משום מה זכתה תפילת "רחם" למקום מיוחד בברכת המזון. עם ישראל הנאנק בגלות הארוכה והקשה מנשוא אינו חדל לעורר את רחמי ה' ממקור הרחמים. והוא זועק ללא הרף בכל פעם לאחר סעודתו: רחם נא. נכון, אכלנו ושבענו, ברוך ה', אולם אין זה מנחם אותנו. אפילו כאשר יש שפע גשמי, עדין נותרנו רעבים וצמאים לשפע הרוחני שנשלל מאתנו בימי הגלות.