כשהרבי אומר – אפשר להיות בטוח

נסעתי פעם במשך שלושה ימים רצופים בעגלה אחת עם אדם שקראו לו דוקטור ציטרון.

לא הי' בינינו שום קשר, ואולי ניתן לומר שקשר שכזה הי' אפילו מיותר ומסוכן באותם ימים אפלים ברוסי'. אבל הרי אי-אפשר לשהות במקום אחד עם אדם נוסף זמן ממושך כל-כך ולא לדבר אף מילה. לכן ניסה כל אחד מאתנו להסביר לזולתו עניינים מן התחום שהוא עוסק בו, ולהסבירם באופן שגם זולתו שאינו יודע מאומה באותו תחום יבין קצת.

אני, אמר ר' מענדל, ניסיתי להסביר לו כמה עניינים של "אגדתא" שיוכל להבין בהם משהו. והוא ניסה להסביר לי עניינים ברפואה, תחום עיסוקו.

בין לבין, התחיל הדוקטור להסביר לי אודות פעולת הדופק. הדבר אכן עניין אותי, שהרי גם בחסידות מבואר^[1] אודות ה"דפיקו דליבא" שפועל את ה"רצוא ושוב" של הדם ללב וממנו לאברים וחוזר חלילה. הוא ניסה להסביר לי כיצד בודקים הרופאים את הדופק בלחיצה על מקום הדופק ביד. ניסיתי גם אני, לפי הוראותיו, למצוא את הדופק ולבדוק אותו. אבל כנראה שלא הייתי סטודנט מוכשר מדי, ולא הצלחתי אפילו למצוא את הדופק ביד.

אמר לי הדוקטור: אין דבר, לא כל דבר אפשר לעשות לבד. ישנם דברים שבשביל לעשותם בהצלחה צריך להיות דוקטור.

וכדרכו של ר' מענדל להפיק מכל דבר הוראה בעבודת ה', נהג כך גם כאן ואמר: אכן, יש דברים שבשביל להבין אותם ו'לקחת' אותם כראוי צריך להיות שייך לעניין. צריך להיות 'עובד'. צריך לעבוד לעמול ולהתייגע, להתבונן ולהתעמק, להתפלל באריכות ולעסוק הרבה בתיקון המדות, ורק אז אפשר לקלוט אותם.

אך כל זה מדובר, מבהיר ר' מענדל, רק בקשר לכך שהדברים ייקלטו בתוכי ויחדרו את כל-כולי. לשם כך צריך להיות "דוקטור".

אבל גם מי שלא הגיע להיות "דוקטור", ואינו שייך עדיין בפנימיות לדברים, הרי ברגע ששומעים משהו מהרבי, גם אם נדמה שאין להם שום הסבר וביאור – אפשר להיות סמוך ובטוח כי הדברים הם אכן כך.

"ממש כמו הסבתא שלי"

ישנו סיפור מפורסם בין החסידים אודות יהודי נכבד, פרופסור גדול, מלומד מאד בתחומים מדעיים רבים ושונים, עם דעות מוצקות ונחרצות מאד, שנחשב לאחד מראשי השמאל הקיצוני לפני שנים רבות.

אותו יהודי שמע רבות על כ"ק אדמו"ר שליט"א מלך המשיח ועל ידיעתו המקיפה בכל התחומים. רבים מעמיתיו בתחומי המדע בעולמו שלו סיפרו לו כי היו אצל הרבי ויצאו משם בהתפעלות גדולה, והציעו לו שיעשה גם הוא כמותם וייכנס לרבי ל"יחידות".

אותו יהודי לא יכול הי' בשום אופן להאמין כי רבי חרדי של חסידים יכול לדעת ולהיות פתוח כל כך לעולם המודרני. אבל דווקא בגלל זה הוא החליט לבסוף להיפגש עם הרבי, כדי "להפריך את כל האשליות", באומרו "אני אכנס ולא אתפעל".

לבקשתו קבעו לו, לאותו פרופסור, תור ל"יחידות", וכשהגיע הזמן הוא אכן נכנס אל הרבי, ושהה זמן רב בחדרו הקדוש.

כשיצא, כצפוי, כשכולו נסער ומלא התרגשות והתפעלות, ניסו הבחורים שהיו שם לדלות מפיו על מה נסובה השיחה ומה הוא יכול לספר ממה ששמע מפי הרבי.

ענה ואמר אותו פרופסור: נכנסתי אל הרבי במצח נחושה, בהחלטה שעלי הוא לא יעשה רושם. אבל יצאתי משם, כפי שאתם רואים, נסער ומלא התרגשות והתפעלות. הרבי הרשים אותי בצורה ששום אדם לא עשה זאת מעולם.

הרבי פתח בדברים באחד הנושאים במדע המעניין אותי, שבו עסקתי בלהט ואני נחשב המומחה מספר אחד באותו ענין.

בכלל, מעטים האנשים בעולם שיש להם אפילו ידע מינימלי בנושא זה, וכאן ראיתי לפניי מי שמתמצא ומעורה בכל פרטי הפרטים של הנושא כאילו הי' זה עיסוקו היחיד. הערותיו השאירו אותי מופתע ומשתומם לגמרי במידת אמיתיותן, הגאונות שבהן, וביחד עם זה פשטותן.

מכאן עברנו לנושא נוסף במדע, וגם בו ראיתי את בקיאותו של הרבי בכל פרטי הפרטים, יחד עם עומק וחריפות בלתי מצויים כלל. כך הי' גם בהמשך, בכל נושא שהועלה בשיחה.

המחשבות שהיו לי לפני שנכנסתי, שאני אוכיח לכל חבריי כי כל התפעלותם מן הרבי היא לשווא – הפכו תוך רגעים ספורים להרגשה של התבטלות ננסית בפני הענק שבענקים. כאשר אני, הפרופסור הגדול שכל הארץ מלאה תהילתו, מרגיש את עצמי כמו ילד קטן, לעומת הענקיות הנפלאה של הרבי, ודווקא באותם תחומים בהם אני המומחה בה' הידיעה!

כאן עשה אותו פרופסור נכבד אתנחתא, כאילו קשה לו להוציא מפיו את הדברים, ואחרי שהות קצרה נענה ואמר:

אבל, לרבי שלכם יש "חסרון גדול" – ראו זה פלא, בכל נושא בו אנו מדברים, הוא כל כך בקי וכל כך נאור ומתקדם. ואילו ברגע שמגיעים לענייני אמונה, הוא מאמין בכל מילה ובכל אות ובכל פסיק של מה שכתוב שהוא אמת מוחלטת, אבסולוטית, שאי אפשר לזוז ממנה אף לא כמלוא הנימה. ממש כמו הסבתא שלי, אשה פשוטה שאינה יודעת מאומה!

כל יהודי מאמין בפשטות

בבואנו מזמן מתן תורתנו, ובעומדנו בימי ההכנה ליום מלכנו משיחנו שליט"א, יום ג' תמוז, כאשר אנו באים להתבונן באופיו ובמהותו ועניינו של יום זה וכיצד עלינו לנהוג בו, הרי לכל לראש יש להבהיר ולחזור ולהבהיר נקודה פשוטה ביותר ומרכזית מאד בחיי יהודי.

נקודה זו מונחת בפשיטות אצל כל יהודי מאמין, כל יהודי אשר לבבו תמים עם ה' ותורתו. כל שכן וקל וחומר כאשר מדובר על אלו שנתחנכו בחינוך חסידותי, ובמיוחד לאור תורתו של כ"ק אדמו"ר מלך המשיח שליט"א.

נקודה זו היא כל כך פשוטה ומובנת מאליה, עד שפלא בכלל מדוע ולמה צריכים לדבר ולכתוב אודותי-ה. אך בכל זאת, דומה שבלבול המוחות בתקופתנו לעתים כל כך גדול עד ששמים חושך לאור ואור לחושך, מתוק למר ומר למתוק, וצריך לומר שוב ושוב גם דברים פשוטים ולא לסמוך על מה שהכל יודעים ומבינים.

הכוונה היא לעובדה שכל יהודי מאמין בפשטות כי התורה היא אמת. אמת מוחלטת. ללא עוררין וללא פשרות איזו שתהיינה, וללא התחשבות באף אחד ובשום דבר, "ממש כמו הסבתא שלי".

כל הדיונים והשקלא-וטריא שיכולים וצריכים להיות בכל נושא, אינם אלא אך ורק מה קובעת התורה לגבי נושא זה. אך כאשר ברור כי דעת התורה היא כך וכך, הרי גם אם יתקבצו כל מלכי מזרח ומערב ויביאו עמם את כל השכל והרגש וההיגיון האנושי וכו' וכו', הם לא יזיזו מאומה במה שאומרת תורתנו הקדושה.

כי התורה היא קודם כל תורת אמת, אמת מוחלטת בלי פשרות. וביחד עם זה היא גם תורת חיים, הוראה בחיי היום-יום בעולם הזה הגשמי והחומרי. ולכן מה שקובעת התורה הוא אמת מוחלטת ללא שום שינוי וללא שום פשרה בעולם הזה הגשמי והחומרי.

ובלשון חז"ל^[2] "שלמה ואלף כיוצא בו יהיו בטלין וקוצה [=מלשון קוץ שעל גבי האותיות, הדבר הקטן ביותר] ממך איני מבטל". או כפי שמובא הביטוי בשינוי לשון במקומות אחרים "יאבדו שלמה ואלף כמותו ולא תיבטל אות אחת מן התורה".

רק התורה קובעת

נניח לרגע שהתורה אומרת דבר שנראה לנו כאילו אין בו שום צל של הגיון והוא נשמע מופרך לגמרי, היפך השכל והיפך הצדק והיושר והיפך המוסר והרגש והיפך כל הענינים.

הרי, אם רק ברור שאכן התורה אומרת כך, ללא ניסיון לערבב בדבר את השכל והרגש האנושיים, ולומר: הרי לא ייתכן שהתורה ציוותה לנו דבר כל כך לא מובן ולא אנושי, ואם כן 'ברור' שלא הבנו נכונה את דברי התורה –

אזי יכול כל העולם וכל המציאות לצעוק את ההיפך ואנחנו בשם ה' אלוקינו נדגול.

אם, למשל (ודוגמא זו באה כמובן אך ורק לצורך הדיון ולהמחשת העניין) נגיע למסקנה מוחלטת, אחרי דיון אמיתי לפי כללי התורה, שעל פי התורה השעה ברגע זה היא שתים עשרה בלילה, והתורה מחייבת אותנו לפרסם ולהכריז על כך בראש חוצות – הרי גם אם כולנו רואים בבירור גמור את השמש זורחת במלוא עוזה ותוקפה ואין מקום בשום צד בעולם לומר כן, נצא אנו כולנו לרחוב ונזעק ונכריז את מה שהתורה קובעת, מבלי הבט על כל המלעיגים והתמהים והשואלים והמקשים למיניהם.

השאלה היא רק האם אכן התורה קובעת כך או לא, וברוב המקרים התורה אכן מתחשבת במה שאומרים הנתונים הטבעיים. אך אם בנושא כלשהו בדקנו ודנו על פי הכללים והאופנים אותם קבעה התורה, והתברר לנו כי התורה קובעת משהו באופן מסוים שאינו עולה בקנה אחד עם מה שנראה ומובן בעולם – אזי אין מקום בשום אופן אצל כל יהודי מאמין לשום דיון בענין.

שכן התורה והאמונה היא דבר מוחלט, ברור קבוע ונצחי. ואילו כל השאר, כל מה שאינו תורה, גם אם הוא נראה לנו אמת עובדתית מוחלטת ומבוססת מכל הצדדים, אין זה אלא לפי הנראה לנו ולפי המגבלות שלנו.

התורה, לעומת זאת, היא חכמתו ורצונו של הקב"ה, שהיא למעלה מכל הגדרים ומכל ההגבלות, הוא ורק הוא בורא העולם ומנהיגו היחיד, ולכן הוא ורק הוא הקובע מהו אמת ומה שקר.

גם אם אינני מבין – ברור שזו האמת

בתקופות שונות בחיי עם ישראל עמדו יהודים לפני ניסיונות שונים ומשונים לגבי נקודה זו:

פעם טענו, ולא רק פעם, שמצוות ברית המילה, או במקומות אחרים ה"פריעה" שלאחר המילה, היא "ברברית" ח"ו, "התעללות בתינוק חסר ישע" ללא כל צידוק הגיוני ומוסרי.

בהזדמנות אחרת תקפו את השחיטה היהודית, בטענה שהיא גורמת כביכול לצער ולייסורים גדולים לבעלי החיים.

שוב התנפלו על "המחזיקים בנושנות" שאינם מקבלים את שיטת ההתפתחות (האבולוציה) של האדם מן הקוף ושל יצור זה מיצור אחר, כאשר חושבים בתמימות וב"נאיביות" שאכן באמת האדם הוא יציר כפיו של הקב"ה.

בהזדמנות נוספת לגלגו על קביעת התורה[3] שהשמש סובבת סביב כדור הארץ ולא להיפך, כמסקנת המדע באותם ימים.

וכן הלאה טענות מטענות שונות. ובראשם ה"טענה" כי צריך להתאים את התורה לזמן המודרני, ולא ניתן להשאיר אותה "מיושנת" בדיוק כפי שנתקבלה בהר סיני לפני כשלושת אלפי שנים…

היו פעמים רבות במהלך הדורות שגדולי ישראל השיבו על הטענות, והוכיחו גם בהיגיון אנושי את השטות שבהן ואת אפסותן לגבי תורתנו, התורה הנצחית שניתנה מאת אלוקי עולם, בורא העולם המהווה אותו בכל רגע ורגע ומנהיגו בכל עת ובכל שעה. אבל היו גם פעמים שלפי שעה הי' נדמה כאילו אכן יש מה להתבייש ח"ו בדברי תורתנו הקדושה, שהיו נראים כאילו הם "מיושנים" ואינם מתאימים למה שקובע המדע המודרני או ההיגיון והמוסר האנושי, הצדק החברתי וכדומה.

גישתו הראשונית וגם הסופית והמוצקה של יהודי מאמין לכל עניינים אלו – פשוטה תמימה ו"נאיבית": מצטער. ברור ומוחלט שהתורה היא היא האמת המוחלטת, הבלתי מתפשרת והבלתי ניתנת לערעור בשום אופן.

גם אם אין לי תשובה כרגע ואינני מבין איך מתיישבות מסקנות התורה עם מה שהחליט המדע והעולם בכללו, ברור לי לגמרי שהתורה היא האמת המוחלטת ואין בלתה.

אני מאמין בהחלט בכל "קוצו של יו"ד" שבתורה גם אם אין לי שום הסבר בנושא. שכן כל מה שאומר העולם אינו אלא שמא ומה שאומרת התורה הוא דבר ה', שהוא ברי וודאי ומוחלט ללא עוררין. לפיכך ברור שמה שאומרת התורה זו האמת המוחלטת והיחידה, גם אם אין לי שום הסבר לכך.

"תורתנו תורת חיים היא והאמת אחת היא"

כך כותב כ"ק אדמו"ר מלך המשיח שליט"א[4]:

"ובוודאי למותר להעיר על שלילת הפשרות, לא רק פשרות בנוגע לקיום המצוות בפועל, שהרי זה פשוט, אלא אפילו פשרות בהנוגע לדעות, ואפילו גם פשרות בהסברת ענינים שיש אומרים שהמדע סותר השקפת התורה, ומסבירים שרק זה הדרך לרכוש הנוער המאמין במדע ובמסקנותיו. והרי רואים אשר רבים חללים הפילה שיטה זו, לא רק חללים בנוגע לדעות כוזבות, אלא גם בעוונותינו הרבים חלישות בקיום המצוות ופשיטא בהמסירות נפש על קיום המצות.

"ודווקא בנקודה זו זכה דורנו דור יתום לאור נוסף, אשר אפילו אנשי המדע מודים, אשר כל המסקנות של המדע אינן אלא השערות, ואפילו לדידהו אין להקשות משמא על ברי, זאת אומרת משיטה שהם בעצמם מודים שאינה אלא רק השערה, על שיטה שענינה ודאות, וככל עניני האמונה והדת. ודוקא באירופא דרושים לאזהרה מפשרות כאלו לאחר ההירוס שפעלה שיטת האפולוגתיקא [=ההצטדקות], וכידוע ה"סברות" בענין שנות קיום העולם, שיטת ההתפתחות וכו'."

"האפולוגטיקה[5] בעצם תכונתה הוא ענין של פשרה, וגם פשרה הרי זה היפך האמת, וסוף סוף מוכרח האמת להגלות, ועי"ז נתקעקע כל הבנין הבנוי על הפשרה, וגם המסקנות שבא אליהן ע"י עיון בשיטת הפשרה …

"והנה באמת אין זקוקים להוכחות, כי כיון שתורתנו תורת חיים היא והאמת אחת היא, הרי כל נטי' מזה, אם גם תהי' הכוונה בזה רצוי', סופה להביא להיזק כיון שאין זה דרך התורה.

בלי פשרות

"ומי לנו גדול מחוקרי ישראל בדורות הראשונים, דבודאי כוונתם היתה רצוי' במה שרצו לבאר כמה ענינים בתורתנו ואמונתנו שיהיו מתאימים לשיטות הפילוסופי' השלי[ט]ה בדורם. אשר בתלמידיהם ותלמידי תלמידיהם באה עי"ז תוצאות הפוכות מאשר קיוו להן. זאת אומרת, שחלק חשוב מהן עשו את הפילוסופיא שלטת ולפוסק אחרון, ובממדים גדולים כל כך עד שהוכרחו מנהיגי ישראל בימים ההם לאסור העיון בספריהם על כל פנים עד לתקופה ידועה …

"ולסייע לזה כתבתי גם כן שיש להצהיר, ובפרט לדור הצעיר, שאין כל מקום להקושיות על דת ואמונה כשם שאין להקשות על הברי. ועי"ז בטלה כל הדחיפה לכתיבת חומר האפולוגטי ומתווך כמובן, וכיון שבטלה הדחיפה נשאר רק ההיזק מחומר זה, היזק הפשרה המצננת את האדם ו"מפשרת" את האמת, וכנ"ל לא רק מפשרת אלא היפך האמת".

"המעיין[6] בספרים ומאמרים אלה יראה שכתובים הם לא מתוך הכרה פנימית בחיוב השיטה, אלא לשם מטרה מכוונת, שמוצאים אנו בספרות ההצטדקות (אפולוגיטית), שרצו להראות לאומות העולם שיש למצוא דעתם ושיטתם אפילו בכתבי קודש ובחז"ל.

"הכותבים עצמם הכירו שאין זה אלא תירוץ דחוק ביותר ותירוץ מתוך אונס והכרח, אלא שראו את עצמם מוכרחים לכתוב ככה כדי להיטיב השקפת ויחס "העולם" לתורתנו הקדושה – הגם שהכירו בעצמם שאין זה הפירוש האמיתי.

"ומי לנו גדול מהרמב"ם, אשר עליו אמרו גדולי ישראל "ממשה ועד משה לא קם כמשה". הנה המעיין בספרו יד החזקה יראה עד כמה הפירושים אשר במורה נבוכים, ובפרט טעמי המצוות, לא היו שיטתו הוא בעצמו בתורה.

"ועל דרך זה הוא אצל כמה מחוקרי ישראל החרדים בימי הביניים ובימינו, אשר חושבים לקדש את השם על ידי עיקום פירוש דברי חז"ל כדי להתאימם להשיטות ה"מדעיות" כיון שעל ידי זה תרום קרנם בעיני כמה חוגים מבני ישראל וגם מאומות העולם.

"עוד דוגמא בזה: ידוע כמה נתלבטו איזה מגדולי ישראל איך להתאים פירושם הפשוט של הכתובים המורים על מהלך השמש והירח, והארץ לעולם עומדת, עם שיטת קופרניקוס שמשך זמן אמרו שזוהי האמת המוחלטת. עד שבאה שיטת היחסיות של איינשטיין והוכיחה (ומובן שזוהי הוכחה לפי מצב הידיעה עתה) שמנקודת מבט המדע אי אפשר להוכיח בשום אופן, ביחס שבין הכוכבים לארץ, מי העומד ומי המסובב, ובמילא יתכן גם שהארץ עומדת והכוכבים סובבים אותה ואין כל צורך להוציא הכתובים מידי פשטם ולעקמם על ידי קישויים ודיחוקים, וכן בנוגע לדברי חז"ל שיש להבינם כפשוטם".

"באופן המתקבל" – לא קובע את המסר ח"ו

בהתאם לנאמר לעיל, הרי לפני שניגשים בכלל להתבונן מהו מהותו של יום מלכנו משיחנו ג' תמוז, צריכה להיות תחילה הנחה וקביעה מוחלטת שלא העולם ומה שמתקבל או אינו מתקבל בו הוא הקובע ח"ו את עניינו ומהותו של יום זה.

ולמרות שהרבי מורה להסביר ולומר את בשורת הגאולה "באופן המתקבל" – הרי ח"ו להפוך את ה"אופן המתקבל" לעיקר באמונה וליסוד בתורה ולבסיס בחסידות.

מהו המסר שלנו – את זאת לא קובע ח"ו ה"אופן המתקבל" בעולם מסביב ולא השכל והרגש האנושיים. אילו הי' המסר של התורה תלוי ח"ו ב"מה יאמרו הבריות" הי' אפשר להגיע רחמנא ליצלן רחוק מאד ואפילו לקצץ בנטיעות חלילה.

המסר שלנו הוא אך ורק מה שאומרת התורה נטו. ובנדון דידן, מה שאומר לנו הרבי שליט"א מלך המשיח.

את המסר הזה כמות שהוא – בלי להוריד ממנו מאומה ("פארוואסערן") ח"ו כדי להתאים אותו לעולם – צריך להחדיר בתוך הכלים המודרניים ביותר של העולם, באופן המתקבל. להשתמש בכל אופני וצורות הפרסום, בכל הגימיקים האפשריים, ובכל אופני ההסברה, כדי שאנשים יקבלו זאת וגם יבינו זאת.

ואחד האמצעים העיקריים שאנשים יקבלו זאת הוא העובדה שמוסר הדברים אכן מאמין בהם בכל לבו וחי אותם בעצמו, כי "דברים היוצאים מן הלב נכנסים אל הלב ופועלים פעולתם[7]".

אבל ח"ו שמה שהבריות רוצים לשמוע זה יהי' מה שיקבע לנו את המסר.

לא לקרב את התורה לבריות

כידוע הפתגם[8] על מאמר חז"ל[9] אודות המצב הבלתי רצוי בעקבתא דמשיחא, שיהיו "פני הדור כפני הכלב" – שמנהיגי הדור יהיו כאותו כלב שהוא רץ תמיד לפני אדוניו כאילו הוא המנהיג, אבל מפעם לפעם הוא מפנה ראשו לאחוריו לראות לאן פני אדוניו מועדות ללכת ולשם הוא כאילו מנהיג ומוליך אותו. כך המתיימרים להיות מנהיגים מסתכלים כל הזמן להיכן נושבת רוח העם ומה הוא רוצה לשמוע, ולפי זה הם קובעים את המטרה, וכפי שרואים במוחש לדאבוננו בדורנו זה בהידור גדול.

חס ושלום לומר שזו דעת התורה, שהמסר נקבע לפי האופן המתקבל אצל הבריות!

כלל ברזל ידוע ומפורסם קבע הרבי שליט"א בנושא זה^[10]: "הוי^[11] מתלמידיו של אהרן … אוהב את הבריות ומקרבן לתורה" – לקרב את הבריות אל התורה כמות שהיא, אבל בשום אופן לא לקרב את התורה אל הבריות. לא לשנות בתורה שום פרט. לא לוותר על אף נקודה ועל שום פסיק, לא לזוז כמלוא נימא מכל האמת של התורה כמות שהיא, ללא כחל ושרק.

ואת זאת, את התורה כמות שהיא ללא שום טיוחים והצנעות, להביא לכל יהודי מתוך אהבה וחיבה עצומים, בדברים היוצאים מן הלב, ומכל הלב.

מעניין שרבים מהמנפנפים באותן מילים קדושות "באופן המתקבל" אינם יודעים כלל היכן כתוב ביטוי זה.

הם אינם מודעים כלל לעובדה שלשון זה מופיע דווקא באותה שיחה[12] בה מדובר על העובדה שרואים כי משיח כבר נלחם מלחמות ה' ובכמה עניינים כבר מנצח, וכי הדבר היחיד שנותר בעבודת השליחות כדי להביא להתגלותו של משיח בשלימות הוא אך ורק לקבל את פניו של משיח צדקנו בפועל ממש כדי שיוכל למלא את שליחותו ולהוציא את בני ישראל מהגלות. ותוך כדי כך הרבי שליט"א מורה באצבע ומוסיף ומדגיש כי המדובר הוא אודות "כ"ק מו"ח אדמו"ר – המשיח היחיד שבדורנו"!

את כל זה "שכחו" ואולי מעולם לא ידעו, ונותר להם רק "אופן המתקבל" – כמו אלו ששמעו את פרשת "והי' אם שמוע" וקלטו רק את המילים "וסרתם ועבדתם אלוקים אחרים", ומכך הגיעו למסקנה שצריכים ח"ו לעבוד אלילים, שהרי "כך אמר בפירוש משה רבינו"…

לומר בפירוש את המציאות האמיתית

לשם כך נחוץ ומוכרח ללמוד ולחזור וללמוד ולהתייגע ולהתעמק ולהתבונן בתורה בכלל, בדברי רבותינו נשיאינו במיוחד, ובפרט בתורתו של נשיא דורנו זה – השיחות המאמרים ואגרות הקודש של כ"ק אדמו"ר מלך המשיח שליט"א בנושא זה. ומה גם באופן מיוחד בשיחות האחרונות ששמענו לעת עתה[13], בהם הרבי הבהיר את הכל, "דער רבי האט אלץ באווארנט", הדבר-מלכות תנש"א-תשנ"ב. ורק אחרי העיון וההתבוננות, ללא שוחד מבחוץ, להגיע למסקנה אמיתית מה אכן אומרת לנו התורה בנדון זה.

ואז, משהגענו למסקנה אמיתית שזהו מה שאומרת התורה, אזי גם אם כל העולם כולו יצעק להיפך, אנחנו בשם ה' אלוקינו נזכיר ונדגול. לא נרתע ולא נתבייש להאמין ולחיות כך ולהכריז ולפרסם על כך בכל התוקף כפי שמורה לנו תורת אמת ותורת חיים, אותה מורה לנו כ"ק אדמו"ר מלך המשיח שליט"א.

בפרקים הבאים נביא בע"ה מדברי הרבי שליט"א בנושא זה. כאן נסתפק רק בציון קטע קצר מדברי הרבי שליט"א בעניין זה עצמו, שלא להתפעל ממה שיאמר העולם, אלא לומר בפירוש את המציאות האמיתית על פי התורה, ובמיוחד בנוגע למה ש"ספדו ספדייא וחנטו חנטייא"[14]: 

"לכאורה, יכול לבוא מישהו ולטעון: דיבורים אלו הם "ווילדע רייד" אשר בכל הזמנים והדורות שלפנינו לא נאמרו, ומה מדברים לפתע דיבורים כאלו. כיצד יגיב העולם לשמע דיבורים כאלו?!

"ובכן, לכל לראש צריכים לדעת שאין מה להתפעל מהעולם, מה יאמרו וכו', מכיון שכן הוא האמת ע"פ תורת אמת, יש להכריז על כך באופן גלוי.

"ויתירה מזה – המצב כיום הוא שגם העולם מוכן לקבל זאת, צריכים רק לבוא ולומר באופן גלוי.

"ועל דרך זה כאשר נשמעת טענה בעולם ש"ספדו ספדנייא וחנטו חנטייא" – אזי צריכים לומר בפירוש את המציאות האמיתית ע"פ תורה, ואין מה לחשוש כיצד תהי' התגובה כו', מכיון שהעולם מוכן לקבל את הדברים".

ועצם ההחלטה לנהוג כך בפשטות ובכל הפרטים, כולל ובמיוחד להיקהל כולנו לכינוס שמארגנת "האגודה למען הגאולה האמיתית והשלימה" בנערינו ובזקננו בבנינו ובבנותינו,

להכריז ברור לעין כל על אמונתנו וביטחוננו המוחלטים בכל מילה של הרבי, ובפרט בבשורת הגאולה שלו ובחייו הנצחיים בעולם הזה הגשמי –

תביא לכך שתיכף ומיד ממש תחזינה עינינו בהתגלות מלכנו משיחנו לעין כל בגאולה האמיתית והשלימה. ויוליכנו קוממיות לארצנו, ויחגוג יחד עמנו את חג הגאולה ג' תמוז בהתוועדות הגדולה, שזהו[15] הדבר הראשון שיעשה המלך המשיח בהתגלותו לעין כל בבית המקדש השלישי והמשולש, ותיכף ומיד ממש.

"יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד"!