כ״ק מורנו ר׳ ישראל בעל שם טוב, העתיק לגיסו מוה״ר ר׳ גרשון קיטובר, את המכתבים שכתב אליו ר׳ אדם בעל שם מראפשיטץ. להלן כמה קטעים מהמכתבים:

 

 

להרב הק׳ מן שמיא נחית להאי״ר ולהאי״ר לארץ ולדרים עליה עמוד האש מו״ר ישראל בן הר״ר אליעזר מאקופ.

 

תדע, כי כל הסודות והכתבים מסרתי בשבילך והשבעתי אותם שרק לידך יגיעו, אני איני יודע אותך, אבל מורך הבעל ח״י(חי׳ יחידה) אחי׳ השילוני אמר לי, שרק לך לבדך אמסור כל הסודות, כללא דמילתא אלולי אתה היה העולם חרב ח״ו, אבל כי לא ידח ממנו נדח כתיב, ובזכו״תך שאתה תזכך את אוירו של העולם תיסדה ה״בראה ואתה תיסד״ה, והסימן וצדי״ק יסו״ד עולם, דברי אוהבך נפש מברכך בכל טוב סלה. אדם בעש״ט מראפשיטץ.

 

(ספר התמים חלק א׳ חוברת א׳, מכתבי הגניזה ע׳ [ז] י״א)

 

 

לכבוד הנעלם דרזין איתגליין לי׳ הר׳ ר׳ ישראל במוהר״ר אליעזר מאקופ. אם כי איני יודע אי״ה מקום משכן כבודך, אבל מבאר אח״ד שתינו רב אח״ד ומורה אח״ד לכולנו, מורך מורי(הוא אחי׳ השילוני) והוא גילה לי מכבודך, שעל ידך יתקנו וימלאו כל הכלים השבורים ועל ידך יתעלו למקור מחצבתן למעלה ראש.

 

על כן מצאתי און לי, לגלות לך בי״ת מעשים נוראים שראיתים בעיני כמעט, היינו מעשה אחת ראיתי ממש בעיני, והמעשה הבי״ ת שמעתי ממורנו ורבינו הק׳ בזה הלשון. ואלו הן:

 

בשנת של״ג היה בעיר הקודש צפת יהודי שהי׳ יודע רק להתפלל ותו לא, אבל היה תמים במעשיו, והצנע לכת. פעם בלילה אחרי תיקון חצות הקישו בדלת, ושאל מי זה, והשיבו שזה אליהו הנביא זכור לטוב, ופתחו והכניסו. והנה מיד עם הכנסו נהיה אור בכל פינות הבית והי׳ ששון ושמחה, עד שהילדים הקטנים התחילו לרקוד בעריסותיהם.

 

ואמר לו לאורח שב נא רבי לידי, וכשישב אמר לו בזה״ל: אני באתי אליך לגלות לך את שנת הקץ של משיח, אבל בתנאי שתגלה לי דבר א׳, מה עשית ביום הבר מצוה שלך, שמאז פסקו למעלה שתזכה לגילוי הפנים שלי, ולגלות לך סודות נעלמות. והשיב לו היהודי: את מה שעשיתי עשיתי רק בשביל השי״ת, וא״כ איך אני יכול לגלות זאת חוץ מהשי״ת. ואם כ״ק מורי ורבי עבור זה לא רוצה לגלות, לא צריך, יש לי בקבלה שמה שעושים צריך להסתיר מאנשים ולהיות רק להשי״ת לבדו.

 

ופתאום אליהו ז״ל נעלם ממנו, ולמעלה נעשה רעש גדול מהתמימות של אותו האיש, שהוא לא רצה לגלות אפי׳ לאליהו הנביא ז״ל, בשביל שיהא רק לש״ש בלבד. ופסקו בהסכם כל הבי״ד של מעלה שאליהו הנביא ז״ל יתגלה אליו וילמוד איתו תורה, ויגלה לו סודות נעלמות, ואליהו הנביא ז״ל נתגלה אליו ולמד איתו, והרבה סודות התורה גילה לו, עד שהוא נהיה ״חד בדרא״, וצדיק תמים והצנע לכת, ואף אחד לא ידע מקדושתו וגדלותו.

 

ויהי היום לעת זקנותו כשנפטר מזה העולם, נתנו לו למעלה מקום בזה החדר איפה שהאבות הקדושים נמצאים, אבל מליצי יושר עשו רעש שמגיע לו לשלם שכר יותר טוב, כי הי׳ צדיק כזה גדול, והי׳ כ״כ נחבא שאף אחד לא ידע ממנו, רק הכל היה באמת לאמיתו לש״ש לבדו, ולכן מגיע לו שכר יותר גדול, וכן פסקו הבי״ד של מעלה, אבל היות שהעולם לא זכה להתבשם מרוח תורתו, צריכה הנשמה הקדושה לבוא עוד הפעם לעולם התחתון, ומן השמים יכריחו אותו להתגלות, ושיתגלה ע״י נשמה זו דרך חדש בעולם, ומלאה הארץ דעה, בכדי לקרב הקץ. וכך היה, הנשמה באה חזרה לזה העולם, ומן השמים יכריחו אותה להתגלות בלי שום תירוץ כלל.

 

ועתה הנני(ר׳ אדם בעש״ט מראפשיטץ) מגלה אותך(ר׳ ישראל בעש״ט) בשם מורנו ורבינו הק׳ (אחי׳ השילוני), שכ״ק יחי׳ ״הוא הנשמה הקדושה״ והוא בא לזה העולם פעם שנית, כדי לבשם ולטהר את העולם ברוח טהרה ורוח הקודש, ובקרוב יתגלה ויאיר אור חדש בלב כל אחד ואחד, ועל ידו יתקדש שם שמים ויקרב הגאולה במהרה בימינו אכי״ר. זהו מעשה אחת ששמעתי מפי כ״ק מורי ורבי(אחי׳ השילוני).

 

(ספר התמים חלק א׳ חוברת א׳, מכתבי הגניזה ע׳ [14] י״ב)

 

 

הבעש״ט ממשיך וכותב לגיסו: ״ע״כ העתקתי אות באות מכי״ק הקדושים הרב ר׳ אדם בעש״ט ז״ל, ועתה אתחיל איה״ש להעתיק לכ״ק י״נ בכתב יד שלי אות באות המעשה הבי״ת שכותב לי, שהוא בעיני קדשו ראה אותה״. וכך מספר הבעש״ט בשם ר׳ אדם בע״ש:

 

פעם אחת בשבת קודש בבוקר בעת קריאת התורה נגלה אלי מורי ורבי הק׳(אחי׳ השילוני) בביהכנ״ס, ואמר לי שבמוצש״ק תיכף אחר הבדלה אהי׳ מוכן לנסוע אתו עמו יחדיו לקהילה קדישא לבוב. והנה תכף אחר הבדלה בא אלי לביתי ואמר לי שהעגלה עומדת מוכנה לנסוע, ואמר לי שאסע דוקא בבגדי שבת קודש כאשר אני לבוש בהם. ולבשתי תיכף הטיזליג העליון שלי וישבנו בתוך העגלה ומורי ורבי הקדוש ישב מימיני ולא דבר איתי מאומה, רק אמר לבעל העגלה שיסע, ועד ק״ק לבוב הי׳ ערך שבעים פרסאות.

 

ותכף כאשר התחלנו לנסוע אמר לי מורי ורבי הקדוש שאזמר הפזמון של אליהו, והנה הספקתי לגמור הפזמון והנה באנו לק״ק לבוב, ונשתוממתי מאוד כי זה לי פעם הראשון שראיתי קפיצת הדרך בחוש. ואמר לי מו״ר הקדוש בזה״ל: ילד שלי מה זה אצלך כל כך החידוש, וכי אתה יודע מי הוא בעל העגלה, לו היית יודע מי הוא בעל העגלה היית יושב בהעגלה באימה ופחד כמוני (ולא גילה לי מי הוא הבעל העגלה). ומורי ורבי הקדוש הלך בהחדר ממזרח למערב וחזרה הלוך ושוב, ערך בי״ת שעות ולא דיבר אתי מאומה, רק פניו הקדושים הי׳ בוער ממש כלפיד אש בלי גוזמא, ואני עמדתי על מקומי כשיש לא נטיתי לימין ולשמאל.

 

והנה פתאום נפתחה הדלת ואיש גבוה הקומה מאוד זקן נכנס, והלך מורי ורבי הקדוש לנגדו ואחז אותו בידיו הקדושים ואמר בזה״ל: ברוך הבא הרבי אליעזר שזכה לבן (הבעש״ט) שהוא חד בדרא בעולם התחתון ובכל העולמות.. ושאל אותו מורי ורבי הקדוש מה בקשתכם?

 

וענה הרבי אליעזר בזה הלשון: שאלתי ובקשתי היא שזה זמן רב שבני הנסתר ישראליקיל אינו נותן לי מנוחה כמעט מידי יום ביומו – הוא אומר לי שכ״ק מורו ורבו הקדוש (אחי׳ השילוני) צווה עליו שיתגלה, ואתם אפילו כבר הגבלתם לו זמן, והוא מאד לא רוצה ורחמנות עליו, ומבקש ממני שאני אבקש מכם, ואולי אני אפעול עליכם. עד כאן לשונו של רבי אליעזר. וענה לו מורו ורבו הקדוש בזה״ל: אם עוד פעם הוא ילחוץ עליכם תגידו לו בשמי, שהוא מוכרח להתגלות, כי ככה כבר פסקו הבי״ד של מעלה, ובאם לא יתגלה, אז אין לו מה לעשות בזה העולם ח״ו, כי כל ביאתו לזה העולם בכדי שהוא יתגלה ויפוצו מעיינותיו חוצה.. ותגידו לו בשמי שעד שלא יתגלה בל יוסיף לראות פני. עכ״ל מורו ורבו הקדוש אחי׳ השילוני, והרבי אליעזר ז״ל נעלם ואיננו..

 

בקראי הב׳ מעשיות תסמר שערות ראשי, כי אין דעתי נוחה מזה כלל להגלות. כי מי אני הלא יש גדולים וטובים ממני בלי שום ספק, אבל גיסי יקירי רב חביבי מה אוכל לעשות, אם מה׳ יתברך יצא הדבר ובפרט שכ״ק מורי ורבי(אחי׳ השילוני) הק׳ מסכים לזה, ונתן אומר קודש שבל יתראה אתי עד אשר אשמע לקול ה׳ מדבר מתוך גרונו, ע״כ גמרתי בלבי להתגלות.

 

(ספר התמים חלק א׳ חוברת א׳, מכתבי הגניזה ע׳ [ח] י״ג מתורגם ללה״ק)

 

 

וכך כתב מורנו ר׳ ישראל בעש״ט להקדוש הנעלם מוה״ר מרדכי הצדיק: הייתי בן י״ח שנים.. והנה פעם אחת בקהילה קדישא בראדי ביום עש״ק פ׳ וישב, כשעה אחת אחר חצות היום, נפל עלי תרדמה גדולה ונתישנתי. והנה בא אלי איש זקן אחד בחלום, ואמר לי בזה״ל: ישראליקול אתה יודע מי אני, ועניתי: לא. ואמר לי בזה״ל: שתדע שאני נשלחתי אליך מן השמים שאני אלמד אתך, ואת זאת אסור לשום בן אדם לדעת אפילו זוגתך. ע״כ בכל יום ויום תהי׳ בין ההרים הגדולים ואני כבר אבוא אליך ללמוד אתך, ואגלה לך כבר הכל איך להתנהג אי״ה, ומהחלום הזה שלא תספר לאף א׳ חלילה עד שאני אצווה לך. ושאלתי אותו מה שמו וענה בזה הלשון קדשו: עם הזמן יתבאר לך הכל. עד כאן לשונו הקדוש של אותו זקן, ותיכף נעלם ואיקץ.

 

והלכתי תיכף לטבול לכבוד שבת קודש. והנה כאשר הכנסתי את ראשי לטבול בהמים חזיתיו בהמקוה בעינים פתוחות, כי כן דרכי הי׳ שבתוך המים אפתח את עיני, ונפל עלי מורא ויראה גדולה והרגשתי בעצמי שנהפכתי לאיש אחר ורוח קדושה מרחפת עלי מעתה..

 

והנה ביום א׳ מקץ הי׳ יורד שלג גדול, אבל אני עשיתי את שלי. בשעה א׳ קודם חצות היום הלכתי לטבול למקוה, ואח״כ תיכף הלכתי מחוץ לעיר.. והלכתי בהעמק בין שני ההרים, והנה הזקן מורי ורבי הקדוש לנגדי, ואמר לי בזה הלשון קדשו: גיי נאך מיר (לך אחרי). והלכתי אחריו, והנה נפתחה דלת מתוך מערה בנקרת צור אחד, והיא מלאה אורה, ובשם שלחן ושתי כסאות למושב. וישב מורי ורבי הק׳ על כסא א׳ ואמר לי בזה הלשון קדשו: שב בני. וישבתי על הכסא השנית. ולקח מחיקו ספר אחד אשר אי אפשר עוד לגלות שמו הקדוש, אבל האמת אגיד שזה פעם הראשון שראיתי ספר קדוש זה, ופתח אותו מראשיתו ואמר לי בני הבט בו וקרא בקולו באמונה ש.. (חסר קצת בכתי״ק) שלו ממש היו מזהירים מבריקים כהכוכבים. וממש כאשר נשמה יתרה נכנסה בי והתחלתי לקראות בו בקול, והוא נשא כפיו ממעל לראשי כמו לברכני. ואני אם כי לא ראיתי את הספר הקדוש הזה מימי, הבנתי בו מאוד וממש האירו עיני ונהירין לי שבילין דרקיע, ונפתחו לפני השערי בינה, וממש הי׳ כמעמד הר סיני..

 

ושאלתי אני: מורי ורבי הקדוש מה שמכם, וענה בזה הלשון קדשו: ״סי נאך ניט די צייט די זאלסט וויסן, עס וועט קימען די צייט וועסטי שוין אליין גיווארע וערן..״ (עוד לא הגיע הזמן שתדע, וכשיגיע הזמן אתה בעצמך תדע הכל). והניח ב׳ ידיו הקדושים על ראשי ובירך אותי, אבל לא שמעתי הברכה אות באות. וכן הי׳ גם ביום מחר עד ערך שנה תמימה, ולא ידעתי את שמו של מורי ורבי הקדוש.

 

פעם אחת בקיץ טרם התפרדנו אצל שער העיר אמר שמו הקדוש, ומחמת מורא ופחד שנפל עלי שזכיתי לקבל תורה ולקח מרב קדוש ונורא כזה, נפלתי חלשות (מתעלף) על הארץ ממש עד שבעזר השי״ת השבתי לבריאותי.. את כל הנ״ל כתבתי לו ברשות מורי ורבי הקדוש ויותר לא הורשתי לעת עתה.

 

(ספר התמים חוברת א׳ ע׳ [י״א] י״ט, מתורגם ללשון הקודש)

 

 

אחרי הסתלקותו של הוד כ״ק רבינו הבעש״ט זצ״ל, קבלו עליהם החבריא קדישא לנשיא את בנו כ״ק הרה״צ ר׳ צבי. בחג השבועות דשנת תקכ״א יום ההילולא הראשון דהוד כ״ק הבעש״ט, נתכנסו תלמידי הבעש״ט למעז׳בוז׳, כ״ק הרה״צ ר׳ צבי ישב בראש השלחן, וכל התלמידים היו כפופים לו.

פתאום קם הרה״צ ר׳ צבי מלא קומתו, ויפנה אל כל הנאספים ויאמר: אבי כ״ק רבינו הבעש״ט נתגלה אלי, ואמר לי שהשכינה עם כל הפמליה של מעלה במקלה ותרמילה ״האבן זיך איבער גיקליבן אין מעזריטש״ (עברו למעזריטש). ופשט את בגד הלבן העליון, והלביש אותו על כ״ק מורנו הרב המגיד ממעזריטש, וכל התלמידים הכתירו אז את כ״ק רבינו הרב המגיד ממעזריטש לנשיא עליהם.

 

(הרה״ח ר׳ חיים אברהם דוכמן, בשם הרה״ח ר׳ אייזיק האמליער)