מפרשת קורח למדים שבכל דור ישנו "משה רבנו שבדור", אדם שהוא כתובת ברורה, עם שם, עם נוכחות פיזית. לא רעיון אמורפי, או מבחר אנשים. אדם אחד. יחיד ומיוחד. בדור, בכל דור.

פָּרָשַׁת קֹרַח עוֹסֶקֶת בְּמַחֲלֹקֶת קֹרַח וַעֲדָתוֹ. בְּתוֹךְ הֲמֻלַּת הַמַּחֲלֹקֶת הָיָה אוֹן בֶּן פֶּלֶת. אֵיךְ קָרָה שֶׁבָּרֶגַע הָאַחֲרוֹן וְהַמַּכְרִיעַ נִמְלַט מִסַּעֲרַת הַמַּחֲלֹקֶת, וּבְשֶׁל כָּךְ זָכָה לְהִנָּצֵל?…

כל סיפור בתורה הוראה בעבודת ה'. התורה מספרת לנו את הסיפור הנורא על קורח, כדי ללמדנו לקח. ומדגישה התורה, שיש לזכור להישמר, שלא להיות כקורח וכעדתו.