת לדרכו בכיבוש העולם עם כל הכוחות שצבר בחודש תשרי,

כשהוא קל ברגליו ומלא שמחה ובטוח בנצחונו.

*   *   *

ביום "שמחת תורה" שעיקרו הוא שמחה כפשוטה,

באים ביתר קלות לקבלת החלטות טובות באופן של פריצת גדר.

יודעים אנו בודאות שדוקא ביום זה יש נתינת כח לכך,

ובטוחים שעבודת כל השנה תהיה באופן של פריצת גדר למעלה ממדידה והגבלה.

באופן ד"הליכה מחיל אל חיל"… ובאופן ד"מעלין בקודש"…

תמיד בכל מעמד ומצב ובכל דרגה ודרגה בעילוי אחר עילוי,

תהיה עבודתנו באופן של פריצת גדר,

שהרי תוכנה הפנימי של כל עבודה היא פריצת גדר.

ואכן עלינו לפרוץ את גדרות החושך ולגלות את האור,

עלינו להפיץ את הקדושה הטמונה בתורה ומאוחדת אתה.

ובדורנו עיקר העבודה היא הפצת המעיינות חוצה והכנת העולם לקבלת פני משיח צדקנו.

ואין לפסוח על אומות העולם שגם אצלם יש להאיר את אור הקדושה.

יש להפיץ את התורה ואת המעיינות גם לשבעים לשון של אומות העולם.

יש להשפיע עליהם לקבל שבע מצוות בני נח.

עד לקיום היעוד "למען דעת כל עמי הארץ כי ה' הוא האלוקים אין עוד".

ולא בצורה שטחית אלא באופן של קליטה פנימית.

לשם כך יש להקים בתי תפילה בתי תורה ובתי גמילות חסדים,

ומה טוב בית הכולל את שלושתם – בתי חב"ד!…

*   *   *

כידוע יש עילוי ל"בית" על "לבוש" ו"מזון".

אמנם גם "בית" גם "לבוש" וגם "מזון" – שלושתם כוללים את כל צרכי האדם.

"מזון" הוא חיות פנימית, "לבוש" הוא המקיף הקרוב המגן על האדם,

ו"בית" הוא מקיף הרחוק – מקיף דמקיף ששרשו למעלה מ"לבוש" ו"מזון".

אם "מזון" הוא אור המוגבל בכלים,

הרי ש"לבוש" שרשו מבחינת סובב שאינו מוגבל בכלים,

אולם "בית" שהוא "מקיף דמקיף" הוא הרבה יותר עליון אפילו מ"לבוש", "המקיף הקרוב".

ומכיון שבשרשו הוא גבוה יותר לכן הוא גם יקר יותר.

ואכן ב"בית" יש העדר ההגבלה ופריצת גדר ממש.

*   *   *

ומכאן, שעבודת הפצת המעיינות חוצה יכולה להיות באופן פנימי ממש,

אור המוגבל בכלים דוגמת "מזון",

או באופן "מקיף" על ידי אור שלמעלה מהתלבשות בכלים,

דוגמת "לבוש" המקיף את כל מציאותו.

בכל זאת, גם בלבוש בהיותו לפי מידת האדם יש איזו מדידה.

לכן עבודת הפצת המעיינות צריכה להיות באופן נעלה הרבה יותר,

בחינת "מקיף דמקיף" שלמעלה לגמרי ממדידה והגבלה,

דוגמת "בית" "המקיף הרחוק" שאינו עשוי לפי מידת האדם.

אם כן, עיקר העבודה בהפצת המעיינות צריכה להיות באופן של "בית".

*   *   *

לא די ללכת לכל אחד לדבר עמו באופן פרטי לפי מעמדו ומצבו הפרטי,

גם לא די להקים בית תפילה לחוד ובית תורה לחוד ובית צדקה לחוד.

צריך בית שיכלול את ג' הקוים "תורה תפילה וצדקה" וכל ענייני תורה ומצוות,

צריך להדליק פנס באמצע הרחוב!…

כי טבעם של אנשים להתקבץ אל מקום האור.

צריך לעשות הכל כדי שאנשים יבואו מעצמם גם ממקומות רחוקים,

וגם ממקומות שלא שיערנו מלכתחילה שיש שם בני אדם.

שכולם יגיעו אל מקום האור – אל הבית שיש בו תורה תפילה וצדקה.

ותמיד לשקוד להגדיל את הבית ולהוסיף בו פעולות

להפצת התורה והיהדות והמעיינות בכמות ובאיכות.

ולדאוג שהפעולות יהיו באופן פריצת גדר באופן של למעלה ממדידה והגבלה.

*   *   *

בימינו כל יהודי הוא שליח של הרבי מה"מ וכל שליח עושה שליח,

וברוך ה' זכינו שעבודת השליחות בימינו היא בבחינת הליכה בדרך סלולה,

וכל אחד ואחד ללא יוצא מן הכלל יכול וצריך ליטול בה חלקו.

"ובחנוני נא בזאת", אומר הרבי, נסו והיווכחו,

שכל מי שימסור עצמו מתוך מסירה ונתינה לעבודת השליחות

להפצת התורה והיהדות ומעיינות החסידות,

ייווכח ויראה בעצמו שהוא בדרך צלחה וסלולה.

*   *   *

ברכת פרשתנו "וזאת הברכה" יחד עם ברכת "שמחת תורה" נמשכת על כל השנה,

כי באה מבחינה שלמעלה מהתחלקות.

ובעזרת ה' נזכה כולנו לשנה טובה ומבורכת באופן הנראה והנגלה לעין,

כשכל העניינים הכלליים והפרטיים יהיו חדורים בנקודה העיקרית והפנימית,

של פנימיות ועצמות הנשמה הקשורה בפנימיות ועצמות אין סוף ברוך הוא,

על ידי השמחה הפורצת את כל הגדרים וההגבלות של הגלות כפשוטו.

ובקרוב ממש יתקיים בנו "ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים"

בגאולה האמיתית והשלימה על ידי משיח צדקנו שיבוא ויגאלנו מיד ויבנה בית המקדש,

ויקבץ נידחי ישראל "ואז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה'".

(על פי שיחת הרבי בשמחת תורה תשמ"ז)