עולם העקודים הוא למעלה מ"כתר", ולפעמים נכלל בו, בכל אופן הוא למעלה מ"עתיק" ו"אריך".

בעולם העקודים עשר הספירות עקודים בכלי אחד. הן למעלה מהיות המקור להתגלות אור ושפע רק שהן בחינת מקור לאצילות בלבד. על כן אין בהם בחינת כלי, שעניינו השפעה וגילוי למטה בכל אחד ואחד מעשר הספירות בפני עצמו. מאחר שלא נמצא מהן התגלות כלל בעולמות, רק שהן בחינת מקור ונקודה אחת כללית הכוללת כל מה שיש בעשר הספירות, לכן הם כלולים שם רק בכלי אחד. בדומה ל"כוחות ההיוליים העצמיים", שבנפש, שנקראים גם "הכוחות העצמיים" או "כוחות הכלולים בנפש" שאינו שייך לגילוי. בחינת העלם שאינו במציאות. זהו מקור נעלה בנפש הפשוטה, שבה גנוזים כוחות, דוגמת האש הגנוזה בצור החלמיש.

וההבדל בין התכללות דאדם קדמון לעקודים הוא בדומה לעצם הנפש הנושא את הכל, שאין שם כוחות כלל, אלא עצם אחד, בניגוד לעקודים, ששם האורות כמו הכוחות הכלולים בנפש. והם עשרה אורות בכלי אחד. אורות שהם בבחינת כתרים. והם עשרה כתרים כלולים בבחינת כתר שבכתר, נקודה אחת הכוללת בתוכה עשרה כתרים.

היינו, שלא כעשר הספירות הגלויות שהם כוחות מוגבלים בכלים מיוחדים, כשכל אור מתלבש בכלי בפני עצמו. (דוגמת עשר כוחות הנפש, ששורשן מעשר הספירות והן משל להן). יש עשר ספירות הכלולים בעצמות המאציל, כמו הכוחות העצמיים, שהם מופשטים ומושללים לגמרי מהכוחות הגלויים, והם בטלים לגמרי בעצם הנפש. ולכן הם נקראים כתרים, כנודע שכתר של כל ספירה הוא בחינת הפשיטות והעצמות של הספירה. הוא בחינת אור פשוט ועצמי, וכלולים בבחינת כתר שבכתר שהן בבחינת ביטול בתכלית, ואינן בגדר ספירות כלל, ולכן הן בבחינת אחדות גמורה. שעניין העשר ספירות דעקודים הוא שהן בבחינת אחדות גמורה.