פרשת האזינו – תוכן הפרשה

יום רביעי ט״ז כסלו ה׳תשפ״א
הקדוש ברוך הוא מצווה על משה לכתוב שירה שתהיה לאות ולזיכרון לבני ישראל, שירה שתוכנה הוא ברית עולם בין השם לישראל, להזכיר להם הן את הבטחות הקדוש ברוך הוא לעמו אם יקיימו מצוותיו והן אזהרות על עונשי הגלות אם לא ישמרו מצוותיו.
מאת שולמית שמידע
תניא (7)

פְּתִיחָה לְשִׁירַת הַאֲזִינוּ

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּסִיּוּם הַפָּרָשָׁה הַקּוֹדֶמֶת פָּרָשַׁת וַיֵּלֶךְ, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְצַוֶּה עַל מֹשֶׁה לִכְתֹּב שִׁירָה שֶׁתִּהְיֶה לְאוֹת וְלַזִּכָּרוֹן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל, שִׁירָה שֶׁתָּכְנָהּ הוּא בְּרִית עוֹלָם בֵּין הַשֵּׁם לְיִשְׂרָאֵל, לְהַזְכִּיר לָהֶם הֵן אֶת הַבְטָחוֹת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְעַמּוֹ אִם יְקַיְּמוּ מִצְווֹתָיו וְהֵן אַזְהָרוֹתָיו עַל עָנְשֵׁי הַגָּלוּת אִם לֹא יִשְׁמְרוּ מִצְווֹתָיו.

מִפְּנֵי גֹּדֶל חֲשִׁיבוּת בְּרִית זוֹ וּלְחִזּוּק הָאַזְהָרוֹת פּוֹתֵחַ מֹשֶׁה רַבֵּנוּ אֶת הַשִּׁירָה בִּקְרִיאָה לַשָּׁמַיִם וְלָאָרֶץ שֶׁיִּשְׁמְעוּ אֶת דְּבָרָיו וְיִתְּנוּ שֶׁבַח לְהַשֵּׁם וִישַׁמְּשׁוּ עֵדִים נִצְחִיִּים לְדִבְרֵי הַבְּרִית.

 

מַעֲשֵׂי הַשֵּׁם יְשָׁרִים וְנֶאֱמָנִים

כַּאֲשֶׁר עַם יִשְׂרָאֵל חוֹטֵא הוּא נֶעֱנַשׁ. לָכֵן אִם רָאִינוּ שֶׁנֶּעֶנְשׁוּ יִשְׂרָאֵל בְּיָדוּעַ שֶׁחָטְאוּ קֹדֶם לָכֵן. שֶׁהֲרֵי כָּל מַעֲשֵׂי הַשֵּׁם יְשָׁרִים וְנֶאֱמָנִים בְּתַכְלִית. וּשְׁטוּת גְּדוֹלָה הִיא לִהְיוֹת כְּפוּי טוֹבָה לְהִתְנַהֵג כָּךְ עִם אָבִינוּ בּוֹרְאֵנוּ, שֶׁהִתְקִין לָנוּ סְדָרִים טוֹבִים לְחַיּוֹתֵנוּ וּלְטוֹבָתֵנוּ.

 

תֵּאוּר חַסְדֵי הַשֵּׁם לְיִשְׂרָאֵל מֵרֵאשִׁית הֱיוֹתוֹ לָעָם

בְּדִבְרֵי הַשִּׁירָה מְהַלֵּל מֹשֶׁה אֶת הַשֵּׁם וּמְתָאֵר אֶת יַחֲסוֹ הַמְּיֻחָד לְעַם יִשְׂרָאֵל שֶׁבָּחַר בּוֹ מִכָּל הָעַמִּים. וּמִשֶּׁקִּבֵּל עָלָיו עַם יִשְׂרָאֵל אֶת מַלְכוּתוֹ הִנְהִיגָם בַּמִּדְבָּר וְהוֹלִיכָם בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ וְלֹא עַל יְדֵי שְׁלִיחֵי הַטֶּבַע, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁנִּפְרְצוּ דַּרְכֵי הַטֶּבַע וְלֹא הִפְרִיעוּ לָהֶם בְּדַרְכָּם. וּמֵהַמִּדְבָּר הוֹלִיכָם לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הַגְּבוֹהָה מִכָּל הָאֲרָצוֹת, וְהַנִּבְחֶרֶת מִכֻּלָּן. אֶרֶץ שֶׁקַּלָּה לְהוֹצִיא פֵּרוֹת, וּשְׂדוֹתֶיהָ מְנִיבוֹת פֵּרוֹת רַבִּים. אֶרֶץ בָּהּ מְקַבְּלִים דְּבַשׁ תְּמָרִים בְּלִי טִרְחָה מִדְּקָלִים הַגְּדֵלִים בְּאַדְמַת סְלָעִים, וְשֶׁמֶן מִזֵּיתִים הַגְּדֵלִים בִּמְקוֹם הַצּוּרִים. וְלֹא דַּי בָּזֶה אֶלָּא שֶׁאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אֶרֶץ מִרְעֶה הַמְּגַדֶּלֶת גַּם צֹאן וּבָקָר הַמְּנִיבִים חֶמְאָה וְחָלָב נוֹסָף עַל חֵלֶב וְשֻׁמָּן, וְאֵיךְ לֹא יַיִן מְשֻׁבָּח (חֶמֶר), שֶׁצִּבְעוֹ אָדֹם כְּדָם מִשֶּׁפַע הָעֲנָבִים שֶׁיֵּשׁ בָּאָרֶץ.

 

וַיִּשְׁמַן יְשֻׁרוּן וַיִּבְעָט – עַם יִשְׂרָאֵל מָרְדוּ בְּהָשֵׁם דַּוְקָא בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מֵרֹב טוֹבָה

לְאַחַר שֶׁעָבַר עַם יִשְׂרָאֵל אֶת הַמִּדְבָּר בְּדַרְכּוֹ לָאָרֶץ וְנִכְנַס לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל – אֶרֶץ טוֹבָה וּרְחָבָה דְּשֵׁנָה וּפוֹרִיָּה – מֵרֹב טוֹבָה וּמִתּוֹךְ קַלּוּת דַּעַת וְקַלּוּת רֹאשׁ, שָׁכְחוּ אֶת אֲשֶׁר עֲלֵיהֶם לִזְכֹּר! הֵפֵרוּ אֶת הַבְּרִית וְהִסִּיחוּ דַּעְתָּם מִמִּי שֶׁנָּתַן לָהֶם אֶת כָּל הַטּוֹב הַזֶּה וּמָרְדוּ בּוֹ! מִתּוֹךְ דִּמְיוֹנוֹת שָׁוְא עָבְדוּ עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁאֵין בָּהּ מַמָּשׁ, עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁאַף הַגּוֹיִים לֹא הָיוּ רְגִילִים בָּהּ וַאֲבוֹתֵיהֶם לֹא הִכִּירוּהָ, עַד שֶׁהִכְעִיסוּ אֶת בּוֹרְאָם אֲבִיהֶם מוֹלִידָם, שֶׁעָשָׂה אוֹתָם לְעַם, וְהִתִּישׁוּהוּ כִּבְיָכוֹל.

 

הָעֹנֶשׁ עַל מֵפֵרֵי הַבְּרִית

הֲפָרַת הַבְּרִית מִצַּד עַם יִשְׂרָאֵל מְעוֹרֶרֶת אֶת קִנְאַת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְאֶת חֲמָתוֹ, וְהוּא מַעֲנִישׁ אֶת הַחוֹטְאִים וּמְכַלֶּה בָּהֶם אֶת חִצָּיו, וּמַסְתִּיר פָּנָיו מֵהֶם, וּבְאֵין הַשְׁגָּחָה הֵם נִמְסָרִים לְאוֹיְבֵיהֶם הַנִּלְחָמִים בָּהֶם בְּחֶרֶב. גַּם חַיּוֹת טֶרֶף כּוֹלֵל נְחָשִׁים פּוֹגְעִים בָּהֶם, וּמִפְּאַת הַבַּצֹּרֶת הֵם גַּם כָּלִים בְּרָעָב. בְּמַצָּב נּוֹרָא זֶה שֶׁהַחֶרֶב פּוֹגַעַת בְּלוֹחֲמִים שֶׁבַּחוּץ, וְהַנִּמְלָטִים מִפְּנֵי הַחֶרֶב שֶׁנִּשְׁאֲרוּ בַּבַּיִת – אֵימָה מַבְעִיתָה אוֹתָם, וְהֵם מֵתִים מִן הַדֶּבֶר וְהָרָעָב – הָאָרֶץ נֶחֱרֶבֶת.

 

לְאַחַר הָעֹנֶשׁ – רַחֲמֵי הַשֵּׁם עַל עַמּוֹ

הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ אוֹהֵב אֶת עַמּוֹ וְאֵינוֹ נוֹטֵשׁ אוֹתוֹ לַמְרוֹת חֲטָאָיו, וְאַף שֶׁהֶעֱנִישׁוֹ וּמְסָרוֹ בִּידֵי אוֹיְבָיו, אֵינוֹ מֵבִיא עָלָיו כְּלָיָה. הוּא עוֹצֵר אֶת חֲמָתוֹ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְהַלְּלוּ אוֹיְבֵי יִשְׂרָאֵל וְיִתְלוּ אֶת חֻרְבַּן עַם יִשְׂרָאֵל הַשְּׂנוּאִים עֲלֵיהֶם בְּכוֹחוֹת עַצְמָם, מִבְּלִי לְהוֹדוֹת שֶׁזֶּה רַק בְּכוֹחַ הַשֵּׁם וּבִרְצוֹנוֹ! שֶׁהֲרֵי זֶהוּ חִלּוּל הַשֵּׁם! וַהֲלֹא כְּמוֹ שֶׁהַשֵּׁם מָסַר עַמּוֹ בִּידֵי אוֹיְבֵיהֶם, כָּךְ יָכוֹל לְהַצִּילָם בְּדֶרֶךְ שֶׁמֵּעַל הַטֶּבַע. לָכֵן עָתִיד הַשֵּׁם לִנְקֹם בְּכָל עוֹשֵׂי הָרַע לְיִשְׂרָאֵל וּלְהַעֲנִישָׁם, כִּי פָּעֲלוּ רַק מִשִּׂנְאָתָם לְיִשְׂרָאֵל.

 

הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יַצִּיל אֶת עַמּוֹ מִיָּד שׂוֹנְאָיו וְיַעֲנִישֵׁם

לְאַחַר הָעֹנֶשׁ הַקָּשֶׁה עַל יִשְׂרָאֵל, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רוֹאֶה שֶׁכָּלָה כּוֹחָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל, וְאָז הוּא תּוֹהֶה וּמִתְחָרֵט עַל חֻמְרַת הָעֹנֶשׁ שֶׁהֵטִיל עַל עַמּוֹ וְהוּא בָּא לְפַיֵּס אוֹתָם. הוּא מְעוֹרֵר אֶת תְּשׂוּמֶת לִבָּם שֶׁהָעֲבוֹדָה הַזָּרָה לֹא הוֹעִילָה לָהֶם כִּי הַשֵּׁם הוּא הָא-ל הַיָּחִיד שֶׁבְּיָדוֹ לְהָמִית וּלְהַחֲיוֹת לִמְחֹץ וּלְרַפֵּא וְאֵין מִי שֶׁיְּעַכֵּב בַּעֲדוֹ. וְהוּא נִשְׁבַּע וּמַבְטִיחַ לְהַנִּיחַ אֶת מִדַּת הָרַחֲמִים עַל אוֹיְבֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁהֵרֵעוּ לְעַם יִשְׂרָאֵל וְלֶאֱחֹז בְּמִדַּת הַדִּין לְהִפָּרַע מֵהֶם. וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁהוּא מַּבְטִיחַ שֶׁלְּבַסּוֹף יַגִּיעוּ אֻמּוֹת הָעוֹלָם לְהַכָּרָה בְּמַעֲלָתָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל עַד שֶׁיָּבוֹאוּ לָשִׁיר לִכְבוֹד עַם הַשֵּׁם, יָבוֹאוּ לְהַלֵּל אוֹתָם, לְשַׁמְּחָם וּלְהַרְנִינָם. וּבָזֶה יְכֻפַּר לָאָרֶץ וּלְעַם יִשְׂרָאֵל. כְּלוֹמַר, הַשֵּׁם יְרַצֶּה אֶת עַמּוֹ, וְכַאֲשֶׁר יִשְׂרָאֵל מִתְנַחֲמִים מִתְנַחֶמֶת אַרְצוֹ.

 

קְרִיאַת הַשִּׁירָה לִפְנֵי הָעָם וְאַזְהָרָתוֹ שֶׁל מֹשֶׁה

בְּמַעֲמַד הַפְּרֵדָה שֶׁל מֹשֶׁה מֵעַמּוֹ הוּא קוֹרֵא לִפְנֵיהֶם אֶת שִׁירַת הַאֲזִינוּ. שִׁירָה זוֹ שֶׁיֵּשׁ בָּהּ תּוֹכֵחָה מָסַר מֹשֶׁה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל יַחַד עִם יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן, שֶׁהֲרֵי הָיְתָה זוֹ שַׁבָּת דְּיוֹזוּגֵי – הַיּוֹם הָאַחֲרוֹן בְּחַיֵּי מֹשֶׁה, בּוֹ שִׁמְּשׁוּ מֹשֶׁה וִיהוֹשֻׁעַ מַנְהִיגִים, וְנִטְּלָה רְשׁוּת מִזֶּה וְנִתְּנָה לָזֶה.

מֹשֶׁה נוֹתֵן לְעַם יִשְׂרָאֵל בְּשִׁירָה זוֹ אֶת כָּל הוֹרָאוֹתָיו וְאַזְהָרוֹתָיו וּמְצַוֶּה שֶׁיִּמְסְרוּ אוֹתָהּ לְדוֹרוֹת וּמַסְבִּיר לָהֶם שֶׁאִם יִשְׁמְרוּ עַל הַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת, יַאֲרִיכוּ יָמִים בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, הָאָרֶץ הַמֻּבְטַחַת.

 

מֹשֶׁה עוֹלֶה עַל הַר נְבוֹ לִרְאוֹת אֶת הָאָרֶץ

מֹשֶׁה רַבֵּנוּ מְסַיֵּם לְהַזְהִיר אֶת עַם יִשְׂרָאֵל וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְצַוֶּה אוֹתוֹ לַעֲלוֹת לְהַר נְבוֹ וְלִצְפּוֹת מִשָּׁם עַל כָּל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, מֵאַחַר שֶׁלֹּא הֻרְשָׁה לְהִכָּנֵס לְתוֹכָהּ. מֹשֶׁה זוֹכֶה לַמִּיתָה שֶׁנִּתְאַוָּה לָהּ דֻּגְמַת מִיתַת אַהֲרֹן אָחִיו. שְׁנֵיהֶם לֹא זָכוּ לְהִכָּנֵס לָאָרֶץ בִּגְלַל חֵטְא מֵי מְרִיבָה, מִכֵּיוָן שֶׁהִכּוּ עַל הַסֶּלַע כְּדֵי לְהוֹצִיא מִמֶּנּוּ מַיִם, בִּמְקוֹם לְדַבֵּר עִם הַסֶּלַע כְּפִי שֶׁנִּצְטַוּוּ.

 

 

פרסום תגובה חדשה

test email