יום רביעי ה׳ מרחשון ה׳תשע״ה

 

 

מבוא לפרק

 

בהמשך לנאמר בפרק הקודם על החלוקה במצוות לשנים שהן ארבע, כנגד ארבעת חלוקות הנבראים, דומם, צומח, חי ומדבר.

ה"דומם" מסמל את המצוות המעשיות.

ה"צומח" מסמל את המצוות שבדיבור או מחשבה.

ה"חי" מסמל את המצוות הנעשות באופן טבעי מתוך תכונות מולדות.

ה"מדבר" מסמל את המצוות הנעשות מתוך אהבה ויראה נרכשות בהתבוננות או בעבודה עצמית.

בפרק זה נעסוק בעבודת השם הנעשית מתוך אהבה ויראה טבעיים או נרכשים.

בהתחלה פותח הרבי בהסבר לאור האמור שעבודת המלאכים היא עבודת השם טבעית ולכן נקראים מלאכים "חיות הקודש", אך מדגיש כי זה רק במלאכים סתם ולא במלאכים מיוחדים. וממילא עבודת הצדיקים היא עבודה באהבה ויראה נרכשת והיא למעלה מעבודת המלאכים והיא מגיעה בעולמות עליונים עד לעולם האצילות.

גם הבינוניים יכולים להגיע מפעם לפעם לעולם האצילות בזמני רצון ובזמנים מיוחדים.

לקראת סוף הפרק יבאר רבנו את החובה לקיום המצוות באופן נרכש ולא באופן טבעי מה מצבם של המצוות שאינן מקוימות באופן נרכש והדרך לתיקון מצבם. 

 

מלאכים נקראים חיות הקודש

 

ומפני זה גם כן נקראים המלאכים בשם חיות ובהמות כדכתיב ביחזקאל פרק א' פסוק י' וּדְמוּת פְּנֵיהֶם פְּנֵי אָדָם וּפְנֵי אַרְיֵה אֶל הַיָּמִין וגו' לְאַרְבַּעְתָּם וּפְנֵי שׁוֹר מֵהַשְּׂמֹאול וגו' לְאַרְבַּעְתָּן וּפְנֵי נֶשֶׁר לְאַרְבַּעְתָּן: לפי שאינם בעלי בחירה ויראתם היא טבעית להם כמו שכתוב ברעיא מהימנא פרשת פנחס ברעיא מהימנא על הזוהר חלק ג' פרשת פנחס דף רכה' עמוד א' נכתב כי מלאכים עליונים אין בהם יצר הרע ואין להם שלטון אחר מלבד ממלא כל העלמין וממילא עבודתם ביראה טבעית ומולדת.

ולכן מעלת הצדיקים גדולה מהם התלמוד מסכת סנהדרין דף צג' בתחילת עמוד א' "אמר רבי יוחנן גדולים צדיקים יותר ממלאכי השרת שנאמר (דניאל פרק ג' פסוק כה') עָנֵה וְאָמַר הָא אֲנָה חָזֵה גֻּבְרִין אַרְבְּעָה שְׁרַיִן מַהְלְכִין בְּגוֹא נוּרָא וַחֲבל לָא אִיתַי בְּהוֹן וְרֵוֵהּ דִּי רְבִיעָיָא דָּמֵה לְבַר אֱלָהִין: (פירוש – ענה ואמר ראיתי ארבעה אנשים שהם חנניה מישאל ועזריה ונוסף עליהם מלאך השם שנכנסו לכבשן האש ומשום שהקדים את האנשים למלאך משמע האנשים הצדיקים יותר גדולים במעלתם מהמלאכים). כי מדור נשמות הצדיקים הוא בעולם הבריאה ומדור המלאכים בעולם היצירה בהמשך לנאמר בפרק הקודם כי החי מסמל עבודת השם טבעית שאינה נרכשת אלא תוכנה מולדת יובן מדוע במרכבת יחזקאל מציין הנביא כי מראה פני מלאכים העליונים כדמות החיות, וכן הרמב"ם בהלכות יסודי תורה פרק ב' הלכה ז' מונה את מעלות המלאכים הוא מכנה את אחד המעלות של המלאכים בשם חיות הקודש כי מאחר ועבודתם היא תכונה מולדת בטבע בריאתם הרי שהם קשורים לחי ולכן נקראים חיות הקודש.

מכאן יובן שצדיקים בהיותם בבחינת המדבר מעלתם גדלה מעל המלאכים כי עבודתם היא באופן נרכש ולא באופן מולד וטבעי.

ומדגיש רבנו כי המדור של הצדיקים הוא בעולם הבריאה ומדור המלאכים בעולם היצירה הרי שעולם הבריאה נעלה מעל עולם היצירה ומעלתם גדלה מעל מעלת המלאכים העליונים.

[הגהה – והיינו בסתם מלאכים אבל יש מלאכים עליונים בעולם הבריאה שעבודתם בדחילו ורחימו שכליים כמו שכתוב ברעיא מהימנא שם (זוהר חלק ג' דף רכה' עמוד א') שיש שני מיני חיות הקודש טבעיים ושכליים וכמו שכתוב בעץ חיים (שער נ' פרק ז') אלא שמדגיש רבנו שזהו במלאכים סתם אך ישנם מלאכים עליונים שהם במעלה יותר גדולה אף מהצדיקים כי עבודתם היא נרכשת ולא מולדת כצדיקים וממילא מעלתם גדלה על הצדיקים אבל בכלל מלאכים סתם מדורם נמוך ממדור הצדיקים.]

 

ההבדל בין צדיקים למלאכים

 

וההבדל שביניהם הוא כי בעולם היצירה מאירות שם מידותיו של אין סוף ברוך הוא לבדן שהן אהבתו ופחדו ויראתו כו'. וכמו שכתוב [בתיקונים (תיקוני הזוהר תיקון ו') ועץ חיים (שער מז' פרקים ד' ה') בתיקוני הזוהר תיקון ששי כתוב שהמידות מאירות בעולם היצירה ממילא עבודת המלאכים היא רק במידותיו של הקדוש ברוך הוא.] דשית ספירין מקננין ביצירה בתרגום מארמית ללשון הקודש שש ספירות מאירות בעולם היצירה. ולכן זאת היא עבודת המלאכים תמיד יומם ולילה לא ישקטו לעמוד ביראה ופחד וכו' והיינו כל מחנה גבריאל שמהשמאל ועבודת מחנה מיכאל היא האהבה כו'.

אבל בעולם הבריאה מאירות שם חכמתו ובינתו ודעתו של אין סוף ברוך הוא שהן מקור המידות ואם ושורש להן וכדאיתא בתיקונים (תיקון ו') שאימא עילאה מקננא בתלת ספירין בכרסיא בתרגום מארמית ללשון הקודש הבינה העליונה מאירה בשלושת הספירות של ה"כסא". שהוא עולם הבריאה ולכן הוא מדור נשמות הצדיקים עובדי השם בדחילו ורחימו הנמשכים מן הבינה ודעת דגדלות אין סוף ברוך הוא שאהבה זו נקראת רעותא דלבא כנזכר לעיל (פרק יז') ומרעותא דלבא נעשה לבוש לנשמה בעולם הבריאה שהוא גן עדן העליון כדלקמן (בפרק זה) וכמו שכתוב בזוהר ויקהל (חלק ב' דף רי' עמוד ב') כאמור אם הצדיקים מדורם בעולם הבריאה והמלאכים בעולם היצירה הרי שמעלתם של צדיקים גדלה על מעלת המלאכים.

והטעם על כך הוא כי בעולם היצירה מאירות רק הספירות הנקראות מידות אהבה, פחד ויראה, רחמים, נצח והוד. ממילא גם עבודתם היא בבחינת מידותיו של הקדוש ברוך הוא באהבה ויראה.

אבל מדור הצדיקים בעולם הבריאה ושם נמצאות ומאירות הספירות הנקראות מוחין כמו חכמה בינה ודעת וכידוע שהמוחין מולידים את המידות והיא כאם להם. ממילא מעלתם של הצדיקים נפלאה ממעלת המלאכים.

 

עובדי השם באופן טבעי

 

אך היינו דווקא נשמות ממש שהן בחינת מוחין דגדלות אין סוף ברוך הוא

אבל בחינת הרוח של הצדיקים וכן שאר כל נשמות ישראל שעבדו את השם בדחילו ורחימו המסותרות בלב כללות ישראל אין עולות לשם רק בשבת וראש חדש בזוהר חלק ב' דף קנו סוף עמוד ב' על הפסוק בישעיה פרק סו פסוק (כג) וְהָיָה מִדֵּי חֹדֶשׁ בְּחָדְשׁוֹ וּמִדֵּי שַׁבָּת בְּשַׁבַּתּוֹ יָבוֹא כָל בָּשָׂר לְהִשְׁתַּחֲוֹת לְפָנַי אָמַר יְהֹוָה: שואל הזוהר מדוע נוקט לשון הפסוק בבשר ולא נשמה או רוח ומשיב שהקדוש ברוך הוא מאפשר בימי סגולה אלו לעלות ולהתעלות עם כל גופם למקום גבוה בקדושה. לבד דרך העמוד שמגן עדן התחתון לגן עדן העליון שהוא עולם הבריאה הנקרא גן עדן העליון להתענג על השם וליהנות מזיו השכינה

כי אין הנאה ותענוג לשכל נברא אלא במה שמשכיל ומבין ויודע ומשיג בשכלו ובינתו מה שאפשר לו להבין ולהשיג מאור אין סוף ברוך הוא על ידי חכמתו ובינתו יתברך המאירות שם בעולם הבריאה. ומבאר רבנו שמעלת הצדיקים על המלאכים מתייחסת לנשמתם שהיא המוחין שלהם והשגתם באור אין סוף.

אבל רוחם של הצדיקים וכן כל איש ישראל העובד את השם באהבה ויראה ואפילו מתוך עבודה טבעית כמלאכים בכל זאת יכולים להעלות למעלה ממעלת המלאכים אלא שזה רק בעיתים מזומנים של עת רצון למעלה כמו בשבת וראש חודש שאז זוכים לעלות ולהתענג על זיו השכינה.

כי התענוג האמיתי של השכל הוא רק כשמבין ומשיג ויודע בשכלו כל אחד לפי מעלתו וזוכה לעלות למקום שבו מאירה חכמתו ובינתו יתברך.

 

זוכים להתעלות מעל המלאכים

 

ומה שזוכות נשמות אלו לעלות למעלה מהמלאכים אף שעבדו בדחילו ורחימו טבעיים לבד

היינו מפני שעל ידי דחילו ורחימו שלהם אתכפיא סטרא אחרא המלובשת בגופם בין בבחינת סור מרע לכבוש התאוות ולשברן ובין בבחינת ועשה טוב כנזכר לעיל (פרק כה') והם היו בעלי בחירה לבחור ברע חס ושלום ובחרו בטוב לאכפיא לסטרא אחרא לאסתלקא יקרא דקודשא בריך הוא כו' כיתרון האור כו' כנזכר לעיל (פרקים יב' כז' לג') זכות זו המיועדת לאיש העובד השם באופן טבעי אינה מובנת לכאורה מדוע יזכה להתעלות מעל המלאך שעובד בעבודה טבעית בדיוק כמו האדם למטה ומהי זכות זו?

אלא שזוכה לכך בהיותו בכל זאת נעלה מעל המלאך כי עבודתו הייתה על ידי כפיית יצרו כי האיש למטה הוא בעל בחירה בין טוב למוטב והיות והמלאך אינו בעל בחירה הרי שישנה מעלה אף באיש הפשוט למטה מעל המלאך בהיות עבודתו בכפיית יצרו כי היה לו האפשרות לבחור במוטב ובכל זאת בחר בטוב על כך מגיעה לו הזכות שאינה אפילו במלאכים.

 

כל אחד ומעלת ומיקום עבודתו

 

והנה כל זה הוא במדור הנשמות ומקום עמידתן

אך תורתן ועבודתן נכללות ממש בעשר ספירות שהן בחינת אלוהות ואור אין סוף מתייחד בהן בתכלית הייחוד והיינו בעשר ספירות דבריאה על ידי דחילו ורחימו שכליים ובעשר ספירות דיצירה על ידי דחילו ורחימו טבעיים ובתוכן מלובשות עשר ספירות דאצילות ומיוחדות בהן בתכלית ועשר ספירות דאצילות מיוחדות בתכלית במאצילן אין סוף ברוך הוא

מה שאין כן הנשמות אינן נכללות באלוהות דעשר ספירות אלא עומדות בהיכלות ומדורין דבריאה או יצירה ונהנין מזיו השכינה הוא אור אין סוף ברוך הוא המיוחד בעשר ספירות דבריאה או דיצירה והוא זיו תורתן ועבודתן ממש [עיין זוהר ויקהל דף ר"י (עמוד ב')] כי שכר מצווה היא מצווה עצמה (כידוע מהמשנה במסכת אבות פרק ד' משנה (ב) בֶּן עַזַּאי אוֹמֵר, הֱוֵי רָץ לְמִצְוָה קַלָּה (כְּבַחֲמוּרָה), וּבוֹרֵחַ מִן הָעֲבֵרָה. שֶׁמִּצְוָה גּוֹרֶרֶת מִצְוָה, וַעֲבֵרָה גוֹרֶרֶת עֲבֵרָה. שֶׁשְּׂכַר מִצְוָה, מִצְוָה. וּשְׂכַר עֲבֵרָה, עֲבֵרָה: ברם כאן מבאר רבנו שאין זה כשכר צדדי הבא מעליו בעקבות עבודתם של אנשים אלא שכר המצווה הוא המצווה בעצמה.

דהיינו קיום מצוות ולימוד תורה לא רק מזכה אותך להעלות מעלה ולהגיע לעולמות עליונים אלא זהו פעולת עבודתך שהנך מתחבר או בעולם הבריאה או בעולם היצירה אך בכל זה מקושר אתה עד לעולם האצילות ממש.

 

עולם האצילות

 

ועולם האצילות שהוא למעלה מהשכל וההשגה וההבנה לשכל נברא כי חכמתו ובינתו ודעתו של אין סוף ברוך הוא מיוחדות שם בו בתכלית הייחוד בייחוד עצום ונפלא ביתר שאת ויתר עז לאין קץ מבעולם הבריאה כי שם ירדו להאיר בבחינת צמצום כדי שיוכלו שכלים נבראים לקבל מהן חכמה בינה דעת לידע את השם ולהבין ולהשיג איזו השגה באור אין סוף ברוך הוא כפי כוח שכלים הנבראים שהם בעלי גבול ותכלית שלא יתבטלו במציאותם ולא יהיו בגדר נבראים כלל רק יחזרו למקורם ושרשם שהוא בחינת אלוהות ממש.

והנה צמצום זה הוא סבת ההארה שמאירות שם חכמה בינה דעת של אין סוף ברוך הוא לנשמות אלו בעולם הבריאה.

מה שאין כן באצילות שאינם בבחינת צמצום אי אפשר לשכלים נבראים לקבל מהן לית מחשבה דילהון תפיסא שם כלל אבל בעקבות הצמצום באור המתלבש בעולמות אין ההשגה יכולה להיות ישירות בעולם האצילות כי מאחר והצמצום נועד שלא יתבטלו ממציאותם, ולכן מעולם לעולם האור מצטמצם יותר כדי שיוכלו להשיג את השכל וההבנה האלוהית. אבל בעולם האצילות הצמצום אינו גדול כל כך לכן אין אדם יכול להגיע שמה אלא על ידי הצמצומים בעולמות הנמוכים יותר בריאה, יצירה ועשייה.  

 

מדור הצדיקים בעולם האצילות

 

לכן הוא מדור לצדיקים הגדולים שעבודתם היא למעלה מעלה אפילו מבחינת דחילו ורחימו הנמשכות מן הבינה ודעת בגדולתו יתברך כמו שעולם האצילות הוא למעלה מעלה מבחינת בינה ודעת לשכל נברא אלא עבודתם היא בבחינת מרכבה ממש לאין סוף ברוך הוא וליבטל אליו במציאות ולהיכלל באורו יתברך הם וכל אשר להם על ידי קיום התורה והמצוות על דרך שאמרו (במדרש רבה בראשית פרשה מז' אות ו') האבות הן הן המרכבה והיינו לפי שכל ימיהם הייתה זאת עבודתם. רק צדיקים גמורים יכולים להעלות ממש לעולם האצילות בהיות שאינם מתבטלים כי מציאותם אינה מציאות נפרדת מהאלוהות אלא הם מרכבה ממש לאלוהות כמו האבות הקדושים ולכן הם יכולים ונמצאים בעולם האצילות מה שאינו קיים לגבי המלאכים ואפילו איש מישראל שאינו ממש בטל במציאותו.

 

גם בינוני לפרקים מגיע לעולם האצילות

 

אך מי ששורש נשמתו קטן מהכיל עבודה תמה זו ליבטל וליכלל באורו יתברך בעבודתו בקביעות רק לפרקים ועתים שהם עת רצון למעלה וכמו בתפילת שמונה עשרה שהיא באצילות ובפרט בהשתחוויות שבה שכל השתחווה היא בבחינת אצילות [כמו שכתוב בפרי עץ חיים בקבלת שבת (שער יח' פרק ה')] כי היא עניין ביטול באורו יתברך להיות חשיב קמיה כלא ממש אזי גם כן עיקר קביעות נשמתו הוא בעולם הבריאה [רק לפרקים בעת רצון תעלה נשמתו לאצילות בבחינת מיין נוקבין כידוע ליודעי חכמה נסתרת]: אך כל איש ישראל שאינו ממש בטל אליו להיות כלא חשיב לפניו לא יוכל להעלות לשם אלא אם כן הוא עצמו נמצא בתנועה של ביטול ואז הוא מגיע לעולם הבריאה ומשם יוכל להמשיך אור מעולם האצילות.

הזמנים שממילא האדם נמצא בתנועת הביטול הוא בתפילת עמידה שאז עומד כעבד לפני רבו ובפרט בהשתחוותו לפני הבורא בעת תפילת העמידה הרי הוא בתנועת ביטול מצד עבודתו כרגע.

ואז לפרקים יכול לזכות לעלות אף למעלה מכך לעולם האצילות.

 

חובת קיום מצוות מתוך אהבה ויראה

 

והנה שכר מצווה מצווה (משנה מסכת אבות פרק ד' משנה ב') פירוש שמשכרה נדע מהותה ומדרגתה

ואין לנו עסק בנסתרות שהם צדיקים הגדולים שהם בבחינת מרכבה

רק הנגלות לנו שאחריהם כל אדם ימשוך לידע נאמנה מהות ומדרגת עבודת השם בדחילו ורחימו בהתגלות לבו הנמשכות מן הבינה ודעת בגדולת אין סוף ברוך הוא מקומה בעשר ספירות דבריאה ועבודה בדחילו ורחימו הטבעיים שבמוחו בעשר ספירות דיצירה

אבל עבודה בלי התעררות דחילו ורחימו אפילו במוחו בבחינת גילוי דהיינו לעורר האהבה הטבעית המסותרת בלב להוציאה מההעלם והסתר הלב אל הגילוי אפילו במוחו ותעלומות לבו על כל פנים רק היא נשארת מסותרת בלב כתולדה כמו שהייתה קודם העבודה הרי עבודה זו נשארת למטה בעולם הפירוד הנקרא חיצוניות העולמות ואין בה כוח לעלות וליכלל בייחודו יתברך שהן עשר ספירות הקדושות וכמו שכתוב בתיקונים (תיקוני הזוהר תיקון י') דבלא דחילו ורחימו לא פרחא לעילא ולא יכלא לסלקא ולמיקם קדם השם. בתרגום מארמית ללשון הקודש בלי אהבה ויראה לא עולה עבודה זו למעלה ואינה יכולה לעמוד לפני השם. אבל הספר הזה מדבר על הבינוניים ואינו עוסק בנשמותיהם של צדיקים ואין לנו עסק בנסתרות לאן יכול אדם מישראל להגיע בעבודתו אלא המוטל עלינו כחובה ברורה הוא עבודת השם בעקבות התבוננות והתעוררות אהבה והיראה הנרכשים.

כי עבודת השם ואפילו טבעית ואפילו הבאה בעקבות כפיית היצר ובחירה חופשית אינה יכולה לעלות למעלה אם לא שיוקדם לה אהבה ויראה נרכשים על ידי התבוננות מתאימה המעוררת אהבה ויראה. והרי היא פשוט נשארת כאן בעולם הפירוד.

 

מצבם של המצוות הנעשות ללא אהבה ויראה

 

והיינו אפילו אם אינו עוסק שלא לשמה ממש לשום איזה פניה חס ושלום אלא כמו שכתוב בישעיה פרק כט' פסוק יג' וַיֹּאמֶר אֲדֹנָי יַעַן כִּי נִגַּשׁ הָעָם הַזֶּה בְּפִיו וּבִשְׂפָתָיו כִּבְּדוּנִי וְלִבּוֹ רִחַק מִמֶּנִּי וַתְּהִי יִרְאָתָם אֹתִי מִצְוַת אֲנָשִׁים מְלֻמָּדָה: פירוש מחמת הרגל שהורגל מקטנותו שהרגלו ולימדו אביו ורבו לירא את השם ולעבדו ואינו עוסק לשמה ממש

כי לשמה ממש אי אפשר בלא התעוררות דחילו ורחימו הטבעיים על כל פנים להוציאן מהסתר הלב אל הגילוי במוח ותעלומת לבו על כל פנים

כי כמו שאין אדם עושה דבר בשביל חברו למלאות רצונו אלא אם כן אוהבו או ירא ממנו כך אי אפשר לעשות לשמו יתברך באמת למלאות רצונו לבד בלי זיכרון והתעררות אהבתו ויראתו כלל במוחו ומחשבתו ותעלומות לבו על כל פנים

וגם אהבה לבדה אינה נקראת בשם עבודה בלי יראה תתאה לפחות שהיא מסותרת בלב כל ישראל כמו שכתוב לקמן (פרק מא') כאמור קיום מצוות ללא אהבה ויראה נרכשים לא עולות למעלה לפני השם. ואין הדבר רק על אדם שעשה מצוות ולמד תורה אלא שלא היה בזה לשם השם אלא אפילו אדם שלמד תורה וקיים מצוות שלא לשמה ממש הוא פשוט קיים המצווה לצורך גאוותו כדי שיאמרו עליו שאיש טוב הוא או למד תורה כדי שיקרא רב ותלמיד חכם שאז בוודאי אין לימוד זה וקיום מצוות זה עולה למעלה.

אלא אפילו אדם שקיים מצוות לא לשמה ולא שלא לשמה אלא מתוך הרגל בלבד וליבו בל עמו. אינו עולה למעלה כי אי אפשר לקיום המצוות ללא אהבה ויראה כשם שאדם לא עושה טובה לאוהבו אם לא אוהבו באמת כך אין קיום המצוות באמת יכולים להיות ללא אהבה ויראה אמיתית.

 

הדרך לתיקון המצב

 

וכשעוסק שלא לשמה ממש לשום איזה פניה לכבוד עצמו כגון להיות תלמיד חכם וכהאי גוונא אזי אותה פניה שמצד הקליפה דנוגה מתלבשת בתורתו והתורה היא בבחינת גלות בתוך הקליפה לפי שעה עד אשר יעשה תשובה שמביאה רפואה לעולם בתלמוד מסכת יומא דף פו' עמוד א' אמר רבי חמא בר חנינא גדולה תשובה שמביאה רפואות לעולם שנאמר (הושע פרק יד' פסוק (ה) אֶרְפָּא מְשׁוּבָתָם אֹהֲבֵם נְדָבָה כִּי שָׁב אַפִּי מִמֶּנּוּ: שבשובו אל השם גם תורתו שבה עמו

ולכן אמרו רבותינו זיכרונם לברכה בתלמוד מסכת פסחים דף נ' עמוד ב' "אמר רב יהודה אמר רב לעולם יעסוק אדם וכו' בתורה ומצוות אף על פי שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה" בוודאי שבוודאי סופו לעשות תשובה בגלגול זה או בגלגול אחר כי לא יודח ממנו נידח

אך כשעושה סתם לא לשמה ולא שלא לשמה אין הדבר תלוי בתשובה אלא מיד שחוזר ולומד דבר זה לשמה הרי גם מה שלמד בסתם מתחבר ומצטרף ללימוד זה ופרחא לעילא מאחר שלא נתלבש בו עדיין שום קליפה דנוגה ולכן לעולם יעסוק אדם כו' וכן העניין בתפילה שלא בכוונה כמו שכתוב בזוהר (זוהר חלק ב' דף רמה' עמוד ב'): כשלומד תורה ומקיים מצוות מתוך שלא לשמה ממש הרי קיום המצוות ולימוד התורה שלו נמצאים למטה בגלות בתוך קליפת נוגה עד שיעשה תשובה ותבוא להם רפואה.

והרי סוף כל סוף יעשה תשובה כל אדם בין בגלגול זה ובין בגלגול אחר ודברי תורתו יעלו למעלה.

אבל מי שמקיים מצוות ולומד תורה לא מתוך לשמה ולא מתוך שלא לשמה אין קיום מצוותיו ולימוד תורתו נמצאים בקליפת נוגה שצריך לכך תשובה כדי להעלותם למעלה אלא מספיק שיחזור על לימודו או יקיים מצווה זו מתוך אהבה ויראה נכונים בהתבוננות שכלית מיד מצטרפים אליו כל העבודה והלימוד והמעשים שנעשו עד היום בסתם ועולים כולם ביחד לפני השם.

 

סיכום הפרק

 

למדנו שהמצוות בדוגמת החלוקה לארבעת החלקים בבריאה: דומם, צומח, חי ומדבר. גם כן נחלקות לשנים שהן ארבע והן מצוות הנעשות באהבה ויראה טבעיים ולפי תכונות הנפש המולדות, לעומת האהבה ויראה הנרכשים על ידי התבוננות וכדומה.

תחילה מזכיר רבנו שהמלאכים העליונים עבודתם היא באופן טבעי מטבע יצירתם ולכן נקראים "חיות הקודש". לעומתם עבודת הצדיקים שנעשית באופן נרכש מעלתם גדלה אף מעבודת המלאכים. וגם לבינוניים ישנה אפשרות לעלות בעבודתם למעלה כזו.

כי אופן עבודתם הוא לאכפיא סטרא אחרא וכיתרון האור הבא מן החושך.

והיינו:    

מפני שהמלאכים עבודתם טבעית נקראים חיות הקודש כי בחירה ויצר הרע אין בהם. ומדור הצדיקים בעולם הבריאה בעוד שהמלאכים נמצאים בעולם היצירה הנמוך מעולם הבריאה [אלא שזה מלאכים סתם ולא מלאכים מיוחדים].

בעולם היצירה מאירות רק המידות הקדושות ואילו בעולם הבריאה מאירים המוחין שהן אם ומולידות את המידות.

וזוכים ועולים אף לעולם האצילות כדי להשיג וליהנות מזיו השכינה שזהו תענוג הנשמות בגן עדן מהשגה וההבנה האלוהית.

על ידי התעוררות יראה ואהבה הטבעיים, וכן גם המלאכים שמדורם בעולם היצירה ששם מאירות מידותיו של אין סוף ברוך הוא, דשית ספירן מקננין ביצירה. ומדור נשמות הצדיקים עובדי השם בדחילו ורחימו הנמשכות מן הבינה ודעת הוא בעולם הבריאה גן עדן העליון. ובשבת וראשי חודשים עולים לעולם הבריאה גם העובדים בהתעוררות דחילו ורחימו המסותרות, מפני שעל ידם אתכפיא סטרא אחרא. אך תורתן ועבודתן נכללות ממש בעשר ספירות. וצדיקים הגדולים שעבודתם בחינת מרכבה, מדור נשמתם בעולם האצילות.

אבל בלי התעוררות דחילו ורחימו נשארת העבודה למטה. וגם אהבה לבדה אינה נקראת עבודה. וכשלומד שלא לשמה ממש לשום פניה, התורה בבחינת גלות, עד אשר יעשה תשובה. כי אי אפשר לעסוק בתורה ומצוות לשמה בלא התעוררות יראה ואהבה. ועל ידי תשובה או על ידי קיום לשמה מעלים הכול למעלה.

אגב התבאר לנו מה דינה של עבודת השם הנעשית שלא לשמה או שאפילו סתם מתוך הרגל וכיצד לתקנם ולעלותם למעלה.

 

סיפור חסידי לפרק

 

מסופר שכשנשתחרר רבנו הזקן מהמאסר היה עליו להיפגש עם שלושה רבנים מגדולי המתנגדים לתורת החסידות.

אחד מאותם רבנים היה הרב הגאון רבי יהושע צייטלין משקלוב ומצאו בביתו כשהוא שוכב לנוח.

הציגו בפני הגאון את רבנו הזקן אך הוא לא קם ממיטתו לכבודו ובעודו שוכב שאל את רבנו הזקן האם כבודו יודע תלמוד? אם כן יאמר לי כמה פעמים בכל התלמוד מוזכרים החכמים אביי ורבא?

השיב לו רבנו תשובה מדויקת ומנה את מספרם.

אך הגאון שאל אתה בטוח שאין עוד?

וענה רבנו שיש פעם נוספת אך במקום נזכר רבה במקום רבא וציין רבנו את המקום בתלמוד.

שאל שוב הגאון את רבנו מדוע כתבת בספרך בפרק לט שלימוד התורה וקיום המצוות הבאים מתוך שלא לשמה אינם עולים ועומדים לפני השם?

והשיב רבנו כי כך מפורש בזוהר הקדוש.

אמר לו הגאון הרי אין פוסקים הלכה מהזוהר אלא אם יש לכך רמז בתלמוד בבלי או ירושלמי.

ענה לו רבנו כי הדבר לא רק נרמז אלא נכתב במפורש בתלמוד במסכת פסחים.

קם הגאון ממיטתו מיהר לגשת אל ארון הספרים והוציא מסכת פסחים וביקש מרבנו שיראה לו את מאמר התלמוד.

פתח רבנו את המסכת בדף נ' עמוד ב' והראה לגאון את הנאמר שם:

רבא הקשה כתוב שני פסוקים שלכאורה סותרים אחד את השני בפסוק אחד כתוב (תהילים פרק קח' פסוק (ה) כִּי גָדוֹל מֵעַל שָׁמַיִם חַסְדֶּךָ וְעַד שְׁחָקִים אֲמִתֶּךָ: ופסוק שני כתוב (תהילים פרק נז' פסוק (יא) כִּי גָדֹל עַד שָׁמַיִם חַסְדֶּךָ וְעַד שְׁחָקִים אֲמִתֶּךָ: הכיצד או עד שמים או עד מעל השמים? אלא שכאן בעושים לשמה זוכים וחסדך מגיע מעל השמים וכאן בעושים שלא לשמה אז חסדו של הקדוש ברוך הוא מגיע עד השמים ולא עד בכלל.

קם הגאון מלוא קומתו לפני רבנו הזקן והביע את התפעלותו ממנו.