א

"צבא עיראק פלש הבוקר אל המדינה השכנה, כוויית" – הודיע קריין החדשות בקול דרמטי, והמשיך – "ללא כל סימני הכנה צבאיים, פלש צבאו של הרודן סדאם חוסיין אל המדינה הסמוכה אליו – נסיכות-הנפט כוויית. בתוך שעות ספורות, מוסר לנו קשבנו מיכאל גורדוס, הודיע רדיו בגדאד על שליטה מוחלטת בכל שטחי הנסיכות"…

בכך החלה למעשה, שרשרת האירועים, הנקראת ומוכרת בפי כל כ"מלחמת המפרץ".

העולם כולו עמד בדריכות ובחרדה מפני העתיד להתרחש. החרדה הרבה והאימה שזרע העריץ מבגדאד באיומיו, הדירה שינה מעיני רבים ומתחה את עצביו של העולם כולו.

הפעם נראו הדברים רציניים יותר מתמיד. אימת המלחמה הכימית נראתה מוחשית מאשר אי-פעם בעבר. העולם, ומנהיגיו הפוליטיים, היה מבוהל ומבולבל…

שוב הוכח, בפעם המי-יודע-כמה, שבשעה שכל המומחים לביטחון והידענים למיניהם, אינם מוצאים את ידיהם ורגליהם, וממלאים את פיהם מים; וכשקברניטי האומות מתרוצצים מבוהלים, והציבור כולו אחוז אימה ופחד מפני הבאות – נישא קול אחד בגאון וברמה, בביטחון ללא מורא. קול מלא נוחם ורוגע, הרופא לכל נדכאי רוח ובשר – קולו של הרבי מליובאוויטש.

כיבוש המהיר של נסיכות-הנפט – כוויית, הותיר את העולם כולו משתומם.

למנהיגי העולם, שהתכנסו מיד לדיון דחוף במצב, היה ברור: שיגעונו של סדאם חוסיין, נשיא עיראק, הינו ללא גבולות. לגביו, אין קווים אדומים!

"העולם כולו הועמד בסכנה עם פלישתו של הצבא העיראקי לכוויית". – אמר אחד ממנהיגי העולם, והמחיש בכך עד כמה נבהלה דעתם של אלו, לפני מועצת-הביטחון, שהתכנסה מיד לדון במצב, הובאה תמונת-מצב ותחזית מפי מומחי ביון עולמיים שצבעו בצבעים קודרים את מה שעלול להתרחש במזרח-התיכון בעתיד הקרוב, אם לא יינקטו צעדים משמעותיים כנגד הרודן הבגדאדי צמא-הדם.

בעוד העולם סוער וגועש, שערי המניות בבורסה יורדים פלאים, ומחירי הנפט משתוללים, החל נשיא עיראק רומז על פלישה נוספת. הפעם לכיוון סעודיה, שכנתו החדשה. והוא לא הסתיר את כוונתו להמשיך במסעו זה בדרך אל ארץ אבותינו, ארץ-הקודש…

ב

בהלה רבה קמה בציבור הרחב לשמע ידיעות אלה. בכלי-התקשורת של העולם כולו, הופיעו מומחים לביטחון ואסטרטגיה, שהוסיפו על הבהלה וחוסר-הוודאות. מומחים ללוחמה כימית החלו ליידע את הקהל הרחב, באמצעות כלי התקשורת, מהו המיגון הטוב ביותר שיכול האדם למצוא בעת התקפה כימית…

באותם ימים שיגרה ישראל שדר בהול לנשיא ארצות-הברית. תוכנו, המתפרסם מיד על-ידי העיתונאים, מוסיף בהלה ואי-שקט מפני הבאות: "ישראל אינה רואה בעין יפה את ניסיון ההתחמקות של האומות המאוחדות, מהאחריות לשלום העולם. בידיו של שליט עיראק", נאמר בשדר המיוחד, "חומרי לוחמה כימיים וקונבנציונליים, היכולים לפגוע קשות בעורף הישראלי, אם אכן תינתן לעריץ זה האפשרות לממש את איומיו…"

אזרחי המדינה החלו חוששים לעורם. הפחד ניבט מעיניו של כל אדם. האימה היתה מוחשית. חשו בה בכל מקום, ברחוב ובבית.

בעיות הכלכלה והאבטלה וכל שאר הנושאים, המהווים בימים כתיקונם חומר לשיחה ערה ולוויכוחים תמידיים, פינו את מקומם לספקולציות ולוויכוחים על העלול להתרחש. חוסר-הוודאות באשר לצפוי להיות, חלילה, הוציא רבי משלוות נפשם. סכנת המלחמה היתה ניכרת הפעם, יותר מתמיד…

גם הודעות חוזרות ונשנות מפי מנהיגים שונים, שחזרו על דבריהם בכל הזדמנות, על מחויבותם למדינת-ישראל ועל עזרה שיושיטו לארץ-הקודש אם תותקף, לא שיפרו את מצב-רוחם של האזרחים החרדים.

גם היהדות החרדית נבהלה. בישיבות ובבתי-המדרש יכולת לחוש את האווירה המיוחדת שקמה, אווירת ערב מלחמה…

ג

היה זה ערב שגרתי, כאשר אחד החסידים תלה פתק על לוח המודעות של 770. היה זה צילום מתוך מדרש 'ילקוט שמעוני' המתאר את המצב. וכך צוטט המדרש:

אמר רבי יצחק: שנה שמלך המשיח נגלה בו, כל מלכי אומות-העולם מתגרים זה בזה. מלך פרס מתגרה במלך ערבי, והולך מלך ערבי לארם ליטול עצה מהם, וחוזר מלך פרס ומחריב את העולם. וכל אומות-העולם מתרעשים ומתבהלים ונופלים על פניהם ויאחוז אותם צירים כצירי יולדה. וישראל מתרעשים ומתבהלים, ואומר: להיכן נבוא ונלך, להיכן נבוא ונלך?! ואומר להם: בניי, אל תתייראו, כל מה שעשיתי, לא עשיתי אלא בשבילכם! מפני-מה אתם מתייראים?

אל תתייראו, הגיע זמן גאולתכם. ולא כגאולה ראשונה גאולה אחרונה; כי גאולה ראשונה היה לכם צער ושעבוד מלכויות אחריה. אבל גאולה אחרונה, אין לכם צער ושעבוד מלכויות אחריה.

שנו רבותינו: בשעה שמלך המשיח בא, עומד על גג בית-המקדש והוא משמיע להם לישראל ואומר: ענווים, הגיע זמן גאולתכם.

חסידים רבים התקבצו סביב המודעה וקראו אותה בעיון. לכולם היה ברור כי המדרש מתכוון, לכאורה, לאותה תקופה.

באותו ערב, עם סיום חלוקת השטרות לצדקה שהתקיימה לאחר תפילת ערבית, פנה הרבי לצאת מבית-המדרש. בעוברו ליד דלת היציאה, נעצר והביט לרגע קט לעבר הדף שצולם מה'ילקוט', שהיה תלוי על הדלת. הקטע פורסם ללא השורות האחרונות, המדברות אודות התגלותו של מלך המשיח. אך זמן קצר לאחר שהביט הרבי בצילום שעל הקיר, התקשר המזכיר לאברך שתלה את הצילום ושאלו מדוע הושמטו השורות האחרונות…

היתה זו התייחסותו הראשונה של הרבי למלחמת "סופת המדבר", כפי שקראו לה לאחר מכן.

השמחה הציפה את הלבבות, אך ההפתעה האמיתית באה רק בשבת. היתה זו שבת פרשה ראה, ז"ך במנחם-אב. באותו זמן כבר היה ברור לכול כי הנשיא העיראקי מסוגל לבצע את זממו. איומיו של העריץ מבגדאד לא פסקו. האווירה התחממה. מכונת המלחמה הבין-לאומית גם היא החלה פועלת. עתה נראה היה שלא יהיה דבר שיעצור את השתלשלות העניינים – המלחמה היתה בלתי-נמנעת!

בעת ההתוועדות הגיב הרבי על הנעשה, בעולם, באומרו: "כבר פירסמו על דבר הילקוט שמעוני, שאומות העולם מתגרות זו בזו, מלך פרס ומלך ארם רועשים ביניהם, ובני ישראל מבוהלים מכך, ואז אומר הקב"ה לישראל, בני, אל לכם לדאוג מכך, שכן כל הדברים הינם הכנה לביאתו של המשיח – לגאולה האמיתית והשלמה. שאז יעמוד מלך המשיח על גג בית המקדש ויכריז: 'הגיע זמן גאולתכם!', אז יראו אותו בגילוי".

בסיום ההתוועדות אמר הרבי: "אין לבני ישראל מה לפחד כלל, כיוון שתיכף ומיד ממש יגיע מלך המשיח ויעמוד על גג בית המקדש כשהוא מכריז – 'הגיע זמן גאולתכם'!"

הדברים התקבלו בשמחה עצומה בקרב רבבות החסידים שדברי הרבי הגיעו אליהם. עתה ידעו כי אין מה לחשוש כלל, וחיזקו איש את לב רעהו: "הנה משיח בא".

בריכוזי אנ"ש נזכרו בהכרזתו של הרבי מערב מלחמת ששת הימים, הכרזה שעודדה והרגיעה את חיילי ואזרחי ארץ-הקודש, אף על פי שכולם היו בפאניקה ובאימה מחשש לסופם של אזרחי ישראל היל"ת. הימים הוכיחו שהרבי צדק אז, והאמונה הייתה כי דברי הצדיק חיים וקיימים.

ג

כלי-התקשורת, עסקו כל העת בספקולציות על העתיד, כביכול, להתרחש – הביאו לידי חוסר-ודאות מוחלט בקרב הציבור. המדפים בחנויות המזון החלו מתרוקנים במהירות. הקהל הרחב החל אוגר בביתו מזון לשעת-חירום. התופעה החלה צוברת תאוצה, ונוצר חשש למחסור בצרכי מזון עקב התקפת הצרכנים. היו אלו קניות ללא הגבלה, בסכומי עתק. אחד הצרכנים נראה יוצא מחנות ה'סופר' השכונתית כשבעגלתו מצרכים המספיקים לחודשים רבים. כשנשאל על ידי אחד העיתונאים, איך יממן קנייה כל-כך "כבדה" השיב – "בין כה וכה זהו סוף העולם, ולמה לי לדאוג לכיסוי הצ'ק?!…" – זו היתה התחושה שרווחה בקרב רבים בציבור הרחב…

מנגד – שוב ושוב המשיך הרבי להרעיף טללי נוחם והרגעה באומרו כי ארץ ישראל היא המקום הבטוח ביותר בעולם, על יסוד הפסוק "ארץ אשר תמיד עיני ה' אלוקיך בה מראשית שנה ועד אחרית שנה". הרבי שלל את נושא אגירת המזון, והורה ליהודים לנסוע לארץ ישראל ללא פחד או חשש.

מזכירו של הרבי הרב גרונר התראיין בשידור חי ליומן החדשות של 'קול ישראל' ואמר: "הרבי אומר בזמן האחרון, שלדעתו הגאולה תבוא במהירות גדולה יותר ממה שחושבים. ובנוגע למצב הביטחוני בארץ-הקודש, ביקש הרבי שליט"א למסור אתמול בהתוועדות, שאין מה לפחד ולדאוג מהארועים המתרחשים בארץ. הרבי גם התייחס לנושא מסיכות האב"ך, ולדעתו אין מה למהר בזה, משום שהוא חושב שלא יהיה צורך בהן".

פרסום דבריו של הרבי שליט"א, הפיח רוח-חיים בקרב רבים מתושבי הארץ, שאיבדו כל תקווה. היה זה משב רוח רענן ומחיה נפשות. "אין כמו הרבי מליובאויטש" – אמרו אזרחים רבים, שנפשם שבה אליהם. "אנו כבר לא מפחדים" – הצהירו רבים מעל גלי האתר. נראה היה שהשקט ישוב לאזורנו…

ד

בינתיים הוברר מעל לכל ספק, שכוונותיו של נשיא ארה"ב – ג'ורג' בוש – רציניות ביותר. מיום ליום הודיעו מדינות נוספות על הצטרפותן, בדרך זו או אחרת, לכוח הרב-לאומי – כוח השלום.

גם כוחות הביטחון הישראליים העלו את רמת הכוננות והודיעו על חלוקת מסכות אב"כ לתושבים. מאותו רגע נתפסו כל התושבים לבהלה שהפכה לפאניקה ציבורית. כלי-התקשורת הוצפו בקריאות למידע ולהדרכה בשעת התקפת גזים על ארץ-ישראל. דובר צה"ל שהוזעק להרגיע את התושבים, הסביר, שמסקנות וועדה זו אינן קשורות כלל למצב העכשווי. "זו וועדה שהוקמה עוד בטרם פרץ המשבר במפרץ", טען בלהט.

הציבור הרחב לא קיבל את דבריו. שוב ושוב נשמעו אזרחים מודאגים, השואלים מתי והיכן יוכלו לקבל מסיכות. תושבים רבים ביטלו תכניות לימים הבאים. "העולם עומד לפני סכנה כימית, העלולה להביא לתוצאות הרסניות" – צוטט אחד האזרחים בעיתונות הכתובה – "אני כבר לא חושב על מה שיהיה – זה כבר לא יהיה"…

הבהלה שקמה בארץ ובעולם כולו חרגה מכל פרופורציה אפשרית. הזירה הבין-לאומית לא שקטה. נשיא ארה"ב ג'ורג' בוש, עשה כל שביכולתו להחזיר את סדאם חוסיין לגבולו – אך ללא הועיל. לחץ כלכלי בין-לאומי, מאסיבי מאין כמוהו, הופעל על עיראק. אך שליטה האכזר לא נכנע. "ואני אקשה את לב פרעה"…

הקהילייה הבין-לאומית לא יכלה לוותר בקלות על כיבוש כוויית – נסיכות-הנפט, והכל היו נכונים לצאת מגדרם ולהצטרף לכוח הרב-לאומי בראשותה של ארה"ב, במלחמת הצדק והיושר. גם מדינות-ערב, כסוריה ומצרים, העויינות את המערב בדרך-כלל, הביעו נכונות לשלוח את צבאותיהן ולהילחם נגד התופעה ההרסנית שקמה באיזור. מועצת הביטחון הודיעה ברורות: יש להכניע את סדאם חוסיין בכוח!

סדאם חוסיין לא נבהל מאיומיו של ג'ורג' בוש והמשיך לבסס את שליטתו בכוויית. צבאו של השליט הבגדאדי היה מאורגן היטב למטרות שכאלו. באכזריות ובכוח נהרסו כפרים ועיירות רבים בכוויית השלווה. מחפורות-ענק נחפרו במהירות, נוכח הזהרותיו החוזרות ונשנות של נשיא ארה"ב ונחישותו למגר את הרוע העיראקי מהעולם.

חילות ארה"ב יצאו לדרכם, על ציודם המיוחד, באוניות-ענק, מלווים בנושאות-מטוסים, כשמגמת פניהם אל המדבר הסעודי – שדה הקרב. מטוסי-תובלה ענקיים החלו פורקים את נשקם וציודם, בערבות המדבר. המדבר החל קולט בתוכו את קידמת הטכנולוגיה, מיטב הנשק החדיש, טילים וכלי-משחית אחרים, שהיוו למעשה את חוד החנית למלחמה עצמה- מלחמת המפרץ…

תושבי ארץ-ישראל היו שרויים באוירת ערב מלחמה. אחוזי הקניות בחנויות עלו לאין שיעור. אימת הטילים ירדה על ישראל. כעת היה ברור מעל לכל ספק שיש ביכולתו של העיראקי לשלוח לכיוונה של ישראל טילים מדגם 'סקאד' משופר. אמנם לא היה ידוע אם יוכל לדייק בטיווחו, אך גם טיל שאינו מכוון יכול לגרום להרס…

נשיא ארה"ב הציג אולטימטום לסדאם חוסיין: "אם לא תיסוג מכוויית עד 15 בינואר, יתקוף אותך צבא השלום – הכוח הרב-לאומי, בכל כוחו!"

העניינים החלו מתגלגלים באופן מהיר. כוחותיו של סדאם חוסיין לא הראו סימנים של עזיבה. להפך, הם חיזקו את מחפורותיהם ומעוזיהם. שליטם – סדאם חוסיין, אף הודיע כי לא ייכנע ללחץ מדינות המערב – "לא אסוג מכוויית" – הודיע בגאווה.

ה

הכל החל קרוב לשעת חצות. מטוסי-קרב משוכללים מתוצרת ארה"ב, עמוסי תחמושת, חצו את הגבול הסעודי ופרצו בסערה לשמי עירק השחורים. כלהקות-ענק, הגיחו בזה אחר זה, והטילו את תחמושתם בגיעות ישירות על יעדים שונים בתוך בגדד. כתב סי.אן.אן. ששהו על גגו של אחד המלונות בעיר, דיווח בשידור ישיר לעולם כולו, על פגיעות ישירות במטרה. "פגיעותיהם של המטוסים האמריקניים מדוייקות לגמרי!" ללא הרף חזרו ושבו להקות הענק והפגיזו את המקומות המסומנים להן זה מכבר. לכל המטוסים שלום!

המוראל הכללי בקרב האזרחים, עלה. מדיווחים ראשונים נראה היה כי סדאם חוסיין הוכרע במכה ראשונה. חיל האוויר שלו כמעט לא נראה במשך כל הלילה. גם ההגנה האווירית שלו כמעט לא נוצלה, ובמקרים שכבר נורו כמה פגזים, היתה זו הגנה בלתי-יעילה שלא הזיקה כלל. ההנחה הראשונה היתה שהסיוט עבר.

בבתי-הכנסת, ולהבדיל, במרכולים למיניהם, ניתן היה להבחין בהתרגשותם של בני-ישראל, המאחלים זה לזה "כן יאבדו כל אויביך השם". הלב סירב להאמין, אך שידורי הרדיו, וקולותיהם הנרגשים של הקריינים והפרשנים, טפטפו פנימה ושחררו את הלחץ הנורא שעמד בפנים.

במשך כל היום המשיכו המטוסים בריכוך העמדות הצבאיות של עיראק. בזה אחר זה נפגעו, לפי דיוחי הרדיו, מיתקנים מסוכנים ומחסני נשק המסכנים את שלום העולם כולו. גם אוניות-הקרב שילחו את טיליהן ארוכי-הטווח, ולפי דיווחיהם של כתבי הסי.אן.אן. היו אלו פגיעות ישירות בליבה של האומה העיראקית.

אלא שעד מהרה התברר, שהאופוריה היתה מוקדמת מדי. אמנם הצבא העיראקי עדיין לא הגיב כלל על התקפותיהן של בעלות-הברית, אך הדבר לא נבע משיתוק מערכותיו אלא ממדיניות כוללת. המלחמה, למעשה, עדיין לא החלה אצל העיראקים.

ו

קרוב לשעה 2 בלילה של יום חמישי, ב' בשבט, ניסרו את חלל האוויר של ישראל צפירות עולות ויורדות. העם כולו הוקפץ ממיטותיו. העיניים עצומות למחצה, והלב מסרב להאמין… זעקות, יללות… לנגד עיניהם של קשישי האומה עמדו הצפירות והיללות ההן, בפולין… מלחמת העצמאות… החרדה שיתקה את העצבים והקהתה את החושים…

מכל עבר נשמעו זעקותיהם של הורים המזרזים את ילדיהם. איש לא ידע מה קרה ומה עליו לעשות, הפאניקה השתלטה על הכל. הרדיו, עליו סמכו רבים, עדיין לא שידר מאומה. רגעים של הלמות-לב, פחד מהבלתי-נודע. אימה!

צרור רעמים עזים נשמע לפתע בחלל האוויר. פיצוצי-ענק. הלב החסיר פעימה. האדמה רעדה תחתיה, הזגוגיות נרעדו בקול רעש גדול… לאחר מכן השתרר שקט… הרעד עבר בעצמות. משהו מתרחש כאן, מי יודע… התקפה על תל אביב… הכל רחשו פרקי תהילים, פנו אל יושב מרום, וביקשו אנא, 'עד מתי?!'

בקול דרמטי בקעה לפתע הודעה ממכשירי הרדיו הפתוחים בכל המדינה כולה: "עקב התקפת טילים על ישראל, נשמעה בכל רחבי הארץ אזעקת-אמת. התושבים מתבקשים להיכנס לחדרים האומים ולחבוש את המסיכות"…

בבתים רבים בישראל ישבו אזרחים בלבבות חרדים, כשזיעה קרה ניגרת מהם כמים… קשישים רבים כמעט נחנקו למוות (ח"ו), מכיוון שלא ידעו שעליהם לפתוח את מסנן המסיכה. האימה חדרה לכל הגוף.

לרגיעת-מה הביא דובר צה"ל, תא"ל נחמן שי, שהסביר כי הטילים כבר נחתו ופגעו בארץ, אך לא יודע אם אכן נשאו עמם ראש-נפץ רגיל, או שמא היה זה ראש נפץ מסוג אחר – כימי. "היו כמה פגיעות" הסביר הדובר, "ועדיין ישנם צוותים שבודקים את הנושא. מי שלא קרה לו מאומה, יכול להירגע, אין שום דיווח על טילים נוספים ברגע זה…"

מה אכן קרה, שאלו זה את זה תושבים רבים, מי יודע איזה הרס וחורבן זרעו הטילים בפגיעתם, כמה אנשים נפגעו ח"ו…

רק לאחר שעות אחדות, מורטות עצבים, הודיע דובר צה"ל לכלל האומה שאפשר להסיר את המסיכות, אך להישאר עדיין בחדרים האטומים. כעבור שעה נוספת הותרו כל תושבי המדינה לצאת מהחדרים האטומים ולנשום לרווחה.

לפתע מלא כל הרחוב בקולות ובצעקות. הכל דיברו, צעקו ובכו. מה קרה? היכן נפלו הטילים? כמה נפגעו? השפתיים רחשו תפילה לשלום הפצועים… הלב התרחש והעיניים נצצו בכל בתי ישראל כשנודע דבר הנס הגדול.

כל הטילים נפלו אמנם במקומות ציבוריים, אך איש לא נפגע מכך פיזית!… הבטחתו של נשיא ישראל כי נמצאים בשנת 'אראנו נפלאות', התממשה לעיני רבים, גם אצל אלו שהטילו בכך ספק. שוב ראה כל העולם כולו, שדבריו של הרבי אינם נאמרים למליצה ולהרגעה. אלו הם דברי אלוקים חיים, חדים וברורים.

מאותו היום ואילך, במשך שבועות ארוכים מורטי עצבים, נפלו על ישראל 39 טילים. כידוע, אף אחד מהם לא נשא ראש-נפץ כימי. הניסים והנפלאות שהתרחשו באותו שבועות, הסעירו גם את מי שבדרך כלל "לא מאמין בניסים"… בנייני ענק נחצו לשניים, מכוח ומהדף פגיעה ישירה של טיל. אולם, היו אלו בנייני משרדים, שאינם מיושבים בשעות הערב!.. בנייני-ענק התפרקו, אך היו אלו בניינים שטרם נשלמה בנייתם!… באחד מלילות שבת נחת טיל במרכז תל אביב, בסביבה מיושבת בהמון עם. הטיל שפגע פגיעה ישירה באחד מבנייניה הציבוריים של השכונה, עלול היה להרוס את כל בתי השכונה… אך הוא לא התפוצץ!… הוא הוצא בשלמותו מהבניין! – הוכחה ניצחת לשנת אראנו נפלאות…

ז

בין רבבות החיילים שנשלחו מארה"ב לאיזור המפרץ הפרסי, היה גם צ'פלין יעקב גולדשטיין. הרב גולדשטיין הנו חסיד חב"ד תושב 'קראון הייטס' המכהן כאיש דת בצבא האמריקני.

קודם נסיעתו לאיזור המפרץ, הגיע אל הרבי, במעמד חלוקת דולרים ביום ראשון, וביקש את ברכתו של הרבי. הוא אף אמר לרבי כי הוא נוטל עמו מגילת אסתר כדי לקרוא בה בפורים. הרבי הניף ידו בתמיהה ואמר: "עד פורים לא תצטרכו לזה שם…"

חיש מהר נפוצה שמועה בקרב החסידים כי הרבי אמר שהמלחמה תסתיים עד יום פורים. הדברים היו תמוהים בעליל, שכן המלחמה החלה רק בתחילת חודש שבט, ומפקדי כוחות הצבא צפו מלחמה עקובה מדם שתמשך חודשים ארוכים. המועד פורים היה מופרך לחלוטין…

ביומן הצהריים של 'קול ישראל' אפילו הביעו תמיהה על כך בשידור. וכך אמר השדרן רוני דניאל:

"ועכשיו יגידו, אמרנו לכם. למה אני מתכוון, כתבנו מיכאל טוכפלד שוחח לפני שעה קלה עם מזכירו של הרבי מלובביץ', הוא נמצא בברוקלין, הוא מספר לנו כי הרבי כבר צופה את שעת סיום הקרבות, נשמע.

ו

"הנה גם מניו יורק מגיעה תגובתו של האדמו"ר מלובביץ', שוחחתי לפני שעה קלה עם מזכירו של הרב והוא סיפר לי שעם היוודע דבר פתיחת המיתקפה אמר  הרבי כי הדברים האמורים בתורה על ארץ ישראל כארץ אשר תמיד 'עיני השם אלוקך בה מראשית שנה ועד אחרית שנה' דברים אלה נכונים גם הפעם. אלה ימים של נפלאות המציינים את סוף זמן הגלות ותחילת הגאולה, כך אומר הרבי מלובביץ'.

"מעניין לציין כי הרבי צופה גם את סיום הקרבות, אחד מחסידיו יעקב גולדשטיין שהוא גם קצין בצבא האמריקני בא ליטול ממנו את ברכת הדרך לפני צאתו למפרץ וסיפר לו שהוא לוקח עמו מגילת אסתר לקריאה בפורים. הרב הצטחק ואמר לו שעד פורים הוא כבר יהיה חזרה בבית. פורים להזכירכם חל בעוד פחות מחודש וחצי…"

גם הרבי עצמו, באקט נדיר, התייחס לשמועות אלה באחד הימים שלפני פורים. הרבי פנה הרבי לנהגו הרה"ח ר' יהודה קרינסקי ושאלו בתמיהה: "האם הבטחתי שהמלחמה תסתיים בפורים?" בעוד הרבי שואל זאת, עשה בידו תנועת ביטול והפטיר: "נו"; כמי שאומר – טוב, שיהיה כך…

יום לפני פורים, שלח הרב יהושע מצגר מארגון "חי פאונדיישן" למערכת העיתון "ניו יורק טיימס" מודעה שהייתה למראה עיני הרבי. במודעה פורסם כי המלחמה תסתיים ביום חג הפורים. המודעה הייתה לנגד עיניו של הרבי, והוא אישר זאת.

ואכן, באורח נסי ובלתי מובן, כל התכניות הצבאיות השתנו. האמריקאים הכניעו במהירות רבה את כל הכוחות האמריקאיים. הצורר מבגדד הודיע במפתיע על כניעה. בעיצומו של פורים הסתיימו הקרבות באופן רשמי.

מפליא לציין כי לקראת אותו פורים, יצא לאור מאמר חסידות שהוגה על ידי הרבי. מאמר זה המבוסס על הפסוק במגילת אסתר "על כן קראו", נאמר בעיצומו של אותו לילה סוער ומופלא של פורים תשי"ג, כאשר הרבי הכריז בגלוי "הוא-רע הוא-רע", ובעקבות זאת מת הצורר סטאלין.

ב'פתח דבר' של המאמר, נתן הרבי את אישורו לקשר את המאמר עם מותו הפתאומי של העריץ סטאלין באותם ימים. החסידים הבינו מיד את הקשר למפלתו של הצורר המודרני מבגדד – – –

* * *

ניסים הרבים שהתרחשו על כל צעד ושעל; סיפורי ההצלה המופלאים ומאורעות הימים, חברו יחדיו, לימי ניסים ונפלאות, ימי אמונה צרופה בבורא עולם. ימים אלו חרטו בלבבות המוני ישראל את האמונה ברבי, משה רבינו שבדור. המאורעות וההתרחשויות הביאו את הכל למסקנה הברורה, כי הרבי הינו "איש אשר רוח בו", עליו נאמר "עבדי משה.. פה בפה אדבר בו"..

ימים אלו הביאו במשק כנפיהם את בשורת הגאולה, שהנה עומד המשיח על גג בית המקדש ואומר: ענווים, הגיע זמן גאולתכם. שוב עמד חי וקיים הפסוק: "ויאמינו בה' ובשמה עבדו"…