חיים נצחיים במלך המשיח

הנקודה הנוספת בענין חייו הנצחיים של הרבי מלך המשיח שיל"ו, היא מצד ענינו המיוחד מכל נשיאי הדורות – כמלך המשיח בפועל, אשר חי בחיים נצחיים. וזה שייך רק בכ"ק אדמו"ר מלך המשיח שיל"ו.

יסוד ענין החיים הנצחיים במלך המשיח הוא ממה שנאמר[1] "חיים שאל ממך נתת לו אורך ימים עולם ועד", ואמרז"ל שמשיח בן דוד ישאל ויבקש על החיים, וה' יבטיחו, ועי"ז "נתת לו", שיחי' ל"אורך ימים עולם ועד" – חיים נצחיים. לא כמו דוד שהוצרך לקבל חיים מאדם הראשון והאבות, הנה משיח "ירום ונשא וגבה מאד"[2] – מא"ד אותיות אדם[3].

ודבר זה ניתן לו, לא רק כשכר וגמול טוב (במובן המקובל) בעבור תורתו ומעשיו הטובים (וכדברי המהרש"א[4] אודות רבינו הקדוש ש"הי' ראוי לפי תורתו ומעשיו להיות חי וקיים לעולם"), אלא שענין זה הוא עקרוני בענין אפשרות הגאולה האמיתית והשלימה, ובלי החיים הנצחיים של מלך המשיח – לא תתכן הגאולה האמיתית והשלימה, המיוחלת.

שהרי ענינה של הגאולה הוא להמשיך ולגלות את "נצח ישראל"[5] בעולם הגשמי, באופן של גאולה נצחית שאין אחרי' גלות, ועי"ז יהי' "בלע המות לנצח"[6], שלא יהי' עוד מוות ח"ו בעולם, שיחיו חיי נצח. והיינו, ע"י שהמשיח יתקן את חטא עץ הדעת, אשר גרם והביא את המוות לעולם, ובהתבטל הסיבה יתבטל המסובב[7].

כמארז"ל[8] עה"פ[9] "חרות על הלוחות" – חירות ממלאך המוות, שבמתן תורה כשפסקה זוהמתן[10] – זוהמת חטא עץ הדעת, ניתנה נצחיות בישראל, ואלמלא חטא העגל לא היתה יותר מיתה בעולם[11]. ודבר זה – להביא את העולם לחיים נצחיים, יכול להתבצע רק ע"י מי שהוא בעצמו חי בחיים נצחיים כדלהלן.

מציאות המשיח – דירה בתחתונים

נצחיות חיי הרבי מצד תפקידו כמלך המשיח, היא משום שפעולתו היא להמליך את השי"ת בכל הבריאה, ע"י שמגלה ומחדיר את נצחיות עצמותו בכל הנבראים, ועי"ז מביא את הבריאה לביטול והתאחדות עם השי"ת, וכל בני ישראל חוזרים בתחיית המתים לחיים נצחיים, ודבר זה יכול להעשות אך ורק ע"י מי שהוא בעצמו דבק בעצמותו ית' – "נצח ישראל" בתכלית, וחי בחיים נצחיים, ועומד ומוכן בכל רגע לגאול את ישראל.

והביאור בזה, ובהקדמה: ציוה הקב"ה בתורתו[12] "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם", כי הכוונה הפנימית היחידה שלמענה ברא השי"ת את העולם היא ש"נתאוה הקב"ה להיות לו ית' דירה בתחתונים" – גילוי עצמותו ית' בעולם התחתון שאין תחתון למטה הימנו, ולכן נצטווינו לעשות מקדש שבו קדש הקדשים, שם תשרה השכינה, ומשם תתפשט לכל הבריאה כולה.

נמצא שבקדש הקדשים שבו "אבן השתי'", הוא המקום שבחר ה' לשכן שמו שם, התגלות עצמותו בעולם הזה, ב"גדרי הנבראים", ולכן נקראת "אבן השתי'" שממנה הושתת העולם – ממנה יסוד קיום העולם, ע"י התפשטות השכינה בכל העולם כולו, "דירה בתחתונים".

והנה העבודה בעשיית "דירה בתחתונים", היא ע"י עם ישראל ומתחיל ממנו[13], ולפיכך בחר הקב"ה בתחילה במשה רבינו – ראש בני ישראל, שהוא צדיק יסוד עולם, שבשבילו קיום כל הבריאה – שהוא יהי' דירה לו ית' בתחתונים, והוא נצטווה ובנה מקדש לשכן שם ה' בעולם, בשלב ראשון משכן, ובשלב המשלים – בית מקדש (ע"י שלמה המלך) בירושלים, עד בית המקדש השלישי, בנינא דקוב"ה, שיבנה המלך המשיח.

ולפיכך מציאות זו ד"אבן השתי'" וכן משה רבינו, ואתפשטותא דמשה שבכל דור, עד מלך המשיח שבו מתממשת ונשלמת הכוונה העליונה – גילוי עצמותו ית' בגדרי הנבראים, הוא יסוד קיום העולם, והרי זו מציאות נצחית בכל דור ודור, שבלעדיו אין יסוד וקיום לכל הבריאה.

משיח אינו מת

ידוע שבכל דור ישנו "אחד הראוי מצדקתו להיות גואל, ולכשיגיע הזמן יגלה אליו השי"ת וישלחו"[14], ומבאר הרבי מלך המשיח בקונטרס בית רבינו[15], שהכוונה בזה – לנשיא הדור שבכל דור.

והנה איתא בגמרא סנהדרין[16]: אמר רב אי מן חייא הוא, כגון רבינו הקדוש, אי מן מתיא הוא כגון דניאל איש חמודות, ופירש"י: אי מן חייא הוא כגון רבינו הקדוש – אם משיח מאותן שחיים עכשיו ודאי היינו רבינו הקדוש . . ואם הי'ה מאותן שמתו כבר – הי'ה דניאל איש חמודות, שנידון ביסורין בגוב אריות וחסיד גמור הי', והאי "כגון" לאו דוקא. עכ"ל.

והדיוק בזה שרש"י מדייק לכתוב "ואם הי'", והיינו שבדור הראשון לגלות בבל הי' דניאל המשיח (ומה שאמרו "מן מתיא הוא" – אין זו מיתה ממש, אלא כמבואר לעיל ביחס לגואל ראשון משה רבינו, שאע"פ שכתוב "וימת שם משה" אמרו חז"ל ש"לא מת משה"). ומוסיף רש"י שם: "והאי כגון – לאו דוקא", כי לא רק דניאל הי' משיח בדורו, אלא כל נשיא בדורו הי' בבחינת משיח.

נצחיות המשיח גם בגלות

והנה, פעולה זו של גילוי עצמותו ית' בעולם כפי שיהי' בעת הגאולה השלימה ע"י משיח צדקנו, מתחילה עוד לפני בוא הגאולה בשלימותה, כי מאחר שהמשיח גואל את ישראל מהגלות, הרי תחילת עבודתו בגאולת ישראל מתחילה בהיות בני ישראל עדיין בגלות, ושם מתחילה ההתגלות האלקית שתהי' אחר כך בשלימות, בעת התגלות הגאולה השלימה.

וכך מפרש הרבי מה"מ שיל"ו[17] את דברי הרמב"ם אודות המשיח – "ובנה מקדש במקומו", ש"מקומו" היינו המקום שבו יושב מלך המשיח בגלות, מדוכא ביסורים ומצפה מתי יוכל לבוא ולגאול את ישראל, הנה, שם הוא בונה מקדש (בית רבינו שבבבל) כהכנה לגאולה, ועתיד מקדש זה להקבע בארץ ישראל בירושלים – מחובר לבית המקדש השלישי.

וכמו הנבואה שתחזור לישראל ע"י מלך המשיח עוד לפני שתושלם הגאולה על ידו – כמ"ש הרמב"ם[18] – כדי להכין את העם לקראת הגאולה, ובדורנו – דור האחרון לגלות והראשון לגאולה – הרי זה הרבי נשיא הדור ונביא הדור, שנבואותיו האלוקיות בתורת החסידות בכלל, תורתו של משיח, ונבואותיו לעם ישראל בדורנו בפרט, קולע אל השערה בדיוק המושלם ביותר.

וכך גם בנצחיות החיים שתהי' בזמן הגאולה השלימה, הרי זה מתחיל בדור זה – דור התשיעי – ברבי מלך המשיח שיחי' לעולם ועד, עוד בזמן הגלות, וממנו בלי הפסק כלל, לגאולה האמיתית והשלימה, כמצוטט לעיל משיחת קודש פר' בא תשנ"ב[19].

החיים – מושג נשגב

ואמנם קשה לנו – יושבי בתי חומר – לעכל בשכלנו, שעל אף שבעינינו ראינו כביכול הסתלקות הצדיק וכו', ובכ"ז לדעת ולהאמין שאין זו הסתלקות ח"ו, והרבי חי וקיים בפועל בגופו הגשמי, ופועל ישועות בקרב הארץ, ו"בכדי ספדו ספדיא וחנטו חנטיא וקברו קבריא"[20] – בניחותא ולא בתמיהה!

אבל האמת היא שדבר זה אינו מופרך לגמרי – גם ע"פ שכלנו האנושי, כי כללות תפיסתנו האנושית במהות החיים בכלל – היא מוגבלת ביותר ושואפת לאפס. אפילו אופן התלבשות ה"חיים הבשריים" בגוף הגשמי, ב"התלבשות פנימית" – היינו התאחדות המתלבש הרוחני (נפש) עם הלבוש הגשמי (גוף) – אינם מובנים בשכל האנושי, שהרי הם ניגודיים במהותם.

כל שכן מהות החיים הבשריים עצמן בוודאי שאינם מובנים בשכל האדם, לכל היותר יכולים אנו רק להגדיר את תופעות החיים בגוף הגשמי, כלומר, מה קורה לגוף כאשר יש בו חיים, אבל אין אנו מבינים את מהות החיים עצמן.

ומכל שכן וק"ו – החיים הרוחניים – בבחינת אין סוף, שהם חיי הצדיק ש"אינם חיים בשריים"[21], שבודאי אינם בגדר תפיסתנו כלל, ובהם אין לנו מושג אפילו בתופעות ואופן גילויי החיים הללו.

ולדוגמא, החיים הבשריים המלובשים בגוף, הריהם מוגבלים ביותר, ואם אין להם תנאי קיום והתגלות – מתאימים, כגון גוף בריא, מזון מתאים, חמצן בכמות סבירה ועוד כמה וכמה צרכים – הנה בלעדיהם אין החיים הבשריים יכולים להתקיים בגוף.

אבל חיי הצדיק הם בבחינת אין סוף, שאינם מוגבלים ואינם תלויים בצרכים הגשמיים, והם מלובשים בגופו הטהור בגזירת ובעזרת חיי החיים אין סוף ברוך הוא – גם בלי תנאי קיום גשמיים, וגם בלי מזון, שינה וכו', הריהו חי וקיים ופועל ישועות בקרב הארץ הלזו הגשמית, ביתר שאת וביתר עוז.

"נמנע הנמנעות"

וכמו משה רבינו בהיותו בהר לקבל את הלוחות, שהי' "עומד ומשמש", והתקיים שם בלי תנאי חיים גשמיים, שהרי "לחם לא אכל ומים לא שתה"[22], ובכל זאת חי והתקיים בגשמיות נשמה בגוף – כך גם הרבי מה"מ שיל"ו[23] שנתעלה להביא את הגאולה לישראל, חי בגופו הקדוש בגשמיות – "חיים נצחיים בלי הפסק בינתיים", ואע"פ שאינו נראה לעינינו, ממשיך לעבוד ולפעול ישועות בקרב הארץ, בריבוי עצום של הפצת המעיינות, ביתר שאת וביתר עוז מיום ליום מכפי שהי' עד עתה, והיקף הפעולות וריבוי מוסדות חב"ד ובתי חב"ד- יוכיחו, והעיקר – רבבות אלפי ישראל המתקרבים ליהדות תחת דגלו – הם הוכחה ניצחת להמצאותו כאן בעולם הגשמי.

אדרבה, בהיותו ב-770 לפני ג' תמוז, שהי' נראה לעינינו הבשריות, והי' נראה שמדי פעם בפעם הי' אוכל ושותה ומקדש על היין וכו', הנה זה הי' הנס והפלא שאינו מובן כלל וכלל.

כי בשלמא אנשים גבוליים המלובשים וקשורים לעולם הזה הגשמי, הרי התעסקותם בענינים גשמיים – מובנת, וגם עיקר עבודתם את ה' היא במצוות גשמיות, אבל כיצד זה – האדם הדבוק ומאוחד באין סוף ברוך הוא – מצטמצם בענינים גבוליים של אכילה ושתי' כנ"ל.

אין זאת אלא שבגופו הקדוש של הרבי בא לידי ביטוי כח עצמותו ית', שהוא "נמנע הנמנעות" – גבול ובלי גבול כאחד, כפי שהי' בקודש הקדשים שבבית המקדש, וכפי שיתגלה לעתיד לבוא בכל העולם כולו כמשנת"ל בארוכה, ולכן צמצם עצמו באכילה ושתי' וכו'

לצורך רוחני – להמשכת אור א"ס ב"ה בתוך העולם הגשמי, אבל לא שהי' זקוק לזה לצורך קיום גופו.

העמידה בנסיון

קושי הנסיון וגודל הצער והחורבן שחווינו בג' תמוז, אינו בגלל שנשתנה ח"ו משהו במעמדו ומצבו של הרבי מה"מ שיל"ו, אלא בגלל השינוי שחל בנו, שחשך מאור עינינו ואין אנו רואים את אבינו מלכנו, עד שהנמושות – קטני האמונה שבינינו, עלולים להעלות בדעתם או בחוסר דעתם (כנ"ל בתחילת דברינו) – שח"ו "אין מנהל לנו"[24], "עזב כו' את הארץ"[25] רח"ל ח"ו וח"ו.

ושרש הענין, כפי שמסביר הרבי בעצמו, הוא "הצמצום הראשון" באלקות, המאפשר ל"מקצת חכמים בעיניהם" לשגות ולטעות ולפרש ענין הצמצום כפשוטו ח"ו, ומזה נעשה גם נתינת מקום לחשוב שמשה נסתלק ח"ו ואינו נמצא למטה[26], מה שהביא בסופו של דבר לחטא העגל, ועד לטעות שח"ו "עזב הוי' את הארץ".

אך עלינו לזכור שאין זה אמת, כי אם רק נסיון בלבד. ובהדגשה, שכל ענין הנסיון הוא: א רק העלם והסתר של האמת, והוא כדמיון בעלמא. ב "כי מנסה ה"א אתכם לדעת"[27], כל ענין הנסיון הוא להביאנו לבחינת "דעת"[28] – התקשרות חזקה עד כדי התעצמות ברבי מה"מ שיל"ו, ע"י הצער והגעגועים שבלבנו עקב ההתעלמות, וזעקה אמיתית "עד מתי"?! שעי"ז דוחים ומבטלים את ההעלם וההסתר, ומתגלה האמת – שהרבי חי בחיים נצחיים גם בגופו, כאן איתנו בעולם הגשמי, והוא יגאלנו[29].

הערות

[1]תהלים כא, ה. ומצו"ד שם. וראה רבנו בחיי על בראשית פרק יא פסוק י.