עניינו של פסח שני, לעורר את האהבה, וממילא את הדרישה לפרוץ את חומות הגלות. דרישה שבאה מתוך רצון פנימי ועמוק.

הדבר היחיד שנותר בעבודת השליחות הוא לקבל על עצמנו, ולעשות הכל שכולם, כל אנשי הדור, יעשו כן, את מלכותו של הרבי מלך המשיח שליט"א – "לקבל פני משיח צדקנו בפועל ממש, כדי שיוכל למלא את שליחותו ולהוציא את ישראל מן הגלות". ובפרט בהכרזת "יחי המלך", שבה מבקשים ומכריזים וקובעים עובדה ופועלים את התגלותו.

יחודו של פסח שני שהוא חל בתחילת השבוע החמישי בספירת העומר ביום "חסד שבהוד". ללמדנו, שחסד גדול עשה עמנו הקב"ה, בתיתו לנו אפשרות לתקן ולהשלים את מה שהחסרנו בעבר, ואנו עומדים משתאים ומודים, שהדבר למעלה משכלנו, ומקשים: איך אפשר לשנות את העבר?!… מובן שאנו גם מודים (מלשון תודה) על המתנה של חסד חינם שיש בפסח שני, שמורה ומגלה לנו ש"אין דבר אבוד" ו"אין שום יאוש בעולם כלל".

בזכות אותה "חוצפה" שיהודים העיזו לתבוע ולדרוש ממשה רבינו ומהקדוש ברוך הוא את הזכות להביא את קרבן הפסח – נתן לנו ה' את "פסח שני". את ההזדמנות לתקן ולהשלים גם למי שהיה טמא, בדרך רחוקה, ואפילו במזיד. וכדברי חז"ל: "חוצפה, אפילו כלפי שמיא – מהניא"… ומה אנו עושים כדי לזרז את הגאולה?…