האם בריאת העולם נסתיימה בששת ימי בראשית?

טרם נרגענו מההתפעלות על בריאת השמים והארץ ב"פרשת בראשית".
אומר לנו הנביא ישעי' בהפטרת שבת "פרשת נח" שאין זה סוף הסיפור…
באחרית הימים (בימים העומדים בפתח) יהיו "שמים חדשים וארץ חדשה" –
"כי כאשר השמים החדשים והארץ החדשה אשר אני עושה…
כן יעמוד זרעכם ושמכם" (ישעי' סו כב).
היינו, לעתיד לבוא יהיה חידוש גדול במצב השמים והארץ.
וכל זה יהיה השכר על מעשינו ועבודתנו.

הקב"ה נטע בנו כוחות עצומים

לכאורה, מה כבר בכוחנו לעשות על ידי עבודתנו,
והרי אפילו בעבודה הנעלית ביותר של הצדיקים הגמורים שבינינו,
מה כבר נוכל לפעול?…
וכמו שאומר הנביא ישעי': "איזה בית אשר תבנו לי ואיזה מקום מנוחתי?"
אלא שהקב"ה שהוא רב חסד נאמן לשלם שכר לקבלת עול של "עני ונכה רוח",
שרצונו ופעולתו לקבל את מלכות ה', דבר המתאים לרצון ה' – "שתמליכוני עליכם".
"אין מלך בלא עם", והקב"ה חפץ למלוך על ידי עניים ונכי רוח דוקא,
ש"מלכותו ברצון קיבלו עליהם";
עד שהם פועלים את הרצון העליון המוחלט להתנשאות עצמותו יתברך.
וכדי שיהיה לזה קיום וקביעות (דוגמת "בית ונחלה") אנו מקיימים תורה ומצוות,
המסייעים להגיע את המנוחה ואל הנחלה.

השמים כסאי והארץ הדום רגלי

אור אין סוף הוא למעלה עד אין קץ ולמטה מטה עד אין תכלית…
שני קצוות שמהם יש יניקה לחיצונים.
מלמעלה מעלה – שם כביכול מעשי התחתונים אינם נוגעים כלל,
עד ששם קטן וגדול הכל בהשוואה! וכולם יכולים לקבל את השפע,
דוגמת ארמון המלך שבו שממית מטפסת ואין זה מפריע למלך –
("שממית בידים תתפס והיא בהיכלי מלך").
כמו כן, למטה מטה במקום האור המצומצם ביותר יש אפשרות יניקה לחיצונים,
שם הקליפות מקבלות רק מבחינה חיצונית ומבחינת אחוריים.

בכל זאת, אנו זקוקים למחיצה שתמנע את יניקת החיצונים.
צריך חרב פיפיות – חרב בעלת שתי פיות,
כדי שלא לתת יניקה לקליפות לא מלמעלה, שלפניו הכל שוה,
ולא למטה ששם יכולים החיצונים לקבל מבחינת אחוריים וחיצוניות ההשפעה.

לכן הקב"ה, כביכול, משפיל ראשו מלמעלה ומרים רגליו מלמטה –
ובלשון הנביא: "השמים כסאי והארץ הדום רגלי".
אלא שהכל תלוי במעשינו ועבודתנו,
שבעבודתנו אנו ממשיכים מעצמותו ומהותו ית' – המשכה!
וגם מעלים את כל ענייני העולם למעלה – העלאה!

אם כן, צריך שתהיה השפלה של השמים – שהשמים ייהפכו לכסא של הקב"ה.
וכמו באדם כשיושב על כסא, נשפלת קומתו וראשו נמצא במקום נמוך יותר,
כך הקב"ה השפיל, כביכול, את ראשו על ידי שברא עולם,
שהרי עיקר האלוקות אינו בזה שברא את העולמות…
אך עבורנו בריאת העולם היא גדולתו של הקב"ה!…
"ובמקום גדולתו אתה מוצא ענוותנותו", שבשביל לברוא עולם השפיל קומתו.
וכמו שלכל מידות ה' יתברך אין גבול, כך אין קץ לענוותנותו,
שדוקא על ידי השפלתו ללא שיעור נעשה גדולתו – מעשה בראשית!
זוהי משמעות "השמים כסאי".

וההשפלה היא מטה מטה עד אין קץ בצמצום עצום ביותר,
עד שיתכן התלבשות גם בקליפות (בשבעים השרים של אומות העולם) להחיותם,
לכן צריך להיות "והארץ הדום רגלי".
"הדום" הוא "שרפרף" שעליו מניחים את הרגלים כדי להגביהם מעל גבי הארץ,
והקב"ה על ידי מעשינו ועבודתנו מגביה רגליו כדי שלא תהיה יניקה לקליפות.

תכלית הבריאה בשביל ישראל ובשביל התורה

ה' ברא את העולם "בראשית" – בשביל ב' "ראשית".
בשביל ישראל שנקראו "ראשית תבואתו", ובשביל התורה שנקראת "ראשית דרכו".
לכן גם בתורה יש ההמשכה של "כסאי" מחד, היא התורה שבכתב,
וכנמשכת למטה עד ל"הדום רגלי", עד לשרפרף המעלה את הרגל מאידך,
מתגלה התורה שבעל פה המתלבשת בטענות של שקר;
ועוד שתורה בכללותה היא המשכה מלמעלה למטה ("כסאי"),
ומצוות עניינם לברר ולזכך את העולם על כל ענייניו הגשמיים
ולהעלותו מלמעלה למטה ("הדום").
והעיקר, שעם ישראל על כל דרגותיו החל מישראל (אותיות: לי ראש) מחד ("כסאי"),
עד יעקב (אותיות: י' עקב) מאידך ("הדום"),
בלמדם תורה ובקיימם מצוות משפיעים השפעה גדולה בשמים ממעל,
ומחברים בין בורא לנברא.
כי ישראל הם למעלה מן התורה, מחשבתן של ישראל קדמה לכל דבר,
וכפי שהתורה עצמה מעידה: "דבר אל בני ישראל", "צו את בני ישראל".

בסופה של העבודה נגיע אל המנוחה ואל הנחלה

התכלית היא הגאולה האמיתית והשלימה בבית המקדש השלישי –
"איזה בית אשר תבנו לי ואיזה מקום מנוחתי".
עד שנגיע "ליום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים".
אז יתגלו לנו סוד טעמי התורה ומסתר צפונותיה.
גילוי התורה לעתיד לבוא יהיה באין ערוך לגילויה עתה,
עד ש"התורה של היום היא הבל לגבי תורתו של משיח" (קוהלת רבה רפ"ב, וספ"א).

למה ירדו נשמותיהם של עם ישראל לעולם?

לכאורה, נשמות ישראל קודם ירידתן לעולם הזה היו במקום נעלה ביותר.
"ישראל מושרשים למעלה מהרצון המוחלט", "ישראל עלו במחשבה",
"עם המלך ישבו שם";
שהרי "במי נמלך?… בנשמותיהם של צדיקים!" "ועמך כולם צדיקים!"
אז למה ירדו נשמותיהן לעולם הזה?
אין זו אלא ירידה צורך עליה.
שאם כל ההמשכות עכשיו הן עד ל"חיצוניות עתיק",
הרי שלעתיד לבוא יגיעו ל"פנימיות עתיק".

נשמות ישראל יהיו למעלה מהנשמות של עכשיו.
אמנם על ידי עונת תלמידי חכמים מערב שבת לערב שבת נמשכות נשמות חדשות,
(לא נשמות מגולגלות מגלגולים קודמים),
אולם לעתיד לבוא יהיו נשמות חדשות ממש,
נשמות שלא נכללו אפילו בנשמת אדם הראשון.
שלכן הנביא אומר: "כי כאשר השמים החדשים והארץ החדשה אשר אני עושה…
כן יעמוד זרעכם ושמכם" (ישעי' סו כב).
כמו שהשמים והארץ יהיו חדשים כן הנשמות יהיו אז נשמות חדשות ממש.

כל החידושים שלעתיד לבוא טמונים בבריאה בהעלם ויתגלו לעתיד לבוא

כשם שההכנה לקבלת "תורתו של משיח" היתה במעמד הר סיני,
וההכנה ל"שמים חדשים וארץ חדשה" היה בבריאת העולם,
כך גם "זרעכם ושמכם" הם ההכנה לשכר הגדול שיהיה לעתיד לבוא.

את ההכנה לקבלת תורתו של משיח עשינו בהכנה למעמד הר סיני,
עת ספרנו קודם מתן תורה ארבעים ותשעה יום בהם עשינו תיקון המידות,
עד שהגענו למצב של "ויחן שם ישראל נגד ההר" – אחדות מושלמת!
כבר אז עשינו מעין והכנה לקבלת תורתו של משיח שיהיה לעתיד לבוא,
כי מתן תורה היה פעם אחת ולא יחזור שנית.

כך גם בבריאת שמים וארץ ניתנה בהם חיות רבה
מעין ודוגמה למה שיהיה בהם לעתיד לבוא!
החידוש הגדול שיהיה בהם כבר טבוע בהם בהעלם ולעתיד לבוא יתגלה.
לכן גם עכשיו הם מעין ודוגמה למה שיהיה לעתיד לבוא.

וכמו כן "זרעכם ושמכם" יעמדו לעתיד לבוא.
"שמכם" הוא הקבלת עול, ו"זרעכם" הוא התורה ומצוות.
ש"אין מקרא יוצא מידי פשוטו!"
מצד מעלת הגוף יעמדו "זרעכם ושמכם",
וכפסק הקבלה והחסידות שקבלת השכר לעתיד לבוא תהיה לנשמות בגופים דוקא.

ואל יהיה הדבר קל בעינינו!…
רק בתחתונים המלובשים בגוף יש כח לברר!
ואילו העליונים אין בכוחם לברר (ראה אגרת הקודש סכ"ו).
לכן באים העליונים לשמוע חידושי תורה מהתחתונים ("חברים מקשיבים לקולך").
ומאחר שבמעשינו ועבודתנו עכשיו אנו מבררים ומזככים את העולם,
ומכינים את העולם לגילוי ה' בעולם על ידי שעושים לו דירה בתחתונים,
הרי שזה עניין נפלא יותר מעניין "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות" שלעתיד לבוא.

תכלית השלימות לעתיד לבוא

ואכן, תכלית השלימות לעתיד לבוא תלויה במעשינו ועבודתנו במשך שית אלפי שנין,
ובמיוחד בזמן הגלות ובפרט בעקבתא דמשיחא;
ואין המלאכה נקראת אלא על שם גומרה!
אלא שאין זה באופן של "עילה ועלול", "מידה כנגד מידה",
התעוררות מלמטה המשפיעה התעוררות מלמעלה;
כי אם באופן של "קוב"ה שריא באתר שלים" –
התעוררות מלמעלה שלא בערך להתעוררות מלמטה.
לאחר שפועלים את ה"אתר שלים" נמשך ממילא "קוב"ה שריא".

טיפ!.. יש דרך ישרה וקלה להשלמת העבודה!… עבודת השמחה!…

ידוע שכל הגילויים של "לעתיד לבוא" הם על ידי מעשינו ועבודתנו עכשיו,
אולם לדאבונינו אנו יודעים כמה חסרים אנו בעבודה…
אז הרבי נותן לנו "טיפ סודי" קצר וקולע – לשמוח!!!…

אם כן, לא נותר לנו אלא לשמוח בשמחה של מצוה!…
והרי שמחה פורצת את כל הגדרים, עד שאנו נקראים "מקדשי שמך!"…
וממשיכים מ"אתה קדוש" שבעצמות ה' ית' ב"שמך קדוש" שנמשך מהרצון המוחלט.
אל נשכח שאנו מושרשים למעלה מהרצון המוחלט ויכולים להמשיך את זה למטה,
אנו רשאים יכולים ומצווים לעשות לה' ית' דירה בתחתונים,
עד שיקויים בנו "באתי לגני אחותי כלה!"
והרי כבר היה לעולמים ש"עיקר שכינה בתחתונים היתה!"
ומובטחים אנו שעיקר שכינה תחזור לתחתונים וגילוי עצמות ה' ית' יהיה כאן למטה,
שאז העבודה תהיה רק בבחינת "שוב" ולא בבחינת "רצוא" – ("נפלה לא תוסיף קום").

אז הבה נקיים תורה ומצוות בשמחה גדולה, שמחה שתפרוץ את כל הגדרים,
עד לביאת משיח צדקנו שיבוא ויוליכנו קוממיות לארצנו,
בגאולה האמיתית והשלימה בקרוב ממש.

(על פי מאמר הרבי ש"פ נח תשל"ד)