חסידים ראשונים קראו לספר התניא בשם ספר העצות. ויש שקראו לו ספר הבירור, ספר העבודה, ספר דרך החיים.

(כ״ק אדמו״ר מוהריי״צ נ״ע, ספר המאמרים התש״ח-תש״ט ע׳ 297. ספר שיחות תש״ב ע׳ 59)

זקני החסידים קראו את ספר התניא בשם ״ספר הרפואות״, הרה״ח ר׳ יצחק אייזיק מהאמיל הי׳ קורא את ספר התניא בשם ״ספר המורה״, והרה״ח ר׳ הלל מפאריטש הי׳ קורא את ספר התניא ״ספר הסגולות״.

(״שמועות וסיפורים״ הוצאה ראשונה ח״ג ע׳ 204, ומפי הרה״ח ר׳ חיים אברהם דוכמן)

מכאן מענה לאלו שנמנעים מלימוד ספר התניא במסווה של קדושה ״מען טוט זיך אן א זיידענע זופיצע״ (מתעטפים באיצטלת משי) באמרם, ״מעשה אבותינו בידינו״, ומה גם שעדיין לא הגיעו לדרגה כזו שתהיה להם שייכות ללימוד ספר התניא.. (ובפרט שאינם הולכים בטל, אלא לומדים ענינים אחרים בתורה). ולאידך, טוענים הם, שאין ענין ללמוד את ספר התניא תוך כדי השליית עצמו ותוך רגש של גאווה (״איינרעדן זיך און זיין אנגיבלאזן״) כאילו שמבין את דברי רבינו הזקן, כי מלבד השקר שבדבר, שהוא איסור מן התורה ״מדבר שקר תרחק״, יש בכך גם משום פגיעה בכבודו של רבינו הזקן! – הוא מגן כביכול, על כבודו של רבינו הזקן, ולכן אינו לומד תניא!

והמענה לזה: מכיון שנולד וחי בדורנו זה, לאחרי ש״בדורות אלו האחרונים מותר ומצווה לגלות זאת החכמה״, ולא רק ״לגלות״ סתם, כי אם, לאחרי שכבר נפעל הענין ד״יפוצו מעיינותיך חוצה״ – הרי כל ה״חשבונות״ למיניהם אינם משנים כלל את המציאות האמיתית, שכל אחד ואחד מישראל שייך ויכול, ובמילא גם צריך, ללמוד תניא. ועל אחת כמה וכמה – לאחרי שנשיא דורינו קבע את הלימוד דספר התניא בכל יום ויום במשך השנה כולה, בתור לימוד השווה לכל נפש, לכל אחד ואחד מבני הדור!

ואין צורך להאריך בביאור גודל התועלת דלימוד ספר התניא – שהרי ידוע גודל מעלת המעיין (״מעיינותיך״, המעיינות דפנימיות התורה), שאפילו טיפה אחת, כל שהוא, מטהר מ״אבי אבות״ דהיפך הטהרה! (מצד מציאותו של האדם, צריך להיות אמנם מים שכל גופו עולה בהם, אבל מצד מציאות ה״מעיין״, מספיקה טיפה אחת בלבד).

(כ״ק אדמו״ר מה״מ, התוועדויות תשמ״ו חלק ד׳ ע׳ 144)

בהיותי אצל השפת אמת בגור בשנת תרס״א אמר לי בזה״ל: איין ווארט פון הייליקן ״לקוטי אמרים״ (תניא) און ״לקוטי תורה״, שאיינט און בליצט, עס פלאקערט אויף די הארץ וכו׳ (מלה אחת מהספר הקדוש ״לקוטי אמרים״(תניא) ״ולקוטי תורה״, זורח ומבהיק, ומלהיב את הלב), ובאופן כזה יחי׳ את נפשו הצמאה, ומצוה גוררת מצוה, מהלימוד באים אל הפועל ללמוד ולהתפלל בתפלה מתונה (שלא בטירוף הדעת), ולקיים בפועל ממש בזהירות מצוה ובהידור מצוה.

(כ״ק אדמו״ר מוהריי״צ נ״ע, אגרות קודש חלק א׳ ע׳ שלד)

פעם ישב באיזה כפר מלמד דרדקי ולמד עם הילדים חומש כדרכם בכל יום. פתאום נראה לפניהם כ״ק אדמו״ר המהר״ש עובר דרך הכפר, ופנה וניגש אליהם, באמרו למלמד ולילדים שיפסיקו מלימוד החומש ויגידו תהילים. השיבו הילדים שכבר אמרו היום תהילים, ואמר המהר״ש לילדים, תגידו עוד הפעם תהילים ואני אומר ביחד עמכם. המלמד הרגיש מיד שמשהו כאן אינו פשוט, והפציר בפני הילדים והסכימו וכולם יחד אמרו תהילים.

מאוחר בלילה בא אביהם של הילדים הביתה, וסיפר לכולם בדמעות שהיום קרה לו נס גדול מאד, שב״ה נשאר בחיים. וכך סיפר: היום נכנסתי לכפר חדש ופגשתי גוי והסברתי לו עניני כרגיל, שאני קצב, ותמיד קונה בהמה ושוחטה ומוכר למכירי את הבשר ובזה מפרנס את בני ביתי. והשיב לי שיש לו בהמה ומוכן הוא למכרה, בוא ניכנס לרפת ואראה לך אותה ונסכם על המחיר. הוא ביקש ממני להיכנס לרגע הביתה, ויצאו הוא ובנו יחד ושלשתינו נכנסנו לרפת. והנה עוד לא הספקתי לראות את הפרה ופתאום התנפלו עלי שניהם ותפשו אותי בכל כוחם, ובמהירות גדולה קשרו אותי חזק מאד הפה הידים והרגלים, שלא יכולתי לזוז ממקומי ואף לצעוק. הם יצאו מהר מהרפת וסגרו הדלת, והבנתי שהם מתכוננים להרוג אותי. התחלתי לבכות מעומק הלב לקב״ה שיציל אותי מיד מהצרה הגדולה הזו. פתאום שמעתי צעקות גדולות על יד הדלת וכמלחמה ממש שמישהו רוצה לפתוח הדלת ולא נותנים לו וככה כמה פעמים, עד ששברו הדלת וכמה גוים התפרצו בפנים אל הרפת, ופתאום ראו אותי שוכב בפינה כבול ובוכה, מיד לקחו והתירו אותי מכל הקשרים, ולא הבנתי מה קורה פה. כשיצאנו לחוץ בטרם שברחתי מהכפר הודיתי לגוים מאד שהצילו את נפשי, ואז סיפרו לי שלפני כמה דקות ברחה אצל אחד מהם בהמה מהרפת, וכולם התפזרו לחפש אותה אצל כל השכנים ברפתות שלהם, ואצל כולם נתנו להם להיכנס ברצון, חוץ משכן זה. ומזה שלא נתן בשום אופן להיכנס הבינו שאצלו נמצאת הבהמה, והחליט לגנוב אותה. ולכן שברו את הדלת ונכנסו בכח, ופתאום ראו אותי שוכב בפינה כבול ובוכה. את כל זה סיפר האבא לבני משפחתו.

למחרת התפרסם הענין גם למרחקים, וחשבו והשוו את הזמן באיזה שעה זה קרה, ונמצא שבדיוק באותה שעה שהילדים אמרו תהילים, קרה כל הענין הזה. מיד נכנס אחד ממשפחת המהר״ש לרבי וסיפר לו את זה בהתפעלות גדולה. והשיב לו המהר״ש כשראיתי את הצרה הגדולה שחופפת על אביהם, רציתי בתחילה לומר לילדים שיגידו תניא, כי על ידי מסירת נפשו של אדמוה״ז על התניא, פסקו בבי״ד של מעלה, שספר התניא יהי׳ בכוחו להציל את ישראל מכל צרותיהם עד ביאת המשיח. דכשם שהתהילים בכוחו להציל מצרה ר״ל, יותר אפילו מאמירת פסוקי חומש (ולכן בקשתי מהילדים שיפסיקו מלימוד פסוקי החומש ויגידו תהילים דוקא), כן יש לספר התניא קדישא ג״כ סגולה נפלאה, ובכוחו להיות הצלה והגנה, ועוד יותר אפילו מאמירת תהילים. אבל היות שהילדים עדיין לא ניסו להגיד תניא, ובכלל לא היו אצלם ספרי תניא, לכן ביקשתי מהם לומר תהילים, ובזה פעלו הילדים למעלה שתברח הבהמה בדיוק בדקות אלו מהרפת של שכן אחר, בכדי שינצל אביהם ממוות. ואם היו הילדים שייכים לומר תניא היתה ההצלה יכולה להיות באופן ניסי עוד יותר, שלמעלה מדרך הטבע לגמרי.

(הרה״ח ר׳ שמואל נודל ששמע מאחיו ראה ״לקוטי ספורים״ פרלוב הוצאה ראשונה ע׳ קסא)

שח כ״ק אדמו״ר מהרש״ב: פרק תניא לא רק שמשבר את ההעלם והסתר, כי אם מביא את ההעלם העצמי לידי גילוי ברוחניות ובגשמיות.

(קיצורים והערות לספר לקוטי אמרים ע׳ קכח)

הרה״צ ר׳ יהודה לייב הכהן מגדולי תלמידי הרב המגיד, אמר: ספר התניא הוא קטורת לכל המגפות הרוחניות דעקבות משיחא. (ואמרו חסידים, שזה מרומז במה שההסכמה נכתבה בשנת תקנ״ו שהוא ר״ת: ״תניא קטורת נשמה ורוח״).

(קיצורים והערות לספר לקוטי אמרים ע׳ קכה)

ע״י לימוד עיוני בספר התניא מקיימים ״כי תבואו אל הארץ״ ברוחניות, שהוא גילוי הרצון העצמי דהנשמה.

(ע״פ קיצורים והערות לספר לקוטי אמרים ע׳ קכה)

כ״ק אדמו״ר מהורש״ב אמר: פרק תניא מביא שפע ברכה והצלחה.

(קיצורים והערות לספר לקוטי אמרים ע׳ קכח)

ותקותי שלעת קבלת מכתבי כבר הוטב מצב בריאותו, וכיון שהענין קשור ברגל של הגוף, שהוא קשור ומתאים לרגל של הנשמה הוא ענין האמונה ומצות הצדקה, כדאי היה שידע בע״פ לכל הפחות הפרקים הראשונים משער היחוד והאמונה לרבינו הזקן, נוסף על שידע הענינים גם של שאר הפרקים.

(כ״ק אדמו״ר מה״מ, אגרות קודש חלק יב ע׳ מ)

ע״י דרכי העבודה דספר התניא, מהפכים את הקללה לברכה.

(קיצורים והערות לספר ליקוטי אמרים ע׳ קכה)

סיפר כ״ק אדמו״ר הצ״צ: בשנת תר״ג כשנקראתי לאסיפת הרבנים בפטרבורג, הייתי על ציון אמי הרבנית הצדקנית בליאזנא, ותספר לי, אשר בגלל המסירות נפש שהי׳ לה בשביל חסידים וחסידות זכתה להיות גם בהיכל הבעש״ט לעורר רחמים עבורי, ותבקש מהבעש״ט שיתן לה איזה סגולה עבורי שאוכל בעזה״י לעמוד נגד המנגדים על תורת החסידות. ויאמר לה הבעש״ט: בנך הנהו בקי בחמשה חומשי תורה, בתהלים ובתניא בע״פ באותיותיהם. וכתיב (בראשית לה,ה) ״ויהי חתת אלקים וגו׳״ – חתת: ר״ת ״חומש תהלים תניא״, והבקי באותיותיהם משבר כל ההעלמות וההסתרים.

(קיצורים והערות לספר לקוטי אמרים ע׳ קכז)

כ״ק אדמו״ר הצ״צ צוה את בנו כ״ק אדמו״ר מהר״ש: בכל מקום היותך, במוסדות הממשלה, או אצל שרי המלוכה תאמר פרשה חומש, פרק תהילים ופרק תניא.

(קיצורים והערות לספר לקוטי אמרים ע׳ קכז)

שורה בתניא פועלת לא רק ברוחניות, אלא גם פעולה בגשמיות.

(כ״ק אדמו״ר מוהריי״צ נ״ע, ספר השיחות תש״ג ע׳ 63 – תרגום מאידיש)

(הרה״ח ר׳ דובער יפה)

זקני החסידים היו אומרים, שלימוד פרק תניא מזכך את האויר ומאיר במרחק של חמשים פרסא.

(כ״ק אדמו״ר מהוריי״צ נ״ע, אגרות קודש ח״ד ע׳ עב. וראה גם ספר השיחות תש״ב ע׳ 116)

במענה על מכתבו בו מתאונן על מצבו ברוחניות ובפרט על מה שלפעמים נופלים לו ספיקות באמונה וכו׳.. הסגולה לזה הוא להרבות באמירת אותיות התורה, ושיהיו חקוקות במחשבתו, לידע אותן בע״פ. היינו איזה ענינים מן התורה ובפרט משניות ותניא.. ובכלל יסיח דעתו מכל שאלה זו, היינו אם נופלים לו ספיקות או אין נופלים לו, ואם מסירים מחשבות אלו ולומדים באיזה ענין של חסידות, פנימיות התורה שהיא כידוע בעולם האצילות.. הרי ״לא יגורך רע״ (תהלים ה, ה).

(כ״ק אדמו״ר מה״מ, אגרות קודש ח״ו ע׳ קכג)

במענה לפלוני שהי׳ זקוק לרפואה בעיניו כתב הרבי: מה טוב שיוסיף ללמוד בכל יום, או שילמדו לפניו, איזה שורות בספר הזהר הקדוש ואיזה שורות בספר התניא הקדוש, אשר בהם מורגל הלשון ״תא חזי״, שזהו ציווי תורתנו הקדושה שיראו אלקות במוחש. שזהו גם כן סגולה ותרופה למאור העינים הגשמיים כדבעי, ולראות איך שנתהוו ומתקיימים על ידי דבר ה׳ כח הפועל בנפעל.

(כ״ק אדמו״ר מה״מ, אגרות קודש ח״ז ע׳ רפ. וראה גם שם ח״ה ע׳ קנד)

ומה שכותב אודות כח הזכרון – יש לבדוק את התפילין שלו וכן אשר בכל יום חול קודם תפילת הבוקר יפריש איזה פרוטה לצדקה, וישתדל ללמוד בע״פ איזה פרקים משניות, ולכל הפחות פרק א' מספר תניא קדישא, ותקותי חזקה, שבעשותו כל האמור יוטב כח הזכרון שלו.

(כ״ק אדמו״ר מה״מ, אגרות קודש חלק יג ע׳ קסה, וראה גם חלק טז ע׳ ערב)

במענה לפלוני שסבל מפחד בלילות כתב הרבי: יבדוק התפילין והמזוזות, ידקדק יותר בקריאת שמע שעל המיטה, ועל מיטתו יחזור בע״פ או במחשבה לחוד איזה שורות מתניא, ובוודאי יש אצלו תמונות כ״ק מו״ח אדמו״ר בפורמט כיס.

(כ״ק אדמו״ר מה״מ, אגרות קודש חלק יא ע׳ קסב)

סיפר צעיר בוגר אוניברסיטת אוקספורד, אנגלי׳:

בזמן לימודי באוניברסיטה, לא היה לי אפילו קשר קלוש ליהדות ולמסורת. באוניברסיטה הכרתי נערה לא יהודי׳ ועמדתי להתחתן עמה.

באחת מנסיעותי כשעליתי על מטוס ללונדון, שמעתי לפתע הכרזה: אם יש במטוס יהודי הריהו מתבקש לפנות לצוות המטוס. קמתי ממקומי, הצגתי עצמי בפני אחת הדיילות, וזו הובילה אותי לדייל הראשי. הדייל הראשי התנצל בפני מאד על ההכרזה המוזרה, אבל הסביר שעשה זאת מחמת הפצרותיו החוזרות ונשנות של האיש הזה העומד על ידו, שאמר לו שבמטוס נמצא איזה יהודי והוא מוכרח לפגוש אותו, ולכן, סיים הדייל הראשי את דבריו, אם אתה מוכן לשוחח עמו – הנה האיש.

הוא פתח עמי בשיחה וסיפר: ״אני איש עסקים שנוסע הרבה בעולם ומקורב לרבי מליובאוויטש. כשהייתי אצלו ביחידות וסיפרתי שאני נוסע להונג קונג וללונדון, נתן לי ספר תניא ואמר לי: ״לפעמים גם בטיסה פוגשים יהודים – כדאי איפוא שיהי׳ לך תניא ביד כדי למסור ליהודי בהפגשך עמו״. הוא הוציא את התניא מהתיק שלו ונתן לי באומרו: זה מהרבי מליובאוויטש.

פתחתי את הספר במקום שבו היתה הסימניה, ובקשתי שיאמר לי מה כתוב בעמוד זה. הוא הקריא לי ותרגם לאנגלית, את רוב הדברים לא הבנתי כלל, הבנתי רק קטע אחד שבו נאמר ״שאפילו יהודי הגרוע ביותר מוסר את נפשו על קידוש השם״. מאז החלה להתרוצץ במוחי המחשבה האם באמת אני עושה צעד נכון בחתונה עם נערה זו, מחשבה שהטרידה אותי מאד ולא נתנה לי מנוח.

כעבור יומיים הודעתי לחברתי שיש לי הרגשה מאד לא נוחה ביחס לכל הענין, ואני מוכרח להיות עם עצמי זמן מסוים בטרם אחליט מה לעשות. אין צריך לומר שהחתונה עם הגויה התבטלה, והקמתי בית יהודי למופת בישראל. את ספר התניא שהרבי שלח לי אני שומר עמי עד היום, וכאשר אני נפגש עם הסטודנטים הצעירים ששלוחי חב״ד מנסים לקרבם ליהדות ולהצילם מהתבוללות, אני מספר להם את סיפורי, מוציא להם את ספר התניא, ומקריא להם את השורות שבזכותן נצלתי מהתבוללות.

(״ורבים השיב מעוון״ ע׳ 25)

חתן שהיה כמה ימים לפני חופתו, נכנס לרבי מהר״ש וביקש ברכה שיזכה לילדים טובים. ענה לו הרבי: אחרת הרבה מאד. כדי לזכות לילדים טובים צריכים שנים רבות של יגיעה בפנימיות התורה, וההתחלה היא כשעודנו ילד קטן. אבל מ״מ ״עס איז דאך ניטא קיין פארפאלן״ (=הרי אין שום דבר אבוד) – קבל עכשיו על עצמך מהיום והלאה ללמוד תניא אדעתא דנפשי׳, באופן לימוד כזה דוקא עד שיהיה לחם ומזון הנפש ודם ובשר כבשרו(כמ״ש בתניא סוף פרק ה׳), ויעזור לך השי״ת שתזכה לבנים טובים. וכך הי׳.

(הרה״ח ר׳ אליהו פאריטשער, בשם המשפיע הרה״ח ר׳ שמואל גרונם)

ידוע מה שאמרו רז״ל (סוף משניות קנים) שזקני תלמידי חכמים כל זמן שמזקינים – דעתם מתיישבת עליהם, וזקני עמי הארץ כל זמן שמזקינים – דעתם מטרפת עליהם. ואלה שלא זכו להיות ת״ח, הרי בלימוד ויגיעה בהתניא קדישא שהוא ספר הסגולות, יש בו גם הסגולה שעל ידו תהי׳ דעתם מיושבת עליהם גם כשמזקינים.

(הרה״ח ר׳ חיים אברהם דוכמן, בשם הרה״ח ר׳ זלמן זעזמער)

כשזרחה שמשו של ספר התניא בעולם, המליצו זקני החסידים לאמר: כשם ש״מ״ם וסמ״ך שבלוחות בנס היו עומדים״(מגילה ב, ב), כך גם האותיות שבספר הקדוש תניא, מעמידות את הקורא אותן ב״נס״, שיהיה בדרגא שלמעלה מן הטבע.

(״שמועות וסיפורים״ הוצאה ראשונה ח״ג ע׳ 204. ומהרה״ח ר׳ חיים אברהם דוכמן בשם הרה״ח ר׳ משה ווילענקער)

סיפר הרה״ח ר׳ גרשון מענדל שי׳ גרליק, שבשליחות הראשונה שלו, הוא קיבל מהרבי ספר תניא ובקשו לתת את הספר ליהודי שיהיה אתו במטוס, מיד בעליתו למטוס הוא החל להסתובב ולחפש יהודי, אבל גם לאחר חיפושים קדחתניים העלה חרס בידו ולבו נשבר, הרי זו השליחות הראשונה שקיבל מהרבי, ואיך יתכן שלא יוכל למלא את השליחות הראשונה. בצער רב התיישב במקום, ולאחר ההמראה ניגש אליו לתדהמתו יהודי מזוקן שכנראה עלה אחריו למטוס וביקש ממנו תניא, בטבעיות הוא הביא לו את התניא ושאל אותו: למה אתה צריך את זה? הוא ענה: ״לפני טיסתי בקרתי אצל הרבי מליובאוויטש והוא אמר לי שהיות שאני טס באווירון רצוי שאלמד בטיסה בספרים יהודיים ועדיף תניא, ובטח תמצא במטוס מישהו שיביא לך״.

(שבועון ״בית משיח״ גליון 397 עמ׳ 57)

להרה״ח ר׳ שמחה גורודצקי ז״ל בא פעם אברך אחד עסקן ציבורי ואמר לו, שכבר אינו יכול לסבול יותר מהקומוניסטים, שכן הק.ג.ב. עוקבים אחריו כל הזמן, לאן הוא הולך תמיד, ומה הוא עושה בכל מקום ועושים לו צרות רבות, והוא בפחד גדול מזה כל הזמן, וסוף כל סוף בטח יתפשו אותו וישלחוהו לסיביר ואין סכנה גדולה מזו, וסיפר על החלטתו הסופית לעבור את הגבול בסתר ולברוח. הגם שהברחת הגבול מהווה סכנה גדולה מאד עד שכמעט אינה אפשרית, כי הגבולות סגורים כמעט הרמטית עם כל התכסיסים שלהם, אבל אין לו כבר כח לסבול מהק.ג.ב. והחליט לעשות זאת בכל מחיר ויהיה מה שיהיה.

כששמע ממנו ר׳ שמחה את כל זאת, אמר לו מיד: איך מלאך לבך להחליט בעצמך על צעד מסוכן כזה לכל חייך, אסור לך לעשות דבר זה מבלי לשאול את הרבי. האברך כמובן הסכים מיד, ור׳ שמחה הצליח בדרך נסתרת לשאול זאת מהרבי. תוך זמן קצר הגיעה התשובה בהחבא: ״שיחזור הי״ב פרקים הראשונים של הלקוטי אמרים תניא בע״פ, וה׳ יצליח בידו״. ואכן האברך הנ״ל עסק בזה יומם ולילה ביגיעה עצומה, ולאחר מכן הבריח את הגבול. ובנסים גדולים ונפלאים מאד שהתרחשו לו בדרך, למעלה מדרך הטבע לגמרי, הצליח לעבור את הגבול בשלום.

(הרה״ח ר׳ שמחה גורודצקי ז״ל)

גדולי החסידים היו לומדים ביום היארצייט של הוריהם ע״ה, פרקים בתניא המתחילים באותיות של שמותיהם, ע״ד כמו שנוהגים ללמוד במשניות.

ומה שאין פרק בתניא המתחיל באות יו״ד, הנה פרק מ״ו נחשב לפרק המתחיל באות יו״ד, ואף שהתחלתו היא ״ויש דרך ישר לפני איש״ וגו׳ (בוא״ו ולא ביו״ד), הנה גם את זה הבהיר אדמוה״ז, שלא רצה להתחיל פרק בתניא בתיבת ״יש״ ולכן הצמיד לו את האות וא״ו, ומטעמים נוספים שהוכרח בהם. ולכן החשיבו את פרק מ״ו כפרק המתחיל באות יו״ד.

(הרה״ח ר׳ חיים אברהם דוכמן, בשם זקנו הרה״ח ר׳ מרדכי יואל)

בהיותי בגלות סיביר בשנת תרח״צ(1938) קרה לי נס גדול ונפלא: היינו גרים שם באהל גדול הנקרא ״באראק״(שהוא אוהל גדול קל ודק של קומה אחת בלי חדרים כלל, ובחוץ סביב הקירות מלא אדמה ולמעלה חלון קטן והצפיפות הגדולה בתוכו יוצרת חום טבעי, מהאנשים הרבים שהכניסום בעל כרחם ובכח כ-200 איש, והיו ישנים במיטות של כמה קומות זה על זה עד שלא היו צריכים הסקה אפילו במינוס 40 מעלות)

פעם העבירו אותי מבאראק אחד לבאראק אחר, ולפני שהתרגלתי למקום החדש ולדרכים המובילות אליו יצאתי פעם ממקומי בלילה חשוך שירד בו גשם שוטף, ללכת למקום לינתי, ואיבדתי השביל המוביל לשם. והתחלתי מהר באימה גדולה לרוץ לפה ולשם בכדי למצוא את השביל, פתאום שמעתי שתי יריות זו אחר זו, ואח״כ צעקה גדולה מאד מהמגדל שמירה ״סטוי סטוי״(עמוד עמוד), ״ברחת ועברת כבר את הקו שאסור לעבור, ולכן אני חייב מיד לירות בך ואני עושה זאת״. והתחלתי לבכות בדמעות שליש ולהתחנן לפניו: ״אל תירה בי אני לא ברחתי רק איבדתי את השביל אני בן יחיד לאימי, אני בן 18 עוד לא הספקתי לחיות״. והגביה ברציחה עוד יותר את קולו: ״לא הספקת לחיות? ברגע זה כבר נגמרו החיים שלך״. ומיד התחיל לכווין את האקדח מולי בצעקה רצחנית ״אני יורה בך כבר, גמרת לחיות״. פתאום נראה אלי הרבי שליט״א, כמו בהבזק של ברק, ואני מרגיש שהרבי אומר לי ״תצעק מיד תניא ותינצל״ ונעלם מעיני. כרגע התחלתי מהר לצעוק ברעדה גדולה ובקול מר כמשוגע ממש הפרק ב׳ בתניא ״ונפש השנית מישראל היא חלק אלקה ממעל ממש״, לא הספקתי להוציא מפי עוד מילים עד שהשומר ירה בי, ושמעתי שהכדור עף על יד האוזן ונפלתי על הארץ, וכמעט יצאה נשמתי מהפחד. והתחלתי לבדוק את עצמי, אני חי או לא? יש עלי דם? מה כואב לי? נס קרה לי? פתאום נתהפך הרוצח והתחיל לצעוק אלי: ״עד שאני לא אירה בך שוב, רוץ מהר מפה ימינה ושמאלה וימינה ותגיע למקומך ואל תשכח שאתה בסיביר״. אחרי זה הייתי בהלם כמה ימים, אבל ב״ה ניצלתי בזכות התניא קדישא, כי בהיותי שמה שמענו כמה פעמים על אסירים שירו בהם במקום והרגום לאחר שטעו בדרך.

(הרה״ח ר׳ מרדכי ליפשיץ)