באגרת הקדש ח'תתי (כרך כג) עונה הרבי לשאלת הרב נפתלי יוספזון מתל אביב מהי שכינה, עניין  המוזכר רבות בדברי חכמינו ז"ל.

הרבי מדגיש שעניין השכינה מבואר היטב בספרי חסידות ומאמרי חסידות.

ובכל זאת מנסה להסביר בקצרה את עניין השכינה וההשגחה הפרטית ומדגיש שכמובן אין זה ממצה את הנושא כלל וכלל, כי קצרה היריעה.

וראשית ההסבר מפתיע ומדהים, וכלשון קדשו:

"כיון אשר ה' יתברך הוא תכלית השלימות ומושלל כל הגבלות וגדרים מובן, אשר, כסגנון רבינו הזקן, לא זהו עיקר האלקות שהוא בורא עולמות, וביחד עם זה, בסגנון הרמב"ם בהלכות יסודי התורה שלו, הוא ממציא כל נמצא, וכל הנמצאים לא נמצאו אלא מאמיתת המצאו וכל הנמצאים צריכים לו, מובן גם כן – שכשם שאי אפשר להנברא להשיג ענין התהוות יש מאין, כמו כן (וזהו הענין ממש – ד)אי אפשר לנברא להשיג את האלקות, אפילו כמו שהאלקות הוא בורא עולם וממציא כל נמצא.

ובסגנון חוקרי גדולי ישראל, אילו ידעתיו הייתיו,

ואף שמבחין ומבין שאין הדבר עושה את עצמו ומוכרח לומר שהיש הנברא יש לו מקור המהווה אותו, הרי הבנה האמורה היא רק הכרח על מציאות הבורא, אבל לא הבנה באלקות אפילו מצד זה שהוא בורא".

אם כן, הרבי מדגיש שאין לנו שום הבנה והשגה בענייני אלוקות, שהרי "לית מחשבה תפיסא ביה כלל".

אולם מכיון שכולנו צריכים לו, לא רק בעצם התהוותנו אלא גם בעצם קיומנו, לכן יש לנו מושג בהמשכת האלוקות בעולם הזה ובהשגחה הפרטית שלו עלינו, וכלשון קדשו:

"לשון הרמב"ם הנ"ל שכל הנמצאים צריכים לו, כולל שלא רק צריכים לו לעצם התהוותם ונקודת קיומם, אלא גם בכל צרכי הקיום שלהם והחיות שלהם ועד לפרטי פרטים צריכים לו (אלא שעל פי תורת החסידות – ודלא כבמורה נבוכים – הפרטים גם מושגחים, שגם פרט הכי קטן הוא בהשגחה פרטית מהשם, אשר רצה להשגיח גם בפרטי פרטים של הבריאה והנבראים). ועלה ברצון העליון אשר יהיו בהשגחת ובהמשכת אלקות למטה – גם ענינים שיהי' לשכל האדם השגה בהם.

ובסגנון נעים זמירות ישראל, כי אראה – שמיך מעשה אצבעותיך וגו' ועד שנכללת בזה הוראה בעבודת האדם לקונו; שאו מרום עיניכם – וראו מי ברא אלה (וכמבואר בארוכה במאמר רביה"ז על כתוב האמור, שהוא גם הקדמה ויסוד לספר החקירה של נכדו מ"מ אדמו"ר הצמח צדק).

ואלו הענינים של המשכת אלקות שהם מתלבשים בעולם למטה ועד לאופן שנגלה גם לנברא, זהו הבחינה הקרוי' בשם שכינה, ע"ש ששוכנת ומתלבשת".

לכן עלינו לדעת שיש דברים שאנו מבינים ויש דברים שאיננו מבינים, אולם הקב"ה בעצמו הוא מציאות אחת פשוטה בתכלית, וכלשון קדשו:

"ובזה ענין עיקרי, אשר אין לחלק ח"ו למעלה לפרט ופרט, (ורק מצד המתבונן והנברא – שיש ענין שמבינו, ויש ענין שאינו מבינו), אבל לאמיתתו של דבר, אין כאן ענינים, ל' רבים, כי אם מציאות אחת שהוא בתכלית הפשיטות".

וכדי לסבר את האוזן מביא הרבי את הנשמה לדוגמה, שכידוע אדם יכול ללמוד משהו על ענייני אלוקות מהתבוננותו בנשמה. וכמו שכתוב: "ומבשרי אחזה אלוקה", וכמו שאמרו חז"ל: מה הנשמה ממלאה את הגוף אף הקב"ה ממלא את העולם, וכך מסביר הרבי:

"ומכל שכן וקל וחומר: ומה בנוגע לנשמת האדם, אין לחלקה לרמ"ח חלקים או לשס"ה חלקים או לתרי"ג חלקים, ובכל זאת עין הרואה מבדילה בין החיות אשר ברגל לגבי החיות אשר במוח שבראש, אף שבשניהם הוא הוא ענין אחד – הנשמה המחי' את הגוף, על אחת כמה וכמה ועד להבדיל הבדלות אין קץ, שכן הוא בנוגע ללמעלה, ולכן בהאמור ששכינה שרויה בבית המקדש, אין הפירוש ח"ו דרק ענין השכינה, כי אם להדגיש אשר שם האלקות באופן דשוכן ומתלבש ועד שנראה גם לעיני בשר, שמקום ארון אינו מן המדה, ועשר ניסים שהיו בבית המקדש וכו' וכו'".

וכדי שלא נטעה ונחשוב שאחרי הדברים האלה הבנו את עניין השכינה, אומר הרבי, שזהו רק פרט אחד בביאור ענין שכינה, אך יש על כך ביאורים רבים הנמצאים בספרי חסידות ומאמרי חסידות.

לכן מביע הרבי את תקוותו שדבריו אלה יעודדו את השואל לעשות קביעות עתים בלימוד תורת החסידות בכל יום ויותר ובמיוחד ביום השבת שהוא קדש לה'.