כיצד מרקדין לפני הכלה?

בתלמוד הבבלי מסכת כתובות מסופר על רבי יהודה בר אילעאי שהיה נוטל בד של הדס ומרקד לפני הכלה ואומר: כלה נאה וחסודה. רב שמואל בר רב יצחק היה רוקד עם שלשה בדי הדס, זורק ותופס אחד אחרי השני.

תלמידו (של רב שמואל) רב זירא אמר: הסבא – הרב מבייש אותנו. לדעתו ריקוד זה עלול להיראות כקלות ראש, והעובדה שרב מפורסם וזקן רוקד לפני כלה צעירה יש בה משום זלזול בכבוד תלמידי חכמים.

ממשיכה הגמרא ומספרת: כאשר נפטר רב שמואל בר רב יצחק, הפסיק – הפריד עמוד של אש בינו ובין כל אלה שבאו ללוותו.

"אמר רב זירא: אהני ליה שוטיה לסבא" ־ רב זירא הבין אז את דרך רבו, ואמר: הועיל לו שוט (בד) ההדס שהיה מרקד בו. בשלו זכה לאור (רש"י).

"ואמרי ליה: שטותי' לסבא" ־ ויש שאמרו לפרש את דברי רבי זירא, השטות שלו שהיה מתנהג כשוטה.

"ואמרי לה: שיטתיה לסבא" ־ ויש שאמרו, השיטה והמנהג שלו לשמח חתן וכלה.

שטות של קדושה שלמעלה מדעת

בתורת החסידות הוסברו דברי הגמרא כך: שטות זו עליה מדובר כאן, מתייחסת למדרגה גבוהה שהיא למעלה מן הדעת. למדרגה נפלאה כל כך הגיע רבי שמואל בגלל מנהגו הטוב לשמח חתן וכלה.

חכמינו ז"ל אמרו "איש ואישה זכו, שכינה שרויה ביניהם". אותו אור נעלה, עמוד האש שהפסיק בינו לבין העם בהלווייתו, מקורו בשם השם המתגלה בנישואי איש ואשה.

כי איש הוא אש י' ואשה היא אש ה', וכאשר הם זוכים, מתגלה צירוף השם י"ה (אחד משמותיו של ה'), ואור זה נמשך לתת קיום לנישואין שיהיו ל"בנין עדי עד". מובן אם כן שזוהי מדרגה גבוהה ביותר, לה זכה רבי שמואל בזכות שמחתו בשמחת חתן וכלה.