פרשת בחוקותי – והתהלכתי בתוככם

הקראת כתבה
יום שישי י״ב אייר ה׳תשע״ו
אם בחוקותי תלכו – אין אם אלא לשון תחנונים, כלומר שהקב״ה מבקש ומתחנן ונותן כח לכל אחד ואחד מישראל שיהי׳ בחוקותי תלכו, שתהיו עמלים בתורה.

בס״ד. ש״פ בחוקותי, י״ט אייר ה׳תשמ״א

אם בחוקותי תלכו גו׳[1], ואיתא בגמרא[2] (הובא בדרושי רבותינו נשיאינו עה״פ[3]), אין אם אלא לשון תחנונים, כלומר שהקב״ה מבקש ומתחנן ונותן כח אל כאו״א מישראל שיהי׳ בחוקותי תלכו, שתהיו עמלים בתורה (כדאיתא בתורת כהנים, הובא בפרש״י[4]). ואת מצוותי תשמרו ועשיתם אותם, הוו עמלים בתורה, על מנת לשמור ולקיים. והנה אח״כ ממשיך בכתוב ונתתי גשמיכם בעתם גו׳, היינו, שהעמל בתורה מביא את הגשמים וכו׳. ויש לקשר זה עם ענין ל״ג בעומר, ע״פ המבואר בדרושי ל״ג בעומר[5], בביאור סיפור הזהר[6] דזימנא חדא הוי צריכה עלמא למטרא, אתו לקמי׳ דר׳ שמעון ר׳ ייסא ור׳ חזקי׳ ושאר חברייא, וע״י שדרש להם בפסוק הנה מה טוב ומה נעים גו׳ שזהו ענין היחוד דזו״נ, ואמר להם דהאי יומא אסתכלנא דיתהדר כולא למישרי אנפין באנפין, ואח״כ אמר[7] תנא בי״ג מכילן אתקשר קשרא דמהימנותא כו׳, והחברייא אמרו ג״כ דברי תורה ובעסק תורתם שיבחו מאוד את רשב״י, וע״י כל זה ירד מטר, ונתתי גשמיכם בעתם, ונתתי מטר ארצכם[8]. וצריך להבין, מהו ענין השבחים ששיבחו החברייא את רשב״י, ובפרט מה שמצינו במ״א ששיבחוהו בשבחים נפלאים, ועד שר׳ יהודה הוי קארי לי׳ שבת[9], דמכיון שכל תלמיד חכם נקרא שבת[10], מובן, דמה שר׳ יהודה קארי לר׳ שמעון שבת היינו שהוא בבחי׳ שבת שבתון[11], וגם אמרו[12] מאן פני האדון ה׳ דא רשב״י, וצריך להבין הענין בזה. וגם צריך להבין מהו שאמר רשב״י תורה ופעל ירידת המטר, והלא על המטר מצינו כמה תפילות ובקשות והיו גוזרים י״ג תעניות[13] (ע״ד י״ג המכילין הנ״ל), ועד שהי׳ מעשה רב בחוני המעגל[14] ועוד, שפעלו ירידת גשמים ע״י תפילה וכו׳, ומדוע פעל זה רשב״י ע״י אומרו דברי תורה מענין יחוד זו״נ כו׳.

אך הענין הוא, דהנה בהמשך פרשתנו כתיב והתהלכתי בתוככם[15], ומבואר במ״א[16] דמ״ש והתהלכתי מורה על ב׳ מיני הילוך, מלמעלה למטה ומלמטה למעלה. והנה כשם שהוא למעלה שיש ב׳ מיני הילוך, עד״ז הוא בעבודת האדם, וכמארז״ל[17] צדיקים דומים לבוראם, ועמך כולם צדיקים[18]. ויתירה מזו, דהענינים שלמעלה הם ע״י עבודת האדם. וכתורת הרב המגיד[19] על מאמר המשנה[20] דע מה למעלה ממך, שהענינים שלמעלה הם ממך, מן האדם למטה. ומכיון שאמרו רז״ל[21] במדה שאדם מודד בה מודדין לו, מובן, שההמשכה והאור מלמעלה הם לפי אופן הכלי שבהעבודה למטה. היינו, דאף שההמשכה מלמעלה היא למעלה ממדידה והגבלה, וגם העבודה מלמטה היא למעלה ממדידה והגבלה, מ״מ ההמשכה היא באותו קו של העבודה. וזהו גם מה שבעבודת האדם יש ב׳ אופני הילוך הנ״ל, וזהו ההפרש בין תפילה לתורה, שהתפילה היא מלמטה למעלה, סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה[22], והתורה היא מלמעלה למטה, וכמו שאומרים בהקדמה ללימוד התורה ונתן לנו את תורתו, תורה שלו, תורתו של הקב״ה, וכמ״ש[23] מן השמים השמיעך את קולו גו׳.

וזהו גם מה שממשיך בכתוב[24] ואולך אתכם קוממיות, ואמרו רז״ל בגמרא סנהדרין[25] ר׳ מאיר אומר מאתיים אמה כשתי קומות של אדם הראשון, ר׳ יהודה אומר מאה אמה כנגד היכל וכתליו שנאמר[26] אשר בנינו גו׳ תבנית היכל, ונתבאר במ״א[27] דענין שתי קומות הו״ע ב׳ מיני הילוך. וגם לדעת ר׳ יהודה קוממיות פירושו ב׳ קומות, אלא ששניהם נכללים במאה אמה, והיינו שבית המקדש השלישי (תבנית היכל) יהי׳ בבחי׳ קוממיות, ב׳ קומות, ב׳ מיני הילוך. והנה כתב הרמב״ם בפירוש המשניות[28] שהתועלת שיש בסיפור מדות בית המקדש השני במסכת מדות היא כי כשיבנה במהרה בימינו יש לשמור ולעשות התבנית ההוא. דמזה מובן, שבנין בית המקדש השלישי קשור להעבודה עתה, ובלשון התניא[29], שכל תכלית השלימות של ימות המשיח כו׳ תלוי במעשינו ועבודתינו כל זמן משך הגלות. ומזה מובן, דגילוי בחי׳ קוממיות לעתיד לבוא הוא ע״י העבודה עתה בב׳ אופני ההילוך, תורה ותפילה. וזהו גם מ״ש זאת התורה אדם[30], שהתורה נמשלה לאדם, וכשם שבאדם יש דם שהוא בבחי׳ רצוא ושוב, מטי ולא מטי, עד״ז בתורה[31], היינו בכללות עבודת האדם, יש ב׳ מיני הילוך הנ״ל.

ובזה יובן ההפרש בין רשב״י לחוני המעגל, דחוני המעגל פעל ירידת הגשמים ע״י התפילה, ורשב״י ע״י אמירת דברי תורה. דענין התפילה הוא מלמטה למעלה, והיינו שהוא קשור עם המטה, בבירא עמיקתא[32], ומשם עולה עד שמגיע לשמימה. ולפיכך לא היתה ירידת הגשמים אצל חוני המעגל כראוי, לפי שהעבודה מלמטה היא מן הקל אל הכבד. וזהו גם מה שעושים י״ג תעניות על הגשמים, וגם התעניות הן מן הקל אל הכבד, שלכן ג׳ הראשונים היו מתענים רק בימים ולא בלילות ובעשרה תעניות האחרונים היו מתענים גם בלילות. משא״כ רשב״י שפעל ירידת הגשמים ע״י התורה שענינה מלמעלה למטה, ולכן ירדו הגשמים מיד כראוי. וכמ״ש אם בחוקותי תלכו גו׳, דקאי על לימוד התורה כנ״ל, הנה אז ונתתי גשמיכם בעתם, שזה כולל את כל הברכות בענינים גשמיים, כמובן מפירוש הרמב״ן עה״פ.

ולהבין כל זה בפרטיות יותר יש להקדים החילוק בין תורה לתפילה, דיש בזה מה שאין בזה. דהנה מבואר במ״א שתורה היא בחי׳ חיי עולם ותפילה היא בחי׳ חיי שעה[33], היינו דתורה היא בחי׳ חיי עולם, עולם חי (אַ לעבעדיקער וועלט), וגם לשון נצחיות, לפי שהתורה ענינה המשכה מלמעלה. וכמבואר[34] בפירוש הפסוק[35] ואתה מרום לעולם הוי׳, שמה שנמשך לעולם (חיי עולם) הוא מבחי׳ מרום, רוממות עצמותו א״ס ב״ה. משא״כ התפילה היא בבחי׳ חיי שעה, לפי שענינה מלמטה למעלה. ולפיכך המשיך רשב״י ע״י תורה מה שממשיכים ע״י תפילה, כי חיי שעה נכללים בחיי עולם, ובלשון חז״ל[36] בכלל מאתיים מנה. וזהו גם הטעם למה שרשב״י וחביריו שתורתם אומנתם אין מפסיקין לתפילה, לפי שבכלל מאתיים מנה.

אמנם ישנה מעלה בתפילה על ענין התורה, דלכן גם רשב״י וחבריו לא היו פטורים מן הקריאת שמע[37], והוא לפי שיש מעלה בתפילה על תורה, וקריאת שמע היא נקודת ענין התפילה. והענין הוא, דהנה הפסוק הראשון דקריאת שמע (ואתחנן ו, ה) הוא שמע ישראל ה׳ אלקינו ה׳ אחד, וידוע הפירוש בתיבת אחד[38], שהקב״ה הוא אלופו של עולם (א׳), בז׳ רקיעים וארץ (ח׳), ובד׳ רוחות העולם (ד׳). והיינו[39] לא בחי׳ יחיד שאין זולתו אלא בחי׳ אחד, היינו שיש מציאות של ח׳ וד׳, מציאות של עולם, וע״י שמע ישראל, שמיעה לשון הבנה והתבוננות וגם לשון אסיפה וקיבוץ (כמו וישמע שאול את העם[40]), ממשיכים מבחי׳ ה׳ אלקינו ה׳ שיהי׳ אלופו של עולם נמשך בז׳ רקיעים וארץ ובד׳ רוחות העולם. וזו מעלה מיוחדת שיש בתפילה על תורה, שנמשך גם בעולם מלשון העלם והסתר[41], לקיים את תכלית הכוונה לעשות לו ית׳ דירה בתחתונים. וזהו גם הטעם למה שאמרו בירושלמי שבת בתחילתו[42] וכי לא הפסיק רשב״י לעשות סוכה ולעשות לולב, לפי שעיקר הכוונה הוא לעשות לו ית׳ דירה בתחתונים. וזהו ג״כ מה שבירושלמי נקט דוקא סוכה ולולב, כי סוכה הוא שעושים את הסכך מפסולת גורן ופסולת יקב, שעושים הסוכה מענינים תחתונים ועושין מהם דירה לו ית׳, וגם לולב הוא הגבוה שבד׳ המינים שענינם המשכת האחדות בעולם (כמבואר במ״א[43]). וזהו כל ענין ירידת הנשמה למטה, אני נבראתי לשמש את קוני[44], ויתירה מזו אני לא נבראתי אלא לשמש את קוני[45], כי נוח לו לאדם שלא נברא (עירובין יג, ב), וא״כ למה היתה הירידה, אלא לשמש את קוני, להיות ירידה צורך עלי׳, עד שהרוח תשוב אל האלקים אשר נתנה[46], שעי״ז נעשה העולם לדירה לו ית׳.

ובזה יובן גם מה שאמרו רז״ל[47] שתפילת אבא בנימין היתה שתהא תפילתי סמוכה למטתי, וכמבואר בלקו״ת פ׳ ברכה[48], שהוא מחמת מעלת התפילה על התורה. ואין זה שייך בעבודת כאו״א, אלא שאבא בנימין הי׳ מתפלל ע״ז. וכנפסק בשולחן ערוך[49] שבכאו״א צ״ל ילכו מחיל אל חיל (תהילים פד, ח), בתחילה לבית הכנסת ומבית הכנסת לבית המדרש[50] ואח״כ הנהג בהם מנהג דרך ארץ[51].

והנה ענין ירידת גשמים שפעל רשב״י, לא הי׳ מצד ענין התפילה מלמטה למעלה, מצד התחתון, אלא שהי׳ ע״י ענין התורה, שדיבר בענין יחוד זו״ן שלמעלה – שורש ענין הגשמים שלמטה, ועי״ז המשיך ירידת גשמים, וכנ״ל שחיי שעה נכללים בחיי עולם, בבחי׳ יש בכלל מאתיים מנה שעי״ז המשיך הגשמים למטה.

אמנם ענין השבחים ששיבחו החברייא לרשב״י הוא שהמשיכו מבחינה שלמעלה גם מהתורה. ויובן זה בהקדם מה שרשב״י יש בו ב׳ ענינים, בחי׳ רב ובחי׳ מלך. וע״ד המבואר בספר המצוות להצ״צ מצות מינוי מלך[52], שמשיח יש בו ב׳ בחינות, בחי׳ רב ובחי׳ מלך. בחי׳ רב הוא מה שמשיח ילמד תורה את העם כולו כמו רב לתלמידים, היינו שהוא בערך העם. ובחי׳ מלך הוא מה שהוא מרומם וגבוה מכל העם, ובפרט מלכא משיחא, ועבדי דוד מלך עליהם[53]. ועד״ז הוא ברשב״י, שיש בו בחי׳ רב, והוא מה שהשפיע תורה לחברייא שלו ועל ידם לכל ישראל, ויש בו גם ע״ד בחי׳ מלך, מה שהוא מרומם ומנושא לעצמו, וכמו שאמר[54] על עצמו ראיתי בני עלי׳ והם מועטים, אם[55] אחד הוא אני הוא [דמה שאמר כמה אופנים במספר הבני עלי׳, וסיים אם שנים הם אני ובני ואם אחד הוא אני הוא, הכוונה בזה היא[56] שיש כמה דרגות בבני עלי׳, והדרגא הכי נעלית היא אם אחד הוא אני הוא]. וכדי שיומשך גם מבחינה זו שבו, זהו ע״י השבחים. וכמבואר בתו״א בהוספות לפ׳ ויחי[57] שהשם ממשיך את העצם. דאף שעיקר השם הוא בשביל הזולת, שהרי אף שהשם מחבר את הנשמה והגוף, מ״מ עיקר ידיעת השם היא בשביל הזולת שיקרא אותו בהשם, ומ״מ השם מעורר את עצם הנפש. וכמו שרואים דכשהאדם מתעלף וקורין אותו בשמו הרי הוא מתעורר מהתעלפותו, גם כשרפואה אינה יכולה לעוררו, היינו דאף שענין הרפואה הוא למעלה מאכילה, שהרי מרפא אותו ממחלתו, ורפוא ירפא[58], מ״מ ענין השם הוא עוד למעלה יותר, בבחי׳ רפאני ה׳ וארפא[59], המשכת העצמות. וזהו ענין החברייא דרשב״י, דנוסף לזה שהיו ממוצעים להמשיך על ידם פנימיות התורה לכל ישראל, מבחי׳ רב שברשב״י, הנה ע״י השבחים המשיכו גם מבחי׳ מלך שבו, מפנימיותו. ויש לומר, שזהו ענין מאמר הזהר הידוע (ח״ג עג, א) דתלת קשרים מתקשרים זה בזה, ישראל באורייתא ואורייתא בקוב״ה, וכולהו סתים וגליא. דנוסף להפירוש שמגליא דאורייתא באים לסתים דאורייתא ומסתים דאורייתא לגליא דקוב״ה ואח״כ לסתים דקוב״ה, וכפשטות סדר לימוד התורה, שלומדים נגלה ואח״כ פנימיות, הנה נוסף לזה הרי ידוע הפירוש[60] שע״י סתים דאורייתא מתקשר הסתים שבישראל עם הסתים שבקוב״ה.

והנה הגם שגילוי פנימיות התורה ע״י רשב״י הוא בכל השנה, מ״מ עיקרו הוא בל״ג בעומר, דאז אמר[61] בחד קטירא אתקטרנא בי׳ כו׳. וכמבואר בסידור שער הל״ג בעומר ובאגה״ק סימן ז״ך וכ״ח שביום ההסתלקות נמשכים כל עניניו בגלוי, ופועל ישועות בקרב הארץ[62]. ומזה תובן ההוראה מל״ג בעומר, לעסוק בפנימיות התורה וכו׳. ואף כי מי ידמה לו ומי ישוה לו לרשב״י, הרי ידוע[63] שרשב״י הי׳ ניצוץ משה רבינו, וכמו שמבואר[64] גבי משה רבינו שיש ניצוץ שלו בכאו״א מישראל, עד שזה פועל על מעשיו כמ״ש[65] ועתה ישראל מה ה׳ אלקיך שואל מעמך גו׳ וממשיך שם בענין קיום המצוות בפועל, עד״ז הוא ברשב״י שיש ניצוץ שלו בכאו״א מישראל. ולכן אמר רשב״י[66] יכולני לפטור את העולם כולו מן הדין, לפי שהוא נמצא בכל העולם כולו וגם במקום שצריך לפטור ממדת הדין.

וע״י העבודה הנ״ל באים לקיום היעוד דאם בחוקותי תלכו גו׳ ואולך אתכם קוממיות, בקומה זקופה וביד רמה עוד בזמן הגלות, וכימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות[67] בגאולה האמיתית והשלימה ע״י משיח צדקנו[68].

מקורות והערות

 


[1]ריש פרשתנו (בחוקותי כו, ג).

[2]ע״ז ה, א.

[3]לקו״ת פרשתנו מה, א. אוה״ת פרשתנו (כרך ג) ע׳ תתקכא.

[4]עה״פ.

[5]סה״מ תרכ״ז ע׳ רסז ואילך. וראה גם מאמרי אדה״ז אתהלך – לאזניא ע׳ רי ואילך. אוה״ת ויקרא (הוספות) ע׳ רנד ואילך.

[6]ח״ג נט, ב.

[7]שם סב, א.

[8]עקב יא, יד.

[9]זח״ג קסד, ב.

[10]שם כט, א (וראה בהנסמן בס׳ שערי זהר למס׳ שבת קיט, א). וראה לקו״ש ח״א ע׳ 40.

[11]ראה לקו״ת יוה״כ סח, ד. ע, ב. ספר הליקוטים – דא״ח צ״צ ערך יוה״כ ע׳ תס-תסב.

[12]זח״ב לח, א. נתבאר במאמרי אדה״ז תקס״ד ע׳ קו. ד״ה ויצב שם מזבח תרל״ג (סה״מ תרל״ג ח״א ע׳ מח ואילך). תרמ״ד (סה״מ תרמ״ד (קה״ת, תשמ״ט) ע׳ רצא ואילך). תרנ״ה (סה״מ תרנ״ה ע׳ מט ואילך).

[13]תענית יב, ב.

[14]שם יט, א. כג, א.

[15]שם, יב.

[16]ד״ה והתהלכתי במאמרי אדה״ז הנחות הר״פ ע׳ קנז. תקס״ט ע׳ קלא. אוה״ת ויקרא (כרך ב) ע׳ תרמ ואילך. תשי״א (לעיל ע׳ רנז ואילך). תשל״ג (לעיל ע׳ רצה ואילך). תשל״ח (לעיל ע׳ שיא ואילך). וראה גם תו״א וישלח כג, ד. לקו״ת פ׳ ראה כו, א. אמרי בינה שער הק״ש פפ״ו (עב, סע״ג ואילך). ספפ״ח (עד, ב) ואילך. לקו״ש ח״ז ע׳ 200.

[17]במדב״ר פ״י, ה. ובכ״מ.

[18]ישעי׳ ס, כא.

[19]לקו״א (הוצאת קה״ת) סקצ״ח (נ, סע״ג). או״ת קיב, ב (בהוצאת קה״ת, תש״מ ואילך – סימן תפ). וראה גם צוואת הריב״ש (הוצאת קה״ת) סימן קמב (כח, א). סה״ש תש״ג ע׳ 12. תש״ד ע׳ 23. ״היום יום״ יג אייר.

[20]אבות פ״ב מ״א.

[21]סוטה ח, ב (במשנה).

[22]ויצא כח, יב. זהר ח״א רסו, ב. ח״ג שו, ב. תקו״ז תיקון מה (פג, א).

[23]ואתחנן ד, לו.

[24]פרשתנו שם, יג.

[25]ק, א. ב״ב עה, א.

[26]תהלים קמד, יב.

[27]לקו״ש שם ע׳ 198 ואילך.

[28]בהקדמה. הובא ונתבאר בתויו״ט בפתיחתא למס׳ מדות.

[29]רפל״ז.

[30]חוקת יט, יד. וראה זח״ג כט, ב. תקו״ז תכ״א (סג, א).

[31]ראה לקו״ת במדבר יג, ב. ועוד.

[32]ראה חגיגה ה, ב.

[33]שבת י, א (וראה סידור (עם דא״ח) עה, א. אוה״ת דרושים לשבת שובה ע׳ א׳תקמז ואילך. ועוד). וראה ד״ה נשא את ראש שנה זו (סה״מ במדבר ח״א ס״ע קכא).

[34]אוה״ת קדושים ס״ע קח-קט. ואתחנן ע׳ עג. וראה מאמרי אדהאמ״צ דברים ח״א ע׳ קמ. ועוד.

[35]תהלים צב, ט.

[36]ב״ק עד, א. ב״ב מא, ב. סנהדרין לא, א.

[37]שבת יא, א.

[38]סמ״ק – הובא בב״י או״ח סס״א (ד״ה כתב בסמ״ק). שו״ע (ודאדה״ז) שם ס״ו. וראה לקו״ת תזריע כג, ג. לקו״ש חי״א ע׳ 11. ובכ״מ. וראה ברכות יג, ב.

[39]ראה תו״א וארא נה, ב. מאמרי אדה״ז תקס״ב ח״א ע׳ רמט. אמרי בינה שער הק״ש ס״ח (כ, א) ואילך. סהמ״צ להצ״צ קכד, א. לקו״ש חי״א ע׳ 11. חי״ד ע׳ 23.

[40]שמואל-א כג, ח. וראה גם תו״א מג״א צו, ג. לקו״ת שלח מ, ד. ואתחנן יא, ב. נצבים מד, סע״א. האזינו עב, ב. ובכ״מ.

[41]ראה לקו״ת במדבר ה, סע״ג (מקה״ר פ״ג, יא). שלח לז, ד. שבת שובה סד, ב. ביאוה״ז להצ״צ ח״א ע׳ שנה (מפסחים נ, א). סה״מ ה׳ש״ת ע׳ 160 ואילך. וראה גם תקו״ז תמ״ב. ובכ״מ.

[42]פ״א סוף ה״ב.

[43]ראה המשך וככה תרל״ז (קה״ת, תשע״ג) פפ״ז (ס״ע קד). פצ״ג (ע׳ קי). סה״מ סוכות-שמח״ת ע׳ רד. ובכ״מ.

[44]משנה וברייתא סוף קידושין.

[45]כ״ה גירסת הש״ס כת״י (אוסף כתבי-היד של תלמוד הבבלי, ירושלים תשכ״ד). וכן הובא במלאכת שלמה למשנה שם. וראה גם יל״ש ירמי׳ רמז רעו.

[46]קהלת יב, ז. וראה לקו״ת ר״פ האזינו.

[47]ברכות ה, ב.

[48]צו, ב.

[49]אדה״ז – או״ח סי׳ קנה-ו.

[50]ברכות ומו״ק בסופן.

[51]ברכות לה, ב.

[52]קי, ב ואילך.

[53]יחזקאל לז, כד.

[54]סוכה מה, ב.

[55]זח״א רנה, א. ז״ח וירא (כו, ג).

[56]ראה לקו״ש ח״ד ע׳ 1235 ואילך.

[57]קב, א. וראה סה״מ תש״ב ע׳ 73. תש״ט ס״ע יז ואילך. סה״מ ראש השנה ע׳ קי. וש״נ.

[58]ל׳ הכתוב – משפטים כא, יט.

[59]ירמי׳ יז, יד (הפטרת פ׳ בחוקותי).

[60]לקו״ת ויקרא ה, ג. נצבים מו, א. אגרות-קודש אדמו״ר מהוריי״צ ח״ג ע׳ תקלה. ועוד.

[61]זהר שם רפח, א.

[62]תהלים עד, יב.

[63]סידור (עם דא״ח) שם שז, א. לקו״ש ח״ז ע׳ 337. וש״נ.

[64]תניא רפמ״ב.

[65]עקב י, יב.

[66]סוכה מה, ב.

[67]מיכה ז, טו.

[68]חסר קצת. המו״ל. בברכת הגאולה האמיתית והשלימה ו"דידן נצח" וקיץ בריא,ישראל גרנובטר – בית משיח 770

 

פרסום תגובה חדשה

test email