אמרו רז"ל: "אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש"[1] – פירש רש"י הכנעה, והיא בחינת תשובה תתאה הקודמת לעבודת התפילה ועבודת התפילה היא בחי' תשובה עילאה.

עבודת התפילה היא עבודה שבלב, וכמ"ש: "ולעבדו בכל לבבכם"[2] ואמרו חז"ל: איזו היא עבודה שהיא בלב זו תפילה[3].

והיינו מלבד מצות התפילה מן התורה שהיא לבקש מה' – ורק מה' – כל מה שיחסר לו לאדם, והיא מעקרי האמונה שה' אדון העולם המשגיח על בריותיו, רק הוא יכול להושיע ולמלא כל מחסורינו, הנה מלבד זאת ישנה עבודת התפילה שהיא להדבק בה' בכל לבו ונפשו באהבה ויראה מתוך התבוננות בגדולת ה', "תפילה" – ענינה התחברות וכמו "נפתולי אלקים נפתלתי וגו'" – נתחברתי וזו היא תשובה עילאה הבאה ממטה למעלה.

ומאחר שהתפילה היא בחינת תשובה עילאה, צריך להקדים לפניה בחינת תשובה תתאה – כובד ראש, והיא שישוב האדם מדרכו ומעשיו הרעים בין בהיתר בין באיסור, ולא ישוב לכסלה עוד.

וכשהאדם עושה תשובה נכונה, אזי מסלק השפעת השכינה מהסטרא אחרא שהמשיך לשם ע"י מעשיו ומחשבותיו, ומחזיר השכינה מגלותה.

ואולם דרך האמת והישר לבחינת תשובה תתאה, הם ב' דברים:

א) לעורר רחמים עליונים ממקור הרחמים על נשמתו ונפשו האלקית שנפלה מאיגרא רמה – חיי החיים ב"ה לבירא עמיקתא – הן היכלות הטומאה והסטרא אחרא.

וכן לעורר רחמים על גלות השכינה שבאה בגלל גלות ונפילת הנשמה.

ב) לבטש ולהכניע הקליפה וסטרא אחרא עד עפר ממש, ובזה למותתה ולבטלה לגמרי.

וזאת על ידי שיהיה לבו נשבר ונדכה, ולהיות נבזה בעיניו נמאס וכו', בעיקר על ידי שיהיה ממארי דחושבנא בחשבון הנפש בעומק הדעת להעמיק דעתו ובינתו שעה אחת בכל יום או לילה לפני תיקון חצות, להתבונן במה שפעל ועשה בחטאיו בחינת גלות השכינה… וגם גרם לעקור נשמתו ונפשו האלקית מחיי החיים ברוך הוא והורידה למקום הטומאה והמות – הן היכלות הסטרא אחרא, ונעשית בחינת מרכבה אליהם לקבל מהם שפע וחיות להשפיע לגופו רח"ל.

ועל ידי ב' דברים אלו – התעוררות רחמים על נשמתו ועל השכינה, וכן ביטוש הסטרא אחרא על ידי חשבון הנפש – תהיה תשובתו על חטאיו אמיתית ושלימה, וזוהי תשובה תתאה בחינת "כובד ראש" הקודמת לתשובה עילאה – עבודת התפילה.

מקורות לעיון:

אגרת התשובה פרקים ו-י.

מקורות