מַעֲשֶׂה בְּהִלֵּל הַזָּקֵן שֶׁהִזְמִין חָבֵר לִסְעוּדָה בְּבֵיתוֹ.

וּלְפֶתַע הִגִּיעַ עָנִי וְעָמַד בְּפֶתַח בֵּיתוֹ וְאָמַר לְאִשְׁתּוֹ שֶׁל הִלֵּל:

הַיּוֹם אֲנִי עוֹמֵד לְהִתְחַתֵּן, וְאֵין לִי מָזוֹן כְּלָל.

נָטְלָה אִשְׁתּוֹ שֶׁל הִלֵּל אֶת כָּל הַסְּעוּדָה, וְנָתְנָה לוֹ.

וְאַחַר כָּךְ הָלְכָה לְהָכִין סְעוּדָה חֲדָשָׁה.

לָשָׁה בָּצֵק חָדָשׁ, בִּשְּׁלָה אִלְפָּס אַחֵר וּבָאָה וְהִנִּיחָה אֶת הַמָּזוֹן הַטָּרִי לִפְנֵי הִלֵּל וְלִפְנֵי אוֹרְחוֹ.

הִתְפַּלֵּא הִלֵּל עַל הָעִכּוּב הַגָּדוֹל וְשָׁאַל אֶת אִשְׁתּוֹ: מִפְּנֵי מַה לֹּא הֵבֵאתָ לָנוּ מִיָּד אֶת הַסְּעוּדָה?

סִפְּרָה לוֹ אִשְׁתּוֹ אֶת כָּל מַה שֶּׁקָּרָה.

אָמַר לָהּ: אַף אֲנִי לֹא דַּנְתִּי אוֹתְךָ לְכַף חוֹבָה – אֶלָּא לְכַף זְכוּת.

הָיָה בָּרוּר לִי שֶׁכָּל מַה שֶּׁעָשִׂיתָ – לֹא עָשִׂיתָ אֶלָּא לְשֵׁם שָׁמַיִם

מַה לּוֹמְדִים מִסִּפּוּר זֶה?

מִסִּפּוּר קָצָר זֶה לוֹמְדִים הַרְבֵּה דְּבָרִים. קֹדֶם כָּל רוֹאִים שֶׁבֵּיתוֹ שֶׁל הִלֵּל הוּא בַּיִת מַכְנִיס אוֹרְחִים בְּצוּרָה מְכֻבֶּדֶת. שֵׁנִית, מַעֲשֵׂה הַצְּדָקָה שֶׁל אִשְׁתּוֹ שֶׁל הַלֵּל הוּא פָּשׁוּט מַדְהִים, כִּי, לִכְאוֹרָה, מֵאַחַר שֶׁהָיְתָה לָהּ סְעוּדָה מוּכָנָה לָאוֹרֵחַ, מַדּוּעַ הָיְתָה חַיֶּבֶת לְהָבִיא לֶחָתָן אֶת כָּל הַסְּעוּדָה וּלְהָכִין סְעוּדָה חֲדָשָׁה, אוּלַי יָכְלָה לְחַלֵּק אֶת הַסְּעוּדָה בֵּין הָאוֹרֵחַ לְבֵין הֶחָתָן? אֶלָּא שֶׁהֵבִינָה אֵשֶׁת חֶסֶד נִפְלָאָה זוֹ, שֶׁצְּדָקָה עִם חָתָן עָנִי בְּיוֹם חֲתֻנָּתוֹ וּבְיוֹם שִׂמְחַת לִבּוֹ קוֹדֶמֶת אֲפִלּוּ לְמִצְוַת הַכְנָסַת אוֹרְחִים. וּבְכָל זֹאת לֹא וִתְּרָה עַל מִצְוַת הַכְנָסַת אוֹרְחִים וְלֹא חָסְכָה עָמָל וִיגִיעָה מֵעַצְמָהּ וְהֵכִינָה סְעוּדָה חֲדָשָׁה בְּלִי שׁוּם תְּלוּנוֹת, אַף שֶׁבְּוַדַּאי הָיָה בָּזֶה טִרְחָה יְתֵרָה.

וּמֵעַל לְכָל, רוֹאִים כָּאן יַחֲסֵי אֱנוֹשׁ מֻפְלָאִים וְזוּגִיּוּת מְעֻלָּה בֵּין הִלֵּל לְאִשְׁתּוֹ. כַּאֲשֶׁר אִשְׁתּוֹ שֶׁל הִלֵּל מַגִּיעָה עִם הַסְּעוּדָה לְאַחַר שָׁעָה אֲרֻכָּה שֶׁל צִפִּיָּה אֵין הוּא גּוֹעֵר בָּהּ, עַל שֶׁעִכְּבָה אֶת הַסְּעוּדָה. וְרַק שׁוֹאֵל בַּנִּימוּס: מִפְּנֵי מַה לֹּא הֵבֵאתָ לָנוּ מִיָּד אֶת הַסְּעוּדָה? וּכְשֶׁהִיא מְסַפֶּרֶת לוֹ אֶת סִפּוּר מַעֲשֵׂה הַצְּדָקָה, הוּא אוֹמֵר לָהּ, שֶׁדָּן אוֹתָהּ לְכַף זְכוּת וְיָדַע שֶׁכָּל מַה שֶּׁעָשְׂתָה עָשְׂתָה לְשֵׁם שָׁמַיִם.

לֹא לְחִנָּם מוּבָא סִפּוּר זֶה בְּמַסֶּכֶת דֶּרֶךְ אֶרֶץ, לְלַמְּדֵנוּ פֶּרֶק חָשׁוּב בְּהִלְכוֹת נִימוּסִים וְדֶרֶךְ אֶרֶץ.

הַלְוַאי שֶׁהָיִינוּ כֻּלָּנוּ לוֹמְדִים מִסִּפּוּר זֶה אֵיךְ לָדוּן כָּל אָדָם לְכַף זְכוּת, וְאֵיךְ לַעֲשׂוֹת הַכֹּל לְשֵׁם שָׁמַיִם, וְכָךְ כָּל חַיֵּינוּ הָיוּ נִפְלָאִים מַמָּשׁ.