בשיחת כ"ח ניסן ה'תנש"א אמר הרבי שהוא עשה את שלו להבאת משיח, ומכאן ואילך "עשו כל אשר ביכולתכם" להביא משיח. והלואי ויימצאו העקשנים שיעשו הכל להבאת המשיח.

בכ"ח ניסן התנש"א זרק הרבי "פצצה" לעולם: עשו כל אשר ביכולתכם להביא את הגאולה. ונשות הדור הצדקניות נרתמות לפעולה.

אחרי ששמענו את דברי הרבי בכ"ח ניסן "עשו כל שביכולתכם" להביא את הגאולה, ושלא ייתכן שיתאספו עשרה מישראל ולא ירעישו אודות הגאולה, ברור לנו שבכל כינוס, בכל התוועדות, בכל שיעור, ובכל הזדמנות שמתאספים בה יהודים צריך להרעיש על משיח, ללא הרף, ללא הפסקה, ללא לאות, עד שאכן נראה את המלך המשיח בפועל ממש גם בעיני בשר.

הדבר היחידי שיכולני לעשות – למסור הענין אליכם: עשו כל אשר ביכלתכם – ענינים שהם באופן דאורות דתוהו, אבל, בכלים דתיקון – להביא בפועל את משיח צדקנו תיכף ומיד ממש! ויה"ר שסוכ"ס ימצאו עשרה מישראל ש"יתעקשו" שהם מוכרחים לפעול אצל הקב"ה, ובודאי יפעלו אצל הקב"ה – כמ"ש "כי עם קשה עורף הוא (למעליותא, ולכן) וסלחת לעווננו ולחטאתנו ונחלתנו" – להביא בפועל את הגאולה האמיתית והשלימה תיכף ומיד ממש.

את ה'מאמר' הזה אתה כבר יודע היטב?! כ"ח בניסן מלמדנו לא לשכוח את ה'מאמר' דיבור-המתחיל "עשו כל אשר ביכולתכם"!

כשקרו מאורעות של קידוש השם ויהודים נפגעו רחמנא ליצלן – עלינו להתבונן בדברי כ"ק אדמו"ר מלך המשיח שליט"א בתחילת חודש אדר א' ה'תשנ"ב בקשר למאורע של קידוש השם ברבים ע"י אשה מישראל שארע בשכונת קראון-הייטס * "לזעוק להקב"ה על אריכות הגלות, "עד מתי?!" ולבקש ולדרוש ולעשות כל מה שאפשר שתיכף ומיד תבוא הגאולה"

עָלֵינוּ לִזְכֹּר וְלָדַעַת, שֶׁאָנוּ שְׁלוּחָיו שֶׁל הַמֶּלֶךְ הַמָּשִׁיחַ, וְלָכֵן עָלֵינוּ לְהִתְקַשֵּׁר אֵלָיו, לִלְמֹד תּוֹרָתוֹ וּלְקַיֵּם אֶת הוֹרָאוֹתָיו בִּמְדֻיָּק. לְהִתְנַהֵג כְּחַיָּלִים פְּשׁוּטִים, הַמְּצַיְּתִים לַמְּפַקֵּד. לִכְבֹּשׁ אֶת הָעוֹלָם בְּמִלְחֶמֶת תְּנוּפָה בִּמְסִירוּת נֶפֶשׁ. לִרְאוֹת אֶת תְּמוּנַת הַמֶּלֶךְ תָּדִיר נֶגֶד עֵינֵינוּ כְּדֵי לִהְיוֹת נֶאֱמָנִים בַּשְּׁלִיחוּת וּלְקַיֵּם אֶת רְצוֹן הַמֶּלֶךְ כִּרְצוֹנוֹ מַמָּשׁ. וְנַחְדִּיר לְתוֹדַעְתֵּנוּ, שֶׁהָעֲבוֹדָה וְהַשְּׁלִיחוּת עַכְשָׁו הִיא לְקַבֵּל פְּנֵי מְשִׁיחַ צִדְקֵנוּ בְּפֹעַל מַמָּשׁ. כְּלוֹמַר, שֶׁבְּכָל מִצְוָה וּמִצְוָה שֶּׁנַּעֲשָׂה בְּהִדּוּר רַב יִהְיוּ חֲדוּרִים עִנְיְנֵי גְּאֻלָּה וּמָשִׁיחַ.

בפרשת לך לך הבטיח הקב"ה לעמו ישראל את ארץ ישראל. על פי המדרש הכל התחיל מאברהם אבינו ש"ראה אותן עסוקין… אמר הלואי יהא חלקי בארץ הזאת, אמר לו הקב"ה לזרעך אתן את הארץ הזאת"… על הטבע האנושי ליצור וליזום, על מרד הנעורים וסיבותיו, על העמל והיגיעה "עשו ככל אשר ביכולתכם" להביא את הגאולה, במאמר שלפניכם.

אחרי שהקב"ה בחר ומינה את המלך המשיח, צריכים העם ליטול יוזמה, מלמטה למעלה, לבוא אל המלך המשיח ולבקש ממנו שיבוא וימלוך עלינו. ובכך יפעלו הם דווקא, אנו, התחתונים מצד עצמם, את התגלותו בעולם כמלך המשיח להביא את הגאולה האמיתית והשלימה.

הרבי מסביר, שישנו קושי להחדיר ההכרה וההרגשה שעומדים על סף ימות המשיח ממש… והתיקון לזה: …עד שיתחילו "לחיות" בענייני משיח וגאולה, כי בכוח התורה (חכמתו של הקב"ה שלמעלה מהעולם) לשנות טבע האדם, שגם כאשר מצד הרגש שלו נמצא עדיין ח"ו מחוץ לענין הגאולה (כיון שלא יצא עדיין מהגלות הפנימי), הרי ע"י לימוד התורה בענייני הגאולה מתעלה למעמד ומצב של גאולה, ומתחיל לחיות בענייני הגאולה, מתוך ידיעה והכרה והרגשה ש"הנה זה בא".

הרבי זועק מקירות ליבו, ומעביר את האחריות עם הכוחות אלינו: מה עוד יכולני לעשות כדי שכל בנ"י ירעישו ויצעקו באמת ויפעלו להביא את המשיח בפועל לאחרי שכל מה שנעשה עד עתה, לא הועיל, והראי' שנמצאים עדיין בגלות, ועוד ועיקר – בגלות פנימי בעניני עבודת השם. הדבר היחידי שיכולני לעשות – למסור הענין אליכם: עשו כל אשר ביכולתכם – ענינים שהם באופן ד"אורות דתוהו" אבל ב"כלים דתיקון" – להביא בפועל את משיח צדקנו תכף ומיד ממש…