לִפְנֵי שָׁנִים רַבּוֹת נִזְקְקָה עֲיָרָה יְהוּדִית לְרַב חָדָשׁ. זְמַן רַב דָּנוּ וְשָׁקְלוּ, וּלְבַסּוֹף הֶחְלִיטוּ לְהַזְמִין יְהוּדִי מֵעֲיָרָה סְמוּכָה. הוּא הָיָה צָעִיר מְאֹד אֲבָל תַּלְמִיד חָכָם, עוֹד בַּחֶדֶר נֶחְשַׁב לַטּוֹב שֶׁבַּתַּלְמִידִים, וְאֶת הַיְּשִׁיבָה סִיֵּם כְּאַחַד הָרִאשׁוֹנִים וְקִבֵּל סְמִיכָה לְרַבָּנוּת. רָצוּ לְשַׁדֵּךְ אוֹתוֹ עִם כַּלּוֹת יְפֵהפִיּוֹת מֵהַמִּשְׁפָּחוֹת הָעֲשִׁירוֹת בְּיוֹתֵר, אֲבָל הוּא הִתְחַתֵּן מֵאַהֲבָה עִם נַעֲרָה פְּשׁוּטָה, מְלֵאַת חֵן וּצְנוּעָה. הִיא לֹא הִתְלוֹנְנָה מֵעוֹלָם עַל עֹנִי וְלֹא הִפְרִיעָה לְבַעֲלָהּ לְהִתְעַנֵּג מֵחָכְמַת הַתּוֹרָה. אֶת הָאִישׁ הַזֶּה הוֹעִידוּ לְמִשְׂרַת הָרַב שֶׁנִּתְפַּנְּתָה. הוּא נָתַן, כַּמּוּבָן, בְּשִׂמְחָה רַבָּה, אֶת הַסְכָּמָתוֹ, וּכְפִי שֶׁהֻסְכַּם, הוֹפִיעַ בְּעֶרֶב שַׁבָּת לְשֵׁם הֶכֵּרוּת, לְשֵׁם שִׂיחָה.

הַדְּרָשָׁה שֶׁהִשְׁמִיעַ בְּהֶתְאֵם לַמִּנְהָג בְּבֵית הַכְּנֶסֶת, הָיְתָה שִׂיא הַשְּׁלֵמוּת, אֲפִלּוּ הַמִּתְפַּלְּלִים הַמְּלֻמָּדִים בְּיוֹתֵר, יוֹדְעֵי הַתּוֹרָה, הוֹדוּ בְּגִלּוּי לֵב, שֶׁאֵין בְּכֹחָם לְהִתְחָרוֹת עִמּוֹ: כָּל מִלָּה שֶׁלּוֹ – מַרְגָּלִית, וַאֲפִלּוּ הַשְּׁתִיקָה – זָהָב. מַזָּל גָּדוֹל, יִהְיֶה אֶצְלָם רַב כָּזֶה, כָּבוֹד גָּדוֹל!

הַגְּבִיר הַמְּקוֹמִי הִזְמִין אֶת הָאוֹרֵחַ הַנִּכְבָּד לִסְעוּדַת שַׁבָּת.

… הַקּוּגֶל הַחֲגִיגִי הָיָה נֶהֱדָר. הוֹי, מִי שֶׁלֹּא הִתְעַנֵּג מֵהַקּוּגֶל הַזֶּה, אֵין לוֹ מֻשָּׂג, קוּגֶל מַהוּ. אֵין טַעַם לְסַפֵּר עָלָיו. כֶּתֶר מַלְכוּת, גַּלְגַּל הַחַמָּה? לֹא, לֹא, מִלִּים הֵן חַסְרוֹת אוֹנִים! אֶת הַקּוּגֶל הַזֶּה הָיָה צָרִיךְ לִרְאוֹת…

רִאשׁוֹן שֶׁיִּטְעַם מֵהַקּוּגֶל הָיָה צָרִיךְ לִהְיוֹת הָאוֹרֵחַ הַנִּכְבָּד וְאַחֲרָיו כָּל הַמְּסֻבִּים.

וְהָאוֹרֵחַ טָעַם. וּכְפִי שֶׁמַּתְאִים לְאָדָם בַּעַל נִימוּסִים – פְּרוּסָה לֹא גְּדוֹלָה… לְפֶתַע נוֹצְצוּ עֵינָיו. הוּא קֵרֵב אֵלָיו בִּמְהִירוּת אֶת כָּל הַצַּלַּחַת, הֵיכָן נֶעֶלְמָה כָּל עַדְנוּתוֹ? בְּפַשְׁטוּת הוּא זָלַל אֶת הַקּוּגֶל! מִלֵּא אֶת כָּל פִּיו. יוֹתֵר מִזֶּה, הוּא בִּקֵּשׁ, כִּי הַטַּבָּחִית תְּגָרֵד בִּשְׁבִילוֹ הַכֹּל מֵהַסִּיר שֶׁבּוֹ הִתְבַּשֵּׁל הַקּוּגֶל.

אִישׁ לֹא קִבֵּל אֲפִלּוּ פֵּרוּר. אֵיזֶה זוֹלֵל, מִי הָיָה מַעְלָה עַל דַּעְתּוֹ?! לֹא, לֹא, מִי צָרִיךְ רַב כָּזֶה?! הוּא עוֹד יִבְלַע אֶת כָּל הַקְּהִלָּה עַל כְּרָעֶיהָ וְעַל קְרָבֶיהָ!

… לִוּוּ אֶת הָאוֹרֵחַ בִּקְרִירוּת יַחֲסִית. הַהַזְמָנָה לְמִשְׂרַת רַב לֹא בָּאָה אֲפִלּוּ בְּחֶשְׁבּוֹן. וּבְעִקְבוֹתָיו רָדַף הַכִּנּוּי – "קוּגֶלפְרֵסֶר"…

חָלְפוּ שָׁנִים אַחֲרֵי שָׁנִים בְּעֹנִי וּבָאַלְמוֹנִיּוּת. אֶת כָּל כּוֹחוֹתָיו הִקְדִּישׁ הָאִישׁ לְלִמּוּד הַתּוֹרָה, וְסוֹדוֹת נִסְתָּרִים רַבִּים מִמֶּנָּה נִתְגַּלּוּ בְּפָנָיו. אֲבָל הַבְּרִיּוֹת לֹא הִבְחִינוּ בְּכָךְ, לֹא רָצוּ לָדַעַת, לֹא אֶת חָכְמָתוֹ וְלֹא אֶת הַשְׂכָּלָתוֹ. "קוּגֶלפְרֵסֶר" – זֶה הָיָה הַתֹּאַר הַיָּחִיד, שֶׁכִּבְּדוּ בּוֹ אוֹתוֹ.

… חָלְפוּ עוֹד שָׁנִים… חָלַף ל"קוּגֶלפְרֵסֶר" מוֹעֵד חַיָּיו, וְהוּא עָזַב אֶת עֵמֶק הַבָּכָא שֶׁל הָאֲדָמָה.

"קוּגֶלפְרֵסֶר! קוּגֶלפְרֵסֶר! קוּגֶלפְרֵסֶר!" – הוֹדִיעוּ הַמַּלְאָכִים, כַּאֲשֶׁר נֶעֱמַד לִפְנֵי כֵּס הַבּוֹרֵא.

נִרְעֲדָה נִשְׁמָתוֹ שֶׁל רַב הַסֵּבֶל – מַשְׁמָע, שֶׁגַּם הֵנָּה בָּא אַחֲרָיו הַכִּנּוּי הַזֶּה שֶׁהִקְדִּיר אֶת חַיָּיו שָׁנִים כֹּה רַבּוֹת, שֶׁהֶחְרִיב אֶת חַיָּיו.

הֵטִילוּ אֶת מַעֲשָׂיו שֶׁל "קוּגֶלפְרֵסֶר" עַל הַמֹּאזְנַיִם, אוֹתָם מֹאזְנַיִם שֶׁעֲלֵיהֶם יִשְׁקְלוּ גַּם אֶת מַעֲשֵׂינוּ אַחֲרֵי מֵאָה וְעֶשְׂרִים. עַל כַּף אַחַת – הַחֲטָאִים. גַּם לוֹ הָיוּ, שֶׁהֲרֵי גַּם הוּא הָיָה בְּסַךְ הַכֹּל בָּשָׂר וְדָם. עַל הַכַּף הַשְּׁנִיָּה – אֶת הַמַּעֲשִׂים הַטּוֹבִים. וְהַכַּף הַזֹּאת יָרְדָה מַטָּה מטה, אַחַר כָּךְ הֵבִיאוּ סֵפֶר, אוֹתוֹ סֵפֶר, שֶׁבּוֹ נֶחְתְּמוּ בְּאוֹתִיּוֹת אֵשׁ חַיֵּי כָּל אֶחָד מֵאִתָּנוּ, מִן הָאֲנָחָה הָרִאשׁוֹנָה עַד הָאֲנָקָה הָאַחֲרוֹנָה.

וְהָיָה כָּתוּב בּוֹ גַּם מַדּוּעַ קִבֵּל "קוּגֶלפְרֵסֶר" אֶת הַכִּנּוּי הַמַּשְׁפִּיל. הַבּוּז וְהַלִּגְלוּגִים נָפְלוּ בְּחֶלְקוֹ בְּעַד מַעֲשֶׂה טוֹב. הוּא לֹא גִּלָּה מֵעוֹלָם לָאִישׁ, כִּי הַקּוּגֶל הַנֶּהֱדָר, שֶׁהֻגַּשׁ בַּסְּעוּדָה הַחֲגִיגִית, לֹא הִדִּיף כְּלָל וּכְלָל רֵיחַ שֶׁל וָאנִיל וְקִנָּמוֹן – הַקּוּגֶל הַזֶּה הִדִּיף רֵיחַ שֶׁל נֵפְט.

אִלּוּ נוֹדַע הַדָּבָר לְמִישֶׁהוּ, הָיְתָה הַטַּבָּחִית, אַלְמָנָה עֲנִיָּה, מְטֻפֶּלֶת בְּמִשְׁפָּחָה גְּדוֹלָה מְאַבֶּדֶת אֶת פַּת לַחֲמָהּ. אֲבָל טָעוּתָהּ נִשְׁאֲרָה בְּחֶזְקַת סוֹד אֲפִלּוּ בְּפָנֶיהָ עַצְמָהּ…

מַה לּוֹמְדִים מִסִּפּוּר זֶה?

מִסִּפּוּר זֶה לוֹמְדִים מוּסַר הַשְׂכֵּל חָשׁוּב, שֶׁתָּמִיד צָרִיךְ לָדוּן אָדָם לְכַף זְכוּת. וּלְפָחוֹת לִבְדֹּק אִם יֵשׁ מָקוֹם לְהַאֲשִׁים אוֹתוֹ אוֹ לֹא. הִנֵּה רָאִינוּ שֶׁרַב צַדִּיק זֶה כָּל כַּוָּנָתוֹ הָיְתָה לְטוֹבָה. הוּא רָצָה לְהַצִּיל אִשָּׁה אִלְמְנָה עֲנִיָּה מִבּוּשָׁה נוֹרָאָה וּמִסֵּבֶל מַר. רַב צַדִּיק זֶה הָיָה מוּכָן לְקַבֵּל אֶת כָּל הָעֶלְבּוֹנוֹת, לְהַפְסִיד אֶת מִשְׂרָתוֹ הַחֲשׁוּבָה וְכַמּוּבָן אֶת כְּבוֹדוֹ רַק כְּדֵי לְהַצִּיל אִשָּׁה מִסְכֵּנָה. אֵיזוֹ מְסִירוּת נֶפֶשׁ!…

הסיפור תורגם מרוסית על ידי יוסף כרוסט.