השועל והכרם

יום שני י״ג אלול ה׳תשע״ג
מָשָׁל זֶה מְלַמֵּד אוֹתָנוּ גַּם שֶׁצָּרִיךְ לַחְשֹׁב לִפְנֵי כָּל פְּעֻלָּה שֶׁעוֹשִׂים בַּחַיִּים. צָרִיךְ לְהִתְבּוֹנֵן מַהִי הַתַּכְלִית שֶׁל הַמַּעֲשֶׂה אָנוּ עוֹמְדִים לַעֲשׂוֹת, וְהַאִם כְּדַאי לַעֲשׂוֹת אוֹתוֹ, כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּהְיֶה עֲבוֹדָה לְשָׁוְא וּבְרָכָה לְבַטָּלָה.
מאת שולמית שמידע
חיות ליד הבריכה

 

שׁוּעָל אֶחָד מָצָא כֶּרֶם שֶׁהָיָה גָּדוּר מִכָּל צְדָדָיו וּמִכָּל פִּנּוֹתָיו. וְהָיָה שָׁם חֹר אֶחָד וְרָצָה לְהִכָּנֵס בּוֹ וְלֹא יָכֹל.

 

מֶה עָשָׂה? צָם שְׁלוֹשָׁה יָמִים עַד שֶׁרָזָה וְהָיָה חַלָּשׁ מְאוֹד. וְנִכְנַס בְּאוֹתוֹ הַחֹר וְאָכַל הַרְבֵּה עֲנָבִים עַד שֶׁנַּעֲשָׂה שָּׁמֵן מְאוֹד. רָצָה לָצֵאת וְלֹא יָכֹל לַעֲבֹר דֶּרֶךְ הַחֹר. חָזַר וְצָם עוֹד שְׁלוֹשָׁה יָמִים אֲחֵרִים. עַד שֶׁרָזָה וְהָיָה חַלָּשׁ מְאֹד כְּמוֹ שֶׁהָיָה קֹדֶם כְּנִיסָתוֹ לַחֹר וְאָז הִצְלִיחַ לָצֵאת מִן הַחֹר.

 

כְּשֶׁיָּצָא מִן הַכֶּרֶם. פָּנָה אֶל הַכֶּרֶם וְאָמַר: כֶּרֶם, כֶּרֶם מַה טּוֹב אַתָּה. וּמַה טּוֹבִים הָעֲנָבִים שֶׁבְּתוֹכְךָ. כָּל מַה שֶּׁיֵּשׁ בְּךָ נָאֶה וּמְשֻׁבָּח, אֲבָל אֵיזוֹ הֲנָאָה יֵשׁ מִמְּךָ, כְּמוֹ שֶׁאָדָם נִכְנַס לְתוֹכְךָ כָּךְ הוּא יוֹצֵא.

 

כָּכָה הוּא הָעוֹלָם הַזֶּה. אָדָם בָּא לְכָאן עָרוּם וְיוֹצֵא עָרוּם. וְשׁוּם דָּבָר הוּא לֹא לוֹקֵחַ אִתּוֹ מִכָּל עֲמָלוֹ שֶׁעָמַל פֹּה.

 

 

מַה לּוֹמְדִים מִמָּשָׁל זֶה?

 

הַשּׁוּעָל הָרָעֵב נִכְנַס לַכֶּרֶם רָעֵב וְתָשׁוּשׁ וְיָצָא מִן הַכֶּרֶם רָעֵב וְתָשׁוּשׁ. הוּא הִשְׁחִית כֶּרֶם שָׁלֵם בִּשְׁבִיל לְמַלֵּא אֶת תַּאֲוָתוֹ. יָכֹל הָיָה לְהִסְתַּפֵּק בְּכַמּוּת קְטַנָּה שֶׁל עֲנָבִים אוֹ מָזוֹן אַחֵר שֶׁיֵּשׁ בְּהֶשֵּׂג יָדוֹ וְלַחְסֹךְ מֵעַצְמוֹ אֶת הַצּוֹמוֹת הַבִּלְתִּי רְצוּיִים.

 

זֶה מְלַמֵּד אוֹתָנוּ שֶׁצָּרִיךְ לֶאֱכֹל לְשָׂבְעָה וְלֹא לְמַלֵּא אֶת הַכָּרֵס, דָּבָר הַבָּרִיא לַגּוּף וְלַנֶּפֶשׁ. 

 

מָשָׁל זֶה מְלַמֵּד אוֹתָנוּ גַּם שֶׁצָּרִיךְ לַחְשֹׁב לִפְנֵי כָּל פְּעֻלָּה שֶׁעוֹשִׂים בַּחַיִּים. צָרִיךְ לְהִתְבּוֹנֵן מַהִי הַתַּכְלִית שֶׁל הַמַּעֲשֶׂה אָנוּ עוֹמְדִים לַעֲשׂוֹת, וְהַאִם כְּדַאי לַעֲשׂוֹת אוֹתוֹ, כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּהְיֶה עֲבוֹדָה לְשָׁוְא וּבְרָכָה לְבַטָּלָה.

 

יֵשׁ אֲנָשִׁים שֶׁשּׁוֹאֲפִים לִדְבָרִים גְּדוֹלִים כְּמוֹ עֹשֶׁר גָּדוֹל וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה, דְּבָרִים שֶׁאֵין הֵם יְכוֹלִים לְהִתְמוֹדֵד אִתָּם, וְלוּ הָיוּ מִסְתַּפְּקִים בְּמוּעָט הָיוּ מְאֻשָּׁרִים יוֹתֵר.

 

וְהָעִקָּר לְהִתְבּוֹנֵן, מַהִי תַּכְלִית הָעֲבוֹדָה בָּעוֹלָם הַזֶּה, שֶׁבִּשְׁבִילָהּ יָרְדָה נְשָׁמָה לְעוֹלָם וְהִתְלַבְּשָׁה בְּגוּף. הַאִם צָרִיךְ רַק "חֲטֹף וֶאֱכֹל חֲטֹף וּשְׁתֵה", אוֹ שֶׁצָּרִיךְ יְגִיעַת בָּשָׂר וִיגִיעַת נֶפֶשׁ לְתַכְלִית נַעֲלֵית יוֹתֵר אוֹתָהּ מוֹצְאִים בְּתוֹרָתֵנוּ הַקְּדוֹשָׁה.

פרסום תגובה חדשה

test email