הַמִּכְתָּב מְתָאֵר אֶת אֵרוּעֵי תִּשְׁעָה בְּאָב לְאֹרֶךְ הַהִיסְטוֹרְיָה הַיְּהוּדִית, וּמֵאֵרוּעִי הֶעָבָר מַסִּיק מַסְקָנוֹת לְפִיהֶן אָנוּ צְרִיכִים לִנְהֹג בְּיָמֵינוּ

אָמַר לָהֶם הַזַּיִת: אַחַי הָעֵצִים, אַל תִּרְאוּנִי שֶׁאֲנִי יָרֹק מִבַּחוּץ. רְאוּ אֶת גִּזְעִי שֶׁשָּׁחֹר וְחָלוּל וְנָבוּב הוּא…

מָה נִשְׁתַּנְּתָה מְגִלַּת אֵיכָה מִיֶּתֶר הַמְּגִלּוֹת, שֶׁיֶּתֶר הַמְּגִלּוֹת נוֹהֲגִים לְכָתְבָן עַל יְרִיעוֹת קְלָף, וְאִלּוּ מְגִלַּת אֵיכָה אֵינָהּ בָּאָה בִּירִיעוֹת קְלָף?

פרשת דברים, הנקראת לפני תשעה באב מכילה קורלציה הדוקה להתרחשות של החורבן. דרך התוכחה של משה ניתן להבין את מהותו של תשעה באב.

חודש מנחם-אב הוא החודש החמישי לחדשי השנה, לפי הלוח העברי מאז יציאת מצרים, עפ"י הנאמר בתורה על חודש ניסן "החודש הזה לכם ראש חדשים". מזלו של החודש הוא אריה, ואעפ"י שאין ישראל נשלטים ע"י המזלות, אבל מכיון שישראל שולטים במזלות, לכן משתמשים בהם, והשימוש הוא לעניני קדושה.

עבודת ה' בשמחה היא יסוד ועיקר ביהדות, ומודגש בחסידות. ואף ש"משנכנס אב ממעטים בשמחה" לא מבטלים אותה. ולמעלה מזה, ממעטים את העצבות על ידי שמחה.

מנהג ידוע בקרב יהודי מרוקו, שבחצות היום של תשעה באב, זמן של לידת המשיח, זמן ראוי לגאול את ישראל, הנשים מכינות הבית לכבוד התגלות המשיח.