מָה נִשְׁתַּנְּתָה מְגִלַּת אֵיכָה מִיֶּתֶר הַמְּגִלּוֹת, שֶׁיֶּתֶר הַמְּגִלּוֹת – שִׁיר־הַשִּׁירִים, קֹהֶלֶת, רוּת וְאֶסְתֵּר – נוֹהֲגִים לְכָתְבָן עַל יְרִיעוֹת קְלָף, בְּדוֹמֶה לְסֵפֶר תּוֹרָה, וְאַף קְרִיאָתָן הִיא מִתּוֹךְ מְגִלַּת קְלָף, וְאִלּוּ מְגִלַּת אֵיכָה אֵינָהּ בָּאָה בִּירִיעוֹת קְלָף, אַף שֶׁדַּוְקָא מְגִלָּה זוֹ נִזְכְּרָה בְּדִבְרֵי נְבוּאָה בְּשֵׁם ״מְגִלָּה״ וְנִכְתְּבָה מִפִּי יִרְמְיָהוּ עַל גַּבֵּי קְלָף?

עַל שְׁאֵלָה זוֹ אָמַר הַמְּמֻנֶּה: פִּשְׁרוֹ שֶׁל דָּבָר הוּא בְּעֶצֶם כְּתִיבָתָהּ הָרִאשׁוֹנָה שֶׁל הַמְּגִלָּה. אוֹתוֹ הַיּוֹם שֶׁיָּשַׁב יִרְמְיָהוּ וְנִבָּא אֶת דִּבְרֵי קִינָתוֹ, הָיָה תַּלְמִידוֹ בָּרוּךְ בֶּן נֵרִיָּה יוֹשֵׁב עַל יָדוֹ וְרוֹשֵׁם מִפִּיו כָּל דָּבָר וְדָבָר עַל גַּבֵּי מְגִלַּת קְלָף, כְּפִי שֶׁהָיָה נוֹהֵג תָּמִיד בְּתוֹר סוֹפְרוֹ שֶׁל הַנָּבִיא.

"וְהָיָה בְּלִבִּי כְּאֵשׁ בּוֹעֶרֶת עָצוּר בְּעַצְמוֹתַי״. לִבּוֹ שֶׁל הַנָּבִיא פִּרְכֵּס וְרָגַשׁ. אֶת הַזְּוָעוֹת שֶׁל הַחֻרְבָּן רָאָה כַּהֲוָיָתָן, כְּאִלּוּ בְּעֵינֵי בָּשָׂר, וְכָל מִלָּה וּמִלָּה שֶׁהָיָה מוֹצִיא מִפִּיו הָיְתָה מַרְתִּיעָה וּמְזַעְזַעַת אֶת נִשְׁמָתוֹ עַד הַתְּהוֹם בָּהּ. מִדֵּי פַּעַם בְּפַעַם הָיָה נִתֵּר מִמּוֹשָׁבוֹ כְּאִלּוּ נִצְרַב בְּגַחֲלֵי רְתָמִים, בְּעוֹד סוֹפְרוֹ מְנַתֵּר אַחֲרָיו וּמַטֵּה אָזְנוֹ כַּאֲפַרְכֶּסֶת אֶל פִּיו שֶׁל רַבּוֹ, לְבַל יְאַבֵּד אַף מִלָּה אַחַת.

גַּם בְּעָמְדוֹ עַל רַגְלָיו לֹא יָכֹל הַנָּבִיא לָנוּחַ וְלִשְׁקֹט מֵעֹצֶר יָגוֹן וְהִתְחִיל לְהִתְרוֹצֵץ אָנֶה וְאָנָה, כְּשֶׁסּוֹפְרוֹ כָּרוּךְ אַחֲרָיו עִם הַקְּלָף בְּיָדוֹ הָאַחַת וְהַקֻּלְמוּס בְּיָדוֹ הַשְּׁנִיָּה וְרוֹשֵׁם כָּל מוֹצָא פִּיו שֶׁל רַבּוֹ.

לְבַסּוֹף, כְּשֶׁגְּמַר הַנָּבִיא אֶת דְּבָרָיו, הוֹשִׁיט לוֹ תַּלְמִידוֹ אֶת הַמְּגִלָּה. הִתְבּוֹנֵן בָּהּ הַנָּבִיא וּמִיַּד נְטָלָהּ וּקְרָעָהּ לִקְרֻעִים. עָמַד תַּלְמִידוֹ בָּרוּךְ מִשְׁתָּאֶה וּמִשְׁתּוֹמֵם וְשָׁאַל:

״מַה פֵּשֶׁר הַדָּבָר? כְּלוּם שִׁנִּיתִי אוֹ שָׁגִיתִי?"

"לא״, עָנָהוּ הַנָּבִיא, ״אַתָּה לֹא שִׁנִּיתָ, אַךְ הָאֱלֹקִים עוֹד יְשַׁנֶּה אֶת הַמְּגִלָּה. הוּא יַהֲפֹךְ אֶת הַקִּינָה לְרִנָּה וְאֶת הָאֵיכָה שֶׁבַּקְּלָלָה לְאֵיכָה שֶׁבְּנֶחָמָה, וּכְלוּם יֵשׁ טַעַם לִפְתֹּחַ פֶּה לַשָּׂטָן וְלִכְתֹּב מְגִלָּה זוֹ עַל גַּבֵּי קְלָף, שֶׁתַּעֲמֹד לְיָמִים רַבִּים? קִינָה זוֹ כָּל יוֹם אֲיַחֵל לְבִטּוּלָהּ״.

מֵאָז הִקְפִּידוּ שֶׁלֹּא לִכְתֹּב מְגִלָּה זוֹ עַל קְלָף, וְרַבִּים וּשְׁלֵמִים נָהֲגוּ שֶׁלֹּא לָקַחַת עִמָּם אֶת ״אֵיכָה״ לְאַחַר קְרִיאָתָהּ בְּתִשְׁעָה בְּאָב הַבַּיְתָה, כִּי אִם מַשְׁאִירִים אוֹתָהּ בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ כְּהֶפְקֵר, כִּ״שְׁמוֹת״ לִגְנִיזָה…