בכל נס ונס מתחלפים צירופי אותיות הנברא לצירופי אותיות אחרות המשנים את טבעו בהתאם לנס, ומבחינה זו כל נס הוא בריאת "יש" מ"אין". ומזה אפשר ללמוד קל וחומר לבריאת העולם שהיא מאין ואפס ממש, שהיא פלא עצום ונפלא.

בקריעת ים סוף לא היה בשינוי מהות ומציאות המים ובהגדרתם. בקריעת ים סוף רק טבע המים השתנה. היינו, לא היה בזה חידוש גמור. אך בריאת העולם היא בריאת "יש" מ"אין" וזהו נס גדול יותר. ועוד, שבבריאה החידוש של "יש" מ"אין" הוא בדרך של דילוג חד שלא בהדרגה וזהו עניין עצמי, שינוי בעצם – חידוש גמור, ובמיוחד שכח הפועל בנפעל נמשך תמיד ללא הפסק.

האמונה היא מעלתו המיוחדת של עם ישראל שבזכותה נגאל ובזכותה ייגאל. כשעם ישראל יצא ממצרים הוא נגאל מהמיצרים והגבולים אפילו מ"מצרים דקדושה". הוא נגאל אפילו מההכרה הטבעית המוגבלת, המחפשת בכל דבר את הטעם ההגיוני, מהאמונה המוגבלת בשם "אלוקים", שורש ההתהוות. וכמובן שנגאל גם מ"מצרים דקליפה" המשכחת את האלוקים לגמרי… מהירידה מטה מטה עד להשתקעות במ"ט שערי טומאה. עם ישראל התעלה לדרגת "מאמינים".