סיפור מרגש עד דמעות על יהודי שבזמן השואה הקפיד להניח תפילין גם כאשר חבל התלייה היה מונח על צוארו ובזכות זה ניצל.

קָשֶׁה לִקְרֹא וְקָשֶׁה לִכְתֹּב עַל הַשּׁוֹאָה, אַךְ אוּלַי דַּוְקָא בִּזְמַן זֶה, בִּזְמַן הַחֲשֵׁכָה, זָרַח וְהֵאִיר עוֹד יוֹתֵר חֻסְּנוּ וְיִחוּדוֹ שֶׁל הַבַּיִת הַיְּהוּדִי.

אָנוּ קוֹרְאִים וְשׁוֹמְעִים רַבּוֹת עַל נָשִׁים צִדְקָנִיּוֹת שֶׁסִּיְּעוּ לְבַעֲלֵיהֶן לִשְׁמֹר תּוֹרָה וּמִצְווֹת בְּרוּסְיָה הַקּוֹמוּנִיסְטִית. בְּסִפּוּרִים אֵלּוּ מִשְׁתַּקְּפִים מְסִירוּת הַנֶּפֶשׁ וְהַסִּכּוּן הָעַצְמִי, שֶׁכֵּן הַקּוֹמוּנִיסְטִים עָצְרוּ וְהֶעֱבִירוּ לְמַחֲנוֹת עֲבוֹדָה נָשִׁים יְהוּדִיּוֹת שֶׁנִּתְפְּסוּ בְּסִיּוּעַ לִשְׁמִירַת תּוֹרָה וּמִצְווֹת.

הבין רב ברוקא שבזכות מצווה זו, לשמח לב אחרים ולהרחיקם מן המחלוקת, זכו השניים, ואליהו הנביא העיד עליהם כי הם בני העולם הבא.

באחת הסעודות אצל הרבי הרש”ב שר אחד האורחים “ומפני חטאנו”. שמע אורח שני, והעיר שה”ומפני חטאנו” הזה הוא של החזן. הוא מתכוון ללחן שלו. העיר על כך הרבי הרש”ב: הבעיה היא שה”מפני חטאנו” של עצמנו אנו מייחסים לזולת.

כולנו מתרגשים יחד עם קייטי ותוהים: האם כבר זכינו לקיום היעוד בימות המשיח, בהם כל העוורים יפקחו את עיניהם?!… מי יתן!…

אין זה סוד ששליחי חב”ד המפוזרים בכל העולם הם הקומנדו של הרבי להפוך את העולם ולעשותו דירה לה’ בתחתונים בעבודה של מסירות נפש שאין לה אח ורע. השאלה היא, מה מביא בחור צעיר לתעצומות נפש כאלה, כאשר הוא עוזב את ארצו ואת מולדתו ונוסע הרחק מהחממה הביתית שלו למקום לא ידוע ופועל שם במלוא המרץ?