בירורים בלשון נקיה

אחת השאלות הניצבות לפני המשתדכים והמכרים היא מה מותר לספר, מה חייבים לספר ומה אסור למכרים לספר אודות המדובר והמדוברת. נזכיר כאן את הכללים העקרוניים, ובכל התלבטות יש לשאול רב מורה-הוראה:

אין לספר בכל שלב – ובכלל לשון-הרע הוא – אודות חיסרון שאינו משמעותי בהווה. לדוגמה: סיפור על מעשה שובבות שהיה לפני שנים. אך אם היה בעבר מעשה שיש בו פריצת גדרי הצניעות – יש לשאול רב האם צריך לספר, ואם כן, האם חייבים לפרט או שאפשר לענות בצורה כללית.

דבר שאינו מוגדר כחיסרון מהותי אין לספר, אך אם נשאלו אין לשקר [לפני השידוך], ולעיתים טוב להתחמק אך בצורה שלא תתפרש כאמירה שלילית. לדוגמא: אם נשאלים על בעיה מסוימת ואומרים "איני רוצה לספר בזה", הרי זה מתפרש שיש מה להסתיר וכאילו סיפרו בגנות. אך אם אומרים "הייתי בסביבתו זמן קצר ולא הספקתי להכירו" (וכיו"ב), אין זה מתפרש כאמירת גנות.

לעומת זאת, יש צורך לספר, אם נשאלו ולעיתים גם אם לא נשאלו, אודות חיסרון מהותי שקיים בזמן השידוך. אבל אם השידוך כבר נעשה – יש לברר אצל רב כיצד לנהוג ואין לספר אודות החיסרון ללא פסיקת רב.

חיסרון מהותי הוא בעיה בריאותית קשה שמקשה את התיפקוד בחיים המשותפים ובהעמדת וגידול משפחה. אם למרות הבעיה ניתן לקיים חיים נורמאליים על ידי טיפול רפואי שוטף, יש לציין זאת לפני הרב.

מובן שכל מה שאסור לספר [ובוודאי דברי שקר שמקורם קנאה ושנאה] אסור גם להודיע בצורה אנונימית, כגון על ידי מכתב ללא שם השולח או שיחה מטלפון שמספרו חסוי וכיו"ב.

לעומת זאת, כדאי לומר דברי שבח אמיתיים, אך ללא תוספת מופרזת, ובוודאי יש מקום לומר שבח אחר השידוכים או הנישואים. וכמובא בגמרא[1], שלדעת בית הלל משבחים כל כלה שהיא "כלה נאה וחסודה", כלומר, נושאת חן וחסד [וכנאמר "חן אשה על בעלה"[2]].

לגבי הבחור והבחורה הנפגשים: עליהם לספר לצד השני כל בעיה ממשית העלולה להפריע לחיי הנישואים, אך אין חובה לומר זאת לפני הפגישה הראשונה, ויתייעצו עם רב על החיסרון המסויים האם חייבים לספר עליו, ואם כן, באיזה שלב עליהם לספר[3].

בדיקות גנטיות

סמוך לזמן ההתעניינות בשידוכים נהוג לבצע בדיקות גנטיות אצל המועמדים לשידוך [בדיקות אלו נערכות כיום על ידי ארגון "דור ישרים" במרכזים הרפואיים], כדי לבדוק שאינם נשאים של גנים זהים מסוימים שעלולים לגרום לבעיות רפואיות קשות לילדיהם, חס ושלום.

לכן יש להזדרז לבצע את הבדיקות ולקבל תוצאות לפני תחילת הפגישות, או לפחות לפני שמגיעים לשלב רציני בפגישות.

ובשם הרבי מובא, שהסכים לבדיקות נחוצות אלו[4].

באיזו הצעה להתעניץ?

לעיתים מגיעות אל המדובר והמדוברת מספר הצעות. פעמים הצעה אחת דומה לחברתה ופעמים הצעות שונות לגמרי, מה שיוצר התלבטות לא קלה באיזו מן ההצעות להתעניין.

מאגרותיו של הרבי[5] נראה כי יש בזה דיני קדימה ברורים:

* יש להתעניין בהצעה שנתקבלה ראשונה.

* יתחילו במי שהידיעות אודותיה הכי טובות.

* קדימה לבחור בן תורה, שלמד תורה בישיבה ביראת שמים, אשר זהו האושר האמיתי[6].

* להתחיל בהצעה שהסיכויים שלה להיות בפועל ממש טובים ביותר.

* יש הנוהגים לפתוח חומש או תהילים, והפסוק הראשון שמזדמן להם – על פיו למדים מה לעשות.

* נוסף לזה כדאי שכל אחד מההורים יבהיר לזולתו את דעתו, ומתוך ההבהרה ההדדית יגיעו להחלטה.

* לעיתים ראוי שההורים יעודדו את ילדיהם להתעניין בשידוך מסויים וגם ידוע על מקרים בהם דחף הרבי להתעניין בשידוך מסויים, אם כי אין להכריח אלא לנסות להסביר ולשכנע ומה טוב על ידי שדכן[7].

להגיע למשיכת הלב

החלטה על השידוך מלווה פעמים רבות בהתלבטויות קשות הנוקפות את לב המשתדכים המתקשים להגיע להחלטה ברורה.

ואכן, מצד העיקרון שצריך שבני הזוג עצמם יחליטו (ראה לעיל פרק א), כותב הרבי, שאין לסיים שידוך עד שמגיעים להחלטה ברורה, ללא ספקות. ואם קיימים עדיין ספקות – יש לנסות לבררם על ידי פגישות נוספות עד שיתברר להם רצונם, שכן ההחלטה צריכה להיות מתוך מנוחת הנפש ולא מתוך בלבולים ולא בחיפזון, שכן ענין החתונה הוא דבר נצחי[8].

וכתב הרבי, שמשיכת הלב אינה דבר טפל בענין שידוך, כלומר, שאכן צריך שיגיעו למשיכת הלב הדדית, ואז דווקא ניתן לסגור סופית שידוך [ואין להורים ללחוץ על ילדיהם לסיים את השידוך וכן אין להם למנוע שידוך בגלל כבוד וכיו"ב ועליהם מוטל לדאוג רק לטובת ילדיהם][9].

לפני שנים נפגשו בחור ובחורה מאנ"ש והסכימו להשתדך. כנהוג, ביקשו את הסכמת הרבי, והתשובה שקיבלו היתה "התייעצות עם ידידים מבינים" [תשובה זו לכשעצמה מאותתת על בעיה מסוימת, שכן בשידוך "חלק" היה הרבי מביע ברכה והסכמה ללא תנאים]. הם אכן התייעצו עם מבינים והתברר שאמנם הסכימו להשתדך אך אין ביניהם משיכת הלב, וכך לא עושים שידוך ואכן הם לא השתדכו [ולבסוף כל אחד התחתן עם בת גילו ונתברכו בילדים ונכדים כו'].

עם זאת, אין לעשות את השידוך רק על פי משיכה רגשית, ועל כן יש לבדוק התאמה מצד הרקע החינוכי וכיו"ב עד כמה שניתן ואז יש מקום גם לצד הרגשי[10].

במקרים של חוסר יכולת להגיע להחלטה, שלל הרבי, שקביעת הזיווג תיעשה על ידי התאמת שמות או על פי סימנים ורמזים אלא צריך לדייק שתהא אשה יראת ה', וכן אין לקבוע על פי גורל או חכמת היד. כמו כן התאמת זיווגים לפי שורש הנשמה, שמדובר אודותיה בספרי קבלה ופנימיות התורה, אין מי בדורנו שבקי בענינים אלו[11].

לעיתים נדרשים ההורים לעודד את ילדיהם ואף לדחוף לגמור את השידוך אם הענינים העיקריים [תורה ומצוות] נמצאים[12].

כן מובא שראוי להתייעץ עם ידיד שאפשר לדבר עימו גלוי לב, וכן לדבר עם חבריהם שנישאו לאחרונה.

וכך כתב הרבי במענה לאחת שנפגשה עם בחור והייתה קשה עליה ההחלטה מפני סיבה שאינה ברורה לה: "תדבר בזה עם אדם שתהיה עימו גלויית לב ולפעמים רבות הדיבור עם הזולת מעביר הענין בעיני המדבר עצמו. אזכיר על הציון"[13].

הרבי גם מציע, במקרה של חוסר יכולת להגיע להחלטה, לעשות הפסקה מסויימת בפגישות ואז יראו אם רוצים להמשיך בשידוך[14].

הסכמת ההורים

מצד ההלכה, אין צריך הסכמת ההורים לשידוך, ומכל מקום נכון לפייסם[15] [וגם יש לשים לב לטעם שבגינו מתנגדים ההורים לשידוך].

וכן יש הוראה שבענייני שידוך אין על הבן להחליט בעצמו בלי שאחד מההורים יהא על אתר, וכן שיהיה גמר השידוך על כל פנים בהסכמת ההורים ובמיוחד הסכמת האם, ואין להחליט לסגור שידוך בניגוד לרצון ההורים[16] .

ושמעתי, שהיה שידוך שההורים הסכימו והרבי בירך עליו, ולקראת הפרסום התנגד אב הבחור בתוקף לשידוך ושאלו את הרבי והיה תוכן המענה: "היעשה נגד אביו?" [ניסו לשכנע את האב שיסכים בכל זאת, אך למעשה לא הסכים ולא ידעו האם רצון הרבי לבטל את השידוך בעקבות כך, או שינסו בכל זאת להמשיך לפייס את האב. בסופו של דבר, נתבטל השידוך אך לא נתברר מה רצון הרבי].

אחר ההחלטה

אם מגיעים להסכמה, נהוג להודיע לרבי, על ידי הודעה באיגרות-קודש, ואז מפרסמים את השידוך ועושים מסיבת "ווארט" (כפי שיפורט להלן). מסיבה זו כוללת אמירת דבר-תורה (מאמר חסידות), קבלת קנין על ידי החתן והכלה, שבירת צלחת חרס על ידי האימהות וקביעת זמן החתונה, וכמו שיפורט להלן בפרק ה.

מאידך, באם החליטו בעצמם שאינם מתאימים זה לזה וכד' ואינם רוצים להמשיך – יש לומר זאת לשדכן ולהיזהר שלא לומר דבר הפוגע בצד השני ובמיוחד מוטל על השדכן למצוא מילים טובות להסביר מדוע אין המשך ולהיזהר מאוד שלא לפגוע [ולא לגרום שנאה, חס ושלום].

הערות