בשבת כשכל העולמות עולים להיות כלים לאורות עליונים,

האדם הוא למעלה מכל ענייני הבירורים.

כך שאנו עולים לדרגה רוחנית עליונה בקשר גלוי עם הקב"ה,

עד שאפילו עם הארץ אינו משקר בשבת.

ואז יש לנו אפשרות לעלות מחיל אל חיל בקדושה עצמה,

ולהידבק באלוקות בתשובה עילאה ובמיוחד בשבת תשובה.

*   *   *

מעלתה המיוחדת של שבת תשובה היא,

שבה משתלבת התשובה עם השבת עד לרמה של "תשובה עילאה".

אמנם כל עשרת ימי תשובה עניינם תשובה עד לדרגת "תשובה עילאה",

אך מכיוון שהם ימי חול, אין זו "תשובה עילאה" אמיתית,

אליה מגיעים דווקא ב"שבת תשובה".

הדבר מרומז גם בתחילת פרשתנו פרשת האזינו:

משה רבינו פונה לשמים ולארץ ואומר:

"האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי".

פנייתו לשמים קודמת לארץ ללמדנו,

שאם בכל ימות השנה סדר העבודה הוא עליה הדרגתית מן הארץ לשמים,

הרי שבשבת תשובה יש לנו הכוח להתחיל ישר מן השמים,

"מלכתחילה אריבער", מלכתחילה בדרגה של "תשובה עילאה".
*   *   *

על מהות תשובה עילאה ועל הדרך להגיע אליה מרמזת פרשתנו.

בהקשר לפסוק: "האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי,

יערוף כמטר לקחי תזל כטל אמרתי",

מביא התלמוד מעין דו שיח בין כנסת ישראל לקב"ה (תענית ד ע"א) ואומר:

"כנסת ישראל שאלה שלא כהוגן,

שנאמר: ונדעה נרדפה לדעת את ה' כשחר נכון מוצאו, ויבוא לנו גשם (הושע ו ג).

אמר לה הקב"ה: בתי, את שואלת דבר שפעמים מתבקש ופעמים אינו מתבקש.

אבל אני אהיה לך דבר המתבקש לעולם, שנאמר: אהיה כטל לישראל" (שם יד ו).

*   *   *

בקשת גשמים חיונית והכרחית אך היא עונתית וזמנית,

(ובימות החמה היא אף סימן קללה).

לכן אי אפשר לבנות קשר נצחי בר קיימא על דבר חולף.

הקב"ה הנאמן לעמו וגדולה חיבתם לפניו הבטיח להם: "וארסתיך לי לעולם",

על כן משיב לכנסת ישראל: "אהיה כטל לישראל".

שניים שכרתו ברית נצחית ביניהם חייבים לשמור על קשר בל יינתק.

הקשר של עם ישראל עם הקב"ה אינו רק בשעת תפילה, בשעת לימוד תורה,

ואף לא רק בשבת וחגים או חלילה רק בשעת מצוקה.

הדביקות בה' היא דבר נצחי הנדרש בכל עת.

הקשר עם הקב"ה דומה לטל, שהוא סימן יפה לעולם,

והעולם זקוק לו תמיד, ולעולם אינו נעצר,

בדומה לשמש המאירה ומחממת את העולם בכל יום ועל ידה חיים הנבראים.

לקשר חיוני ותמידי זה אין תחליף.

*   *   *

התלמוד מביא עוד שאלה של כנסת ישראל ששאלה שלא כהוגן,

"אמרה לפניו: ריבונו של עולם,

שימני כחותם על לבך כחותם על זרועך (שיר השירים ח ו).

אמר לה הקדוש ברוך הוא: בתי, את שואלת דבר שפעמים נראה ופעמים אינו נראה.

אבל אני אעשה לך דבר שנראה לעולם,

שנאמר: הן על כפים חקותיך (ישעיה מט טז) (תענית ד ע"א).

הקב"ה שבחר בנו מכל עם ורוממנו מכל לשון,

רוצה שנהיה אתו בקשר גלוי תמיד,

ולא באופן שלפעמים נראה ולפעמים אינו נראה.

*   *   *

אם כן, הקב"ה יכול להשרות שכינתו עלינו כגשם או כטל.

כדבר נצחי וקבוע או כדבר חולף וזמני,

והדבר תלוי בנו ובבחירתנו.

ובאמת הכל תלוי בתשובה ובדרגת התשובה,

ומכיוון שתשובה קדמה לעולם, הרי שכל יהודי יכול וצריך להיות כל ימיו בתשובה.

"והרוח תשוב אל האלוקים אשר נתנה" בכל עת ובכל שעה.

*   *   *

כל בוקר כבר בברכות השחר אנו מעידים עדות אמיתית על הנשמה.

"נשמה שנתת בי טהורה היא, אתה בראתה, אתה יצרתה, אתה נפחתה בי".

מקור חוצבה של הנשמה הוא גבוה ונעלה מאד ("נשמה שנתת בי טהורה היא"),

וכדי שתרד פלאים היא צריכה להצטמצם ולהתלבש בכמה צמצומים והתפשטויות,

ובאופן כללי ארבעה שלבים ליציאת הנשמה מההעלם אל הגילוי להתלבש בגוף:

"נתת בי", "בראתה", "יצרתה", עד ל"נפחתה בי".

"נפחתה" היא על ידי בחינת הבל העליון,

ההופך את הנשמה להיות "דבר נפרד" ו"יש" בפני עצמו,

כאדם הנופח בהבל פיו עד שנעשה נפרד לעצמו.

כלומר, "ויפח באפיו נשמת חיים" היא בחינת "רוח פיו ומוצא שפתיו",

"כי על כל מוצא פי הוי' יחיה האדם".

ו"מוצא" הוא יציאתו מן ההעלם אל הגילוי,

עד להתלבשות הנשמה בגוף בבחינת "יעקב חבל נחלתו".

*   *   *

מכאן שלא כל הנשמה יורדת למטה להתלבש בגוף,

רק הארה ממנה דרך צמצום רב ועצום מתלבש בגוף,

ואילו עיקר הנשמה ומקורה נשאר למעלה ונקרא "מזל".

לכן אמרו: "אדם אית ליה מזל, והכל תלוי במזל".

לא חלילה מזל כמזלות שחלק ה' לעמים עובדי כוכבים ומזלות,

הם ה"שרים" וה"כוכבים" שמבחינה זו "אין מזל לישראל!".

אלא מקור ישראל ושורשם נקרא "מזל" מלשון "נוזל" ("ונוזלים מן לבנון"),

שאור וחיות נוזל ונוטף לתוך הנשמה שבגוף להחיות רוח שפלים.

מכוח זה זורם גם השפע האלוקי והרהורי תשובה.

ומה שאדם אינו מצליח לראות מזלו רואה.

("אף על גב דאיהו לא חזי מזלייהו חזי").

המזל רואה ושומע את הכרוזים של מעלה,

הוא שומע בת קול היוצאת ומכרזת "שובו בנים שובבים".

ויש למזל יכולת להשפיע על האדם התעוררות למטה,

כי ההארה למטה בגוף אינה דבר נפרד לגמרי משורשה למעלה.

עד שביום בהיר אחד באופן מפתיע אדם מחליט לחזור בתשובה,

ולנו לא ברור מאין זה פורץ פתאם.

*   *   *

על החכמה המחיה את בעליה נאמר "והחכמה מאין תימצא",

ואמנם ראשית התפשטות החיות נמשך ממקום שלמעלה מן השכל, למעלה מן החכמה,

ממקום עליון יותר, מבחינת ה"אין" שאינו מושג ונקרא "לבנון".

משם נוזלת ההשפעה – "ונוזלים מן לבנון".

וכשהנפש שבה בביטול מוחלט ומסירות נפש לשורשה ומקורה הראשון –

לבחינת ה"אין", לבחינת ה"מזל" שממנו לוקחה,

היא מגיעה לדרגת עליונה ביותר,

בדומה לעם ישראל בקריעת ים סוף שנתעלו למדרגה שלמעלה מהוי' –

"עד יעבור עמך הוי'".

שאם הוי' מהוה את הנבראים מאין ליש על ידי צמצום והתפשטות,

הרי ש"מזל" בחינת "אין" אינו שייך להתהוות כלל אלא למעלה ממנו.

*   *   *

זהו כוחה העצום של תשובה שעל ידה אפשר להגיע לתכלית ירידת הנשמה לעולם,

כי לאחר שירדה הנשמה למטה בבחינת צמצום והתפשטות –

"נתת בי", "בראתה", "יצרתה", "נפחתה בי",

יכולה הנשמה בכוח התשובה לעלות לבחינת ה"אין", לבחינת ה"מזל".

"והרוח (בחינת הנשמה ממש) תשוב אל האלוקים אשר נתנה".

זוהי התשובה האמיתית.

אמנם בגן עדן נהנתה הנשמה מזיו השכינה אך על ידי צמצום בחינת חכמה.

התכלית היא שהנשמה תהיה בביטול לגמרי לשורשה ומקורה שבבחינת "אין",

ורק על ידי התשובה היא מגיעה לדרגת ביטול מוחלט כמו קודם ירידתה ויתר על כן.

*   *   *

וכשרוח האדם בבחינת ביטול, היא עולה למעלה אל שורשה ומקורה אשר נתנה,

ומתעלה על הנשמה בגוף כיום, שאין מאיר אלא בחינת "אתה נפחתה בי",

ועל כן אדם אינו חי לעולם,

אלא כנשמה מעין לעתיד לבוא, שאז יאיר בגוף מבחינת "נתת בי", "ונתתי רוחי",

בחינת אתערותא דלעילא שלמעלה מאתערותא דלתתא,

על דרך "מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה",

"וכל הנותן בעין יפה הוא נותן",

שעין יפה שורשה ממקום נעלה – "עינא פקיחא".

ומבחינה זו יימשך "ונתתי רוחי" ואדם יחיה לעולם,

וזהו "עין לא ראתה אלוקים זולתך יעשה למחכה לו",

*   *   *

ואמנם בכל לילה שבה הנפש אל בוראה,

אלא שבלילה היא חוזרת לבחינת "אתה נפחתה בי",

אל בחינת ההבל העליון שממנו נפרדת הנפש להתלבש בגוף.

רק מעטים זוכים שנשמתם בלילה חוזרת להתכלל ולהתאחד במקורה,

עליהם נאמר: "מי יעלה בהר ה' נקי כפים ובר לבב".

אך באמת כל יהודי יכול וצריך להיות בבחינת תשובה למקורה ושורשה העליון בכל יום,

והוא בשעת קריאת שמע.

"שמע ישראל" הוא לשון "אסיפה וקיבוץ" (כמו "וישמע שאול").

בכל יום יש לעשות קיבוץ בפיזור הנפש.

יש לאחד את "חלקי הנפש" (מוחין ומידות),

שנתפזרו בתענוגי העולם הזה במחשבת האדם ותחבולותיו.

כל איש לפי ערכו ומדרגתו צריך להפוך חושך לאור ולמסור נפשו לה' במאד.

הדרך לכך היא לבחור בטוב – "ובחרת בחיים".

שבכל דבר בחיים יש "חיים" ויש "היפך החיים",

יש רוחניות ויש גשמיות, יש חומר ויש צורה, וצריך לבחור בחיים.

ולא סתם בחיים אלא ב"חיי החיים ברוך הוא", שהוא מקור החיים והוא אחד האמת.

יש לקיים "ואהבת את ה' אלוקיך" כי הוא כל חייך ואין עוד מלבדו.

"מי לי בשמים ועמך לא חפצתי בארץ".

וכשיהודי רוצה להידבק בה' במסירות נפש ממש,

זוהי תשובה אמיתית אף למי שלא חטא מעולם.

ובתשובה ברמה כזו נקרב את הגאולה האמיתית והשלימה,

נזרז את תחיית המתים,

ונגיע לתקופה שעליה לא ניבאו אפילו הנביאים.

שכל הנביאים לא ניבאו אלא לימות המשיח,

אך על העולם הבא נאמר: "עין לא ראתה אלוקים זולתך יעשה למחכה לו".

*   *   *

יהי רצון שבזכות כל השנים בהם שבנו אל ה' ביגיעה עצומה,

בזכות הימים הנפלאים בהם אנו נמצאים ערב ראש השנה,

נזכה לכל היעודים הנפלאים הן המפורשים והן הרמוזים ונעלמים בתורה,

וכולנו ביחד וכל אחד לחוד נזכה

לכתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה באמת.

וכבר נוכל לברך מכל הלב ביתר שאת וביתר עז,

שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה.

לזמן המיוחל ביותר שכל אחד יראה באצבעו ויאמר:

"הנה אלוקינו זה קיווינו לו ויושיענו,

זה ה' קיווינו לו, נגילה ונשמחה בישועתו" (ישעיהו כה ט).

(על פי ליקוטי תורה תחילת פרשת האזינו)