חובת ההתעניינות בשידוכין

נאמר: ״כה אמר ה׳ צבאות אלוקי ישראל לכל הגולה אשר הגליתי מירושלים בבלה[1].. קחו נשים והולידו בנים ובנות וקחו לבניכם נשים ואת בנותיכם תנו לאנשים ותלדנה בנים ובנות ורבו שם ואל תמעטו״[2]

מפסוק זה למדו בתלמוד[3], שהאב מצוה להשיא את צאצאיו, היינו להשתדל לשדך אותם.

ולכן, על ההורים לעודד את ילדיהם להתעניין בכללות בנושא שידוכים. וכן לעיתים יש לעודד להתעניין או גם לסגור שידוך מסויים, במקרה שמתקשים להגיע להחלטה וכד', אך אין להורים להכריח על שידוך מסויים, וראוי לנסות להסביר ולשכנע. ומה טוב על ידי שדכנים, שלא ידעו ממי באה ההצעה[4].

אם אין ההורים בחיים, חס ושלום, או שמסיבות שונות אינם מטפלים בזה – מוטל על הבחור והבחורה להתעניין בעצמם ויש להשתדל בזה במרץ הדרוש ובאופן של צניעות[5]. ומן הראוי שיסייעו להם בזה, בפרט הנהלת המוסדות שבהם לומדים, וכידוע גודל החשיבות בסיוע לבנין בית בישראל, ששכרו גדול ביותר[6].

אופן בחירת השידוך

בדורות קודמים היה נהוג במקומות רבים שההורים היו משדכים את צאצאיהם בגיל רך ביותר, וכפי שמסופר אודות אדמו״ר הזקן, שביקר את אדמו״ר מטשערנוביל, וחיפש בנכדים שהיו שם בעריסות ובחר מהם חתן לנכדתו [בתו של אדמו״ר האמצעי], כאשר הבדיקה נעשתה ע״י מישמוש בראש התינוקות. וכשהגיע לראשו של תינוק אחד, הרב הצדיק רבי יעקב-ישראל מצ׳רקאס, אמר ״זהו, ועשו קשרי שידוכין בינו לבין נכדת אדמו״ר הזקן.

ומסופר שהצדיק רבי ברוך ממז׳יבוז שמע על כך ובא גם הוא לבית אדמו״ר מטשערנוביל לחפש חתן עבור נכדתו וגם הוא מישש בראשם של התינוקות, וכשהגיע לאותו תינוק חשק בו לחתן לנכדתו. ניגש אל אדמו״ר מטשערנוביל לדבר עימו על כך אך אדמו״ר השיב: ״תינוק זה כבר תפוס ע״י הרב – אדמו״ר הזקן״.

וכן מסופר אודות אדמו״ר ה״צמח צדק״, ששידך את נכדיו בהיותם צעירים ביותר.

אך לא רק אצל אדמו״רים, הרואים את השידוך המתאים ברוח-הקודש, סמכו בני הזוג את דעתם על הוריהם שגמרו השידוך.

בקהילות ישראל היו סומכים על בחירת ההורים מתוך ידיעה שודאי השתדלו לעשות הטוב ביותר עבורם, ומתוך אמונה שכיון שהתורה ציוותה על האב לשדך את צאצאיו יש לו בוודאי סייעתא דשמיא להצליח ולכוון לשידוך המתאים.

גם בזמננו יש קצת קהילות אשר בהן נהוג שההורים בוחרים בשידוך ומסכמים ביניהם את התנאים ואז מפגישים את הבן והבת לזמן קצר וההורים ממתינים בחוץ עם כוסיות ה׳לחיים׳. והיות ואצלם לא שכיח שהזוג יאמרו דעה אחרת, נגמרים השידוכים על ידי ההורים (אם כי בעיקרון אפשר שהילדים יסרבו וימנעו את השידוך).

מבררים ונפגשים

אולם בחב״ד וברוב הקהילות לא נהוג כך, אלא מקובל שההורים [גם אם רעיון השידוך הוא שלהם] פונים לשדכן ועושים בירור להתאמה ראשונית, ובאם אכן מדובר בהצעה מעשית[7] – מציעים את השידוך לבחור ולבחורה. זאת בהתאם לדעתו של הרבי, שצריך שהבחור והבחורה יגיעו למסקנה אודות השידוך מבחירתם ולא מצד החלטת הוריהם, מה גם שהרגשה זו תגרום להם בעתיד לעשות ככל שביכולתם לשמר את שלום הבית, מתוך אחריות לבחירתם האישית.

הפגישות ומטרתן

לאחר שהסכימו שני הצדדים, נקבעת להם פגישה על ידי צד שלישי, השדכן, ונפגשים לשיחת היכרות בלתי-מחייבת, אשר בה נהוג לדבר דברים כלליים כדי לקבל התרשמות כללית ולא להיכנס לפרטים אישיים.

לאחר הפגישה נהוג להתקשר לשדכן, להודיע אם ברצונם להמשיך להיפגש. ואם תשובת שניהם חיובית, קובע השדכן פגישות נוספות לפי הצורך עד שמתברר אם אכן ברצון שניהם להשתדך.

ההליכה לפגישות צריכה להיות מתוך שמחה כמו לכל מצוה, בפרט במצוה עיקרית כזו, הנוגעות לכל עניני האדם במשך כל ימי חייו, הן בגשמיות והן ברוחניות[8].

הפגישות צריכות להיות שלא בפרסום עד ההחלטה להשתדך ואין להפריז בפגישות ללא תועלת.

סדר הנישאים במשפחה

מן הראוי לחתן על פי סדר הגיל, דהיינו, קודם לשדך הגדול ואחר כך הצעיר, כנאמר בתורה "לא יעשה כן במקומנו לתת הצעירה לפני הבכירה״[9] (בראשית כט, כו), ואפילו בתאומים – יש לשדך קודם את הגדול מביניהם.

ולכן כשרוצים לחתן אח לפני אח הגדול ממנו או אחות לפני אחותה הגדולה – יש להתייעץ עם רב שיפסוק בענין בכוח הסמיכה שלו וכך יקבלו דעתו כדעת תורה.

ובאם החליטו לשדך הצעיר לפני המבוגר, יש לדאוג שהמבוגר ימחל לצעיר בלב שלם, וכן החתן והוריו ישלישו סכום כסף לנישואי האח המבוגר.

וכן יעשו הצעירים את מסיבות ה״ווארט״ והחתונה שלהם בלי רעש ופרסום יתר ולא ימהרו כל כך בזמן החתונה בתקווה שבינתיים תשתדך ותתחתן הגדולה.

במקרה שהאח המבוגר אינו מוחל לאחותו וודאי בשני אחים ושתי אחיות שאין המבוגר או המבוגרת מוחלים – יש לשאול רב (ולעיתים יש להסביר להם שזה עצמו סגולה שגם הם יתחתנו בקרוב, כמו שכותב הרבי)[10].

אין נמנעים מלחתן אחות לפני האח שמבוגר ממנה בהסכמתו. אך גם אז, ראוי שהאח ימחל לה בפני שלושה אנשים [וכן שיעביר לה בכתב את מחילתו], והאחות וכן החתן והוריהם ישלשו סכום כסף לנישואי האח[11].

גיל הנישואין

לגבי בחורים: דעת הרבי שעליהם להתייעץ עם הנהלת הישיבה.

וזו לשונו הקדוש (במענה לאב שכתב לרבי שיורה לבנו להתענין בשידוכים): "כנהוג בחב״ד – שייך להנהלת הישיבה בה לומד בנו שיחיה[12].

וכן מובא מהרבי אודות הצורך בנישואין סביב גיל שמונה-עשרה. ואפשר שהמדובר אצל מי שאין עוסקין בלימוד התורה, שאז יש להקדים זמן הנישואין. ולהעיר משולחן ערוך אדמו״ר הזקן הלכות תלמוד תורה פרק ג׳ בתחילתו, שמובן שם שכל דחיית ואיחור הנישואין עד גיל שמונה עשרה הוא בגלל לימוד התורה.

ועל כן, מי שאינו לומד בישיבה – עליו למהר ולהתעניין בנישואין. ואם, לדעתו, יש לו סיבה להתאחר – עליו לשאול רב מורה הוראה, ובמיוחד בהגיעו לגיל עשרים, שנאמרה לשון קשה ביותר על מי שאין נושא אשה בגיל עשרים (ורק מצד לימוד התורה יכול להתאחר קצת או על פי רב מורה הוראה, אם יקבל נימוק לדחייה מסויימת).

וכן גבי בנות, דעת הרבי להקדים את גיל הנישואין. ושמעתי מפי הרב שמואל שיחיה חפר, שהרבי אמר לו ביחידות, שאם היה בכוחו, היה מנהיג שבנות תתחתנה בגיל שש-עשרה!

כמו כן, העיר הרבי באחד ממכתביו למי שהתעכב בענין שידוכין, וזה לשונו: ״אף שכבר כתבתי כמה וכמה פעמים כו' שונה הנני עוד הפעם שמצער וגם מתמיה יחסו לענין שידוכיו, וכמו שנאמר בכגון דא לאחד, שגישה לכל הענין יכולה להיות בשני אופנים: א) שיש ברירה להן או ללאו ועל כל פנים לדחות לעוד זמן ועוד זמן ובמילא בוחרים במה שנוח יותר, ב) שהדבר מוכרח להעשות ובהקדם, והבחירה היא רק בהנוגע באיזה אופן להגשים הדבר תיכף ממש. ואחרי בקשת סליחתו כנראה שהוחלט אצלו, לעת עתה, האופן הראשון ומזה באו כל ההסתבכות״[13].