"כנשר יעיר קינו על גוזליו ירחף…

ישאהו על אברתו ה' בדד ינחנו ואין עמו א-ל נכר"

הקב"ה נוהג עם עמו ישראל ברחמים ובחמלה כנשר המרחם על גוזליו,

ולא רק רחמי נשר כפשוטם אלא רחמים גדולים הרבה יותר משל נשר – כנשר.

כל מה שכתוב בתורה קיים בכל העולמות – תחתונים ועליונים.

וכמו שבעולמנו יש "רחמי נשר" ו"רחמים כנשר" כך בכל העולמות

עד לעולם האצילות, עולם הספירות, עולם האחדות, שם דרגת הרחמים גבוהה ביותר.

אלא ש"תורה – לא בשמים היא", עיקר תורה בעולם הזה היא,

וכתורת הרב המגיד "דע מה למעלה ממך!"

ואכן, כל העניינים למעלה תלויים בעבודתנו כאן בעולם הזה,

במיוחד שכל הגבוה גבוה יותר יורד למטה למטה יותר.

אין לנו מה לחפש שם למעלה, העניין הכי נעלה בתורה נמצא דוקא למטה!

הרחמים העליונים ביותר נמשכים דוקא למטה מקום רחמי הנשר כפשוטו.

לכאורה, זהו דבר נפלא ומדהים המעורר תמיהה,

שרחמים עליונים ביותר נמשכים דוקא בעולמנו התחתון ביותר.

ומי כשלמה המלך החכם מכל האדם שראה את "דרך נשר בשמים"

כאחד משלושה דברים שנפלאו מהבנתו והשגתו.

ובאמת פלא גדול הוא שבמרכבה העליונה יש "פני נשר", פני עוף טמא.

ופליאת שלמה המלך היא על הנשר דוקא ולא על האריה שבמרכבה העליונה,

כי "דרך הנשר" ("פני שור שבמרכבה") הוא דוקא בקו האמצעי,

שעולה בפנימיות הכתר שלא כאריה העולה רק בחיצוניות הכתר.

אין זאת אלא משום שדוקא מדת הרחמים מושרשת בפנימיות הכתר, מקום נעלה ביותר,

לפיכך נפלה מטה מטה ביותר.

זהו עניינו של ה"נשר" – מלשון נשירה ונפילה – שנפל ממדרגתו

והפך לעוף טמא שמחוץ למקום הקדושה.

ולאן הגיע הנשר שבשמים?… היכן הוא נמצא?…

"ימצאהו בארץ מדבר" – מקום לא ישב אדם שם,

מחוץ למושב "האדם העליון",

מחוץ למושב בני ישראל הקרויים "אדם" מלשון "אדמה לעליון".

כידוע, בכל יהודי יש נפש קדושה – "חלק אלוקה ממעל", "כי חלק ה' עמו".

ובאמת אין ליהודי שום שייכות למדבר שמחוץ לקדושה,

יהודי אין מקומו במקום ש"לא ישב אדם שם", ואף לא עבר שם…

אולם יש ברכה ומזל שדוקא למקום כזה נופל הנשר ("כנשר יעיר קינו").

למזלו הגדול של היהודי הקדים ה' רפואה למכה,

ושלח את מדת הרחמים בכל עצמתה למקום החשוך ביותר,

למקום שממון ומדבר – "ימצאהו בארץ מדבר".

דוקא במדבר יש בחינת "פנימיות הכתר" המתגלה במידת הרחמים,

עד שאפילו במקום רחוק זה מתגלה בחינת "כנשר" –

מתגלה מידת הרחמים בדרגה העליונה ביותר.

ואם יהודי חלילה תעה והעווה דרכו והגיע למקום חשוך זה…

מדת הרחמים נחלצת להצילו – "משם יקבצך ה' אלוקיך ומשם יקחך".

רחמי ה' על עמו גדולים כל כך ותמיד הוא שומר עליהם.

במיוחד כשהם נמצאים בחושך ומרגישים רע ("רע ומר עזבך את ה'"),

הוא מאיר את אורו עליהם!

דוקא אז "יצרנהו כאישון עינו",

שכמו שמהאישון, אותו חלק שחור בעין, האדם רואה,

כך דוקא מתוך החושך מתוך ההעלם והריחוק כשיהודי מרגיש רע ומר,

הוא חש את האור האלוקי המאיר עליו,

ועושה תשובה מעומקא דלבא עד ש"זדונות נעשו לו כזכויות".

זה דרכן של "ניצוצות הקדושה" שנפלו למטה מטה ביותר.

והראיה מניצוצות הקדושה הגבוהים ביותר שירדו והתלבשו ב"דומם צומח חי"

הרבה למעלה מהניצוצות שנפלו והתלבשו ב"אדם" בדרגת "מדבר",

שלכן "דומם צומח וחי" מחיים את ה"אדם" שדרגתו נעלית מהם.

ואכן, ה"מדבר" זקוק למוצא פי ה' שב"דומם צומח חי",

כי לשם נפלו הניצוצות ששורשם גבוה יותר,

"כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם".

וכמו הנשמה שעשתה דרכה למטה לבירא עמיקתא מאיגרא רמה,

מ"נשמה שנתת בי" עד ל"נפחתה בי" בעולם הזה התחתון,

כדי שבעולם הזה תהיה לה עליה מלמטה ביותר,

כדי שתעשה דרכה חזרה בסולם המוצב ארצה שראשו מגיע השמיימה;

גם "בחינת הנשר" ירד ונפל למדבר שמחוץ למקום הקדושה,

כדי לאפשר ליהודי עליה מהמדבר, עליה רמה ונישאה עד לפנימיות הכתר.

ואכן, לעולם אין הקב"ה נוטש את עמו, "כנשר יעיר קינו על גוזליו ירחף".

הקב"ה מתייחס לעמו כנשר המרחם על גוזליו מתוך רחמים וחמלה עליהם.

וכשעם ישראל עושים תשובה רחמי ה' שבדרגת רחמי נשר למטה,

עולים לדרגת "כנשר יעיר קינו" שלמעלה מעלה מבחינת סתם "נשר".

על דרך "רצון תחתון" הממשיך "רצון עליון" ו"יראה תתאה" הממשיכה "יראה עילאה"

ו"חכמה תתאה" שהיא כלי ל"חכמה עילאה".

ובמה זכה יהודי לזכות הגדולה הזאת שגם אם אבד במדבר והלך בחושך,

הקב"ה מאיר פניו אליו בחסד ורחמים ונותן לו הזדמנות מיוחדת למצוא דרכו חזרה…

במה זכה ש"ימצאהו בארץ מדבר" (מציאה שייכת לאבידה),

באופן של "מציאה" שאינה לפי ערך ה"יגיעה",

עד שהקב"ה בכבודו ובעצמו אוסף אותו משם – "משם יקבצך"?…

בזכות התשובה!…

"הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים!"

הקב"ה, שנתן לאדם בחירה חופשית,

כביכול, לא שיער בעצמו שיוכל למצוא את החלק אלוקה בשלימותו במקום ציה;

וכשרואה את עבודת התשובה של יהודי שבה הוא חפץ כל כך,

יש לו התפעלות גדולה ונחת רוח ותענוג גדולים ביותר,

לכן "ישאהו על אברתו".

ואכן, עבודת התשובה מעלה את היהודי לדרגה נעלית שמעל בחינת "אברתו",

בעל תשובה זוכה להתעלות מעל בחינת המצוות שהן "אברין דמלכא".

כי מכיון שמקומו האמיתי של יהודי שקדם לתורה ומצוות הוא למעלה מתורה ומצוות,

לכן יכול לעלות עד למקום שעליו נאמר "ה' בדד ינחנו".

ואמנם עם ישראל על ידי תשובה יכולים להגיע לדרגת

"ישראל ומלכא בלחודוהי", "ישראל וקוב"ה כולא חד!"

מכאן נלמד מה גדולה מעלת התשובה ומה עצום כוחה,

ונמלא פינו שירה ותודה לה' על שנתן לנו את האפשרות לשוב בתשובה,

והלואי שנזכה לשוב בתשובה שלימה, תשובה עילאה.

ומבירור הניצוצות בכל מקום ומקום נגיע בקרוב ממש לקיום היעוד "ה' בדד ינחנו",

וישראל ישכון לבטח בגאולה האמיתית והשלימה על ידי משיח צדקנו,

שיבוא ויגאלנו ויוליכנו קוממיות לארצנו במהרה בימינו ממש.

(על פי מאמר הרבי ש"פ האזינו תשמ"ב)