דבר מלכות – חג השבועות

הקראת כתבה
יום שישי ד׳ סיון ה׳תשע״ב
השלימות דגילוי אלקות למטה בגשמיות (“לכם”) – ש”כבר הי’ לעולמים מעין זה בשעת מתן-תורה” – תהי’ בגאולה האמיתית והשלימה (בקץ הגלות).
מאת כ"ק הרבי מליובאוויטש מלך המשיח שיל"ו
ספר פתוח

 

רשימת דברי כ”ק אדמו”ר שליט”א – ליל ב’ דחג השבועות ה’תנש”א* – לקהל שיחיו שחזרו מה”תהלוכה”

– תרגום מאידית –

א.  בנוגע לחג השבועות אומרים חז”ל[1], ש”הכל מודים בעצרת דבעינן נמי לכם[2], מאי טעמא, יום שניתנה בו תורה הוא”. שהפירוש ד”לכם” הוא – “שישמח בו במאכל ובמשתה”[3].

וכידוע שהחידוש ד”יום שניתנה בו תורה” הוא – החיבור דאלקות עם הגוף הגשמי דבנ”י[4] (“לכם”[5]) ועם גשמיות העולם כביכול[6] (“התחתונים[7] יעלו לעליונים והעליונים ירדו לתחתונים”)[8].

ב.  ויש להוסיף בזה, ע”פ המובא בספרי פולין[9], ש”נמי לכם” הוא בגימטריא “קץ”:

השלימות דגילוי אלקות למטה בגשמיות (“לכם”) – ש”כבר הי’ לעולמים מעין זה בשעת מתן-תורה”[10] – תהי’ בגאולה האמיתית והשלימה (בקץ[11] הגלות) [12] גם כפי שזה יתבטא בכך, שאז תהי’ סעודה[13] גשמית[14] דוקא (כמו בעצרת ד”בעינן נמי לכם”)[15].

ויש לקשר זאת (“נמי לכם” בגימטריא “קץ”) לזה, שבחג השבועות הוא יום הסתלקותו של דוד מלכא משיחא (“דוד מת בעצרת”[16]). כי ע”פ הידוע[17], שביום ההסתלקות הוא “פועל ישועות בקרב הארץ”[18], מובן, שבעצרת ישנה פעולה והשפעה מיוחדת בענינו של (דוד) מלכא משיחא (קץ הגלות והגאולה האמיתית והשלימה).

ונוסף לזה חג השבועות הוא גם יום ההסתלקות של (רבי ישראל) הבעש”ט[19], הקשור גם במיוחד עם (“נמי לכם” -) הגאולה[20] האמיתית והשלימה[21].

ולפני זה – לפני דוד והבעש”ט – קשור חג השבועות עם רועה ישראל השלישי – משה רבינו, “משה קיבל תורה מסיני”[22] [שזה (מתן-תורה) הוא הרי הטעם לכך ש”בעצרת בעינן נמי לכם”], “גואל ראשון הוא גואל אחרון”[23] – ע”י משה (שקיבל תורה מסיני) נמשך הכח על ה”קץ” (בגימטריא “נמי לכם”) בגאולה האמיתית והשלימה.

ולהעיר ולהוסיף, שהראשי-תיבות דהשמות של שלשת הרועים (משה, ישראל, דוד) – הוא “מיד” (כמדובר לעיל), שזה מרמז על לשון חז”ל[24] – “מיד הן נגאלין”, שהגאולה האמיתית והשלימה באה מיד, מיד בזמן גשמי דגשמיות העולם (“לכם”).

ג.  ויהי רצון, שתיכף ומיד יקויים בפועל ה”נמי לכם” – קץ וסיום הגלות. ובמילא ישנו הסיום דיום (הראשון ד)חג השבועות, ועאכו”כ ההמשך דיום השני דחג השבועות שנת “אראנו נפלאות” – בגאולה האמיתית והשלימה, כך, שבמקום היותו יו”ט שני של גליות – נעשה הוא[25] מיד היום דקיבוץ גליות דכל בנ”י, “בנערינו ובזקנינו בבנינו ובבנותינו”[26];

והולכים כולם ביחד לארצנו הקדושה, ולירושלים עיר הקודש, ולהר הקודש, ולביהמ”ק השלישי, “ושם נעשה לפניך את קרבנות חובותינו תמידים כסדרם ומוספים כהלכתם”[27], כולל גם קרבנות של תודה ושמחה שמן הסתם יקריבו בקשר עם ה”קץ” (“נמי לכם”) והגאולה, ובמכש”כ וק”ו וכו’ מיחיד שיצא מבית האסורים.

ועוד והוא העיקר – שממשיכים את היותנו יחד כאן – בארץ הקודש, ובירושלים עיר הקודש, ושם גופא – בה”ציון” (הפנימיות[28]) דירושלים – ביהמ”ק, ו(שם גופא -) בקדש הקדשים, מקום הלוחות, כולל ובמיוחד – הלוחות הראשונות שניתנו למשה רבינו בתחילת המ”ם ימים ראשונים (ביום מ”ת).

– וישנם כל ענינים אלו ביחד עם השלשה האמורים לעיל: משה, ישראל בעש”ט, ודוד מלכא משיחא, ר”ת “מיד”,

(ותיכף ו)מיד ממש, בגאולה האמיתית והשלימה על ידי משיח צדקנו.

* הוספת ביאור בכמה ענינים דלהלן – ראה שיחת יו”ד סיון שנה זו (ביחידות הכללית להאורחים שיחיו). חלקו נעתק להלן (בפנים ובהערות).

הערות



[1]פסחים סח, ב.

[2]משא”כ בשאר הימים-טובים יש פלוגתא אם צ”ל “חציו לכם” (פסחים שם. ביצה טו, ב). – ואפילו לפי ההלכה (רמב”ם הל’ יו”ט פ”ו הי”ט (ובמ”מ שם). טושו”ע או”ח ר”ס תקכט. שו”ע אדה”ז שם ס”י) שבכל היו”ט צ”ל “חציו לכם” – יש חילוק בין חגה”ש לשאר היו”ט, שב”שאר יו”ט ושבתות (ש)מותר להתענות בהם תענית חלום”, משא”כ בחגה”ש “אסור להתענות תענית חלום” (שו”ע אדה”ז או”ח סתצ”ד סי”ח), אף שהתענית עונג לו (טור או”ח סרפ”ח. שו”ע אדה”ז שם ס”ג). וראה בארוכה לקו”ש חכ”ג ע’ 27 ואילך (וש”נ).

[3]פרש”י פסחים שם. וראה גם שו”ע אדה”ז סתצ”ד שם.

[4]ראה תניא פמ”ט (סט, סע”ב ואילך): ובנו בחרת מכל עם ולשון (דקאי על מ”ת – ראה שו”ע אדה”ז או”ח סי’ ס ס”ד) הוא הגוף החומרי כו’.

[5]ראה גם לקו”ש ח”ב ע’ 560.

[6]ראה בארוכה לקו”ש ח”ג ע’ 887 ואילך. ובכ”מ.

[7]תנחומא וארא טו. שמו”ר פי”ב, ג. ועוד.

[8]ועפ”ז יש לבאר מ”ש בהמשך הגמ’ שם (לאחרי הדין דבעצרת בעינן לכם): “רב יוסף ביומא דעצרתא אמר עבדי לי עגלא תילתא, אמר אי לאו האי יומא דקא גרים כמה יוסף איכא בשוקא” – דלכאורה: כיון שכוונת ר”י בהעילוי ד”האי יומא” היא – שעל ידו נעשה הוא לומד תורה (כפרש”י), אין זה שייך דוקא ל”האי יומא” (יום נתינת התורה), שהרי לימוד התורה הי’ גם לפני מ”ת (וא”ו בסיון), וכמאחז”ל (יומא כח, ב) “מימיהן של אבותינו לא פרשה ישיבה מהם, היו במצרים ישיבה עמהם . . אברהם אבינו זקן ויושב בישיבה הי’ וכו'”?אלא, העילוי ד”האי יומא” הוא – שאז נמשכה ונתלבשה התורה למטה, עד ש”תורה לא בשמים היא” (נצבים ל, יב. וראה שבת פט, א. ב”מ נט, ב). ועל זה אמר ר”י שע”י “האי יומא” “למדתי תורה ונתרוממתי” (פרש”י), היינו שהתורה פועלת שינוי בה”תחתונים”* (ראה בארוכה לקו”ש חט”ז ע’ 211 ואילך. ובכ”מ). ולכן, רב יוסף ביומא דעצרתא “הי’ מצוה לאנשי ביתו להכין לו סעודה” (פרש”י פסחים שם), שבזה מודגש, שהתורה נמשכת וחודרת בכל מציאות האדם, גם בגוף הגשמי.*) ולכן, “אי לאו האי יומא דקא גרים כמה יוסף איכא בשוקא” – כי ע”י לימוד התורה מצ”ע (בלי הפעולה ד”האי יומא”), נשאר האדם והעולם בבחי’ “שוקא” ורשות הרבים (ראה לקו”ש שם ע’ 214. ובכ”מ).

[9]ספר מאמר מרדכי מסכת פסחים, להרה”צ כו’ הר”ר מרדכי מנדבורנא (סיגעט, תר”ס). וז”ל: הכל מודים בעצרת דבעינן נמי לכם . . בעצרת שהוא זמן קבלת התורה, ואחז”ל (ראה עירובין נד, א. ע”ז ה, א. שמו”ר רפל”ב) חירות משעבוד מלכיות, אזי הוא הזמן המוכשר לעת רצון להתפלל לקרב קץ הגאולה. וזהו הכל מודים בעצרת דבענין נמי לכם, דבעינן לשון אם תבעיון בעו (ישעי’ כא, יב)* והוא לשון תפלה ובקשה**, נמ”י לכ”ם גימטריא ק”ץ, היינו שהוא זמן המוכשר להתפלל שיתקרב קץ הגאולה.*) ובפרש”י עה”פ: אם תבקשו בקשתכם למהר הקץ. וראה גם ירושלמי תענית פ”א סה”א.**) ראה מצודת ציון עה”פ.

[10]תניא פל”ו (מו, א).

[11]ראה תניא שם (מו, ב): “אח”כ גרם החטא ונתגשמו הם והעולם עד עת קץ הימין שאז יזדכך גשמיות הגוף והעולם ויוכלו לקבל אור ה’ שיאיר לישראל ע”י התורה כו'”.

[12]ושלימות השכר דלע”ל תהי’ דוקא לבנ”י נשמות בגופים בעוה”ז הגשמי (כדעת הרמב”ן בשער הגמול בסופו. וכ”ה ההכרעה בתורת החסידות – ראה לקו”ת צו טו, ג. דרושים לשבת שובה סה, סע”ד. דרמ”צ יד, ב. וראה אוה”ת חוקת ס”ע תתט. שם כרך ה ע’ א’תרלז).

[13]ב”ב עה, א. ועוד.

[14]נסמן ב”תשובות וביאורים” (קה”ת תשל”ד) סי”א הערה 23 (ע’ 8-57).

[15]וע”פ המבואר בפנים – יש להוסיף (ע”ד הרמז) בדיוק לשון חז”ל “הכל מודים בעצרת דבעינן נמי לכם”: הענין דעצרת פועל, ש”הכל – כל עניני העולם – מודים”, שצריכים וזקוקים (“בעינן”)* לקץ הגלות (“נמי לכם”). כלומר: גם מציאות העולם עצמה באה לידי הכרה בגודל הצורך וההכרח לגאולה האמיתית והשלימה – שאז תהי’ השלימות שלה (של העולם).*) נוסף להפירוש ב”בעינן” מלשון תפלה ובקשה, כנ”ל הערה 9.

[16]ירושלמי ביצה פ”ב ה”ד. חגיגה פ”ב ה”ג. רות רבה פ”ג. תוד”ה אף עצרת – חגיגה יז, א. וראה לקו”ש ח”ח ע’ 21 ואילך. וש”נ.

[17]תניא אגה”ק סכ”ח (קמח, א).

[18]לשון הכתוב – תהלים עד, יב.

[19]לקו”ד ח”א לב, א.

[20]כמענה מלך המשיח להבעש”ט על שאלתו “אימת אתי מר” – “בעת שיתפרסם למודך ויתגלה בעולם ויפוצו מעינותיך חוצה” (כמ”ש באגה”ק הידועה דהבעש”ט – נדפסה בכתר שם טוב בתחלתו. ובכ”מ).ולהעיר מהידוע דגילוי תורת הבעש”ט הוא “טעימה” מגילוי תורת משיח (סה”מ תרס”ג בהוספות ע’ רנא. וראה לקו”ש חט”ו ע’ 282. וש”נ). וראה תו”ח שמות (שכט, סע”ב): “היראה הפנימית שהי’ בבעש”ט ז”ל שהי’ מעין יראה של משיח כו'”.

[21]וראה לקו”ש ח”ח ע’ 23 ואילך, דענינו של דוד הוא העבודה ד”תחתונים יעלו לעליונים”, וענינו של הבעש”ט – החיבור דירידת העליונים והעלאת התחתונים, ע”ש בארוכה.

[22]אבות פ”א מ”א.

[23]ראה שמו”ר פ”ב, ו. זח”א רנג, א. שער הפסוקים פ’ ויחי. תו”א משפטים עה, ב.

[24]ראה שבת קיח, ב. שהש”ר פ”ה, א (ב). ועוד. רמב”ם הל’ תשובה פ”ז ה”ה.

[25]להעיר משו”ת חת”ס או”ח סו”ס קמה: לא י”ט ב’ של גליות רמז בשעת חדות מ”ת וחירות מאוה”ע (כמ”ש המג”א או”ח ר”ס תצד), אלא י”ט ב’ של גאולה בב”א כו’, ע”ש. ואכ”מ.

[26]בא י, ט.

[27]נוסח תפלת מוסף.

[28]ראה לקו”ת דברים א, ב ואילך. רשימות הצ”צ לתהלים (יהל אור) ע’ תקעה. וש”נ. ובכ”מ.

 

פרסום תגובה חדשה

test email