מצוות צדקה היא מצווה חשובה ששקולה כנגד כל המצוות. היא מגינה על האדם. אכן, היא חברת הביטוח הטובה ביותר!…

הפסוק בפרשת השבוע משפטים: "כסף תלוה את עמי את העני עמך" מלמד שעַמִי הכוונה עִמִי , בחי׳ עמך מקור חיים , שזהו מקור החיים, שמחי׳ החיים יתן לך חיים, שע״י גמילות חסדים ממשיכים מבחי׳ עמי, מחיי החיים וכו׳.

מִי לֹא שָׁמַע עַל מִשְׁפַּחַת רוֹטְשִׁילְד, מִמֶּנָּה יָצְאוּ בַּנְקָאִים עֲשִׁירִים מֻפְלָגִים, שֶׁשְּׁמָם נוֹדַע לִתְהִלָּה בְּמַעֲשֵׂי הַצְדָּקָה שֶׁלָּהֶם. מַהוּ סוֹד הַצְלָחָתָם?

מֵעוֹלָם לֹא יָדְעָה אֵשֶׁת-הַחַיָּט, שֶׁקֹּדֶם לָכֵן הָיָה בַּעֲלָהּ מַפְרִישׁ בְּדִיּוּק עֲשִׂירִית מֵהַכֶּסֶף וְשׁוֹמְרוֹ בְּכִיס מְעִילוֹ, כְּדֵי שֶׁלְּמָחֳרָת יְשַׁלְשְׁלוֹ אֶל קֻפּוֹת הַצְּדָקָה הַשּׁוֹנוֹת שֶׁבְּבֵית-הַכְּנֶסֶת. "עַשֵּׂר בִּשְׁבִיל שֶׁתִּתְעַשֵּׁר" הָיָה הַמִּשְׁפָּט שהִתְנוֹסֵס עַל שֶׁלֶט קָטָן מֵעַל הַקֻּפּוֹת, אוּלָם יִשְׂרָאֵל מֵעוֹלָם לֹא שָׂם לִבּוֹ עַל כָּךְ. הוּא פָּשׁוּט כִּבֵּד אֶת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּעֲשִׂירִית מֵהַכְנָסָתוֹ, כְּפִי שֶׁלָּמַד וְחָשַׁב לְתֻמּוֹ שֶׁכָּךְ רָאוּי לַעֲשׂוֹת.

הַפּוֹעֵל הִשְׁתּוֹמֵם, לֹא הֵבִין מַה פֵּשֶׁר הַדְּרִישָׁה הַמּוּזָרָה הַזֹּאת. אוּלָם מִשֶּׁהֵבִין שֶׁעוֹמֵד לְפָנָיו אִישׁ חָשׁוּב הַמְּפֻרְסָם בְּחָכְמָתוֹ, הוֹרִיד אֶת חֲבִילַת הַקָּנִים מֵעַל שִׁכְמוֹ וּפָתַח אֶת הַחֲבִילָה וְהֶרְאָה לוֹ. וְהִנֵּה בֵּין הַקָּנִים הָיָה נָחָשׁ אַרְסִי מֵת. הוּא לֹא יָדַע שֶׁבְּלִי מֵשִׂים הָרַג אֶת הַנָּחָשׁ בִּזְמַן שֶׁקָּצַץ אֶת הַקִּנִּים וְאַף כְּשֶׁאָרַז אֶת הַקָּנִים לֹא הִרְגִּישׁ שֶׁהַנָּחָשׁ הִשְׁתַּלְשֵׁל בֵּינֵיהֶם.

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם! הֲרֵי כָּתוּב בְּתוֹרָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה, שֶׁ"כָּל הַמְּקַיֵּם נֶפֶשׁ אַחַת מִיִּשְׂרָאֵל כְּאִלּוּ קִיֵּם עוֹלָם מָלֵא", שֶׁלָּכֶן נִבְרָא אָדָם הָרִאשׁוֹן יְחִידִי. וַהֲרֵי הַתּוֹרָה תּוֹרַת חַיִּים תּוֹרֶת אֱמֶת! אָז אֵיךְ יִתָּכֵן, שֶּׁתַּנִּיחַ אֶת בִּנְיָמִין הַצַּדִּיק לָמוּת וְעוֹדֶנּוּ צָעִיר לְיָמִים? וַהֲרֵי בִּנְיָמִין הַצַּדִּיק הִצִּיל אֶת הָאַלְמָנָה וְשִׁבְעַת יְלָדֶיהָ הַיְּתוֹמִים מֵרָעָב!

הֵבִין רַבִּי יִצְחָק מַהוּ גֹּדֶל הַשָּׂכָר שֶׁל מַתַּן צְדָקָה! צְדָקָה תַּצִּיל מִמָּוֶת! מִן הַשָּׁמַיִם הֶרְאוּ לוֹ שֶׁסַּכָּנָה גְּדוֹלָה הָיְתָה צְפוּיָה לוֹ וְנִצַּל מִמֶּנָּה בְּנֵס. לֹא עַל יְדֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי רַבּוֹ אֶלָּא רַק בִּזְכוּת מַעֲשֵׂה הַצְּדָקָה שֶׁעָשָׂה בְּאוֹתוֹ יוֹם.

גְּדוֹלָה הָיְתָה שִׂמְחַת רַבִּי בָּרוּךְ וְאִשְׁתּוֹ, כַּאֲשֶׁר נִתְקַיְּמָה בִּרְכַּת הַבַּעַל שֵׁם טוֹב וְלִתְקוּפַת הַשָּׁנָה נוֹלַד לָהֶם יֶלֶד לְמַזָּל טוֹב. רַבִּי בָּרוּךְ הוֹדִיעַ בְּכָל הָעֲיָרוֹת שֶׁבַּסְּבִיבָה, כִּי הוּא מַזְמִין אֶת כָּל הָעֲנִיִּים, לָבוֹא וְלָקַחַת חֵלֶק בְּשִׂמְחָה שֶׁל מִצְוָה. וְאָמְנָם הֵחֵלָּה נְהִירָה שֶׁל אוֹרְחִים, עֲנִיִּים כְּבַעֲלֵי־בָּתִּים, מִכָּל יִשּׁוּבֵי הַסְּבִיבָה.

"חַכּוּ רֶגַע", נִשְׁמַע שׁוּב קוֹלוֹ שֶׁל הֶעָשִׁיר. הַפַּעַם הוּא נָתַן לָהֶם שְׁטָר שֶׁל 10 רוּבָּל, וְרַבִּי שְׁנֵיאוֹר זַלְמָן אָמַר לוֹ תּוֹדָה רַבָּה, בְּדִיּוּק בְּאוֹתָהּ צוּרָה בָּהּ הוֹדָה קֹדֶם לָכֵן עַל קַבָּלַת הַקּוֹפֵּקָה. מַחֲזֶה זֶה חָזַר וְנִשְׁנָה מִסְפַּר פְּעָמִים, כְּשֶׁבְּכָל פַּעַם נוֹתֵן הַגְּבִיר סְכוּמִים גְּדוֹלִים יוֹתֵר, עַד שֶׁהוּא פָּרַץ פִּתְאוֹם בִּבְכִי.

זֹאת הַבְּרָכָה אֲשֶׁר אֲנִי נוֹתֵן לָכֶם לְכֻלְּכֶם: יְהִי רָצוֹן שֶׁבְּנוֹתֵיכֶם לֹא תִּהְיֶינָה יְתוֹמוֹת, תִּזְכּוּ לְהַשִּׂיא אוֹתָן בְּעַצְמְכֶם לָאֲנָשִׁים. תִּתְּנוּ לָהֶם נְדוּנְיָה בְּיָד רְחָבָה וְלֹא תִּצְטָרְכוּ לְעֶזְרַת בַּעַל עֲגָלָה…

חָלְפוּ שֵׁשׁ שָׁנִים בִּיעָף וְהִנֵּה שׁוּב הוֹפִיעַ הָעֲרָבִי. עַכְשָׁו כְּבָר הֵבִין הֶעָנִי שֶׁהֶעֱשִׁיר, שֶׁאֵין זֶה סְתָם אִישׁ, וּבְוַדַּאי שֶׁאֵין זֶה עֲרָבִי, אֶלָּא זֶהוּ אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ הַמְּחֻפָּשׂ לָעֲרָבִי. וְהִנֵּה שׁוּב דָבָר חָשׁוּב בְּפִיו: חָלְפוּ שֵׁשׁ שָׁנִים, עַתָּה הִגִּיעַ הַזְּמַן לְהָשִׁיב אֶת הָאוֹצָר.

עוֹד הֵם מְדַבְּרִים, וְהִנֵּה לְפֶתַע נִכְנְסָה אוֹרַחַת לֹא צְפוּיָה, הִיא אֲחוֹתוֹ שֶׁל רָבָא. רָבָא הֻפְתַּע מְאֹד, שְׁלוֹשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה לֹא נִפְגְּשׁוּ, וְדַוְקָא הַיּוֹם בְּאֶמְצַע הַפְּגִישָׁה שֶׁלּוֹ עִם הֶעָשִׁיר שֶׁהֶעֱנִי, הִיא בָּאָה וּבְיָדָהּ סַל. וּמַה יֵּשׁ בַּסַּל? תַּרְנְגֹלֶת מְפֻטֶּמֶת וְיַיִן יָשָׁן מָתוֹק! מַתָּנָה לְרָבָא אָחִיהָ.

בפרשה זו יְלָדִים יְקָרִים, נְבָרֵר אֶת הָעוֹלָם וּנְזַכֵּךְ אוֹתוֹ, הֵן בְּהַעֲלָאַת כָּל הַדְּבָרִים הַגַּשְׁמִיִּים שֶׁבִּרְשׁוּתֵנוּ לִקְדֻשָּׁה בְּקִיּוּם הַמִּצְווֹת, הֵן בְּמַתַּן צְדָקָה הַשְּׁקוּלָה כְּנֶגֶד כָּל הַמִּצְווֹת. כְּמוֹ שֶׁעָשׂוּ אֲבוֹתֵינוּ בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ שֶׁהִקְרִיבוּ דְּבָרִים גַּשְׁמִיִּים: בְּהֵמָה אוֹ סֹלֶת כו' עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ, וְעַל יְדֵי זֶה הֶעֱלוּ אֶת כָּל עִנְיְנֵי הָעוֹלָם לִקְדֻשָּׁה.

הֵבִין רַבִּי עֲקִיבָא שֶׁזְּכוּת מִצְוַת הַצְּדָקָה עָמְדָה לְבִתּוֹ וְעַל כֵּן נִצְּלָה מִמָּוֶת. יָצָא רַבִּי עֲקִיבָא נִפְעָם וְנִרְגָּשׁ מֵהַבַּיִת, נִגַּשׁ לְבֵית הַמִּדְרָשׁ וְדָרַשׁ בָּרַבִּים: "צְדָקָה תַּצִּיל מִמָּוֶת!"

כַּאֲשֶׁר אִשְׁתּוֹ שֶׁל הִלֵּל מַגִּיעָה עִם הַסְּעוּדָה לְאַחַר שָׁעָה אֲרֻכָּה שֶׁל צִפִּיָּה אֵין הוּא גּוֹעֵר בָּהּ, עַל שֶׁעִכְּבָה אֶת הַסְּעוּדָה. וְרַק שׁוֹאֵל בַּנִּימוּס: מִפְּנֵי מַה לֹּא הֵבֵאתָ לָנוּ מִיָּד אֶת הַסְּעוּדָה? וּכְשֶׁהִיא מְסַפֶּרֶת לוֹ אֶת סִפּוּר מַעֲשֵׂה הַצְּדָקָה, הוּא אוֹמֵר לָהּ, שֶׁדָּן אוֹתָהּ לְכַף זְכוּת וְיָדַע שֶׁכָּל מַה שֶּׁעָשְׂתָה עָשְׂתָה לְשֵׁם שָׁמַיִם.

הִגִּיעַ לֵיל הַחֻפָּה וַאֲנָשִׁים הִגִּיעוּ בַּהֲמוֹנֵיהֶם לַחֲתֻנָּה. כֻּלָּם רָצוּ לִשְׂמֹחַ בְּשִׂמְחַת הֶחָתָן בְּנוֹ שֶׁל הַצַּדִּיק פּוֹדֶה הַשְּׁבוּיִים שֶׁנּוֹשֵׂא לָאִשָּׁה אֶת אַחַת הַנְּעָרוֹת שֶׁנִּפְדּוּ מִן הַשְּׁבִי. בְּתוֹךְ הַקָּהָל הֶעָצוּם שֶׁהִגִּיעַ לַחֲתֻנָּה בָּלַט בָּחוּר שֶׁהָיָה עָצוּב בִּמְיֻחָד שֶׁלֹּא יָכֹל לְהִשְׁתַּתֵּף בְּשִׂמְחַת הֶחָתָן וְהַכַּלָּה. הַטַּבָּח שֶׁהִסְתּוֹבֵב בֵּין כָּל הַמֻּזְמָנִים הִבְחִין בַּבַּחוּר הֶעָצוּב שֶׁבִּמְקוֹם לִשְׂמֹחַ וְלִרְקֹד יָשַׁב וּבָכָה, הוּא נֶעֱצַר לְיָדוֹ וְשָׁאַל: מַדּוּעַ הִנְּךָ בּוֹכֶה?…