בין ״שידוכין״ ל״אירוסין״

בזמן שהוסכם על ידי הבחור והבחורה להשתדך, נוהגים להודיע זאת לרבי במכתב באיגרות-קודש ומסכמים על זמן שבו יתפרסם הדבר. ומאז נקראים "משודכים".

ומבאר הרמ״א בשולחן ערוך[1]: 'שידוך' מלשון שקט, ועל הפסוק ״ותשקוט הארץ״[2] מתורגם ״ושדיכת ארעא״, ומפני שאחר שבני הזוג מצאו את זיווגם הם נרגעים ונשקטים לכן נקראים ״משודכים״ [וכן מובא בר״ן[3]].

הרבי ביקש שיתבטאו בלשון "באו בקשרי השידוכין" ו״משודכים״, ולא ״התארסו״ ״מאורסים״ כמקובל בעולם, מכיון שלשון ״אירוסין״ משמעותה קידושין [שעל ידי טבעת וכדומה], ואילו ההשתמשות בלשון ״שידוכין״ מבהירה שעדיין אין כאן קידושין[4].

אמנם בעבר היה נהוג שבזמן הסכמת הזוג היו עושין מעשה קידושין (ע״י טבעת וכדומה) והיו קובעים מועד לנישואין [ואז יש תוקף חזק להתקשרות ואם רצו להיפרד היה צריך לתת גט], אך אחר-כך הנהיגו שלא לקדש אשה אלא סמוך לנישואין [כדי שלא תהיה אשת איש זמן ממושך, שלא אצל בעלה] ואף אסרו לקדש אז, כמובא באחרונים.

ולכן הקפיד הרבי שלא לכנות זאת בשם ״אירוסין״, שכאמור הוא כינוי של קידושין.

הנהגת המשודכים

מכיון שעל פי ההלכה עיקר ההיתר לפגישות הבחור והבחורה הוא משום שפגישתם היא למטרת קידושין בלבד, כדברי הגמרא[5], שאסור לקדש את האשה עד שיראנה, לכן משעת ההחלטה על הנישואין אין ראוי שיפגשו המשודכים ביניהם, ולפחות למעט בזה ביותר, וכן למעט בשיחות טלפון ביניהם[6].

וכבר ברמ״א בשולחן ערוך[7] מופיע שלא יגורו המשודכים בסמוך, כדי שלא יקוצו-ימאסו זו בזו. ויש שהעידו, שראו שחתן וכלה שלא נהגו בצניעות כמשודכין, לא עלה אחר-כך זיווגם יפה. וכן היו תשובות מהרבי אודות מקרים של ספיקות אחר שנעשה השידוך שהוא מפני שלא התנהגו כראוי בצניעות הנדרשת[8].

בזמן שלפני החתונה אין לתת מתנה ישירות מהחתן להכלה [שלא ייראה כמעשה קידושין] אלא משפחת החתן נותנת מתנה לכלה, ויש להקפיד שלא לתת מתנה טבעת לפני החתונה, כדי שלא ייראה שמתקדשת בטבעת זו[9].

הרבי כותב, שראוי שמשודכים לא יהיו בעיר אחת ועל כן משתדלים בארץ הקודש שהחתנים ייסעו לבית-חיינו – 770, כדי שלא יהיו בסמיכות, וגם כדי להתכונן רוחנית לקראת בניין בית בישראל[10].

קביעת מועד החתונה

יש להשתדל שיהיה לפי זמני טהרתה של הכלה[11].

ידועה דעת הרבי לקצר ככל הניתן בין השידוכין לחתונה[12].

בעבר נהגו להימנע מעריכת נישואין בזמנים רבים, אמנם אחר כך הקל הרבי בהם, מפני שכאמור, יש להשתדל למהר הנישואין ולקצר הזמן שבין השידוכין והנישואין ככל האפשר.

הימים שאסורים בנישואין מן הדין הם: שבתות וימים טובים וימי חול המועד (בפורים יש מחלוקת ולכן יש לשאול רב); ימי ספירת העומר – אך מתחתנים בל״ג בעומר אלא שיש לעשות הקידושין והחופה ביום ולא במוצאי ל״ג בעומר. ויש עדיפות שהחתונה תהיה ביום ל״ג בעומר מאשר בליל ל״ג בעומר (אך בשעת הצורך מקילים בזה). ומתחתנים אף בג׳ ימי הגבלה הסמוכים לחג השבועות [גם מהלילה שלפניהם, אור לג׳ סיון].

נמנעים מנישואין משבעה עשר בתמוז עד אחר הצהריים של י׳ מנ״א. ויש דיון בפוסקים האם מותר להתחתן בליל שבעה עשר בתמוז, ועל כן יש להשתדל במקרה כזה לעשות את החופה והקידושין ביום (ומכל מקום אם נתעכבה החופה עד הלילה – מתירים להתחתן אז).

וכן אסור לאבלים, חס ושלום, להתחתן בשבעת ימי אבלות ולגבי תוך שלושים – יש לשאול רב[13] (ומכל מקום אם יש דחיפות למהר הנישואין, כגון שהם נמצאים ביחד וכיו״ב – יש לשאול רב).

ובספר צוואת רבי יהודה החסיד החדש[14] מובא, שיש סכנה להתחתן בז׳ שבט, ז׳ תמוז וז׳ אלול ושיש ליזהר בזה.

סעודת החתונה ומקומה

מקום החתונה נבחר על פי רצון הכלה.

כן יש הוראה מהרבי שלא להרחיק את מקום החופה ממקום סעודת החתונה, כדי לא להכביד על המוזמנים. הרבי אף מציין להשתדל לעשות חתונות בשכונת קראון הייטס ובארץ הקודש בכפר חב״ד, אשר עליהם נאמר ״כאן ציווה ה׳ את הברכה״[15].

דעתו של הרבי כי אין להרבות בהוצאות כספיות לחתונה וודאי לא להפריז בהן, כדי להראות שהשמחה אצלו מפוארת יותר, אלא יש למעט בהוצאות אלו ולנצל את הכסף לצדקה, לדברים רוחניים [ולהסתדרות בני הזוג הצעיר]. ומאידך אין צורך לצמצם ביותר בהוצאות החתונה אלא על דרך המיצוע, כך שכולם – כולל הכלה ועזרת הנשים – יהיו מרוצים. ומן הראוי, שההורים בלבד יתעסקו בזה ולא החתן והכלה[16].

ביטול שידוך וגירושין, חס ושלום

אם אחר השידוכין רוצה צד אחד לבטל השידוך, חס ושלום – יש להתייעץ עם רב גדול בתורה [וקל וחומר שמי שרוצה לגרום גירושין, חס ושלום, יתייעץ עם רב גדול בתורה].

ואם אמנם נתבטלו השידוכים, חס ושלום – יש להסדיר מחילה [בכתב משני הצדדים] וגם להחזיר את המתנות שקיבלו.

ואם יש תביעה כספית על הוצאות או עגמת נפש – צריך שידון בזה רב מוסמך[17].

ויש מי שמסורת בידם, שביטול שידוך [ללא מחילה] יש בזה סכנה לצד המבטל. ויש שכתבו, שמוטב להתחתן ולהתגרש ולא לבטל שידוך(!).

ובענין ביטול שידוך או איחור נישואין מצד סיבות כלכליות כתב אדמו״ר הזקן, וזה לשונו: "הנה אמת נכון הדבר, והוא קבלה בידינו מרבותינו קדושי עליון נשמתם עדן, שלא לבטל השידוך בעבור שום דררא בממונא, ויש חשש סכנה בזה, חס ושלום. וגם שלא לאחר עוד זמן הנישואין, חס ושלום[18].

[ואמר הרבי, שענין של גירושין אין לו מקום כלל וחס ושלום שיהיה כדבר הזה בישראל. בהזדמנות אחרת אמר הרבי, שדבר זה אין צריך להיות נהוג כלל בחב״ד!][19].

ויהי רצון, שלא ישמעו דברים כאלו ויתקיים השידוך, כהלשון ״בנין עדי עד", אמן.